מסתערב בפעילות בלב הפגנה בראס אל-עמוד, 9.10.09 (צילום: קובי גדעון)

חדש, סודי ומיוחד

"המשטרה מפעילה יחידת מסתערבים סודית חדשה בקרב אזרחי ישראל", קובעת היום הכותרת הראשית של "הארץ". "המפכ"ל, רב-ניצב דודי כהן, הודה לאחרונה באוזני מבקר המדינה כי 'למשטרה אין תשתית מודיעינית לטפל במגזר הערבי'", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של תומר זרחין. "לדבריו, היחידה החדשה תאפשר קפיצת מדרגה מודיעינית שתפתור את 'הקושי לפעול באום אל-פחם וברמלה".

אם כן, ב"הארץ" ממסגרים את הסיפור כאילו המשטרה מתנהלת בצורה תקדימית, ואולי בעייתית, דווקא נגד הערבים אזרחי ישראל, ומתייחסים אליו כאל סיפור אקטואלי, "חדש".

האם מדובר אכן ביחידה חדשה? לפי הידיעה, "במזרח ירושלים ובכפרים הסובבים אותה כבר פועלת כמה שנים יחידת מסתערבים של המשטרה, לסיכול פעילות טרור. בהמשך התרחבה פעולתה גם לאזורים אחרים ולתחומי פעילות בעלי אופי בטחוני". החידוש, אם כן, הוא בכך שיחידות כאלו מופעלות גם נגד ערבים שהם אזרחי ישראל. אלא שגם הסתערבות נגד אזרחים אינה דבר חדש, לפי הידיעה עצמה: "לפני כשנתיים, במסגרת הקמת היחידה הארצית לחקירות במשטרה – להב 433 – במטרה לייעל את המאבק בפשיעה המאורגנת, סופחה יחידת המסתערבים [...] כדי לשמש הזרוע המבצעית [של 433]".

אם לא חדש, מדוע נבחר העיתוי הזה לפרסום המובלט ב"הארץ"? משום שכעת הגיעו לידי העיתון עדויות שגבה לאחרונה מבקר המדינה מאישי ציבור, ובהם מפכ"ל המשטרה, בעת שחקר את האזנות הסתר בפרשת רמון ובכלל. אתמול קיבלו העדויות הללו כותרת ראשית בעיתון, והממצא הזה מעדותו של כהן משמש חומר לכותרת ראשית נוספת. עיון באותה ידיעה קצרה שעל שער העיתון מגלה גם כי דברי המפכ"ל אינם מכוונים ל"מגזר הערבי", אלא לגורמים פליליים בו. בכך יוצא עוד אוויר מבלון הגילוי, משום שהסתערבות (כלומר, פעילות של אנשי ביטחון מחופשים) ידועה זה מכבר כפעילות משטרתית נגד עבריינים – בלי קשר להיותם אזרחי ישראל ויהודים על-פי מוצאם, או דווקא ערבים.

גם הפעילות של מסתערבים משטרתיים בהפגנות ערביות בתוך הקו הירוק אינה באמת חדשה או "חדשה" מבחינה חדשותית. מסתערבים נצפו כבר במהומות שהיו באום אל-פחם במרץ השנה (וקיבלו סיקור תקשורתי מצומצם), ואילו פעילות המסתערבים בהפגנות שהיו בשבוע שעבר בירושלים כבר נחשפה בטלוויזיה, בעיתונות הזרה בערבית ובאנגלית, וגם ב"ידיעות אחרונות" ב-6.10.09; בידיעה בעמ' 4, תחת הכותרת "מסתערבים בלב המהומות", כתב יוסי יהושוע על לוחמי יחידת המסתערבים של מג"ב בירושלים בראשות סגן-ניצב י': "הם בסכנה מתמדת: נטמעים בהפגנות, עוצרים את המסיתים ולפעמים גם עלולים לחטוף בטעות מכות או כדורי גומי מכוחותינו". לידיעה מצורף תצלום של מסתערב לוכד מפגין.

אגב תצלומים, גם התמונה הראשית על שער "הארץ" היום מציגה מסתערב עם אקדח שלוף עוצר מפגין. פניו של המסתערב מוסתרות בחלקן בפיסת בד. גם בתצלומים שמספקות סוכנויות ישראליות פניהם של המסתערבים מכוסות, או מפוקסלות. לעומת זאת, באתר החרדי "צופר" מופיעה סדרת תמונות מהמהומות בראס אל-עמוד בשבוע שעבר, שנלקחו כנראה ללא רשות מהסוכנויות, ושם מופיעות פניהם של המסתערבים כשהן חשופות. האם הסוכנויות הזרות מקפידות לטשטש את פניהם של המסתערבים? האם המשטרה בכלל מייחסת לכך חשיבות? ואם כן, האם ניתן לאכוף הוראה כזו?

