יש מבוכה, אין מבוכה
תא"ל עימאד פארס, המפקד היוצא של עוצבת הגליל (אוגדה 91), פרש אתמול במפתיע מצה"ל לאחר שהודה בדיווח שקר על תאונת דרכים שגרמה אשתו עת נהגה ברכב צבאי שלא כדין. דבר ההתפטרות מופיע בחלק העליון של שער "הארץ", כובש את הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", וכמעט את כל שער "מעריב".
הכותרות: "ישראל היום": "שיקר – והתפטר"; "ידיעות אחרונות": "שיקר והתפטר"; "מעריב": "'האלוף, שיקרתי לך'" (המרכאות במקור); וב"הארץ": "תא"ל עימאד פארס הודיע לרמטכ"ל: 'שיקרתי, ולכן אני פורש מצה"ל'". בכל העיתונים מזכירים פרשיות טריות קודמות שבהן נתפסו קצינים בכירים בשקר בנוגע למעשה מביך, אזרחי, שביצעו: תא"ל צ'יקו תמיר, ששיקר בנוגע לתאונת דרכים שגרם בנו הקטין עם טרקטורון צבאי (באופן אירוני, פארס היה אמור להחליף את תמיר בתפקידו), ומפקד חיל הים, אליעזר (צ'ייני) מרום, ששיקר בנוגע לביקוריו במועדון חשפניות.
"הפסדנו אבל גם הרווחנו", כותב על ההתפטרות בן כספית ב"מעריב" בסגנונו האופייני (סגנון ה"גם וגם"). בצדה השני של הכפולה הפותחת כותב עפר שלח שיכול להיות שבכל זאת הפסדנו יותר משהרווחנו: "לכאורה, התפטרותו של פארס מאששת את ערך אמירת האמת בצבא [...] אבל ספק אם תיתפס כטיהור השורות. סביר יותר שתחריף את הדימוי שיש לפיקוד הנוכחי של הצבא כחבורה של שורדים. תמיר ופארס, איש בדרכו השונה מאוד מרעהו, היו שניים ממפקדי השדה הבולטים של הצבא בשנים האחרונות. הם לקחו סיכונים והשיגו הצלחות בקרב, והיו שניים מאחרוני הקצינים הבכירים שאפשר לכנות אותם 'צבעוניים' [...] עכשיו אחד מהם בחוץ, ועזיבתו מקשה עוד יותר על המערכת לחרוג מקפאונה כדי שהשני ישרוד. ומי נשאר, ממתין עד בוש שאשכנזי יקבל כבר החלטות על סבב המינויים הלא נגמר? מי שאיכשהו הצליח לא להסתבך".
הדיווח החדשותי בעניין ב"מעריב" שוב מטה את הכף לכיוון ה"הרווחנו": אמיר בוחבוט מונה את שורת ההסתבכויות הקודמות של פארס, ובהן קטטה עם שוטרים בעכו.
ב"ישראל היום" כותב אביעד הכהן בחמת זעם קדושה טור שתמציתו מופיעה על שער העיתון. לדידו, לא רק ש"הרווחנו" מההתפטרות, אלא שייתכן שכבר הפסדנו במלחמה כולה. "לשקר אין רגליים. אבל יש לו ברזלים על הכתף, ונהג בוס ופקידה פלוגתית. מקרהו של תא"ל פארס מצטרף לאוגדת הטיח והשפריץ, ההולכת ותופסת חלק גדל והולך בתרבות הישראבלוף של צה"ל. תעשייה של רמייה, כחש וכזב, שעשויה להחריב כל מערכת מבפנים". אוּ הה. מה יעשה אביעד הכהן כשקצין בצה"ל יבצע פשע חמור באמת? יקיז דם וישתמש בו כדיו לכתיבת הטור שלו?
ובינתיים, על קו ירושלים-וושינגטון
"שוברים ימינה" היא כותרת עמ' 8 ב"מעריב". בידיעה עצמה מביאים כתבי "מעריב" שורה של הוכחות לכך: "השר ישי נגד ארה"ב: 'נבנה במעלה-אדומים למרות התנגדותה'. יו"ר הכנסת ריבלין נגד האמריקאים: 'להציב מולם עמדה בלתי מתפשרת'. השר ליברמן נגד הפלסטינים: 'מצע הפת"ח קובר כל אפשרות להסדר'. ונתניהו נגד החמאס: 'לכל ירי טילים יהיה מענה'" (מתוך כותרת המשנה).
