איש התקשורת שמעון ריקלין, מכוכבי ערוץ 14, הפר פעמיים את הבטחתו המפורשת למדינה, והשתמש לצרכים מסחריים במגרש שחכר על מנת להקים בו מפעל תעשייה. הפעולה בניגוד לחוזה הניבה לו רווחים נאים. כך עולה מתביעה שהגיש ממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש בחודש מרץ האחרון, שכעת הגיש ריקלין כתב הגנה במסגרתה.
לפני תריסר שנים כרת ריקלין הסכם לחכירת שטח באזור תעשייה צפונית מזרחית לירושלים, והתחייב להקים במקום מפעל תעשייה. במקום זאת פעל במקום אולם אירועים. לאחר שנתפס ריקלין משתמש בשטח בניגוד לכללים, התחייב בשנית להקים במקום מפעל תעשייה, אולם במקום זאת השכיר את השטח לחנות מסחרית.
כעת, בכתב הגנה שהגיש בתגובה לתביעה לסילוקו מהשטח, טוען ריקלין שהתחייבותו הראשונית בטלה שכן המגרש הפך "בהסכמה שבשתיקה" ממגרש לצורכי תעשייה למגרש שנועד לצורך מסחרי. בכתב ההגנה אין כל התייחסות להתחייבות השנייה של ריקלין, שנתן לאחר שנתפס, שלא לעשות כל שימוש בשטח מלבד הקמת מפעל תעשייה.
בחודש מרץ האחרון תבע הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש את ריקלין וחברת זול סטוק שער בנימין בע"מ בדרישה לסלקם ממגרש באזור התעשייה שער בנימין, שממוקם בין היישובים הפלסטיניים ג'בע ומוח'מאס.
ריקלין חוכר את המגרש מאז שנת 2012 אחרי שקיבל את המגרש בפטור ממכרז בהתאם להמלצת המשרד לתעשייה, בחוזה שבמסגרתו נקבע כי מטרת החכירה היא "תעשייה". ריקלין ושותפו דאז קיבלו את המגרש לצורך הקמת מפעל למוצרי יודאיקה.
בחוזה החכירה נכתב במפורש כי "המוחכר מוחכר לחוכר רק למטרה ולייעוד האמורים במבוא לחוזה ואסור לחוכר להשתמש במוחכר או בחלק ממנו למטרה אחרת או לייעוד אחר מבלי לקבל על כך הסכמה מפורשת מראש ובכתב מאת המחכיר". המטרה, כאמור, היתה "תעשייה".
למרות זאת, ריקלין מעולם לא הקים במגרש מפעל לצרכי תעשייה ותחת זאת מפעיל שם חנות "זול סטוק" לאחר שבעבר פעל שם אולם אירועים. ב-2016, בעקבות התרעות חוזרות ונשנות, הודיע ריקלין כי החליט לסגור את אולם האירועים והצהיר: "הנני מתחייב להשתמש באולם אך ורק לשימוש תעשייתי".
בשנת 2019 גילה מפקח כי במקום פועל סניף של "זול סטוק". ריקלין הודה כי השכיר את הנכס ל"זול סטוק" אך טען כי קיבל אישור מטעם המועצה האזורית מטה בנימין, אף שרק למממונה הסמכות להתיר שימוש מסחרי במגרש. אחרי שסיורים נוספים גילו כי ריקלין ממשיך להשכיר את המקום ל"זול סטוק" הוחלט על הגשת תביעה.
מלבד סילוק ריקלין מהמגרש דרש הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש, באמצעות עו"ד מיטל אביעד בן-עמי, לחייב את ריקלין בדמי שימוש, לרבות רווח יזמי, החל משנת 2019, אשר יחד עם פיצוי עולים לכדי כ-750 אלף שקלים.
בכתב הגנה, שהגיש ריקלין באמצעות עורכי-הדין יעקב לאופר ואיימי בירקין, טוען איש התקשורת כי מי שהיה אמור להיות שותפו להקמת מפעל יודאיקה, שמעון בן דור, נפגע בתאונה ופרש מהשותפות זמן קצר לאחר שחתמו השניים על חוזה לפיתוח מול הממונה על הנכסים באיו"ש.
בשל הפציעה של השותף, מוסיף ריקלין, פנה לראש המועצה דאז אבי רואה וביקש היתר להקמת מפעל, חנות ואולם אירועים. במקביל, מוסיף ריקלין, החלו במועצה ובמשרד התמ"ת לקדם תב"ע חדשה מתוך כוונה לשנות את ייעוד הקרקע באזור מתעשייתי למעורב, כולל שימוש מסחרי.
"הנתבע היה מודע לכך כי רשויות אלו ביקשו לשנות את ייעוד הקרקע בשער בנימין, להחיל שימוש מסחרי, ועל כן לא היה לו כל יסוד סביר להניח כי התובע [הממונה, א"פ] יתנגד לשימוש זה", נטען בכתב ההגנה.
לזכותו זוקף ריקלין את העובדה כי "מתחילת הדרך התובע היה ער לעובדה שהנתבע עשה שימוש מסחרי במגרש, וזאת באופן גלוי ומובהק".
לדבריו, העובדה כי חוזה החכירה נחתם לאחר שהממונה כבר ידע על כך שריקלין הקים במקום מבנה מסחרי מעידה על כך שהשינוי היה מקובל על המחכיר. "שתיקתו של התובע אודות השימוש המסחרי הגלוי - חרף לשון ההסכם - יצרה מצג של הסכמה", טוען ריקלין, "וכן ייחס הנתבע את הדבר לפעולותיהן של הרשויות לשנות את יעוד המקרקעין באמצעות התב"ע החדשה".
ריקלין טוען כי הממונה השתהה ופנה אליו לראשונה בטענה כי הפר באופן יסודי את הסכם החכירה רק כשבע שנים לאחר שגילה את השימוש המסחרי במגרש. לדבריו, הוא פעל במשך כל השנים "לפי הסכם החכירה, ששונתה על דרך ההתנהגות". בהקשר זה מציין ריקלין כי הממונה גבה בפועל דמי שימוש בתעריף מסחרי, ולא תעשייתי.
ריקלין מגיב בכתב ההגנה שלו לטענות כתב התביעה, סעיף אחר סעיף, אך מתעלם לחלוטין מהטענות שמופיעות בסעיף 45-46 לכתב התביעה, שם מצוטט מכתב ששלח ריקלין לממונה בשנת 2016 ושבו שב והתחייב להשתמש באולם "אך ורק לשימוש תעשייתי".
טרם נקבע מועד לדיון בתביעה.
10170-03-24