מנחם אדרי (מימין), ראש ישיבת בן-איש-חי, והתלמיד איציק זוהר, היום בבית-המשפט בירושלים. השניים נאשמים בכך שירו באחד מתלמידי הישיבה (צילום: קובי גדעון)

מנחם אדרי (מימין), ראש ישיבת בן-איש-חי, והתלמיד איציק זוהר, היום בבית-המשפט בירושלים. השניים נאשמים בכך שירו באחד מתלמידי הישיבה (צילום: קובי גדעון)

חרדים ובקבוקי תבערה

"אפשר גם אחרת", נכתב בכותרת המשנה לכתבת השער של אלוף בן במוסף "השבוע" של "הארץ". "בשנים האחרונות גייס צה"ל מאות חרדים, ואת המהפכה מוביל חיל האוויר. צה"ל זקוק לכמות, איכות ומוטיבציה של מתגייסים, הצעירים החרדים זקוקים לפרנסה ותעסוקה. ממפגש הצרכים הזה נולד מודל שמאפשר לחרדים לשרת תוך שמירה על אורח חייהם".

"לבני ל'הארץ':", נפתחת הכותרת הראשית של "הארץ", "מוכנה לחבור לנתניהו כדי להיאבק לצדו בסחטנות החרדית". "רוב האוכלוסייה של המדינות שהסתבכו במשבר האג"ח באירופה – יוון, ספרד, פורטוגל ואירלנד – היא קתולית. האם יש קשר בין דת למשבר כלכלי?", שואלת כותרת משנה של טור בעמוד הפותח של "דה-מרקר".

במקומון "ידיעות חולון–בת-ים" מדווחת לימור סימון: "שלושה בקבוקי תבערה נזרקו במוצאי שבת לעבר אולם הספורט בקריית-שרת, שנערך בו כנס של עדי-יהווה. הכנס נערך בחולון זו הפעם השלישית, והשתתפו בו 900 איש. חרדים מהשכונה תלו בה שלטי אזהרה שבהם נכתב: 'זהירות, מיסיונרים בחולון – הנה קמו להם רשעים ארורים שהגיעו לרצוח נפשות ונשמות בישראל, כבימי האינקוויזיציה, שהיו שוחטים יהודים בדם קר'".

"הצרה היא שחולדאי לא באמת רוצה ללמד את החרדים מתימטיקה, הוא רוצה להפוך אותם לתל-אביבים", כותב חגי סגל ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות".

שאלות, הרגשות וגרסאות בפרשת הולילנד

בטורו השבועי ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע כי חקירת פרשות השחיתות והשוחד בכיכובו של אהוד אולמרט היא "אובססיה" של רשויות החוק. לא נכון, ברנע כותב כי זו "שאלה מציקה", אם החקירות הפכו לאובססיה. ברנע כותב עוד כי עד המדינה הוא סחטן ושקרן והגרסה שלו לפרשת הולילנד היא שקרית. לא נכון, ברנע כותב כי עד המדינה הוא סחטן ושקרן וכי את הגרסה שלפיה בעניין פרשת הולילנד הוא דובר אמת השתילה הפרקליטות בתקשורת.

ברנע כותב גם, באשר להגשת עוד כתב אישום נגד אולמרט (מינויים פוליטיים), כי "מנסים להעמיס על גבו של אולמרט עוד ועוד תיקים בתקווה סמויה שיסכים לעסקת טיעון או ישים קץ לצרותיו בדרך אחרת". טעות. ברנע כותב כי זו רק "הרגשה" ש"אין כמעט מנוס" ממנה. ברנע קובע כי בכל מקרה, בפרשת הולילנד אין בכיר מושך בחוטים, והאשם המרכזי הוא מי שתיווך את הכסף בין המשחדים העלומים למשוחדים: "לא היתה כאן פירמידה שאדם אחד עמד בראשה, אלא מאכער אחד (לפי גרסת התביעה, מאיר רבין)". קביעה זו מובאת ללא הסתייגויות.

