הפגנות החרדים אתמול בירושלים (צילום: אביר סולטן)
בעידן האינטרנט, יומיים הם הרבה זמן אפילו בשביל עיתון מודפס. כך אנו זוכים לקרוא היום, אחרי שטף פרשנויות האינסטנט לנאומו של אובמה ביום שישי, מבטים רחבים יותר ואולי גם מעט מתונים יותר על תוכן הנאום והשלכותיו עלינו. עם זאת, התחושה הכללית העולה משערי העיתונים, למרות הפרספקטיבה שהעניקה מנוחת סוף השבוע, ואולי דווקא בגללה, היא של חמיצות ושל איזו בהלה דרוכה מאחורי הדלת, ששדים מגרדים אותה כעת בציפורניהם.
כך על שער "מעריב" הכותרות הראשיות הן "מלחמת השבת חוזרת" ולמעלה ממנה "הידרדרות"; "דודו טופז מפלצת" היא אחת הכותרות על שער "ידיעות אחרונות", שהכותרת הראשית שלו גדולה ומנוסחת בלשון שלילה: "נתניהו: לא נפסיק לבנות"; "אם חיזבאללה ינצח – הפסיקו הסיוע בלבנון" היא הראשית של "ישראל היום", ואחת הכותרות על השער מצטטת את הסוכנות לאנרגיה אטומית: "לאיראן יותר אורניום"; על שער "הארץ" מצטופפים גברים בחליפות מחויטות, מבטם חתום ובראשם עומד גבר עז מבט: מנהיגי אירופה והנשיא אובמה. המסר שלהם מודפס ככותרת ראשית על שער העיתון, גם הוא מנוסח בשלילה: "סרקוזי ומרקל מצטרפים לדרישת אובמה, על ישראל לעצור את הבנייה בהתנחלויות". "שאלות מטרידות" היא כותרת מאמר המערכת שחלקו מודפס היום על השער ומתייחס למה שהוא אולי עסק-ביש חדש של ריגול, הפעם בלבנון.
"ההימור המוצלח אי פעם של משקיע ישראלי", קוראת – צועקת – הכותרת הראשית של "דה-מרקר". תמונתו של הישראלי הזה, נוחי דנקנר שמו, כשהוא מחייך חיוך רחב, מודפסת ליד הכותרת. הרווח: 2.2 מיליארד שקל. במעלה שער "ידיעות אחרונות" מודפסת כותרת שהיא תמצית מדבריו, כביכול, של הנשיא פרס לראש הממשלה נתניהו: "אל תפספס את ההזדמנות ההיסטורית". כך נקראים דברי היום הזה, של הארץ הזו: הימורים מוצלחים והזדמנויות מפוספסות, והא בהא תליא.
לא נפסיק
"לא נפסיק לבנות" הוא הציטוט מדברי נתניהו המופיע ככותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". העיתון "ישראל היום" אינו מצטט את נתניהו, אלא את ישראל. כך אחת הכותרות על שער העיתון היום היא "ישראל: יש הסכמה בציבור לבנייה בגושי ההתיישבות". בכותרת המשנה של אותה ידיעה מצטט העיתון את ירושלים: "ירושלים: 'דרישת ארה"ב להקפאת הבנייה היא רק עמדת פתיחה למו"מ'".
"נמשיך לבנות בגושים" היא כותרת עמ' 5 ב"ישראל היום", הראשון המוקדש לנושא. ב"ידיעות אחרונות" הוא זוכה לטיפול כבר בעמוד הפותח, המעמת את דב ויסגלס, מנהל לשכתו של אריאל שרון, עם שרת החוץ הילרי קלינטון. לפי קלינטון, אין שום תיעוד להסכמים שעליהם מסתמך נתניהו כשהוא קובע כי הדרישה להקפאת ההתנחלויות נוגדת הסכמים קודמים. ויסגלס: "יש הסכמים מפורשים על בנייה בהתנחלויות". בעמ' 4 מביאים שמעון שיפר ואיתמר אייכנר ציטוט מוכחש של פרס, המותח ביקורת על הסרבנות של נתניהו.