בהמשך היום נפרסם ב"העין השביעית" כתבה שתעסוק בטענות פלסטיניות שלפיהן המסתערבים שפעלו בשבוע שעבר בירושלים היו מחופשים לעיתונאים.

כל סוף הוא גם התחלה חדשה?

לפני כמה ימים תהה אבי יששכרוף בטור שפורסם על שער "הארץ" אם דעיכתן של המהומות בהר-הבית מסמלת את סופו של הפרק האלים בהתקוממות הפלסטינית. "האינתיפאדה השלישית תצטרך לחכות", היתה הכותרת. היום ב"ידיעות אחרונות" מודפס בעמ' 12 תצלום גדול של פלסטינים המיידים אבנים באוטובוס של אגד ליד בית-אומר. ידיעת כיתוב התמונה הקצרה מדווחת על "עלייה חדה במספר יידויי האבנים לעבר כלי רכב ישראליים בכבישי הגדה".

שיתופי פעולה אזוריים

"קל מאוד לתייק את ביטול השתתפותה של ישראל בתרגיל חילות האוויר של נאט"ו, על-פי דרישתה של טורקיה, תחת הסעיף הרגיל של 'העולם כולו נגדנו' [...] וקל מאוד, וגם את זה יש מי שכבר עושה, להתייחס לזה כאל 'לא רוצים לא צריך' [...], אבל אם תשאלו קצינים בכירים בצה"ל, הם לא שותפים לתחושות האלה", כותב היום עפר שלח במדור הדעות של "מעריב". לדבריו, המשימות הכרוכות היום בהגנה על ישראל, הנובעות מהשינויים באופי האיומים על המדינה, מצריכות שיתוף פעולה אזורי.

אולי בהשראת המסר של שלח נפרשת הכותרת הראשית של "מעריב" – "לראשונה: כוח צה"ל מצטרף לפעילות נאט"ו" – כמעט על פני העמוד כולו (ומקבלת את החותמת "חשיפה"). כותרת הגג והמשנה להפניה לידיעה של שלח ושל אמיר בוחבוט: "שיתוף פעולה היסטורי בים התיכון"; "במקביל להידרדרות ביחסים עם טורקיה: התקרבות דרמטית בין ישראל לברית הצפון-אטלנטית. ספינה של חיל הים תצטרף לכוח השיטור של הברית לאיתור פעילות טרור ימית באזור". "מעריב" מדווח על שיתוף פעולה אזורי נוסף: אחת הכותרות על השער היא "דיווח: נתפסה ספינה גרמנית שהובילה נשק לסוריה". האונייה נתפסה על-ידי צבא ארה"ב, והדיווח התפרסם ב"דר שפיגל" הגרמני.

ב"ידיעות אחרונות" לא נוהגים בשיטת "העולם כולו נגדנו" או "לא רוצים לא צריך", ומביאים ידיעה מעודדת מסוג אחר: "טורקיה מרגיעה: 'אל תסיקו מסקנות מדחיית התרגיל'". מסר ההרגעה שעליו מדווח איתמר אייכנר נסמך על הודעה רשמית של משרד החוץ הטורקי, ולפיה "אין זה נכון להסיק מסקנות מדיניות מדחיית התרגילים", ועל מסרים מרגיעים שהועברו "מאחורי הקלעים". לפני הקלעים המסרים מרגיעים פחות: בראיון ל-CNN אמר שר החוץ הטורקי כי הסיבה לביטול היא התנהלותה של ישראל בעזה. אייכנר מצטט את הראיון בידיעה, אולם מעדיף להדגיש את הצד ההפוך.

ובינתיים, בלבנון

"פיצוץ מסתורי חיסל פעיל חיזבאללה", מגלה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "בפעם השנייה בתוך ארבעה חודשים: התפוצצות במחסן נשק של חיזבאללה", לשון כותרת המשנה. "בלבנון מאשימים את ישראל, בצה"ל מכחישים". בדיווח ב"מעריב" נכתב כי לטענת חיזבאללה, הפיצוץ היה של נפל טיל ישראלי שנורה במלחמת לבנון השנייה.

