הישג וניצחון
לפי הכותרות הראשיות של כל עיתוני הבוקר, הממשלה הקרובה תמנה מספר שרים נמוך משמעותית מזו היוצאת. המספר המובלט בשערים הוא 20, על אף שהכתבים והפרשנים לוקחים בחשבון גם את ראש הממשלה ונוקבים במספר 21.
"מעריב" ו"הארץ" מקדימים את הביטוי "הישג ללפיד" לכותרת הראשית. ב"ידיעות אחרונות" נכתב בראש השער כי "נתניהו קיבל את דרישת לפיד". חלק מטורה של פרשנית "ידיעות אחרונות" סימה קדמון שוב מודפס צמוד לכותרת הראשית, ושוב מהללת בו הפרשנית את הפוליטיקאי החביב על העיתון ("הוכיח עד עכשיו עמידות מרשימה תחת לחצים").
אפילו ב"ישראל היום" כותרת המשנה לראשית נפתחת בביטוי "הניצחון של לפיד", אולם מיד לאחריו נתקל הקורא ב"הישג של נתניהו". מהו ההישג של נתניהו? לפי כותרת המשנה של "ישראל היום": "רוב לליכוד-ביתנו בממשלה", עם 11 שרים מבין 20 (כלומר 12 מבין 21).
ב"ישראל היום" מציגים את הממשלה הבאה כמורכבת מ-11 שרים לליכוד-ביתנו, 5 ליש-עתיד ו-3 לבית-היהודי, בתקווה שציפי לבני תסתפק בתיק אחד. בשער "ידיעות אחרונות" מתעלמים מהברית בין הליכוד לישראל-ביתנו, ומציגים את הממשלה הבאה כמורכבת מ-7 עד 8 שרים לליכוד, 5 ללפיד ו-3 לבנט.
כפי שכל תלמיד יסודי יכול לחשב, סך השרים בספירה של כותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות" נמוך מה-20 שבכותרת הראשית של העיתון, אולם כך אפשר להציג את מפלגת לפיד כמזנבת בליכוד. "הגודל כן קובע", לשון כותרת טורה של קדמון, ועל כן "ידיעות אחרונות" מרשה לעצמו לדמיין לרגע עולם שבו אביגדור ליברמן וישראל-ביתנו אינם קיימים.
"אתמול בלילה אמר בכיר בליכוד במרירות שלפיד מכתיב לנתניהו הכל. גם את הרכב הממשלה וגם את גודלה", כותבת קדמון ב"ידיעות אחרונות". "נתניהו דחק את לפיד לפינה כשהשיג את הסכמתו להעניק לליכוד-ביתנו רוב מוחלט (12 שרים), ללא כל השוואה לכוחו הפרלמנטרי", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום". "על משקל השיר 'ארץ קטנה עם שפם', ניתן לומר שהממשלה ה-33 של ישראל תהיה ממשלה קטנה בלי זקן", מתלוצץ יוסי ורטר ב"הארץ".
לכיוון של העשירים
שניים מהזְקָנִים שנפרדים בימים אלה מן השררה מתראיינים בעיתוני הכלכלה: משה גפני ב"כלכליסט" ויעקב ליצמן ב"דה-מרקר".
"למיטב ידיעתי אין בארץ מפלגה מלבדנו שחבריה לא עמדו לדין", מתהדר משה גפני, יו"ר ועדת הכספים היוצא, בראיון לתומר אביטל. בתשובה לשאלה "מהי מתקפת הלחצים הקשה ביותר שספגת בארבע השנים האחרונות?" משיב גפני: "במהלך להגדלת מיסוי רווחי הנפט - הם הגיעו עד לגדולי התורה כדי שלא אעביר את החוק".
בהמשך מוסיף גפני כי הוא "חושש מאוד" מיאיר לפיד. "הייתי עם נתניהו הרבה שנים והיו לנו ויכוחים האם לקחת מהעשירים ולא מהעניים - והגענו להסכמות. דאגנו יותר לחלשים ולמעמד הבינוני", אומר גפני. "כעת מגיעים שני אנשים - לפיד ובנט - שאני לא מכיר, והם נוטים לכיוון של העשירים, מעמד ביניים גבוה, במקום עבור אלו שבאמת זקוקים להגנה מהמדינה. אני חרד מאוד מהעניין הזה ואלחם נגדם מהאופוזיציה".