על שער "מעריב" מודפסת תמונה של אולמרט וזקן יחד בבית-המשפט, תחת הכותרת "שוב ביחד". בכיתוב התמונה, דבריו של אולמרט אתמול בפני המצלמות בבית-המשפט: "מתנהל נגדי ציד מכשפות ברוטלי, אכזרי וחסר רחמים – מהסוג שלא נראה בישראל".

במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" כותב מרדכי גילת: "נאמר כאן בצורה הברורה ביותר: נכון להבוקר אהוד אולמרט מחוץ לטיוטת כתב האישום המסתמנת בפרשה". לפי גילת, החוקרים לא הצליחו להביא ראיות "מסוימות מאוד" הקושרות את אולמרט לכספי השוחד, אולם הם עדיין מחפשים.

עורכי "ידיעות אחרונות" בחרו לצטט את הקטע הפותח מטורו של ברנע על שער העיתון. בקטע: תמליל מחקירה בפרשת ראשונטורס של מי שהיה ראש האגודה למען החייל, שעולה ממנה כי אולמרט היה דווקא בסדר גמור, וברק הוא מי שמתנהג כנהנתן, וגם ביבי. ב"ישראל היום" מצאו לנכון לצטט מהעדויות במשפט ראשונטורס שמתנהל עכשיו, ראשי עמותות וארגונים שלא היו מרוצים מהחיובים הכפולים שהתגלו להם. "עדה במשפט ראשונטורס: 'הרגשנו שהונו אותנו'" היא אחת הכותרות על שער העיתון.

"אולמרט: זה ציד מכשפות" היא הכותרת הגדולה בראש עמ' 6 של "ידיעות אחרונות". באותו מוסף שבו כותב ברנע כותב גם חנוך דאום על כתב האישום נגד אולמרט בעניין המינויים. דאום קובע שכתב האישום הוא "הזוי", ופוסק כי התנהלותו של אולמרט חוקית וכשרה.

בסופו של אותו מוסף כותב מאיר שלו על פרויקט הבנייה הגדול המתוכנן להיבנות בפתח המושבה הגרמנית בירושלים: "כמו בפרויקטים אחרים, גם כאן ניצבים הון וקשרים שאין לסתם אזרחים היכולת להילחם בהם. אבל לציבור הירושלמי לדורותיו יש נשק אחד שאותו אי-אפשר לקחת: זיכרון. מי ששמו נכרך בירושלים, לטוב ולרע – ייחקק בתולדותיה. וכך, לא רק שמות מגיניה ואוהביה של העיר, משורריה, נביאיה וכובשיה. גם שמות מהרסיה ומכעריה יירשמו בזכרונה לעד".

אם אפשר, אני בכל זאת הייתי מעדיף להסתמך על בית-המשפט, המשטרה והפרקליטות, ולא על הזיכרון של תושבי ירושלים, או כל עיר אחרת.

יהיה טוב. או שלא

"השבוע הגורלי של אירופה" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר". המאמר הפותח את הגיליון הוא "מתוך מאמרים שפורסמו ב-2003–2005" על-ידי "רפי פרסיץ, פרשן 'דה-מרקר' שהלך לעולמו ב-2009, חזה את מפולת גוש היורו כבר לפני שנים".

"טלטלה בוול-סטריט" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום", בעקבות ירידות בבורסה האמריקאית. בכותרת המשנה לראשית מצוטט בנקאי אמריקאי אלמוני כאומר: "המשבר ביוון – איום אמיתי על ארה"ב". "פאניקה בארה"ב", נפתחת כותרת המשנה בדיווח בעמ' 4 ב"מעריב" על הבורסה שם.

"פה, אצלנו, במרחב העצום של המערב התיכון שהיה לפנים ליבת התעשייה האמריקאית והפך ברובו לשטח נטוש ומחליד, עם שיעורי אבטלה ועוני חריגים ומערכת חינוך ירודה, האנשים מיואשים מכל פוליטיקה באשר היא. מקרה אובמה רק חיזק אצלם את תחושת הדחייה. במרחק של כמה עשרות קילומטרים בלבד מהמשרד הנאה בו אנחנו יושבים עולה כפורח החזון המבהיל של הפופוליזם האמריקאי, תערובת דליקה ומסוכנת של ציניות, בדלנות ושנאת אליטות".