לפי "גורמי ביטחון לבנוניים", נוסף לפעיל נהרגו בפיצוץ בעיירה טיר-פלסייה, הסמוכה לצור, לפחות עוד שלושה בני-אדם. חיזבאללה מכחיש כי היו הרוגים בפיצוץ. ב"ידיעות אחרונות" הפעיל הוא בכיר בארגון, נאסר עיסא שמו, הפיצוץ אירע במחסן תחמושת מתחת לביתו, ובין ההרוגים גם בנו.סמדר פרי ויוסי יהושוע כותבים כי גורמי ביטחון ישראליים מוסרים כי הפיצוץ "מהווה המחשה נוספת להימצאות נשק אסור בדרום לבנון, בניגוד להחלטת האו"ם 1701".

הפרס נובל

פרופ' עדה יונת מהרהרת אולי ביתרונותיה של האלמוניות. היום היא זוכה לטיפול זוגי בעמודי הדעות של "מעריב". בן דרור ימיני כותב: "כלת פרס נובל עדה יונת אמרה בגלי-צה"ל שהיא היתה משחררת את כל המחבלים, בלי שום קשר לגלעד שליט [...] הקשבנו לכלת הפרס, ולא האמנו. אנחנו מצפים מאנשי המדעים המדויקים לתהליך לוגי של הסקת מסקנות. [...] אבל מתברר שאין צורך להיות חלק מהאסלאם הרדיקלי כדי להיות קורבן של שטיפת מוח. גם פרופ' יונת היא קורבן. שטפו לה את המוח שהטובחים בנו הם מסכנים, שאם רק ניתן להם תקווה ופרחים – הם יהפכו את חגורות הנפץ שלהם למזמרות".

ואילו יונתן שם אור כותב באותו עיתון: "דקה וחצי אחרי שהגברת יונת מיצבה את עצמה כמופת להרבה אנשים, היא פתחה את הפה והוכיחה כי יש מקרים שחוכמה בשטח מסוים לא מעידה על שכל טוב בתחומים אחרים של החיים. [...] יונת גם אומרת שאם ניתן לפלסטינים תנאי חיים טובים, ננטרל את הדחף והרצון שלהם להילחם. וככה, באותה אבחת הבל, היא פוגעת גם בפלסטינים, וגם בכל לוחמי השחרור העברים, האמריקאים, הצרפתים, ובכל מקום בעולם. מה, אפשר לשחד עם? אם הבריטים היו נותנים לפלמ"חניקים שפוצצו להם את הגשרים קצת סיגריות אנגליות, היינו מוותרים על חלום השחרור? מה, המולטי-מיליונר אוסמה בן-לאדן פוצץ את מגדלי התאומים כי נגמר לו החלב בבית? עדה יונת היא דוגמה חיה ונושמת המוכיחה כי גם לשמאל שוליים סהרוריים משלו".

במדור המכתבים למערכת של "ידיעות אחרונות" כותב דורון נשרי ממושב אומץ: "אקדים ואומר – דעתי בעניין שחרורם של המחבלים הכלואים בישראל למען שחרור גלעד שליט כדעתה של פרופ' יונת, כלת פרס נובל. אך תמהני מה עניין שמיטה להר סיני? מדוע דעתה של הכימאית הדגולה בעניין שאין לה בו כל יתרון יחסי נחשבת יותר מדעתו של כדורגלן שהבקיע שני שערים במדי נבחרת ישראל? מדוע לקלקל את חגיגת נצחונה המדעי בהתראיינות טפלה בעניין שאינו מתחומי מומחיותה?".

אגב, בתוך הטור של שם-אור ב"מעריב", שהמו"ל שלו דיבר לאחרונה על היותו של צה"ל קדוש, מודפסת הפסקה הזו: "הצלף הפלסטיני שהרג, לבדו, קבוצת צנחנים הוא גיבור. חבל שהצליח, כמובן, אבל קשה שלא להעריך את האומץ, המקצועיות, והיכולת. ככה לוחמים בכובשים. פוגעים בחיילים שלהם, לא רוצחים תינוקות". יש כאן אומץ עיתונאי. של העורך, זאת אומרת.