"מה הם עלולים לעשות?", תוהה אביטל, וגפני משיב: "לא לגעת במשתכרי שכר גבוה, לא לגעת בחברות הגדולות, אלא רק במסים העקיפים, במע"מ פירות וירקות, והעלאות המע"מ. אין חוכמות בתקציב. אם אתה לוקח במקום אחד, אתה צריך לתת במקום אחר".
ב"דה-מרקר" משוחחת רוני לינדר-גנץ עם סגן שר הבריאות היוצא יעקב ליצמן, שכיהן על תקן שר במשרה מלאה ורק באופן רשמי הוגדר כסגן שר (השר הרשמי היה ראש הממשלה נתניהו), משום שמפלגתו אינה ציונית.
ליצמן מסביר כי בפלג חסידי גור שעימו הוא נמנה, אפילו תפקיד של סגן שר אינו מקובל, אלא רק ראשי ועדות. "התעקשתי ורציתי להיות יו"ר ועדת הכספים. אך מרגע שדחפו אותי הרבנים לתפקיד סגן שר הבריאות, דווקא משום שמדובר בתיק הבריאות, שמשפיע על חיים של אנשים, הסכמתי והתאהבתי בתפקיד", הוא אומר, ומיד שולח טפיחה ידידותית לשכמו של חברו משה גפני: "ללא ספק השפעתי בתפקיד סגן שר הבריאות יותר מבוועדת הכספים: ועדת הכספים היא מאקרו, ואילו במשרד הבריאות אתה יכול להשפיע על האדם הפרטי שנמצא בצרות ושנופל בין הכסאות בבתי-חולים וקופות החולים. לפעמים זה ממש הצלת נפשות".
בכל העיתונים מדווח על המשך המאבק בין הליכוד-ביתנו ליש-עתיד על תפקיד שר החינוך. ב"מעריב" מדווח זאב קם כי מפלגת הבית-היהודי תקבל את תיקי התמ"ת, השיכון והדתות, וכי נבחנת האפשרות להעניק לשר יובל שטייניץ משרד מאוחד שיכלול את המשרד לענייני מודיעין ואת המשרד לעניינים אסטרטגיים. ב"ישראל היום" מדווח מתי טוכפלד כי הליכוד יקבל בין היתר את משרדי הביטחון, התקשורת והגנת העורף; הנגב, הגליל והתיירות; החינוך או הפנים; התרבות והספורט. ישראל-ביתנו, מדווח טוכפלד, עתידה לקבל את משרדי בטחון הפנים, הקליטה, החקלאות ואחד נוסף.
לא מדווח מי יהיה שר הבריאות הבא.
תפר גס
חיילי האו"ם מעיינים בגליון "ידיעות אחרונות"
גליונות עיתוני הבוקר תופחים לממדים מגודלים, בשל המודעות הרבות לקראת חג הפסח. גליון "ישראל יום" מחזיק 80 עמודים. הקונטרס המרכזי של "ידיעות אחרונות" מחזיק 64 עמודים (56 עמודי חדשות ועוד 8 עמודי ספורט). הגידול במספר המודעות מצריך גידול בהיקף התוכן שישובץ ביניהן. לא תמיד קל למצוא מה להדפיס.
בתחתית עמ' 10 של "ידיעות אחרונות" מודפסת ידיעה על חיילי האו"ם שנחטפו על-ידי המורדים הסורים ושוחררו. "אתמול הם התחילו את מסעם ועברו מירדן לישראל דרך נהריים", מדווח ישראל מושקוביץ ומצטט מדברי נמרוד הירש, שפגש אותם במעבר: "הם לא נראו שמחים לחזור לסוריה, אבל הבינו שזה חלק מהשליחות שלהם באזור".