הדובר: אלמוני, "מראשי 'המועצה למדינאות' של שיקגו", המצוטט בטורו של סבר פלוצקר ב"ממון". עוד כותב פלוצקר: "המועצה עורכת סקרי דעת קהל כלל-אמריקאיים, הנחשבים הכי אמינים: לפי הסקר האחרון, שני שלישים מתושבי אמריקה בטוחים שילדיהם יחיו במדינה גרועה יותר מזו שבה חיו הוריהם וברמת חיים נמוכה מהוריהם. הכיוון למטה. האמונה במחר טוב יותר, בשיפור המתגלגל מדור לדור, היתה מאז ומתמיד התמצית של החלום האמריקאי". בכותרת המשנה של הטור, המוקדש למתקפה חריפה על אובמה ולדברי הערצה ופרגון לשותף עסקי של בנק הפועלים וליו"ר הבנק סרוסי, נכתב: "העתיד של ארה"ב לא שחור, אבל הוא גם לא ורוד".

"הגוש הממאיר" היא הכותרת הראשית על שער "דה-מרקר ויק": "בקצב מסחרר נזרקות כלכלות אירופה למציאות מבעיתה. חובות, אבטלה, מחסור. קודם היתה זו אירלנד, אחר-כך יוון, פורטוגל, ועכשיו ספרד. סוף העולם שהכרנו הגיע – מי הבאה בתור?", נכתב בכותרת המשנה.

"אני לא מודאג", נכתב בפתח כותרת המשנה לראיון של אלדד בק עם מיגל מורטינוס, הנשיא התורן של האיחוד-האירופי ושר החוץ של ספרד. כותרת הראיון גם היא ציטוט: "יש לנו את המוחות והמשאבים כדי לחזור לצמיחה כלכלית". כותרת הביניים הראשונה היא "הכלכלה הספרדית יציבה", והפסקה החמישית נפתחת במלים "מורטינוס הוא אופטימיסט בלתי נלאה".

אחת הכותרות על שער "הארץ": "בוול-סטריט חוקרים אם תקלה הביאה לנפילה החדה מאז 87'" (רונית דומקה).

הכותרות הראשיות

הכותרת הראשית של "מעריב": "ראשי מערכת הביטחון: משא-ומתן מיידי עם אסד"; "ראש המוסד, הרמטכ"ל וכל הקצונה הבכירה משוכנעים שיש להוציא את סוריה מציר הרשע. הרקע: הערכת אמ"ן כי אם סוריה לא תעלה על מסלול השלום, היא עלולה לבחור בהסלמה. הנשיא הסורי עדיין ממתין לאיתות מנתניהו ומארצות-הברית, אבל מתקרב לחיבוק האיראני" (בן כספית).

"חשיפה: היוזמה הסודית לקיצוץ שכר הבכירים" היא כותרת הגג לראשית על שער "ידיעות אחרונות". הראשית: "מס עשירים". לפי גד ליאור, "בעקבות הזעם הציבורי על שכר העתק של בכירים במשק: משרדי רה"מ והאוצר מגבשים תוכניות לקיצוץ המשכורות המנופחות. אחת ההצעות: 60% מס למרוויחים 200 אלף שקל בחודש". איך לא חשבו על זה קודם.

ביקורת עצמית ב"ידיעות אחרונות"

"לירות זרחן בשליח" היא כותרת ביניים בטור של אסף גפן ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "התחקיר של תחיה ברק וצדוק יחזקאלי, שמתפרסם היום ב'ידיעות אחרונות' וחושף את עברו של גולדסטון במערכת המשפט הדרום-אפריקאית בתקופת האפרטהייד, הוא סיפור מרתק. לצד הגילויים העובדתיים, הוא מגלה דברים מעניינים על אנשים 'טובים' במשטרים רעים, על כתמי העבר שתמיד יצוצו מתישהו בעתיד ועל צביעות אישית. מה שאין בו זה איזשהו קשר לדברים שנכתבו בדו"ח גולדסטון", כותב גפן, שממשיך במתיחת ביקורת חריפה על הכתבה ב"ידיעות", "חגיגה על התחת של גולדסטון" ש"ממשיכה את הקו שבחרו רוב הישראלים: להתעלם מהבשורה ולירות זרחן בשליח". כעת נותר לראות אם "ידיעות" אכן יאמצו את הקו ויירו זרחן באסף גפן.