שר הפנים אלי ישי מבקר בשטח שבין מעלה-אדומים לירושלים, אתמול (צילום: פלאש 90)
"שוברים ימינה" היא כותרת הידיעה של ארבעה כתבי "ידיעות אחרונות" בעמ' 3 של העיתון. כותרת המשנה: "ליברמן קובע שהפלסטינים קברו כל סיכוי לשלום, וישי דורש לבנות בשטח במחלוקת בין ירושלים למעלה-אדומים".
מיתון
השערים של מוספי הכלכלה "עסקים" ו"ממון" הציגו שלשום אותה תמונה ליד הכותרות הראשיות שלהם ("האם ארה"ב יצאה מהמיתון?" ו"אמריקה בשיא", בהתאמה): סוחר מניות מחייך בבורסה של ניו-יורק (AP). היום על השער של "עסקים" – נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. הוא לא מחייך. הכותרת: "שער עצמי"; "הנגיד פישר מאוד רוצה לחזק את הדולר – אך מרוב הצהרות הוא דווקא מפיל אותו". אחת הכותרות על שער "כלכליסט" מכה גם היא בפישר: "פישר ברח, הדולר צנח"; "בנק ישראל שינה כיוון והחליט להפסיק את רכישות הדולר היומיות: 'נפעל רק במקרה של תנודות חריגות או כשהשוק לא מתפקד'. השער צנח ל-3.87 שקלים".
"דה-מרקר" מקדיש את השער לשר השיכון אריאל אטיאס. "היעד של שר הבינוי והשיכון – להוריד את מחירי הדירות בישראל". האמצעי, בכותרת הראשית: "נשפוך לשוק קרקעות לעשרות אלפי דירות". הכותרת הראשית של "כלכליסט" היא פשוט "ציון קינן מנכ"ל בנק הפועלים".
ובינתיים, על קו ארצות-הברית–תל-אביב
אורלי טייץ היא מנהיגת תנועת ה"לידניים" (Birthers), שמסעירה עכשיו את השוליים הרדומים של האקטואליה החדשותית בארצות-הברית ("כל בר-דעת יודע כי אוגוסט הוא חודש חלש לחדשות, ולכן כאילו נתפר במיוחד לתנועת ה'לידניים', משוגעים שהגיעו במשלוח מיוחד לתקשורת בשעת צרתה, כמו דגים בחבית שיורים בעצמם", נכתב ב"הפינגטון פוסט").
טייץ טוענת שבידה תעודה המוכיחה כי הנשיא ברק אובמה כלל לא נולד בארה"ב אלא בקניה, ולכן הוא פסול מלכהן כנשיא. התקשורת האמריקאית נוטה לפטור את טייץ וגרוריה כסהרורים. הנה הופעה סהרורית לדוגמה ב-MSNBC, שעליה נכתב ב"סלון" (אלכס קופלמן): "אני בדרך כלל אוהד את הטיעון לפיו אנשים כמו טייץ לא צריכים לקבל זמן שידור, כמו כל מי שמקדם תיאוריות קונספירציה מופרכות אך פופולריות באופן מטריד (מתי בפעם האחרונה שמעתם ב-MSNBC מישהו הטוען כי לא נחתנו על הירח?), אבל במקרה הזה נדמה לי שהראיון הניב תועלת, משום שלטייץ נגרם נזק רב, שנעשה בידיה שלה. כל מי שעדיין ישב על הגדר וראה את הראיון, חייב כעת להודות כי טייץ אינה אמינה".
הראיון ב-MSNBC התקיים כשהמרואיינת שוהה בתל-אביב. טייץ היא ילידת מולדוביה, עלתה ארצה בגיל 21, ואחרי חמש שנים וחתונה היגרה לארה"ב. כעת היא שוהה כאן לביקור אצל הוריה. כתבת "מעריב" גלי גינת יירטה אותה וריאיינה אותה. בראיון, המופיע ככתבת השער של "המגזין", משתדלת גינת לסייג את דבריה של טייץ ומוסרת לקוראים כי היא "שילוב בין אניטה פללי לעוזי משולם". היא גם מדגישה כי טייץ אמרה את המלה "כושים" (למה הכוונה? Niggers ?Colored? לא ברור), מידע שחוזר גם בכיתוב התמונה.
