לפעמים קפה הוא רק תירוץ

"10 מסעדות חוף שוות שיזכירו לכם שהחיים בארץ דווקא די יפים", מציעה כותרת המשנה לראשית ("לכבוד הקיץ שהגיע") על שער המוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות". הכותרות הראשיות של העיתונים (ב"הארץ" זו כותרת מתחת לקפל) מזכירות כי החיים בארץ לא תמיד יפים.

"טלי עטר", מדווחים יניר יגנה ויניב קובוביץ ב"הארץ", "אם לארבעה מאשדוד, נדקרה אתמול בצהריים למוות על-ידי שכנתה לבניין. צוות מד"א פינה אותה כשהיא במצב אנוש לבית-החולים קפלן ברחובות, שם יילדו הרופאים את התינוק בניתוח קיסרי [...] משטרת אשדוד עצרה לחקירה את השכנה, מזל בר-אושר, אם לשניים בת 38, שעל-פי החשד זעמה על כך שעטר ליכלכה את דלת דירתה ואת חדר המדרגות".

"תשע דקירות סכין במטבח" היא הכותרת הצהובה הקלאסית של "ידיעות אחרונות". "שכנה רוצחת שכנה" היא הכותרת הצהובה המוזרה של "מעריב". "בגלל כתם קפה" היא הכותרת הצהובה השמרנית של "ישראל היום". ב"הארץ" הכותרת היא "תושבת אשדוד רצחה את שכנתה ההרה; התינוק יולד בניתוח קיסרי ומצבו קשה".

"ברוב המקרים פשעי מין מדווחים באמצעות ביטויים פורנוגרפיים, כמו תיאור מדוקדק של המיזנסצינה, חלקי הגוף המעורבים ושימוש במושגים ספרותיים-מוסרניים כמו 'הגיע לסיפוקו', 'מעשה סדום', 'שפחת מין' ו'ביצע בה את זממו'", כותבת עמליה רוזנבלום במדור הדעות של "הארץ". "מושגים אלה מזכירים ספרות פורנוגרפית מהמאה ה-19, שבה הרקע המוסרני הופך את המין למגרה יותר, כביכול בעבור הגיבורים, אך למעשה בעבור הקוראים.

"האופי הפורנוגרפי הזה הוא בחזקת ויקטימיזציה שנייה של הקורבן, שהיא מכוערת במיוחד משום שהיא גם אקט של התחסדות. 'מעשה סדום' הוא דוגמה טובה. אנחנו יודעים בדיוק אילו עבירות מיניות מסתתרות מאחורי הווילון המילולי הזה, ולכן השימוש בו הוא בגדר העמדת פנים. אנחנו מעמידים פנים שאנו מגינים על הקורבן בכך שאנחנו נוקטים מושג מעודן, בעוד שלמעשה אנחנו משתמשים בקורבן כאובייקט בפורנוגרפיה המילולית שאנחנו מייצרים".

לפעמים קפה הוא רק תירוץ.

הוועדה, הוועדה

"ועדת טירקל יוצאת לדרך" היא הכותרת בראש שער "ישראל היום", סולידית, מעלה ניחוחות יעילות ואפטרשייב. כך גם כותרת המשנה, שנקראת כמו העתק של ההודעה לעיתונות של דוברות הוועדה: "הממשלה תאשר הבוקר מינוי ועדת הבדיקה למשט. יו"ר: השופט העליון בדימוס יעקב טירקל. חברים: אלוף (מיל') עמוס חורב ופרופ' למשפט שבתאי רוזן. המשקיפים הזרים: לורד טרימבל מאירלנד והמשפטן ווטקין מקנדה. 'המטרה: לתת מענה לשאלות העולם'". ממש פתיח של פרק של "מסע בין כוכבים".

בשניים מהעיתונים האחרים מתעכבים על אחד הפרטים ש"ישראל היום" מונה בשטף. "נתניהו החליט: ועדת בדיקה בהשתתפות משקיפים זרים" היא הכותרת הראשית של "הארץ", ואילו הכותרת על שער "ידיעות אחרונות" היא "לראשונה: משקיפים זרים יבדקו את המדינה". מי הם המשקיפים? טרימבל הוא פוליטיקאי צפון אירי שזכה בפרס נובל לשלום. ווטקין הוא הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר של קנדה, שלפי "ידיעות אחרונות" התגייר לפני שלוש שנים.