צפוף בעתלית

"אחוזת דני" היא לשון ההפניה על שער "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", ו"כאן מצפצף בכיף" היא כותרת הכתבה של גיא ליברמן ואיילת פישביין. התחקיר מטפל באופן פרטני בבית המידות שבנה דני דנקנר בעתלית, על אותה קרקע של חברת מלח, שבגין שינוי הייעוד שלה הוא חשוד כעת במתן שוחד. לפי התחקיר, דנקנר בנה את הבית על קרקע של המינהל שלמעשה לא אישר מעולם את מכירתה.

בעוד פישביין וליברמן צוללים לתוך מסמכי התכנון והבנייה, סיירה רנית נחום-הלוי בעתלית והביאה אתמול ב"דה-מרקר ויק" תמונת מצב שלפיה משפחת דנקנר מתנהלת לכאורה בעתלית כבתוך שלה, מקורבת ותומכת בנבחרי הציבור, נותנת צדקה לנזקקי העיירה, אולם פוגעת בהם באמצעות עבירות בנייה ואיכות סביבה של מפעליה ובתיה הפרטיים.

"במשך השנים הפך בית הפועלים המקורי לאחוזה הנפרשת על פני שישה דונמים", נכתב בכתבה של "ידיעות". "שם הרחוב, למרבה האירוניה, הוא מלח-הארץ. בכניסה לרחוב, שביתו של דנקנר הוא בית המגורים היחיד בו, ניצבים שני תמרורים: אין כניסה ואין מוצא".

חדשות חוץ

המועמד השמרני דייוויד קמרון הוא כנראה ראש הממשלה הבריטי הבא.

ענייני תקשורת

"הערב ישיק ערוץ 10 את מהדורת חדשות שישי החדשה שלו", כותבים אופיר בר-זוהר ומיכאל רוכוורגר ב"דה-מרקר". "אנשי התוכנית בחרו להעלות על המחבת את הדג השמן ביותר בבצה המקומית וגם מפרסם חשוב – נוחי דנקנר, שמחזיק בחברות כמו סלקום, שופרסל ונטוויז'ן. הבחירה של מגיש התוכנית מיקי רוזנטל והעורכת רותי יובל להקרין פרופיל של דנקנר עולה בקנה אחד עם הצהרותיו של ערוץ 10 על יצירת אלטרנטיבה בועטת ונשכנית יותר בהשוואה לערוץ 2 הפופולרי".

כתבי "דה-מרקר" כותבים על כוחו של דנקנר ("נשק גרעיני") וכי הפסקת הפרסום של סלקום בערוץ 10 כנראה אינה קשורה לכתבה. כזכור, מו"ל "הארץ" עמוס שוקן רמז בזמנו כי דנקנר הטיל חרם מודעות על קבוצת "הארץ".

ב"ישראל שישבת" לא מפספסים את ההזדמנות לחבוט בעיתונאי כוכב מהעיתון המתחרה, "ידיעות אחרונות". כותרת המשנה על שער המוסף לראיון מעניין של ליאור רדושיצקי עם רוזנטל: "בפינה השמאלית: בלי עניבה ועם בוץ מהשטח, מיקי רוזנטל בערוץ 10. בפינה הימנית, בלי אג'נדה אבל עם ג'ל ופאסון: יאיר לפיד בערוץ 2".

זו כמובן טעות: ללפיד אין מי יודע מה פאסון, ויש לו בהחלט אג'נדה, גם אם קשה לפעמים לאתר אותה. היום למשל מתרחב טורו בן העמוד האחד ב"7 ימים" של "ידיעות" לכמה עמודים שבהם הוא מתאר פגישה שהיתה לו עם משלחת מתנחלות ומתנחלים וקורא להידברות עם המתיישבים ביהודה ושומרון.