"אל תהפכו אותו לאויב", קורא יהודה בן מאיר בעמודי הדעות של "הארץ", ומכוון ליחסם של הישראלים לאובמה. את הנאום היה יכול לשאת גם בוש, טוען בן מאיר, אין בו חידוש, "הניסיון להפוך את אובמה לאויב ישראל מבוסס על טיעונים שקריים, והוא אווילי, חסר אחריות והרה אסון". בן מאיר מפחית בחשיבותו של החידוש שהיה בנאומו של אובמה: הוראה להקפיא את ההתנחלויות. בן מאיר לא כותב זאת משום שהוא חושב שהחידוש הוא דבר של מה בכך, אלא משום שזו גם דעתו. זוהי לקותא המאפיינת לפעמים כותבי טורים, המבלבלים את דעותיהם הפרטיות עם ניתוח מעשיהם של אחרים.
מי שאינו מקבל את עצתו של בן מאיר הוא דן מרגלית, שבטור הפרשנות שלו ב"ישראל היום" משווה את אובמה ללא פחות מדודו טופז, מבחינת המגלומניה שבה הוא לוקה, וקובע כי הנשיא אף גרוע מהבדרן. "מה יהיה עליו כשחזיונו יתנפץ אל סלע המציאות?", שואל מרגלית. השאלה הזו מהדהדת כבר חודשים גם בכתביו של נחום ברנע ושל עוד כמה מוותיקי הפרשנים. דווקא יעקב עמידרור, שאינו חשוד בשמאלנות, מסכם את טורו הקצר והחיובי על הנאום כך: "זה היה נאום חזק, שמבחנו יהיה בביצוע". צבי בראל ב"הארץ" מצטרף לאבחנה הזו, אבל קובע: "הטקסט של אובמה הוא כבר מציאות חדשה".
מרהיב ומאיים
פתיחת חניון העירייה בשבת הביאה להתקפה אלימה של אלפי חרדים במוצאי שבת. שישה שוטרים וצלם עיתונות אחד נפצעו. העיתונים כולם מפרסמים תמונות מרהיבות ומאיימות מהאירוע.
הפגנות החרדים אתמול בירושלים (צילום: אביר סולטן)
מה קורה בלבנון
"הסקרים צמודים: לא ברור מהו הסיכוי של הקואליציה השיעית בהנהגת חיזבאללה לזכות", נכתב בכותרת המשנה לידיעה בעניין הבחירות בלבנון בעמ' 9 ב"ישראל היום". לפי טורי הפרשנות של מרדכי קידר ואייל זיסר, לא צריך סקרים: חיזבאללה ינצח (אגב, אלא אם כן פועלים בישראל שני פרופסורים לענייני המזרח התיכון ששמם אייל זיסר, הרי שזיסר מצליח היום להכניס מאמר בעניין הבחירות בלבנון לשני עיתונים: "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", ומסתכן בכך שלא יכתוב יותר באף אחד מהם).
מה שעוד קורה בלבנון הוא התפרקות, לכאורה, של רשתות ריגול ישראליות שנחשפו ונתפסו. "הארץ" הוא היחיד המטפל בכך בעקביות, וכנראה תוך מאבק בצנזורה. היום מוקדש לכך מאמר המערכת, תחת הכותרת "שאלות מטרידות", התוהה על הקשר בין ההתאבדות המסתורית של קצין המודיעין ובין הפרשה בלבנון. מאמר המערכת מודפס בחלקו על שער העיתון. שלשום כתב אצלנו חנוך מרמרי על הדרך, האמיצה בעיניו, של "הארץ" בטיפול בסיפור, ועל הדרך, הבעייתית, שבה הוא מכלה את האמצעים העריכתיים שהוא מחזיק ברשותו להעצמה של סיפור.