נתון אחר שהעיתונים "מעריב" ובמיוחד "ידיעות אחרונות" מצביעים עליו הוא גילם של חברי הוועדה הישראלים: 93 (שבתאי רוזן), 86 (עמוס חורב) ו-75 (יעקב טירקל). במיוחד נחום ברנע מתעכב ב"ידיעות אחרונות" על המידע הזה ("הגיל והתרגיל" כותרת הטור), ומצמיד אותו למסקנה שלפיה הוועדה לא תספק את התשובות באשר לשאלה "איך הובילו אותנו קברניטינו לאן שהובילו". "אבל מי רוצה לדעת?", הוא שואל, ועונה: "לא רוב הישראלים, לא כרגע".

בטור נוסף שלו ב"ידיעות אחרונות", במדור הדעות, חוזר ברנע על התובנה שלפיה הישראלים אינם מעוניינים לשמוע על כשלי מנהיגיהם. "לדעת הקהל יש דרכים משלה, קצב משלה, לעכל אירועים. כל החלטה של קברניט, גם אם החלטה הרת אסון, מולידה גל מיידי של תמיכה", הוא קובע קביעה מעוררת תמיהה, אבל מבטיח שאחרי הגל הראשון יש "גל שני ושלישי ורביעי". ברנע חוזר גם על הקביעה ההולכת ומתקבעת אצל הפרשנים שלפיה בידודנו בעולם הופך לבעיה החמורה ביותר של ישראל.

מה תבדוק הוועדה? חוקיות פעולת חיל הים ביחס למשפט הבינלאומי, הנסיבות הבטחוניות להטלת הסגר הימי ביחס למשפט הבינלאומי והאופן הכללי שבו ישראל בודקת את הלימות פעולותיה עם המשפט הבינלאומי. כמו כן תבחן הוועדה את "הצד הטורקי ותבדוק את הפעולות שננקטו על-ידי מארגני המשט, בדגש על הארגון הקיצוני IHH. כמו כן תבדוק הוועדה מי היו משתתפי המשט ומה היו כוונותיהם", מוסר ברק רביד ב"הארץ".

מי אתה, יעקב טירקל?

"נחשב לשמרן ואינו בעל ניסיון בוועדות חקירה" היא כותרת הדיוקן של יעקב טירקל שמשרטט תומר זרחין בטור בעמ' 2 של "הארץ". זרחין ממשיך את הקו של "הארץ", שמטיח בטירקל שוב ושוב את הדברים שאמר בראיון לגלי-צה"ל לפני זמן קצר על ועדת חקירה אפשרית של המשט: "אני לא חסיד של המלצות אישיות".

יובל יועז כותב ב"גלובס" על טירקל טור נרגש, ומעלה על נס את תכונותיו התרומיות, אופיו הרחום, פסיקותיו האנושיות וחריצותו הבלתי נלאית. עם זאת, גם הוא מזכיר את "אופיו הנוח" וכותב כי הוא ודאי "עמד לנגד עיניהם" של מי שבחרו בו לעמוד בראש ועדת המשט.

הדרך שבה מציגים במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" את טירקל כמעט הפוכה: "הוא נחשב לאפרורי ולאטי, בפסקי הדין שלו הוא תמך לעתים קרובות בימין, ובמערכת המשפטית בטוחים שכיו"ר ועדת הבדיקה לאירועי המשט הוא לא יעשה בעיות לממשלה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה בכפולה הפותחת. הכותרת, אגב, מסתיימת כך: "זהו השופט יעקב טירקל (ביידיש טורקי קטן). פרופיל". קטן? אולי, אבל מספיק גדול בשביל שיסמנו אותו ב"ידיעות".

מה עם הסוכן?

"גורמים בפולין: ההדלפה על מעצרו של הישראלי נועדה למנוע את שחרורו", אומרת כותרת טורו של יוסי מלמן על שער "הארץ". כזכור, שלשום פירסם "דר שפיגל" כי בפולין נעצר, לבקשת גרמניה, על-פי צו מעצר בינלאומי, הישראלי אורי ברודצקי (לא ברור אם זהו שמו האמיתי) באשמה שסייע לסוכן המוסד לגנוב זהות של בעל דרכון גרמני.

מי הדליף, אם כן? "גורם מדיני: הוצאת צו מאסר לסוכן המוסד – נקמה של מרקל, המסוכסכת עם נתניהו מאז סערת הבנייה ברמת-שלמה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה בעמ' 8 ב"מעריב". "לעומת זאת, טוען מומחה ליחסי ישראל-גרמניה: זהו הליך משפטי רגיל – הדרג הפוליטי לא מעורב". "מעט הפרטים שנמסרו עד כה לא מתבהרים לכדי תמונה אחת", כותב מלמן ב"הארץ", "ולעתים סותרים זה את זה".

החברה הצרכנית המאוחרת

בעוד עיתוני הכלכלה דשים כולם בעלילות שטייניץ בשוק הנדל"ן, המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" נשאר נאמן לאג'נדה הצרכנית שלו: "תחזירו את הכסף" היא הכותרת הראשית: "בדיקת 'ממון': כך מצליחים ארגוני סוחרים ומשרדי ממשלה לתקוע כבר עשר שנים את המהפכה הצרכנית הכי חשובה בארץ – החוק שמחייב חנויות לתת לכם החזר כספי במקום זיכוי. האם הפעם זה סוף-סוף יקרה?".

יש משהו מרענן בעיתון שלא צועד עם העדר ומעלה לראש סדר היום עניינים אחרים מאלה ש, ובכן, נמצאים על ראש סדר היום. יש משהו מרענן בכך שעיתון כלכלי מוותר מראש על שאיפות לעסוק באופן מקיף בכלכלה ומעדיף להתמקד בצרכנות; במקום בשר האוצר – במנהל חנות הבגדים, במקום ברפורמות גלובליות – בתיקונים לחוק.

חבל רק שעורכי "ממון" לא מודעים לבחירה שלהם עצמם ומנסים למתוח את קומתם הרבה מעבר למידותיה. כך הופכת היום ידיעת סיקור על ניסיון לחוקק חוק צרכני לא בלתי חשוב ללא פחות מ"מהפכה", וכך אתמול הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון העמיד את כל הרפורמה המורכבת בשוק הסלולר על פרט אחד, לא בלתי חשוב בפני עצמו (וכותב בחצי משפט שהוא מביא לנו, בעצם, את האג'נדה של אחת החברות הסלולריות, אורנג').

ההתנפחות הזו היתה יכולה להיות פגם אסתטי בלבד (אחרי הכל, איזה עיתון כלכלי אינו מנפח את כותרותיו?), אלא שהיא אינה מלווה בסממנים אחרים של עיתונות צהובה. "דה-מרקר", ובעקבותיו העיתונים הכלכליים האחרים במידה זו או אחרת, מלווים את הרעש והצלצולים שהם מעוררים בעבודה עיתונאית ודבקות מערכתית בנושא לאורך זמן. לא תמיד, לא תמיד בהצלחה, אבל זו בהחלט המגמה.

ב"ממון", לעומת זאת, נדמה כאילו הטיפול בנושאים הוא אקראי. "בשנים האחרונות נעשו כמה נסיונות כושלים להעביר את החוק", כותבות שושנה חן וטובה צימוקי. "מה הסיכוי שהפעם זה יצליח". "כבר שנים ממוסמס הסיפור", הן מצטטות את מנכ"ל רשות הצרכנות בהסתדרות. כדי שסיפור לא ימוסמס, יש צורך בכלי תקשורת שיעקוב אחריו בדבקות. כעת נותר לבדוק אם "ממון" ימשיך לטפל בעקביות ב"מהפכה הצרכנית הכי חשובה בארץ", או שהניסיון להעמיד בראש סדר היום נושאים מעט אזוטריים הוא רק תירוץ להתחמק מלעסוק בנושאים הנפיצים באמת של הממון הישראלי.

ולשוק הנדל"ן

זה לא ש"ממון" מתעלם משוק הנדל"ן – הכתבה בכפולה הפותחת מוקדשת לו ("שוק הנדל"ן מצטנן: קונים פחות דירות"), וסבר פלוצקר אף מתייחס בחלק השני של טורו לתוכנית של משרד האוצר לטפל בכשלים בשוק הזה. "התוכנית כשלעצמה מצוינת, רבת מעוף, מקיפה, מחושבת", קובע פלוצקר, ומלין כי "רק פרט אחד חסר בה", והוא: בישראל חסרות ידיים עובדות בתחום הבנייה. פלוצקר מסתמך בכך על עבודת מחקר שהזמינה התאחדות הקבלנים, שלוחצת, מטבע הדברים, להגדלת מספר ההיתרים להבאתם של עובדים זרים.

ייתכן שמחסור בידיים עובדות הוא אכן בעיה שהתוכנית של משרד האוצר לא התמודדה עימה באופן ראוי, אבל לפי "גלובס", לא חסרות בעיות כאלה. "שטייניץ מציג: הכל דיבורים" היא הכותרת הראשית על השער, ובכותרת הגג נכתב: "אוסף של הצהרות חסרות תוכן". "נמאס מדיבורים", כותב דרור מרמור, עורך הנדל"ן. "הבעיה של התוכנית החדשה של משרד האוצר בראשות יובל שטייניץ להורדת מחירי הדירות היא בדיוק הבעיה של מבול ההצהרות של שר השיכון אריאל אטיאס ושל סטנלי פישר. אמירות אמירות, ותכלית – אין", כותבים משה ליכטמן וסטלה קורין-ליבר (אדריאן פילוט עם פרטי התוכנית).

השניים מצביעים על חסמים בשוק שהתוכנית אינה מטפלת בהם: הפקק בגופים הרגולטוריים של תכנון ובנייה, שנוצר כתוצאה ממחסור כרוני בכוח אדם; מחסור בתשתית תחבורתית ותעסוקתית בפריפריה, שמשרד האוצר אפילו מתנגד לה; חוסר התוחלת בתיקונים לחוק שמתנגשים עם יכולות האכיפה החסרות של המדינה, ועוד ועוד. "ומה אין בהצעת האוצר?", הם מסכמים, "שום דבר שיעלה כסף".

גם ב"כלכליסט" לא חושבים שהתוכנית של משרד האוצר היא משהו-משהו. "מה שכח האוצר בתוכנית להורדת מחירי הדיור" היא הכותרת הראשית, מתחת לכותרת "היום שאחרי פרסום התוכנית הגרנדיוזית", ומעל לכותרת המשנה: "בתוכנית נשכחו הפרטים הקטנים: הצורך בהפחתת הסרבול במתן אישורי בנייה כדי להגדיל את היצע הדירות. קביעת סנקציות לרשות מקומית שלא תעמוד במכסות החדשות. יצירת חוקים קונקרטיים להפשרת קרקעות מואצת. מתן הקלות מיידיות לזוגות צעירים כדי לעזור להם בטווח הקצר".

שכר הבכירים, זוכרים?

עוד במוסף "ממון" היום: "מסמך הבכירים: 'אסור לחוקק חוק המגביל את שכר המנהלים'"; "במסמך שהגישו יצחק תשובה, יעקב פרי, אלי הורוביץ ואחרים לוועדת שכר הבכירים הם מציעים שהדירקטוריונים יפקחו על השכר", מדווח גד ליאור. עוד בחותמים: חיים כצמן, דודי ויסמן, מוזי ורטהיים, אבי כהן (האחים עפר), ארז ויגודמן, ישראל בורוביץ, נגה קינן, רם כספי וטלי ירון-אלדר.

האם יש כוונה לחוקק חוק שיגביל את שכר המנהלים? לאו דווקא. לפחות אחת ההצעות היא להגביל את ההכרה בהוצאות השכר לצורכי מס, כך שעלות השכר תגולגל באופן מלא יותר על המעסיק. גם לכך יש תשובה במכתב: החברות יעברו לשלם בונוסים ואופציות. כותבי המכתב מלינים גם על כך שעוסקים רק במנהלים של החברות הציבוריות ולא במתוגמלים אחרים ששכרם אינו גלוי.

גם ב"דה-מרקר" לא שוכחים את שכר הבכירים. "בנק ישראל: שכר הבכירים – כשל שוק על חשבון הציבור", היא הכותרת הראשית של העיתון. "המדיניות הרשמית של בנק ישראל נחשפה אתמול בדיוני ועדת השרים להגבלת שכר הבכירים", נכתב בכותרת המשנה לראשית. "הבנק המרכזי קובע: אין קשר בין השכר לביצועים, השכר מעודד סיכונים וניתן על חשבון בעלי המניות מהציבור. מנכ"ל האוצר לשעבר בן-בסט: 'להטיל מס של 75% על שכר של יותר מ-250 אלף שקל'".

הקרב על דעתו של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר כבר התלקח מזמן בין העיתונים, כשכל אחד מנסה לנכס לעצמו את פישר והבנק המרכזי כקלף להוכחת דעתו – בעד או נגד ההתערבות בשכר הבכירים. כך או כך, נראה כי גם אם פישר מסכים באופן עקרוני לכך שיש בעיה עם שכר הבכירים, דעתו ודעת הבנק המרכזי באשר לאופן הטיפול בעניין קרובה יותר לשמרנות של העיתונים המתנגדים ל"דה-מרקר", ושל הבכירים עצמם, הקוראים להשאיר ההחלטה בידי הדירקטוריונים.

וובוזלה

"שידורי ה-HD", כותב דרור פויר ב"גלובס", "אין בכלל ספק, הם בינתיים הדבר הכי טוב במונדיאל. זה כל-כך מרגש, שלא לומר מהפכה של ממש. יושב הבנאדם מול הטלוויזיה ולא מאמין שאפשר לראות כל-כך טוב. הצילומים ממונדיאלים קודמים נראים פתאום כל-כך ישנים, דהויים ומרוטים. הכל נראה מטושטש, הצבעים חסרי חיים, והדשא נראה כמו שטיח שאף אחד לא שאב כבר שנים.

"לאן עוד נותר ללכת?", שואל פויר, "רק קדימה, כמובן. צמרמורות נעימות חורשות את גבי כשאני מנסה לדמיין את חוויית הצפייה המיועדת לנו במונדיאל של 2014, שייערך בברזיל".

חוויית הצפייה במונדיאל עומדת במרכז הסיקור החדשותי של העיתונים, אם כי הדגש הוא על איכות השמע דווקא.

"שקט!" היא הכותרת בתחתית שער "מעריב", "הוובוזולה, הזמבורה הדרום-אפריקאית, משגעת את הצופים בכל העולם", נכתב בכותרת המשנה. "מצפצפים על העולם" היא כותרת שער "24 שעות": "'שילוב של פילים זועמים, נחיל דבורים וצופר'. מיליוני הצופים בבית, השחקנים על המגרש וגם הטכנאים של ערוץ 1 מתחננים: די כבר עם הוובוזולות". דני ספקטור כותב כי גם פיפ"א שוקלת להגביל את השימוש בצופרים האלה במגרשים.

בטור צד כותב יהודה שוחט כי "מאירוע הספורט הגדול ביותר בהיסטוריה הפך המונדיאל הזה כבר מתחילתו לסיוט מתמשך עבור אלפי האוהדים האורחים ובעיקר עבור מיליוני הצופים בבית". נראה, אולי פויר יסכים לארח אותו לצפייה באחד המשחקים. אולי הוא גם יספר לו בהזדמנות הזו שדרום-אפריקה כבר אינה "מדינת אפרטהייד" (שבוטל שם לפני כעשרים שנה).

במדור "שעות אחרונות" שבסופו של המוסף כותב רז שכניק על הרייטינג שמניבים שידורי המונדיאל לערוץ הראשון, שקנה את זכויות השידור. בין הנתונים המודגשים בכותרת המשנה מצוין כיצד המונדיאל "הוריד את 'כוכב נולד' לנקודת שפל ברייטינג", ואילו אחד משני התצלומים המצורפים הוא של השופטים ב"כוכב נולד", כשהכתובית שנלכדה בתצלום אומרת: "את פחות טובה ממה שאת חושבת שאת". הצגת הנתונים הזו אינה יכולה להיתפס באופן ספורטיבי כשזוכרים את האיבה שרוחשים ב"ידיעות אחרונות" לקשת.

ולענייני ספורט, מי הפייבוריטית בשלב מוקדם זה של התחרות? "אמרו שהיא כבר לא מפחידה וטענו שאינה מחוברת", נכתב בכותרת על שער ספורט "הארץ", "אך משחק שמח ורביעייה מול אוסטרליה מחקו את סימני השאלה והבהירו שהגרמנים כאן כדי להישאר, ואולי גם לזכות".

ענייני תקשורת

"מייסד האתר ויקיליקס ירד למחתרת לאחר שהוגדר 'סכנה לביטחון הלאומי של ארה"ב'", מדווחת נטשה מוזגוביה ב"הארץ". "ויקיליקס מעורר מחלוקת מאז החל לפעול, ב-2006. יש הרואים באנשיו עיתונאים עצמאיים אמיצים שחושפים את האמת שהרשויות מעדיפות להשתיק. יש הטוענים כי מדובר בסכנה, כלי בידי התועמלנים הזרים, או לחלופין מגרש משחקים של אנרכיסטים המשחקים בתיאוריות קונספירציה".

ועוד ב"הארץ": "העיתונאי יאיר לפיד עומד לערוך את ספרו האוטוביוגרפי של רה"מ לשעבר אהוד אולמרט"; "הספר עתיד לצאת בהוצאת ידיעות-ספרים ויכלול התייחסויות גם למשפט. אתמול ביטל לפיד כנס עם סטודנטים שתיכנן לערוך בקמפוס בן-גוריון. 'נמאס לי מכל הרעש, אז ביטלתי', אמר".

מה קורה באמת בשבוע הספר? טוב ששאלתם, יואב בירנברג הסתובב כנראה בירידי הספר ברחבי הארץ, ולכן הוא יודע לספר ש"דוכני שבוע הספר [...] שקקו חיים במוצאי שבת". בירנברג מפרט בדיוק איפה היתה השקיקה: "דוכני שבוע הספר של הוצאת הספרים ידיעות-אחרונות שקקו חיים במוצאי שבת". לידיעה מצורף תצלום (של סופרי הוצאת הספרים ידיעות-ספרים) ומפורטים בה שמות של סופרים (השייכים להוצאה), וביניהם כאלה "שחתמו עד העותק האחרון". באורח פלא, הידיעה והתצלום מתפרסמים ב"ידיעות אחרונות", ובאורח עוד יותר מפליא – נמצא מי שהסכים לחתום עליה.

ואם כבר פרסום עצמי: חלקו העליון של שער "כלכליסט" הופקע הבוקר כדי לקדם ועידה שהעיתון עורך יחד עם בית-ההשקעות פסגות. "חתן פרס נובל לכלכלה במרכז הפסגה הכלכלית", נכתב במודעה הזו, שמודפסת כחלק מהשער, וכותרתה באותיות גדולות: "קרוגמן בישראל!", סימן הקריאה במקור. העורך של העיתון הזה (כלומר המו"ל, כתוארו הרשמי) ידוע בחיבתו לדקדוקי הגהה וצרצורי פסיקים. כדאי שיעשה משהו גם עם סימני הקריאה. שום דבר טוב לא יכול לצאת מכותרת שמסתיימת בסימן קריאה. לא בטוח גם שיכול לצאת משהו טוב משיתוף פעולה בין עיתון כלכלי ובין אחד הגופים הגדולים והחזקים ביותר שהוא מסקר (פסגות), שבמקרה גם נתון כעת בחקירה של הרשות לניירות ערך.

"מתי ראיתם בפעם האחרונה שרקרק?", שואלת כותרת אחרת על שער "מסלול". "עכשיו ההזדמנות".