מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר והמלחמה ההרסנית של ישראל בעזה פגעו ביחסים בינה לבין מדינות ערב: סעודיה הכריזה שלא תמשיך בתהליכי הנורמליזציה עד שישראל תנקוט צעדים משמעותיים בכיוון הקמת מדינה פלסטינית, ירדן החזירה את השגריר בנובמבר 2023 ובמרוקו קראו לסיים את היחסים עם ישראל.
במקביל לכך, ייתכן שה-7 באוקטובר הולך ומתגלה כקו פרשת מים גם מבחינת יחסי מדינות ערב עם ארה"ב. בעקבות תמיכתה של ארה"ב בישראל, גברה העוינות כלפיה בקרב אזרחים ערבים, התפתחות שעשויות להיות לה השלכות לא רק על פתרון המשבר בעזה אלא גם על אינטרסים רחבים יותר של ארה"ב כגון ריסון איראן והגבלת ההשפעה ההולכת וגוברת של סין במזרח התיכון.
מאמר שהתפרסם לאחרונה במגזין Foreign Affairs עקב אחר השינוי בעמדותיהם של אזרחים ערבים כלפי ארצות הברית בשנה האחרונה. על המאמר חתומים מייקל רובינס ומארק טסלר, ראשי הברומטר הערבי, פורום מחקר לא-מפלגתי שסוקר ומנתח את עמדותיהם של אזרחים ערבים, ואמאני ג'מאל, מנהלת מרכז חקר לשלום באוניברסיטת פרינסטון.
מהמחקר שערכו עלה כי לאחר הפלישה לעיראק ב-2003 רק מעטים מהנשאלים החזיקו בעמדה חיובית כלפי ארה"ב, ואילו עד שנת 2022 כבר חל שינוי בעמדותיהם, כאשר לפחות שליש מהמשיבים בכלל המדינות הערביות טענו שעמדתם כלפי ארצות הברית היא "חיובית מאוד" או "חיובית במידת מה". אלא שסקרים שערך הברומטר הערבי בחמש מדינות בסוף 2023 ותחילת 2024 הראו ירידה דרמטית בדימוי החיובי המסוים שהיה לארה"ב אצל אזרחים ערבים.
פוליטיקאים ואנליסטים אמריקאים נוטים לזלזל במה שהם מכנים "הרחוב הערבי". לדידם, מכיוון שרוב המשטרים הערביים הם אוטוריטריים, אין חשיבות לשאלה מה הציבור חושב אלא רק מה המנהיג עושה. לטענת חוקרי הברומטר הערבי, מדובר במיתוס: המנהיגים הערבים, על אף שרובם אינם צריכים להיבחר, חייבים להתחשב בדעת הקהל במדינותיהם. כדוגמה לכך הם מצביעים על שינויי המשטר במדינות שונות בעקבות מחאות האביב הערבי.
סקרים אחרים שערך המכון מראים כי ארצות הברית יכולה להשפיע על דעת הקהל הערבי, והרושם השלילי שהותירה אינו בלתי-הפיך. הסקרים מראים כי אם תקדם ארצות הברית הפסקת אש בעזה, תדחף לפתרון מדיני, תגביר סיוע הומניטרי ובאופן כללי תכיר בסבל של פלסטינים כפי שהיא מכירה בסבל של ישראלים, הדבר יגביר את האהדה כלפיה ברחוב הערבי.
מ-40% ל-10% בשלושה שבועות
האינטרסים של ארה"ב באזור המזרח התיכון בטווח הקצר והארוך כוללים את הפסקת המלחמה בעזה וקיום משא ומתן לגבי הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים, שמירה על יציבות הכלכלה העולמית על ידי הפסקת התקיפות בים האדום מצד בעלי ברית של איראן ויצירת ברית אזורית שתגביל את הפעילות של איראן ושל סין במזרח התיכון.
לשם כך ארה"ב זקוקה לבעלות ברית באזור כגון סעודיה, שתתקשה בכך אם הציבור הערבי יישאר עוין כל כך כלפי ארה"ב. כותבים אחרים באותו כתב עת נחלקו בשאלה האם ברית סעודית-אמריקאית שאינה מערבת את ישראל היא כדאית ואף אפשרית.
מאז אוקטובר 2023 ערך הברומטר הערבי סקרים בחמש מדינות ערביות: ירדן, כווית, לבנון, מאוריטניה ומרוקו. בכל סקר כזה נסקרו 1,200 משתתפים. הסקרים הקודמים של הברומטר הערבי במדינות אלה נערכו ב-2022-2021, ולכן מובן שעל מגמות בתשובות הנשאלים משפיעים עוד גורמים פרט למלחמה בעזה.
סקר שנערך בתוניסיה בין ספטמבר 2023 לנובמבר 2023 – בדיוק עם פרוץ המלחמה – מספק עדות לכך שחלק מהשינויים אכן חלו, או לפחות הוגברו, בעקבות המלחמה בעזה. באותו סקר בתוניסיה נסקרו 2,406 אזרחים, כמחציתם לפני ה-7 באוקטובר.