דנקנר, נוחי דנקנר
כאמור, הכותרת הראשית של העיתון הכלכלי "דה-מרקר" מתייחסת לעסקה מוצלחת של איל ההון נוחי דנקנר. דנקנר מכר היום חלק ממניות של בנק קרדיט סוויס שקנה באוקטובר 2008, ברווח של 1.5 מיליארד שקל. קודם לכן מימש חלק אחר של המניות ברווח של יותר מחצי מיליארד שקל. ההימור המוצלח מגיע לשער המוספים "עסקים" ו"ממון", אולם הוא מוצנע: כותרת לא גדולה במוסף "מעריב" וכותרת קטנה ממש במוסף של "ידיעות אחרונות". בעיתון הכלכלי של "ידיעות אחרונות", "כלכליסט", לידיעה אין כלל אזכור על השער ("גלובס" יופץ רק בערב).
בידיעה הקצרה ב"עסקים" כותב אמיר כידן כי המימוש האחרון הכניס רווח הון של 374 מיליון שקל ובסך-הכל הרוויחה כלל (החברה שבאמצעותה קנה דנקנר את המניות) 2.18 מיליארד שקל מהמימושים. בדיווח של עידן דורפמן ב"ממון" מוזכרים אותם מספרים. הדמיון בין שתי הידיעות מעיד כי הן שאובות מהודעה לעיתונות, המצוטטת ב"ידיעות אחרונות" ללא התערבות וב"מעריב" תוך הערה ביקורתית: כידן כותב כי "נוחי ממשיך לממש" (האחזקות ירדו מ-3% ל-0.7%) למרות ההצהרות כי ההשקעה במניות הבנק היא השקעה אסטרטגית. ב"ידיעות אחרונות" ההצהרה מובאת ללא ביקורת.
הסיקור ב"דה-מרקר" הוא, אם כן, בלתי פרופורציונלי לזה שבעיתונים האחרים. גם המספרים מעט אחרים (לא רווח של 2.8 מיליארד שקל, אלא 2.2). טור הפרשנות של חגי עמית מחמיא מאוד לדנקנר: "מספטמבר 2008 התנודתיות היא מלכת השווקים בכלל, ומניות הבנקים בפרט, ואקלים זה הוא שהעניק לדנקנר הזדמנות להפגין אינסטינקטים עסקיים, יכולת תזמון וקור רוח שלא קל להציג בתקופה כזו". אי-הכנות הבוטה שבהצהרה של אי.די.בי (חברת האחזקות של דנקנר) כי מדובר בהשקעה אסטרטגית נפטרת במשיכת כתף: "הטענות [...] אינן מטרידות אותו". בדיווח של מיכאל רוכוורגר, הנפרש על פני עמוד וחצי, זוכה דנקנר למחמאות נוספות, אולם גם לביקורת על ההתנהלות הספקולטיבית ואי-דחיית הסיפוקים.
הרבה שאלות יש לגבי הסיקור הזה: למה דווקא עכשיו (אלי ציפורי כתב כבר ב-29.5.09 על המימוש של דנקנר, אגב טור שתקף בחריפות את "דה-מרקר")? מדוע ההבדל בתשומת הלב בין העיתונים? מה זה אומר על היחס שלהם לדנקנר, כנראה המפרסם הגדול במשק, ומה זה אומר על היחס שלו אליהם, ובעיקר: מה זה אומר על מה שהעיתונים רוצים שהיחס הזה יהיה. אפשר לפתור את העניין כך: "דה-מרקר" היה מי שהעז לעקוץ את דנקנר בזמן המשבר, וכעת הוא מי שמוחא כפיים הכי בחוזקה. אפשר גם כך: "דה-מרקר" עושה "תיקון" למאמר של המו"ל שוקן, שהאשים את דנקנר בבחישה בעסקי הפועלים. אפשר גם כך: מדובר, פשוט, בצירוף מקרים. ויש עוד כמה אפשרויות.
