מלחמה, שלום וערפל קרב

"לקראת הסכמה על הקפאת התנחלויות נוצרה מחלוקת חדשה", נכתב בכותרת הגג לראשית של "ישראל היום". "ישראל דוחה תנאי ארה"ב לפסגת שלום", נכתב בכותרת הראשית עצמה, ובכותרת המשנה מפורטים התנאים: השגת הסכם בתוך שנתיים ונסיגה ישראלית רחבה. עד כמה רחבה? בכותרת המשנה בידיעה בכפולה הפותחת נכתב: "נסיגה משטחי יו"ש". מכולם? מחלקם? לא מפורט. "רב הנסתר על הגלוי", כותב שלמה צזנה בגילוי לב, ומפרט שורה ארוכה של שאלות ללא מענה באשר לאופיו, היקפו ומשתתפיו של סבב השיחות הצפוי. בעיתונים אחרים אין אפילו את זה.

ועוד על אהוד ברק

הקריקטורה של מושיק במדור הדעות של "מעריב" מסכמת היטב את מה שנכתב בימים האחרונים על אהוד ברק, מפלגת העבודה, הניתוק מהעם והחזירות השלטונית. אגב ניתוק מהעם, עינת שרוף, זמרת המלחמות החדשה, כוהנת השירה בציבור ומי שעושה שמח לבחורים פשוטים כמו יאיר לפיד ועממיים כמו עופר גלזר, חושפת בעמוד האחרון של "סגנון" פריטים ממלתחתה: 250 יורו (גלביה, פריז); 200 יורו (תיק, קורסיקה); 500 דולר (שמלה, ניו-יורק); 1,000 דולר (תיק); 1,000 דולר (מגפיים, דטרויט).

ובעמ' 14 ב"מעריב" מצטטת מרב דוד את שאול מופז, שמספר כיצד כשהיה שר הביטחון, ולא נמצאו מלונות במחיר סביר ברומא כששהתה שם משלחת של משרדו, בחר ללון בבית-החייל בעיר.

ועוד על גולדסטון

עמ' 6 ב"מעריב" מוקדש גם הוא לברק. כותרת באותיות ענק טוענת: "ברק טירפד את הדיון על הדו"ח" (דו"ח גולדסטון, כמובן). לפי מרב דוד, אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, שר הביטחון הצליח לשנות את נושאי ישיבת הקבינט מדיון בצורך להקים ועדת חקירה חיצונית לפעילות צה"ל בעזה לדיון בהקמת יחידה חדשה נגד תביעות והצורך לשנות את דיני המלחמה הבינלאומיים. לפי הידיעה, היועץ המשפטי מזוז וכמה מהשרים תומכים בהקמת ועדת חקירה, אולם נתניהו תומך, כנראה, בעמדתו של ברק.

כזכור, בחודש שעבר דיווח "ידיעות אחרונות" (שמעון שיפר, איתמר אייכנר וטובה צימוקי) כי אהוד ברק יזם פנייה לאהרן ברק לעמוד בראש ועדת חקירה ממשלתית לאירועי "עופרת יצוקה". ב"מעריב" התפרסמה הכחשה של אהוד ברק. עמדתו הנוכחית של ברק מאששת את ההכחשה שב"מעריב".

ידיעה בעמ' 5 של "ישראל היום" מספרת על מה שכן הוחלט בישיבת הקבינט אתמול: "לפעול לשינוי דיני המלחמה הבינלאומיים [...] היוזמה המשפטית, שקיבלה את תמיכתם של ראשי זרועות הביטחון, ואף זכתה אתמול לתמיכה גורפת של חברי הקבינט". התמיכה של ראשי הזרועות היא גם הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות": "אל תפקירו את צה"ל". המשפט הוא ציטוט של "בכירים בצה"ל". כותרת המשנה: "צמרת צה"ל במאמץ לשכנע את הממשלה למנוע הקמת ועדת בדיקה. הרמטכ"ל בקבינט: 'אני לוקח אחריות, לא היה צבא מוסרי מאיתנו'".

באותו עמוד ב"ישראל היום" קורא דן מרגלית להקים בכל זאת ועדת חקירה או גוף בדיקה לא צה"לי אחר, כי "זה הרע במיעוטו. הוא יעכב את הסחף האנטישמי, אם כי לא יבלום אותו כליל". גם השר לענייני מודיעין דן מרידור סבור שחקירה פנימית היא רעיון טוב, וזו הכותרת הראשית של "הארץ: "סגן ראש הממשלה דן מרידור בראיון ל'הארץ': על ישראל להקים ועדה שתחקור את 'עופרת יצוקה'".

טורקיה והיצרים

ביום שישי תהיתי כאן אם החרם על טורקיה מצד כמה מוועדי העובדים, ש"ידיעות אחרונות" קידם במרץ רב, נבע מלהט פטריוטי או אולי דווקא מרצון להוזיל את מחירי הנופשונים. היום במדור הדעות של המתחרה, "מעריב", פותר הכתב הכלכלי יהודה שרוני את התהייה: "מדובר בתגובה קולקטיבית יצרית שהגיעה היישר מבטנם של מיטב הוועדים בישראל. תגובה מובנת, במידה מסוימת גם צודקת, אך לא חכמה". לשרוני יש גם הצעה אופרטיבית באשר לעודפי הפטריוטיות: "החרם על הטורקים מעניק לעם ישראל, סוף-סוף, את אחוות הפטריוטיות המזויפת. מומלץ לנתב את אווירת הפטריוטיות הזמנית לנתיבים מועילים יותר, כמו השקעה אמיתית בחינוך, שוויון זכויות ויישוב כל חלקי המדינה".