לידיעה נלווים שני תצלומים, בראשון [AP] נראים החיילים בפנים רציניות, מהימים שבהם שהו בשבי המורדים הסורים. בתצלום השני [נמרוד הירש] נראים השבויים בישראל, מחייכים. לצד השבויים שני חיילי צה"ל ועל השולחן שלפניהם גיליון של "ידיעות אחרונות". בכיתוב התצלום נכתב: "חיילי האו"ם מעיינים בגליון 'ידיעות אחרונות', אתמול", על אף שבתצלום נראה בבירור כי החיילים אינם מעיינים בעיתון.
בצדק לא מעיינים חיילי האו"ם בעיתון. קרוב לוודאי שאינם יודעים לקרוא עברית, וממילא "ידיעות אחרונות" לא דיווח עליהם אתמול. השאלה המעניינת כאן אינה מדוע החיילים שהשתחררו זה עתה מהשבי הסורי אינם מנצלים את רגעי החופש הראשונים כדי לעיין להנאתם בעיתון הכתוב בשפה זרה ואשר אינו כולל תמונה שלהם, אלא מדוע העורכים ב"ידיעות אחרונות" מפרסמים כיתוב תצלום שגוי במידה כל-כך מעוררת רחמים. התשובה היא אותה תשובה לשאלה מדוע מתעלמת הבוקר כותרת המשנה לראשית של העיתון מקיומה של סיעת ישראל-ביתנו על שריה העתידיים - המציאות מתעוותת כדי שתתאים לצורכי העיתון, בין אם מדובר בהרכב המסתמן של ממשלת ישראל ובין אם מדובר בידיעה שולית על מפגש בין פדויי שבי לגיליון של "ידיעות אחרונות".
כאשר עיוות המציאות הופך להרגל, הזהירות נעלמת, הבוטות נשארת, והתפרים נעשים גלויים.
זה מה יש
ריבוי העמודים ב"ידיעות אחרונות" מאפשר לעיתון להקדיש הבוקר עמוד שלם, 36 במספר, למצוקת בני העשירון התחתון. ירון קלנר מדווח כי לפי נתוני ארגון לתת, למשפחה בת חמש נפשות מהעשירון התחתון חסרים מדי חודש 959 שקלים כדי להשיג סל מזון מינימלי שיבטיח לה תזונה הולמת. לידיעה מצורפת מודעה המזמינה את הקוראים לתרום 10 שקלים לארגון לתת ("המתנה הטובה ביותר לפסח היא ארוחת חג").
בעמ' 51 של "ידיעות אחרונות", מול מודעות האבל, מתפרסמת ידיעה נוספת הנוגעת לענייני כלכלה וחברה. גודלה כרבע עמוד. תחת הכותרת "הסדר החוב של דנקנר" מדווח רועי ברגמן כי חברי הנהלת קבוצת אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר ונציגות בעלי אגרות החוב של החברה הגיעו אתמול להסכמות על מתווה הסדר חוב. כותרת הגג מבהירה כי "מחזיקי האג"ח של אי.די.בי ניצלו מתספורת", וכך נכתב גם בגוף הידיעה. לידיעה נלווה תצלום של דנקנר מחייך.
"התספורת של דנקנר לציבור - 800 מיליון שקל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר, מעל תצלום של דנקנר כשהוא אינו מחייך. לפי הידיעה מאת מיכאל רוכוורגר ואסא ששון, אי.די.בי אחזקות תבצע תספורת של "עד 50% לבעלי האג"ח".
"הסדר חוב באי.די.בי, תספורת של 50%", נכתב הבוקר בשער "כלכליסט". גולן חזני מדווח על ההסדר ומצטט את דנקנר, שאמר אתמול לנציגות בעלי האג"ח: "זה מה שיש לי. אין לי שום דרך להביא יותר".
הפער במסגור הסדר החוב של דנקנר נובע באופן עקרוני מהפער ביחס של העיתונים לאיש העסקים ובאופן ספציפי מהשוני בהערכת שוויין של אגרות חוב חדשות שינפיק התאגיד שבשליטתו.
לפי "ידיעות אחרונות", הערך של ההחזר שיקבלו בעלי האג"ח יעמוד על 2.06 מיליארד - מלוא סכום החוב. לפי "דה-מרקר", נציגות בעלי האג"ח מעריכה את שווי ההחזר ב-1.04 מיליארד שקל, כלומר מדובר ב"תספורת" של כ-50%. ב"כלכליסט" נכתב כי "בחישוב כולל מדובר בהחזר נומינלי של כ-1.96 מיליארד שקל, שבו תהיה תספורת כלכלית, אולם לא נומינלית. כלומר, המחזיקים יקבלו את מרבית החוב, שעומד על כ-2.05 (תספורת נומינלית של כ-90 מיליון שקל). היוון התשלומים העתידיים בשל דחיית תשלומי האג"ח מביא את הערך הכלכלי של הצעת דנקנר לכ-900-700 מיליון שקל, ולמעשה משקף תספורת כלכלית של כמיליארד שקל".
עורך "דה-מרקר" צייץ הבוקר: "אם יש לכם אג"ח של אידיבי כדאי שתקראו את הנוחיתון. שם אין תספורת".
בגליון "גלובס" שיצא אתמול לא הספיקו לדווח על הסדר החוב של דנקנר, אך הכותרת הראשית בעיתון הוקדשה לסכום גבוה אף יותר: "הטבת המס לטבע ב-2011: 3 מיליארד שקל".
מתחת לכותרת התפרסמה במלואה, על רקע מודגש, ידיעה מאת סגן עורך העיתון אלי ציפורי, ולפיה חברת התרופות קיבלה בשנת 2011 הטבת מס עצומת ממדים, שהצטרפה להטבות מס ענקיות שקיבלה משנת 2005, אז נחקק תיקון לחוק לעידוד השקעות הון.
"סוגיית הטבות המס הענקיות הניתנות לתאגידים הגדולים, ובמיוחד לטבע, תונח לפתחו של שר האוצר החדש, יאיר לפיד", כותב ציפורי. "סיסמת הבחירות שלו, 'איפה הכסף', רלבנטית במיוחד בכל הנוגע לחוק לעידוד השקעות הון. יהיה מעניין לראות אם לפיד יתגבר על הלובי החזק של תאגידי הענק ופקידי האוצר ויתערב בהטבות המס השערורייתיות, בדיוק כפי שקודמו יובל שטייניץ התערב בתמלוגי הגז".
לפי ציפורי, העיתון "גלובס" יגיש לבית-המשפט המחוזי ערעור על החלטת האוצר לא למסור לידיו את נתוני הטבות המס ושמות החברות שזכו בהן בשנים האחרונות.
עצם הנשיות
לפני כחודשיים דיווח אלי לאון ב"ישראל היום" ש"מחקר בריטי חדש מוכיח כי הכאב הפיזי שנשים מוכנות לסבול בעת נעילת נעלי עקב שווה את המחיר, לאחר שהתברר כי כך הן מבליטות את נשיותן".
הבוקר מקדישה צפי סער חלק ממדורה "גברת מג'ונדרת" שבמוסף "גלריה" של "הארץ" להחלטתה של שרה ג'סיקה-פרקר להפסיק לנעול נעלי עקב. סער מצטטת מדברי ג'סיקה-פרקר, שהתראיינה למגזין "נט א-פורטר": "הלכתי לרופא והוא אמר לי, 'הרגליים שלך עושות דברים שהן לא אמורות להיות מסוגלות לעשות. העצם הזאת שם... את יצרת אותה. היא לא שייכת לשם'".
ענייני תקשורת
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי חברת שטראוס, המפרסמת הגדולה בישראל, עוברת למודל חדש לתגמול משרדי פרסום, שלא יכלול עמלות רכש מדיה.
לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי ההחלטה לסגור את "עכבר העיר" בתל-אביב נובעת מאסטרטגיה של "הארץ" להשקיע בעיתון היומי. ביחס ליתר המקומונים של הרשת אמר עמוס שוקן ל"גלובס": "שם נראה לנו שאין בעיה, שהם יכולים להחזיק את עצמם".