נקודה תרבותית מעניינת בסיפור הזה היא האופן הנונשלנטי שבו העיתונים הכלכליים משתמשים בביטויים "הימור" ו"הרפתקה", וזאת כשאנחנו נתונים עדיין בהמשכו של משבר פיננסי וכלכלי עצום שנגרם, כפי שידעו לספר לנו העיתונאים באיחור קריטי, מאווירה של הרפתקה וטקטיקות של הימור ששלטו בשוק ההון. נראה שהן עדיין שולטות, ונראה שהעיתונים עדיין לא הפיקו את הלקח. גם לא הבורסות, שמטפסות ומטפסות ("3 חודשים של שכרון חושים" היא הכותרת על שער "דה-מרקר", המפנה לידיעה על עלייה של 30%-80% בשוקי המניות בעולם מאז מרץ).
שוחד יעוור עיני צדיקים
כותרת על שער מוסף "ממון": "משרד ההגנה ההודי מקפיא שיתופי פעולה עם שבע יצרניות נשק, ובהן תעש הישראלית, בגלל חשד ששילמו שוחד". "עליית מדרגה", נכתב ב"דה-מרקר".
מה קורה בנעלין
ידיעה גדולה יחסית בעמ' 18 ב"ידיעות אחרונות" מוכתרת בכותרת: "צה"ל בודק: כיצד נהרג מפגין בנעלין". "זהו ההרוג החמישי מאז החלו ההפגנות של המתנגדים לגדר ההפרדה בכפר", סופרת כותרת המשנה. ב"הארץ" הסיפור מגיע לעמ' 3: "ההרוג הפלסטיני בהפגנה נגד הגדר בנעלין – נורה מהקליע שהשימוש בו הוגבל". ב"מעריב" הסיפור הוא בכלל "מבוקש פלסטיני נהרג בהפגנת שישי בנעלין"; "פעיל החמאס, עאקל סרור, יידה אבנים לעבר כוח מג"ב, שהשיב אש לעברו. לפני שנה ניסו כוחות צה"ל לעצור אותו – והרגו את אחיו. צה"ל: האירוע נחקר" (עמ' 17).
דודו טופז
שוב העיתונים בפיגור מתסכל אחרי החדשות בפרשת טופז. הדיווח של "ידיעות אחרונות" היום הוא על מכתב ההתאבדות והצוואה שנמצאו בתאו של טופז לאחר נסיון ההתאבדות שלו ביום חמישי שעבר. עוד כותרת: "המשטרה במצוד אחר תוקפיו של מנכ"ל קשת אבי ניר". וב"הארץ": טופז ניסה להסיט את החשדות כלפי מפיקי "כוכב נולד", "האח הגדול" וכלפי אוהדי בית"ר, לפני שהתגלה כי הוא עומד מאחורי הפשע. "מעריב": "בימים הקרובים: מעצרים נוספים" של חוליות תקיפה שטופז תיכנן לשלוח.
"אנשים אומרים שהכתובת היתה על הקיר", אומר היום מנחה תוכניות הטלוויזיה צביקה הדר לרז שכניק מ"ידיעות אחרונות" על פרשת טופז, "שטויות", הוא קובע, "איזה כתובת ואיזה קיר". התובנות של הדר, כיאה לאיש, פשוטות מאוד, כאלה שאולי נשכחו מרוב חוכמעס שנשפכו על הפרשה: "נפילה היא דבר בלתי נמנע לכל אמן [הכינוי במקור], בטח בטלוויזיה. יום אחד אומרים לך שאתה מלך, גאון ועושים לך כבוד, ושבוע אחרי זה אתה כלום". "זה לגמרי אנושי לכעוס אחרי שנפלת ולהגיד שזה לא הוגן", מוסיף הדר, ואומר את המובן מאליו שלא נשמע מספיק בהקשר לפרשה: "אבל בין זה ובין מכות? דוד טופז הוא פושע בדם קר". הדר צודק? צודק. האם צודקים גם העורכים ב"ידיעות אחרונות" כשהוציאו את הציטוט "דודו טופז מפלצת" לכותרת על שער העיתון, או שזה ביטוי לנקמנות בטופז? אולי.