פעולת מלקחיים
כותרות כל עיתוני הבוקר, למעט "ישראל היום", מוקדשות למתחולל במפלגת העבודה. מה מתחולל? אתמול אמר השר בנימין (פואד) בן-אליעזר כי יש להביא מועמד חיצוני לראשות המפלגה. מה עוד מתחולל? אתמול אמר יו"ר ההסתדרות עופר עיני כי אהוד ברק "אהבל".
"בפעולת מלקחיים, תוך שימוש בשני ראשי חץ מחודדים ומורעלים, ובתזמון מופתי אך מקרי, חיסלו אמש שני הבוסים הגדולים, שני קבלני הקולות המרכזיים במפלגת העבודה, את סיכוייו של אהוד ברק להמשיך בקריירה הפוליטית שלו", כותב יוסי ורטר בפתח טור פרשנות המופיע ככותרת הראשית של "הארץ" ("עיני ובן-אליעזר הכריזו על סוף עידן אהוד ברק בעבודה").
בעוד פואד אמר את דברו בכנס בכפר המכבייה (שמומן בחלקו הגדול על-ידי מפלגת העבודה, מגלה ורטר), עיני אמר את דברו לכתבת "חדשות 2", דנה ויס. הנה כך מתאר זאת ורטר: "במשפט אחד, פשוט, שווה לכל נפש, מובן לכל אדם וחד כסכין יפני, סיכם עופר עיני את פרשת העוזרת הפיליפינית של אהוד ברק ונילי פריאל במלים: 'אתה שר בממשלה. מה אתה מביא פיליפינית הביתה? מה אתה, אהבל?'. אלפי המלים שנכתבו בנושא, המאמרים, הראיונות, הרכינו ראשם בבושה אמש, למול 11 המלים הללו. איך לא חשבנו על זה? כל-כך פשוט שזה גאוני. אין ספק, ה'אהבל' הזה ייכנס לפנתיאון הביטויים הפוליטיים".
לפנתיאון הכותרות הראשיות הביטוי כבר נכנס. "מבצע 'אהבל'", קוראת זו של "מעריב". בכפולה הפותחת מזכירה מיה בנגל פרסום בעיתון "מעריב" מלפני כחודש, שבו דווח על מהלך להדחת ברק מראשות המפלגה. בנגל מדווחת הבוקר כי המועמד המועדף כעת על בן-אליעזר לרשת את ברק הוא הרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי. גם ורטר מזכיר זאת בטורו, ואילו יובל קרני מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי בן-אליעזר אומר "בשיחות סגורות" בזמן האחרון כי "אם אחד כמו גבי אשכנזי היה מגיע למפלגה, העבודה היתה מתרוממת".
בטור פרשנות כותב בן כספית על ברק, מושא הביקורת הראשי שלו בחודשים האחרונים, שאינו אהבל. "זה מגניב לקרוא לאהוד ברק אהבל", הוא טוען, "וממש מתבקש לאלתר חגיגה על חשבון סיסמת הבחירות ההיא ('לא מנהיג, אהבל'), אבל האמת שונה. [...] אהבל הוא אחד שלא מסוגל לגרום נזק אמיתי. ילד כאפות כזה. משקל קל. אפשר להגיד על ברק הרבה דברים, אהבל הוא לא. אהוד ברק הוא איש מוכשר (בתחומים מסוימים), מניפולטיבי, מסוכן. פגיעתו רעה. נזקו אדיר. אין במערכת הפוליטית בישראל אדם שהשאיר אדמה יותר חרוכה ממנו. בכל התחומים, בכל הנושאים, בכל הזמנים".
ההגדרה של כספית לשם התואר "אהבל" ("אחד שלא מסוגל לגרום נזק אמיתי. ילד כאפות כזה. משקל קל") עושה הנחה גדולה לכל האהבלים שבעולם. בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", כשירות לציבור הנבער, מתפרסמת תיבה קטנה שלקוחה מהמילון "רב מילים" ובה הגדרה מילונית בודדת: "אַהְבַּל – תואר, [ערבי] (סלנג) טיפש, אידיוט, מטומטם, קשה תפיסה". כדי להבין עוד יותר טוב את הנזק הפוטנציאלי של האהבלים בעולם מומלץ להיזכר בערך של המלה ב"מלון עולמי לעברית מדוברת" מאת דן בן-אמוץ ונתיבה בן-יהודה. השניים נותנים שם דוגמה אופיינית לשילוב "אהבל" במשפט: "רצה לראות אם נשאר בנזין בטנק, אז הוא מדליק גפרור, האהבל הזה!".
ב"ישראל היום", העיתון שפרשנו הבכיר דן מרגלית הוא ידיד אישי של ברק, הדיווח על המתחולל במפלגת העבודה מוצנע יחסית לעיתונים האחרים. משבצת קטנה בתחתית השער מדווחת כי עיני קרא לברק "אהבל", ומביאה את תגובת "מקורבי ברק". ידיעה מאת חזי שטרנליכט ומתי טוכפלד מופיעה על פני מרבית המחצית העליונה של עמ' 9.
פייפר אוף רקורד
הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת לציטוט בן מלה אחת מפי נשיא ארה"ב ברק אובמה – "הובסנו". סיקור הבחירות בארה"ב תופס את העמודים 2–5 בעיתון. בולטת בו ההזדהות של "ישראל היום" עם המפלגה הרפובליקאית, ועם רופרט מרדוק.
דוגמה קטנה אך מייצגת: בצד הכפולה הפותחת סדרת תצלומים של שערי כמה מהעיתונים הבולטים בארה"ב. ה"ניו-יורק טיימס" נעדר. גם אתמול הופיעו בכפולה הפותחת של "ישראל היום" תצלומי שערי כמה עיתונים בולטים בארה"ב. גם אתמול ה"ניו-יורק טיימס" נעדר.
ניתן לבקר את ההטיה הליברלית של ה"ניו-יורק טיימס", אך אין בהטיה זו כדי להצדיק את ההתעלמות מהעיתון, במיוחד לא כשמבקשים להציג בפני ציבור הקוראים בישראל את הלך הרוחות בתקשורת האמריקאית. כותרתו הראשית ושערו של ה"ניו-יורק טיימס" ראויים להשתלב בין אלה של ה"וול-סטריט ג'ורנל", ה"וושינגטון פוסט", ה"וושינגטון טיימס", ה"לוס-אנג'לס טיימס" וה"ניו-יורק פוסט", שמופיעים הבוקר ב"ישראל היום".
"הנשיא שסטה מן הדרך האמריקאית", קוראת כותרת טור הפרשנות של דן מרגלית, המופיעה בכפולה הפותחת של העיתון. "איש אינו יודע לומר בפירוט מה היא", מוסיף מרגלית בטורו, "אבל ביטויים כמו מסיבת התה שהתרחשה בבוסטון לפני 237 שנים נוגעים בעצב יסודי של האבות המייסדים, והם חסרו בממשלו של אובמה".
גם בועז ביסמוט, שנשלח מטעם "ישראל היום" לארה"ב לרגל הבחירות, מתייחס לאותו מרכיב כל-אמריקאי חמקמק שחסר בנשיאות אובמה. "הסיבה האמיתית לתבוסה הדמוקרטית אתמול עמוקה יותר", כותב ביסמוט לאחר שהוא מונה את המשבר הכלכלי, "העם האמריקאי רצה את הגאווה שלו בחזרה. מיליוני אמריקנים אמרו לא לרצון לשנות את הייחודיות שלהם, הייחודיות הכה יקרה להם שהפכה אותם למה שהם, לטוב ולרע". על-פי ביסמוט, ממשל אובמה רצה לשלול מהאמריקאים את החירות והעצמאות שלהם, לקחת מהם את השליטה בגורלם.
ידיעה ב"ישראל היום" מאת שלמה צזנה וגדעון אלון נושאת את הכותרת "רה"מ: נמשיך לעבוד עם אובמה". הבהרה זו נחוצה, כך מדווח, לאחר ש"גורמים מדיניים" אמרו בגלי-צה"ל כי תבוסת הדמוקרטים טובה לישראל.
מה יהיו ההשלכות של ההפסד הדמוקרטי על מעורבותו של אובמה במשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים? "בשנת 2011 תהיה פלסטין לנשיא הנחוש מה שביטוח הבריאות היה בעבורו בשנת 2009", חוזה ארי שביט במאמר המתפרסם במדור הדעות של "הארץ". "אובמה לא מתכוון להרפות מתהליך השלום בינינו לבין הפלסטינים", מעריכה אורלי אזולאי, כתבת "ידיעות אחרונות" בוושינגטון. אתמול, נזכיר, העריכו פרשנים כי התבוסה תיאלץ אותו להתמקד בענייני פנים דווקא.
דן מרגלית מרקיד את הנשיא האמריקאי בשתי החתונות. "מבחינתה של ישראל דבר אינו ברור", הוא כותב. "התגובה הראשונה היא שאובמה יתמקד עתה בכלכלה [...] הוא יזנח את ציר ירושלים-רמאללה. התגובה האחרת היא שבהעדר הסכמה בענייני פנים, ובעוד הרפובליקאים שואפים לבטל את חוק ביטוח הבריאות – יתמקד הנשיא דווקא במשא-ומתן הישראלי-פלסטיני. ההערכה המקובלת בירושלים היא שהלחץ על ישראל יגבר [...] כל הימור טוב כהיפוכו".