אבל יש להסתייג גם מהכתבה ומהמסגור שלה. בסוף השבוע שעבר כתב כאן עוזי בנזימן על האופן הפסול שבו עיתונאים פוסעים במשעול הניטרליות ומציגים גרסאות אמינות והזויות בלי הבחנה. "הסיוט הגדול ביותר של ברק אובמה", מוגדרת טייץ על שער המוסף, בהפניה שמסתיימת בשאלה, "קוריוז או איום אסטרטגי". מאחר שלפי הכתבה עצמה נראה כי עיתונאי "מעריב" בטוחים בתשובה לשאלה ששאלו (קוריוז, לא איום אסטרטגי ולא הסיוט הגדול ביותר של אובמה), אולי כדאי היה שלא לשאול אותה מלכתחילה, להגיש את הכתבה עם דגש במקום עם סימני שאלה – ומאחר שזה המצב, אולי גם לא לתת לה מקום כה מכובד.
יש מבוכה, ועוד איך
אתמול דיווחו כל העיתונים בשעריהם (כותרת ראשית ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות") על התקדמות בעסקה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט. המקור לידיעה: אתר חדשות פלסטיני, כנראה של הג'יהאד-האסלאמי. היום ב"ידיעות אחרונות" כותבים שמעון שיפר, איתמר אייכנר ורוני שקד כי "מתרבים הסימנים להתפתחות במגעים".
הסימנים: אמש הגיע לקהיר היועץ לביטחון לאומי, עוזי ארד; המתווך חגי הדס בדרכו לקהיר; וראש הממשלה שוחח בטלפון עם הנשיא מובארכ. לשכת נתניהו לא אישרה את הידיעה שלפיה שוחחו השניים על שליט. הלשכה גם מסרה שביקורו של ארד אינו קשור לשליט. גם חמאס מכחיש שמשלחת מטעמו יוצאת לקהיר. ומהיכן ל"ידיעות אחרונות" שהדס בדרכו לקהיר? כך נכתב בחינמון המזרח-ירושלמי "אל-מנאר". אם כך, ה"סימנים" של "ידיעות" נראים די רעועים, לא? ב"ידיעות" מתמודדים עם העניין כך: "למרות ההכחשות, גורמים פלסטיניים ממשיכים לדווח על עסקה הקרובה לסיום [...] בהמשך לפרסום אתמול של אתר החדשות הפלסטיני 'פלטודאי'".
גם "ישראל היום" מקדיש חלק נכבד מהשער ואת הכפולה הפותחת שלו להתקדמות לכאורה בעסקת שליט. הדיווח בחינמון הישראלי זהה לזה שבמתחרהו שבתשלום, וכמוהו שאוב מהחינמון הפלסטיני (שאמנם לפי דניאל סיריוטי ושלמה צזנה, יוצא לאור ברמאללה ולא במזרח ירושלים). לאתר "פלטודאי" קוראים ב"ישראל היום" "פלשתין טודיי", וכותבים גם כי "אל-מנאר" "מקורב לרשות" הפלסטינית. הכותרת מדגישה את הדדליין לשחרור שליט, לפי כלי התקשורת הפלסטיני: "עד סוף ספטמבר". כתוספת מתפרסם מאמר קיטשי של העורך הראשי עמוס רגב, שהמסקנה הלא ברורה שלו היא קריאה לקיומה של עסקת חילופי שבויים.
ב"מעריב" מפרסמים רק ידיעה קצרה בעמ' 9, שלפיה "העיתון הערבי 'א-שארק אל-אווסט' פירסם אתמול דיווחים סותרים על מטרת נסיעתם של שישה מבכירי החמאס לקהיר". שאר פרטי המידע שב"ישראל היום" ו"ידיעות" מובאים בקיצור. הקורא לא חסר דבר מהתמצות הזה (וכפי שייווכח להלן, אולי גם הרוויח).