בתוניסיה, כמו גם בארבע מתוך חמש המדינות האחרות, נעשתה העמדה לגבי ארצות הברית שלילית יותר באופן משמעותי בתקופת הסקר. בשלושת השבועות שקדמו לשבעה באוקטובר, 40% מהתוניסאים החזיקו בעמדה חיובית כלפי ארצות הברית, וכשלושה שבועות לאחר מתקפת הטרור, צנח אחוז המחזיקים בעמדה זו ל-10% בלבד.
למרות הזוועות שנעשו ב-7 באוקטובר, רק משיבים מעטים הסכימו שיש לתאר את האירועים כ"מתקפת טרור", ומנגד רובם הסכימו שהתקיפות של ישראל בעזה כן ראויות להיקרא טרור. כאשר הנשאלים התבקשו לבחור מילה שמתארת בצורה הטובה ביותר את מה שקורה בעזה, מבין המילים "מלחמה", "פעולות איבה", "טבח" ו"ג'נוסייד", השיבו הרוב הגדול "ג'נוסייד". זאת פרט למרוקו, שם כ-24% מהנשאלים השיבו שמדובר ב"מלחמה". בשאר המדינות, רק כ-15% מהנשאלים תיארו זאת כ"מלחמה".
הנסקרים נשאלו גם על מידת ההגנה של מדינות מערביות, של האיחוד האירופי ושל האו"ם על זכויות של ישראלים ושל פלסטינים. בכל המדינות הללו, לא יותר מ-17% מהנשאלים סברו שהאו"ם עומד לצד הפלסטינים, וטענו שהאיחוד האירופי עושה זאת עוד פחות.
ארצות הברית קיבלה את הדירוג הנמוך ביותר כאשר פחות מ-8% מהממשתתפים מכל אחת מהמדינות שנסקרו סברו כי היא מגינה על זכויות פלסטינים, בעוד למעלה מ-60% סברו כי היא מגינה על זכויות ישראלים. עם זאת, יש לציין כי עמדותיהם של אזרחים ערבים לגבי חלקים אחרים במדיניות החוץ האמריקאית – למשל הסיוע שהיא מעניקה למדינתם בתחומי חינוך או חברה אזרחית – לא נפגעו.
הסינים מרוויחים
המרוויחה העיקרית מהשינוי בעמדות העולם הערבי היא סין. זאת, על אף שסין לא סיפקה כמעט שום סיוע או אפילו הצהרות תמיכה פומביות בפלסטינים ובעזתים.
בכל המדינות שהברומטר הערבי סקר אחרי ה-7 באוקטובר, יותר ממחצית מהנשאלים החזיקו בעמדה חיובית כלפי סין. הנוכחות הממשית של סין באזור המזרח התיכון היא מינימלית, ובכל זאת אזרחים משלוש מתוך חמש המדינות שנסקרו, השיבו שהם מעדיפים את המדיניות – שבקושי קיימת – של סין במזרח התיכון על פני זו של ארה"ב.
האזרחים מבינים כי סין אינה מחויבת לזכויות הפלסטינים – פחות מ-14% בכל אחת מהמדינות טענו שסין מגינה על זכויות הפלסטינים (עדיין שיעור גבוה יותר בחלק מהמדינות משיעור מי שסברו שארה"ב נוהגת כך). כשהנשאלים נשאלו שאלות ספציפיות יותר, רובם הסכימו שבאופן כללי המדיניות של האמריקאים עדיפה על זו של הסינים בשמירה על החופש ובהגנה על זכויות אדם.
מעניין לציין שבשתי המדינות ששכנות לישראל – ירדן ולבנון - היתה המגמה הפוכה, ושם מרבית הנשאלים טענו שסין עדיפה בהגנה על זכויות. נראה כי יש לפרש נתון זה על דרך השלילה, כלומר לדידם של הנשאלים, האמריקאים כל כך גרועים בשמירה על זכויות אדם עד שכל גורם אחר – כולל סין – עדיף על פניהם.
הדבר מעיד גם על השפעה גיאוגרפית – קרבה פיזית לאזור הסכסוך והימצאות של פליטים פלסטינים רבים במדינה משפיעים באופן ישיר על חייהם של האזרחים, ולפיכך גם על תשובותיהם.
עדיין תומכים בפתרון של שלום
כאמור, בסקר היתה מדינה אחת שבה המגמה היתה הפוכה - מרוקו. כבר ב-2022, 69% מהמרוקאים הביעו תמיכה בארה"ב, ושיעור גבוה זה עלה עוד יותר בסקר של 2024-2023, ל-74%. הסיבה לחריגה זו נעוצה כמעט בוודאות בתפקיד שארה"ב שיחקה בסיוע למרוקו במאבק הטריטוריאלי שלה בסהרה המערבית.