עוול גדול
"זה היה שיעור בלראות איך התקשורת הישראלית מתנהלת ואיך אני – כעיתונאית שמחזיקה מעצמה כבעלת אינטגריטי ואכפתיות ואחת שהאמת תמיד נר לרגליה – אף פעם לא ראיתי את העוול הגדול" אומרת לילך סיגן, עורכת בכירה ב"גלובס" ואשתו של ליגד רוטלוי, אחד המעורבים בפרשת "רציו", על חוויותיה תחת אור הזרקורים.
סיגן מתראיינת לעיתונאי רונן טל במוסף "סופשבוע" של "מעריב" לרגל צאת ספר חדש שכתבה, ומדברת בהרחבה על הפרשה שבה הסתבך בעלה ועל האופן שבו היא סוקרה. "בסיפור האמיתי יש בין שלושה לחמישה אחוזים ממה שהתפרסם באמצעי התקשורת", היא אומרת. "התקשורת נופלת בפח הזה כי היא אוהבת את הסיפורים האלה. ואני מבינה את זה. היינו יושבים עם אנשים, אפילו חברים, והיו אומרים לנו, 'זה אחלה סיפור'. ואמרתי 'נכון, זה אחלה סיפור, אבל הבעיה היחידה היא שהוא לא אמיתי'. הוא לא אמיתי, אבל לגיטימי לפרסם אותו כי זה מופיע במסמך משפטי שאפשר לצטט ממנו. יש כלי תקשורת שהיו יותר אחראיים ואמרו שמדובר בצד אחד, ויש כלי תקשורת שכתבו את זה כעובדה".
על הטענה שהעיתון "גלובס" היה אחד מאותם כלי תקשורת אחראיים פחות, לשיטתה, אומרת סיגן: "אני לא אתווכח איתך. אין לי מה להגיד יותר מזה. אבל לא ציפיתי ליחס מיוחד. בקטעים האלה אני קצת חננה בעצמי, יותר צדיקה מהאפיפיור. אם יש ידיעה או אייטם שקשורים איכשהו לתחום העיסוק של בעלי אני הולכת לחגי גולן, אומרת לו שאני לא נוגעת בזה ושיתעסק בזה עורך אחר. דואגת לא לערבב. גם במקרה הזה לא התערבתי".
סיגן מצדיקה פרסום טור מפרי עטה על הפרשה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מאותן הסיבות. היא עשתה זאת, לדבריה, כדי שלא יגידו "שאני מנצלת את הבמה שלי כעיתונאית ועורכת ובעלת השפעה ב'גלובס' בשביל לעזור לעסקים של בעלי". בעקבות פרסום הטור בעיתון המתחרה הושעתה לשבוע. "אני שלמה עם מה שעשיתי", היא אומרת בראיון.
אתמול הגישה חברת רציו את כתב ההגנה שלה לבית-המשפט. הנה, סוף-סוף, ההזדמנות להציג את הטיעונים שכנגד. בעיתון "כלכליסט" מדווחת ענת רואה על כתב ההגנה והפרשה כולה על פני העמודים 4, 5 ו-8. בעיתון "דה-מרקר" תופס הדיווח על כתב ההגנה, מאת נורית רוט, את כפולת העמודים 22–23. בעיתון "גלובס" מדווח יובל יועז על עיקרי טענות החברה על פני עמ' 12.
מיישרים קו
"ידיעות אחרונות" מקדיש את העמודים 10–12 בקונטרס החדשות לפרוטוקולים חסויים מההכנות למבצע אנטבה, שנחשפו אתמול בתוכנית "המקור" בערוץ 10.
זווית עיתונאית שולית: הפרוטוקולים כוללים ציטוטים מפגישה של ראש הממשלה דאז יצחק רבין עם חברי ועדת העורכים. "היום תהיה התכנסות גדולה של בני המשפחות, שתובעים מהממשלה להיכנס למשא-ומתן", אומר רבין. "ביקשתי מאוד מהרדיו והטלוויזיה לא לראיין אותם ולא לפרסם זאת".
שלום רוזנפלד, עורך "מעריב", אמר לו: "אי-אפשר למנוע מאמר ראשי בעיתון שידרוש מהממשלה להיכנע. זו דעה לגיטימית, אם כי אני שולל אותה". גרשום שוקן, עורך "הארץ", שאל, "מה הרכב החטופים?" ורבין ענה: "בדרך כלל, מעוטי יכולת לא נוסעים לטייל בעולם". שוקן אמר לו: "יש גם יוצאי צפון אפריקה אמידים".
בתמליל הפרוטוקולים שהועלה הבוקר לאתר nana10 מצוטט מאותה ישיבה גם נח מוזס, לשעבר העורך האחראי של "ידיעות אחרונות". "אני מבקש לחזור ולהדגיש מה אני מבקש מכם. בעניין קניה, על כל נושא הקשור או במטוס או בחמישה ובישראל לא לפרסם דבר", אומר רבין, ומוזס משיב: "עד מחר". "לא רק עד מחר", אומר רבין. "לדעתי, זה יהרוס כל אפשרות להציל יהודים בעתיד". מוזס אומר: "אני מסכים".
אגב, ב"ידיעות אחרונות" מתבלבלים הבוקר משום מה בין תפקיד בעל הבית לתפקיד העורך הראשי ומעירים לגבי גרשום שוקן כי הוא "אביו של עורך 'הארץ' כיום, עמוס שוקן". זו הפעם השנייה שמיוחס למו"ל "הארץ" תפקיד זה בשבוע האחרון.
"ידיעות אחרונות", שבעבר הסתכסך פומבית ומשפטית עם מגיש "המקור" רביב דרוקר, משנה את גישתו הבוקר. לא רק שהסיקור של הפרוטוקולים נרחב, אפילו בטור ביקורת הטלוויזיה של העיתון, מאת נופר סיני-פורת, מפרגנים ומתארים את התוכנית כ"מקרה נדיר שבו זחיחותו המפורסמת של רביב דרוקר ויכולותיו העיתונאיות יישרו קו".
ב"ישראל היום" מדווח דן לביא על הפרוטוקולים על פני עמ' 15. בעמ' 9 של "הארץ", בלי כל אזכור על השער, מתפרסמים ציטוטים מפרוטוקול דיון שנערך ב-2 ביוני 1967, ערב מלחמת ששת הימים. ב"מעריב" לא עוסקים הבוקר בפרוטוקולים, למעט ביקורת הטלוויזיה של דורון ברוש, המחמיאה לתוכנית "המקור".
עקומי החדק
"עד עתה סברנו כי אנשי מעלה – אלה המקשיבים לקול הענוג של הקתרוס הגדול של היקום – מסתתרים אי-שם בהרי ההימליה, או על גדות הגנגס. עתה מתברר כי בתוכנו הם נמצאים. פרקליט המדינה, משה לדור, וזוהר גושן נטלו לידיהם את הקתרוס הגדול, והם מפליאים לנגן בו. להם נאה וגם יאה המזמור הסנסקריטי האומר, 'הו ישות אור, בעל חדק מעוקם וגוף גדל ממדים'".
הפסקה שלעיל לקוחה מרשימה מאת עו"ד אביגדור פלדמן, שהתפרסמה אתמול ב"גלובס" והוקדשה לאופן שבו הביאו פרקליטות המדינה ורשות ניירות הערך את פרשת פסגות לידי סיום. מי שמחבב את סגנונו של פלדמן ימצא ברשימה ממתקים לרוב.
ענייני תקשורת
בראש שער "ישראל היום" כותרת המכריזה על הגדלת מספר עותקי העיתון המודפסים מדי יום ל-300 אלף. הודעה מאת "הנהלת 'ישראל היום'", שמופיעה בתחתית הכפולה הפותחת, מדווחת כי "עיתון 'ישראל היום' ממשיך בתנופה", וכי הגדלת מספר העותקים נובע מ"ביקוש גובר מצד הציבור וקהל הקוראים". לא מוזכרת העובדה כי העיתון נאלץ השבוע להפסיק להפיץ את גליונותיו בתחנות הרכבת, אך יש להניח כי יש קשר בין האחד לאחר.
במדור חדשות החוץ של "מעריב" מדווח גדעון קוץ, כתב העיתון בפריז, כי בשבועון "לה-קנאר אנשנה" דווח שנשיא המדינה ניקולא סרקוזי הקים יחידה מיוחדת של שוטרים ואנשי שירות הביטחון המאזינה לעיתונאים ומנסה לאתר מדליפים. הנשיא מכחיש.
המוסף "כלכליסט" מחזיק הבוקר 40 עמודים בלבד. הגיליון הראשון, מינואר השנה, כלל 58 עמודים. המוסף "דה-מרקר ויק" מחזיק 48 עמודים. הגיליון הראשון, מפברואר 2008, לפני משבר האשראי, כלל 96 עמודים.