ומה ב"הארץ"? שם לא מובאים רק הכחשות ישראליות ומידע פלסטיני מפוקפק. עמוס הראל, ברק רביד, ג'קי חורי ואבי יששכרוף מדווחים כי "גורמי ביטחון בכירים הביעו ספק אם ניתן יהיה להשלים את המו"מ בחודשים הקרובים. לדבריהם, השינוי שחל הוא במידת האינטנסיביות של המגעים, אך מוקדם לדבר על פריצת דרך שתוביל לסיכום העסקה. עם זאת, הם אישרו כי ראש הממשלה [...] מעורב מקרוב במו"מ", ויש גם מחמאות לחגי הדס. עוד נכתב ב"הארץ" כי "בתוך כך מתברר כי הדיווח באתר האינטרנט של הג'יהאד-האסלאמי בדבר התקדמות משמעותית במגעים לשחרורו של שליט, בהתבסס על 'פרשן ישראלי', נלקח מתוך אתר אינטרנט ישראלי ותורגם לערבית".
פריט המידע האחרון מוצנע בתוך הידיעה ואינו זוכה להדגשה בליד, בכותרת המשנה או בכותרת הראשית. הוא אינו מופיע באף אחד מהעיתונים האחרים. האם האתר הפלסטיני קיבל את המידע מעיתונאי ישראלי יודע דבר שניסה כך "להלבין" מידע שהצנזורה אסרה לפרסם? כלי התקשורת הישראלי שהקדים את כולם בפרסום הידיעה היה חדשות ערוץ 2, עם אהוד יערי ואמנון אברמוביץ'. האם אחד מהם הדליף מידע לאתר של הג'יהאד-האסלאמי? קשה לי להאמין. אם זה אינו ההסבר, הרי שמדובר בפיאסקו שהיה מצחיק אם לא היה עצוב: מישהו באתר חדשות של ארגון טרור פלסטיני קורא דברים שפורסמו בטור פרשנות באתר ישראלי קיקיוני במיוחד (אולי "תיק דבקה"?), מפרסם אותם אצלו ומיד מצוטט בשערי כל העיתונים הישראליים, שרק באחד מהם נזכרים לתהות על שורשי הידיעה, וגם זה באיחור (אגב, הכותרת של הכתבה בעניין ב"ידיעות אחרונות" היא "בונים ציפיות").
ש"ס מבקשת חנינה, צה"ל דורש כבוד
אתמול פורסם כי יו"ר תנועת ש"ס, שר הפנים וסגן ראש הממשלה אלי ישי, פנה לנשיא המדינה שמעון פרס בבקשה שיחון את ח"כ שלמה בניזרי, שהורשע בעבירות שוחד שונות ונגזרו עליו כמה שנות מאסר. אני פונה אליך "כאיש ציבור, כבן עדות המזרח וכסגן ראש הממשלה", כתב ישי בבקשתו. "אינני חפץ להזכיר את הרגשת האיפה ואיפה, את ישראל השנייה, את תחושת הרדיפה ואת הפצע החברתי המדמם". יובל דרור כבר כתב על כך פרודיה בבלוג שלו (אתם מוזמנים להוסיף משלכם), והיום ב"מעריב" מתייחס לכך בן דרור ימיני במאמר בעמוד הדעות: "התנועה שמתיימרת לשאת את הדגל המזרחי היא לא יותר ממפגע פוליטי לרוב המזרחים". הכותרת של מאמר המערכת של "הארץ" היא "בקשה שערורייתית", ומוזכרת בו הזדמנות אחרת שבה רתם ישי את מעמדו לטובת עבריין, בפרשת האברך הדורס.
בשבוע שעבר דיווח "ידיעות אחרונות" בהרחבה על דו"ח המתגייסים של צה"ל, שדירג בתי-ספר תיכוניים לפי שיעור המתגייסים מתוכם ליחידות קרביות (ראו סקירת העיתונים מיום שישי). הפרסום עורר תגובות רבות. אתמול כתב על כך גדעון לוי במדור הדעות של "הארץ" ("השירות בצה"ל הוא הכרח. בינו לבין חינוך אין הרבה"). חנוך מרמרי כתב כאן על הדו"ח ("דו"ח המוטיבציה וההשתמטות איננו דו"ח להפנמה ולהרהור. זהו דו"ח שמטרתו בוטה: הפיכת השירות הצבאי לערך עליון שממנו נגזר מי יגיע לבמת המנצחים ומי לעמוד הקלון").
היום כותב על הדו"ח עפר שלח במדור הדעות של "מעריב". שלח אינו יוצא נגד הדו"ח בשצף קצף, אולם טוען כי "הנתונים שפירסם הצבא הם חלק קטן של התמונה האמיתית", משום שההגדרה "שירות קרבי" היא בעייתית. לפי שלח, ה"תל-אביבים" מתגייסים לקרבי, אבל רק ליחידות מובחרות ולא ליחידות השדה ה"רגילות". מה שנקרא "סיירת או ניירת". זאת, לדעתו, משום שהם אינם מעוניינים בשירות ביחידות המשרתות במחנות הפליטים ומתחככות באוכלוסייה ערבית, אלא ביחידות קרביות "ממש", המתכוננות למלחמה ולא לבט"ש. מה הפתרון אם כן, לפי שלח, לירידה במוטיבציה להתגייסות לקרבי כפי שהיא עולה מהדו"ח? לצאת מהשטחים.
טהרן, עדיין כאן
זהבה פישר, חברת מינהלת הר-נוף בירושלים לפי התואר שניתן לה ב"הארץ", כותבת בחלק ב' של העיתון על הוועדה שהקים משרד התחבורה לבדיקת סוגיית "קווי מהדרין", שבהם הונהגה הפרדה בין נשים לגברים. הוועדה אמורה להגיש בימים אלה את מסקנותיה לבג"ץ. "בית-המשפט הורה להקים את הוועדה בעקבות עתירה של נשים שנפגעו מההפרדה ודרשו לבטלה", כותבת פישר. "תמוה הוא שעל-פי הדיווחים, רק מיעוט קטן מפניות הציבור לוועדה היו של מתנגדים למדיניות ההפרדה. דומה שיש צורך להסביר במה דברים אמורים, ומדוע יש להתנגד להפרדה בכל התוקף.
"מה ייעשה בזקן העולה לאוטובוס ונתמך בידי בתו?", מוסיפה פישר. "מה ייעשה באם היוצאת עם ילדיה משני המינים וכולם זקוקים להשגחתה? מה ייעשה בנשים בהריון שאינן מוצאות מקום ישיבה בחלק האחורי של האוטובוס, בעוד בחלקו הקדמי יש שפע של מקומות? ומה ייעשה בסתם שני בני-אדם משני המינים הרוצים לשבת ביחד? האם כל אחד מהמקרים האלה יזכה לסעיף נפרד בתקנון האוטובוס? ואולי יהיה צורך לבקש אישורים מיוחדים כדי לקיים את מה שהוא עכשיו מובן מאליו: יחסים אנושיים בין בני-אדם, בלא קשר למינם?".
כדי להרחיב את היריעה, שימו ידיכם על הגיליון האחרון של המגזין "ארץ אחרת" ("כפייה – בין רמות בית-שמש לקאבול"), וקראו את הסיפור המקומם, שלא זכה לתהודה הראויה, על המכות וההשפלה שספגה אוריה פרדהיים מידי עשרות חרדים לאחר שישבה בכיסא הלא נכון באחד מ"קווי המהדרין".
ידיעת תקשורת אחת
רז שכניק מדווח ב"24 שעות" כי אנשיה של המיליארדרית שרי אריסון, ש"הסכימה להפקיר שבוע מחייה לטובת ערוץ 10" (כך בידיעה), דרשו לערוך שינויים בפרומואים לסרט על אודותיה ("סרט הריאליטי", לפי שכניק): "אנשיה של אריסון לא אהבו את אחד הקדימונים, המכנה אותה 'האשה העשירה בישראל', וגורס ש'אין לאריסון על מי לסמוך'. אחרי דין ודברים הסכימו בערוץ לתקן את הפרומו, כך שבמקום 'אין לה על מי לסמוך' יובהר שהיא 'סומכת רק על עצמה'". נראה, אם כן, שאריסון מצליחה להפעיל לחץ על התקשורת גם בלי רני רהב. נראה גם שאם רהב היה עדיין בסביבתה, היא כלל לא היתה נקלעת להופעות ציבוריות מביכות כמו שקורה לה בזמן האחרון.