מרוקו מנהלת מאבק ארוך שנים שבו היא טוענת לריבונות על השטח בסהרה המערבית אל מול תנועה, חזית פוליסריו, שדורשת את עצמאות האזור. ב-2020 הכירה ארה"ב בריבונות המרוקאית בסהרה המערבית בתמורה ליצירת קשרים דיפלומטיים של מרוקו עם ישראל. נדמה אם כן שהמדיניות של ארה"ב בנושא סהרה המערבית הגנה עליה במרוקו מפני הירידה בפופולריות שהתרחשה בשאר המדינות הערביות שנסקרו.
למרות הכעס על ארה"ב, אין משמעות הדבר שהקהל הערבי היה רוצה לראות אותה מנתקת כל קשר עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כאשר נשאלו הנסקרים לאחר ה-7 באוקטובר לגבי נושאים שצריכים להיות בראש סדר היום של האמריקאים בכל הנוגע למזרח התיכון, בראש הרשימה היתה הסוגיה הפלסטינית. למרות העוינות כלפי ארצות הברית וישראל, לא נרשמה ירידה בתמיכה בעתיד של שלום בין ישראל לפלסטינים או בפתרון שתי המדינות.
עד ה-7 באוקטובר, עת עוד ועוד מדינות שאפו להסכמי נורמליזציה עם ישראל, היה נדמה שנקודת השבר העיקרית במזרח התיכון לא תהיה המלחמה של ישראל במדינות ערב אלא המאבק של איראן נגד גורמים שרוצים למתן את תוקפנותה.
קואליציה אנטי-איראנית שכוללת את ישראל ומדינות ערביות הייתה עשויה להיות גורם חשוב בריסונה של איראן, וייתכן שארצות הברית עדיין תצליח לייצר כזו. עדויות לכך שמנהיגים ערבים מרכזיים עדיין שוקלים אפשרות כזו הן ההשתתפות של ירדן ביירוט המתקפה האיראנית ב-13 באפריל האחרון והבחירה של סעודיה ושל איחוד האמירויות להעביר לארצות הברית מודיעין בנושא.
מעניין לציין שבסקרים נמצא רוב למחזיקים בעמדה שלילית כלפי איראן: רק 36% מהלבנונים, 25% מהירדנים ו־15% מהכוויתים הביעו עמדה חיובית כלפיה.
אולם מאמצים להשגת הסכמי נורמליזציה ייתקלו בקשיים כל עוד דעת הקהל לגבי ארצות הברית שלילית כל כך, משום שרבים מההסכמים האלה נסמכים באופן הדוק על האמריקאים. גם הסכמי השלום בין ישראל לירדן ובין ישראל למצרים נשארים יציבים במידה רבה בשל תמיכה מקיפה מאוד שארצות הברית מעניקה לירדן ולמצרים בתמורה לשלום עם ישראל.
הסכמי הנורמליזציה בחמש השנים האחרונות התבססו על הבטחות של ארה"ב לטפל בצרכיהן של מדינות ערב, ואף על צעדים שנקטה בפועל כמו הכרה בריבונות מרוקו על סהרה המערבית, הסרת סודאן מרשימת המדינות תומכות הטרור ומכירת מטוסי קרב מסוג F-35 לאיחוד האמירויות. דעת הקהל ברחוב הערבי עשויה להשפיע על החלטות של ממשלות בנושאים אלה. לדוגמה, בירדן מחאות סיכלו הסכם בתיווך של ארה"ב ואיחוד האמירויות בין ירדן לישראל בנושא אנרגיה ומים.
כדי להשיג את מטרותיה במזרח התיכון, ארה"ב תהיה חייבת לשקם את מעמדה בקרב הציבור הערבי, לא רק על ידי קריאות לשלום אלא גם על ידי נקיטת צעדים ממשיים למען עתיד של פתרון מדיני, כגון התנגדות לבנייה בהתנחלויות. זכייה באמון הציבור הערבי תאפשר לארה"ב להגדיל את סיכוייה לרסן את איראן.
המצב הנוכחי מעמיד קשיים בפני האמריקאים אך גם הזדמנויות. אמנם ברוב המדינות הערביות אין סוגיות כגון סהרה המערבית, שסיוע בהן יוביל באופן מיידי לשינוי עמדה של הציבור כלפי האמריקאים, אך המקרה של מרוקו עדיין מוכיח שהתערבות אמריקאית למען אזרחים ערבים משנה את עמדתם כלפי המעצמה.
התעלמות מהסוגיה של דעת הקהל השלילית ופטירתה בכך שמספיק לרצות את המנהיגים תהיה מסוכנת לאינטרסים האמריקאיים האזוריים ואף הגלובליים, אם סין תחליט לנצל את הפופולריות הגוברת שלה ולהגביר את השפעתה באזור.
נטע איפרגן כותבת בפרויקט אופק - מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת