מדינה דמוקרטית נמצאת במצב מלחמה כמעט 11 חודשים. בכל הזמן הזה ראש הממשלה שלה מסרב להתראיין בתקשורת המקומית. הוא מכנס מספר מצומצם של מסיבות עיתונאים, שאורכות כמה דקות ועיתונאים ספורים מורשים לשאול במסגרתן כל אחד שאלה בודדת. במקביל הוא מוצא זמן להעניק מספר דו-ספרתי של ראיונות - אבל רק לתקשורת הזרה.

בכל הזמן הזה התקשורת המקומית בולעת בהכנעה את החרם, שנמשך כבר שנים, ממשיכה לשדר את ההצהרות והנאומים של אותו ראש ממשלה, לא מעמידה לו תנאים ולא באמת מראה סימנים שיש מבחינתה בעיה בהתנהלות הזו.

נכון, מדובר בישראל, וגם השבת הנוכחית חלפה מבלי שרה"מ בנימין נתניהו מצא לנכון לקיים מסיבת עיתונאים ולענות לשאלות עיתונאים, ובוודאי שלא לשבת לראיון באולפן. הפעם האחרונה שבה נתניהו קיים מסיבת עיתונאים היתה במוצאי-שבת לפני 42 ימים. היא נמשכה 11 דקות ולשכת נתניהו התירה לעיתונאים לשאול רק 7 שאלות. מסיבת העיתונאים הקודמת היתה שלושה וחצי חודשים לפני כן.

ב-42 הימים שחלפו מאז מסיבת העיתונאים האחרונה של נתניהו נרצחו 12 נערים במג'דל שמס מרקטה של חיזבאללה. אזרחי ישראל נכנסו לכוננות דרוכה בהמתנה למתקפה איראנית ושל חיזבאללה (צריכת תרופות ההרגעה בישראל עלתה ב-30%). דירוג האשראי של ישראל ירד בפעם השלישית (מאז ריסקה הממשלה את האמון הבינלאומי בכלכלה הישראלית). המשטרה פשטה על משרד החוץ כדי לחקור הענקת דרכונים דיפלומטיים באופן לא חוקי לבנו של ראש הממשלה ולחברי מפלגתו. וזה כמובן רק על קצה המזלג.

כל אחד מהנושאים האלה לבדו אמור היה להציב ראש מדינה מול סוללת עיתונאים על מנת שישיב לשאלות במשך שעות.

מתי נתניהו רץ למיקרופונים? רק אחרי הצלחות נקודתיות, מפחד שמישהו אחר יקבל את הקרדיט. כך היה במוצאי השבתות שאחרי ההתנקשויות בהנייה ושוכר ואחרי ההתנקשות בדף. גם אז היה זה רק בפורמט של מסיבות עיתונאים סגורות בנות כמה דקות בהן הותר לשאול שאלות בודדות.

לחרם הראיונות חסר התקדים של ראש ממשלה ישראלי נגד השידור הציבורי ימלאו בקרוב חמש שנים, לחרם שלו על שני ערוצי החדשות 12 ו-13 ימלאו בקרוב שלוש וחצי שנים. בעודו מחרים אותם הופיע נתניהו 24 פעמים בערוץ 14, השופר הפרטי שלו המהדהד את מסריו בנאמנות.

בכל הזמן הזה ערוצי החדשות מתנהגים כמו ילדים מוכים. מול החרם של ראש הממשלה ניתן היה להציב עמדה לפיה הדבר אינו מקובל במדינה דמוקרטית. אחרי הכל, הם מחזיקים במיקרופון, לא הוא. במקום זאת הם ממשיכים להתנהל בהתאם לתכתיבים של לשכת ראש הממשלה, משדרים את הצהרותיו ומאפשרים לו למנף את האירועים לקביעת תנאי הסיקור וקידום הנרטיב הפוליטי המשרת אותו.

במידה ושלושת הערוצים אותם הוא מחרים היו מציבים עמדה עקרונית ומוצהרת כי הדבר אינו מקובל, הדבר היה מסוקר במהדורות חדשות בעולם ומפנה זרקור ענק להתנהלות הלא דמוקרטית של נתניהו. אבל כפי שאיבחן נתניהו כבר ב-1999: הם מ-פ-ח-ד-י-ם.

במשך כל שנות שלטונו נאבק נתניהו בתקשורת הישראלית ומנסה להשתלט עליה. התנהלות שכבר הניבה שני כתבי אישום פליליים. ממשלותיו מעניקות הטבות בשווי עשרות מיליוני שקלים לערוץ 14, והממשלה הנוכחית נמצאת בתנופת חקיקה שנועדה לחנוק את חופש העיתונות בערוצים האחרים.

במידה ונתניהו יצליח לחסל בעתיד את העיתונות החופשית בישראל, ראוי יהיה לזכור את החלק החשוב שהיה למדיניות מנהלי הערוצים הללו בחיסול שלהם עצמם. כרוניקה של חרקירי.