כתבינו המדיניים

ב"ידיעות אחרונות", בכפולת העמודים המוקדשת לפתיחת מושב החורף של הכנסת, מתפרסם טור של רועי צ'יקי ארד, ובו רשמיו מביקור במליאה. הרשמים: שברי שיחות ורסיסי הגיגים. אם הטור היה מתפרסם במקומון תל-אביבי לפני עשרים שנה, הוא היה נתפס כשעתוק חיוור. על דפי החדשות של "ידיעות אחרונות" הוא מפרפר כדג חולה אסתמה שנזרק על מצע של נרקיסים שנרקבו מזמן. ועדיין, טורו של ארד עדיף על עוד טור של כתיבה מהרחם מבית מדרשן של ענת מידן או סמדר שיר.

השיבוץ של ארד בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" גם תמוה פחות מהפקעת חלק גדול מהשער לטובת תצלום של ח"כ מאיר שטרית כשהוא יושב בכנסת ומשחק בטלפון הסלולרי שלו. הכותרת: "נתניהו נאם, שטרית שבר שיאים". היה אפשר גם "נתניהו נאם, 'ידיעות אחרונות' התעסק בשטויות'".

יצאו מהעיר

כתבת השער של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לחשיפת תרמית קולינרית: שיפודיות המוכרות שיפודי עוף ובקר כאילו היו שיפודי כבש. כאן המקום למתוח ביקורת על העיתונות, שמתעסקת בשטויות כגון זו במקום להקדיש את המשאבים התחקיריים המוגבלים ממילא שלה לעניינים קצת יותר רציניים, אבל דווקא משום שמדובר בבתי-אוכל, שלמקרא העיתונים נראה כאילו הם קיימים רק בתל-אביב, קופצת לעיניים עובדה חיובית: הכתב יאיר אלטמן ביקר בצומת ראם, צומת בית-דגן, ראשון-לציון, רמת-גן ואבו-גוש, והגיע אפילו עד לבאר-שבע וחדרה.

מייקל ג'קסון, הגילוי המפתיע

איתמר זהר כותב ב"גלריה" על מייקל ג'קסון: "למרות הדיווחים על בריאותו המעורערת, ממצאי הניתוח לאחר המוות מעלים כי היה בריא למדי". הניתוח מאשר גם, לדברי זהר, את הטענה של הזמר כי לקה במחלה שגרמה לעורו להיות בהיר. בדמו לא נמצאו שרידי סמים או אלכוהול, ומשערים שמת כתוצאה מהשפעה של חומר הרדמה שהזריק לו רופאו, שגרם לכשל בריאותיו, שהיו חלשות ממילא.

ענייני תקשורת

רות סירקיס מוציאה ספר בישול. מדובר אמנם בידיעה מסוג "כלב נשך אדם", אך סירקיס מקבלת בכל זאת ראיון שער ב"גלריה" של "הארץ". "כל המתכונים כתובים בשיטה שהיא מכנה 'פסקאות טומי לפיד'", כותבת מיכל פלטי, "כלומר פירוט המתכון ותיאורו בפסקה בולטת נפרדת בצד, בשיטה שהגה לפיד כשנתן לה את ההזדמנות הראשונה לכתוב מתכונים במגזין 'את' של 'מעריב', ומאז 'חיכה להם מדי חודש'. ב-1986 גם פירסמו השניים את הספר 'פפריקה'.

"בכלל", ממשיכה פלטי, "כל דבר שקשור בדרכה אל המטבח הוא מין 'פעם ראשונה', 'שהרי מה היה אז?', היא צוחקת, 'לא היו אפילו מתכונים, כל אחת ידעה לעשות דבר או שניים וכולם החליפו [...] ב-1966 פניתי ל'מעריב' והם אמרו לי שקומה מתחתיהם נפתח מגזין נשים ושמו 'את'. שם הסכימו לתת לי בפעם הראשונה עמודי צבע, ורפי בעלי צילם את המנות. אחר-כך עברנו ללוס-אנג'לס, ולפיד רצה שנמשיך. כך גילו בישראל שיש כל מיני מאכלים ומסעדות".

עוד ב"גלריה", כתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" על הסכנות המשפטיות שבציוץ בלתי מבוקר בטוויטר. "קורטני לאב כינתה מעצבת אופנה 'שקרנית וגנבת' בטוויטר – וחטפה תביעה. יותר ויותר אנשים משתמשים בטוויטר כדי להשתלח באחרים, ואף אחד עוד לא יודע אילו כללי אתיקה, אם בכלל, חלים על המדיום".

ב"המגזין" של "מעריב" מדווח ערן סוויסה כי מיקי רוזנטל ודוב גילהר יגישו בערוץ 10 תוכנית לביקורת התקשורת בסגנון "המגרסה", ששידרו באתר נענע.