הפיצול

ידיעה של דורית גבאי בעמ' 6 של "מעריב" מוקדשת לדברים שאמר פרקליט המדינה משה לדור בראיון לכתב-העת של לשכת עורכי-הדין, שם הביע את התנגדותו לפיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה. גם ראש הלשכה התייחס לסוגיה והביע את התנגדותו. ידיעה דומה מתפרסמת גם בעמ' 7 של "ישראל היום", ולצדה טור תומך של ד"ר אביעד הכהן. ב"הארץ" הוא מקבל מקום בעמ' 3. ב"ידיעות אחרונות" לא קוראים, כנראה, את בטאון לשכת עורכי-הדין.

עיתונות חוקרת (1)

"עדות ראשונה: כך פעל בנק 'מוני'" (כותרת על שער "ידיעות אחרונות"); "הבנק של מוני פנאן נחשף" (כותרת על שער "כלכליסט"); "עדויות חדשות: 'יש שחקני כדורסל שקנו פנטהאוזים מהכסף שהשקיעו דרך פנאן" (כותרת על שער "הארץ"); "כך עבד הבנק" (הכותרת הראשית של "מעריב", ולידה הסטמפה "גילויים חדשים").

אם כן: "עדויות ראשונות", "נחשף", "עדויות חדשות", "גילויים חדשים", ובכותרת המשנה לראשית של "מעריב": "קשר השתיקה נפרץ". מה יש להגיד חוץ מלשאול, עכשיו באים? במשך שנים מתנהלים עסקים מוזרים כאלה במכבי תל-אביב, מושא ראוי לסיקור שמעטים כמוהו, שזוכה לליווי של יותר עיתונאים מאשר ראש הממשלה (או לפחות משר התשתיות), ורק כעת, כשהעניינים נחשפים מעצמם, העיתונות מוצאת כוחות לאסוף את הגילויים מהרצפה? איך כתב כאן אתמול שלמה מן? "תקשורת הספורט מפגרת בכמה צעדים אחרי העיתונות החוקרת במגזר הכלכלי, בטח אחרי זו הפוליטית. גם שם המצב לא מי יודע מה, אבל לפחות יש תנועה. בעיתונות הספורט השלולית תקועה. מחכים למתאבד הבא, או לסיפור סנסציוני על שחקן שמסתבך בקטטה במועדון לילה".

העיתון היחיד שאינו מפרסם על השער מידע ממשי על פרשת פנאן הוא "ישראל היום", שמסתפק בטור דעה של רונן דורפן, הקורא לחקור את התנהלות מכבי. לא על-ידי העיתונות, על-ידי המשטרה.

בהקשר הזה מעניין לבחון את היוזמה של השר מיכאל איתן, שחשף את תלוש המשכורת שלו באתר האינטרנט שלו. "מעריב" מקדיש לתלוש ידיעה גדולה בעמודי החדשות, וידיעה דומה מופיעה גם ב"ישראל היום". שקיפות ציבורית היא ערך חשוב, ומדינת ישראל מפגרת פיגור רציני אחרי כמה ממדינות המערב בהקשר הזה. יש לקוות שנדביק את הפער, בכל תחומי העניין הציבורי. אולי אז יוכלו העיתונים להרים את החשיפות מהרצפה בלי להתלכלך בחפירות ובלי לחכות למתאבד הבא. מעניין אם את הידיעה על התלוש הם מצאו לבד או שגם היא הגיעה דרך הודעה לעיתונות.

עיתונות חוקרת (2)

ההפניות על שערי העיתונים היום מתייחסות לכמה כתבות ותחקירים עיתונאיים: כתבה של שרה ליבוביץ-דר ב"מעריב" על התבטאויות בגנות הערבים של ד"ר דן שיפטן ("אחד מהאקדמאים המשפיעים ביותר על בכירי מערכת הביטחון והצמרת המדינית"); ראיון עם השר דן מרידור ("הארץ", כותרת ראשית) ותחקיר של תחיה ברק על נפוטיזם של יו"ר השלטון המקומי ב"ידיעות אחרונות".

מדוע זכינו דווקא היום לכתבות כאלו, שאליהן מתכוונים בדרך כלל כשאומרים את המלה "עיתונות"? כי היום יום רביעי, כלומר, החצי השני של השבוע נפתח, ואפשר להתחיל לקדם את התכנים של עיתוני יום שישי. כל הכתבות הללו אינן מופיעות בעיתונים היום, אלא יתפרסמו במוספי סוף השבוע. המשקל שמעמיסים העיתונאים על רגלם הנטועה בסוף השבוע הולך וכבד. לא תמיד היה זה כך. ההתפתחות הזו עוצבה, כמו כל דבר בתחום התקשורת בשנים האחרונות, בגלל האינטרנט. בעוד סופי השבוע הם הימים החלשים של הרשת, משום שאנשים לא נמצאים בעבודה מול המחשב, הרי שסופי השבוע הם זמנם של העיתונים, שאפשר לשאת אותם בקלות לספה המוצבת ליד שולחן עם גרעינים.

אבל אם עיתוני השבוע בוחרים לשים בראש סדר היום שלהם הפניות לחומרים שיתפרסמו רק בסוף השבוע, מדוע לא להסתפק רק בעיתוני סוף השבוע, ובימות השבוע להוציא רק דפי פרסומות?

ענייני תקשורת

אם כבר עיתונות סוף שבוע, רותם דנון מספק ב"פירמה" של "גלובס" סקופ: "ידיעות אחרונות" מתעתד לפצל את מוסף "7 ימים" לשניים.

אחת ההפניות על שער "מעריב" היא לעמוד האחרון, תחת הכותרת "סטופר לפרסומות". בעמוד האחרון אכן מדווח אריק בנדר על הצעת חוק של ח"כ כרמל שאמה (ליכוד), ולפיה "בעת יציאה לפרסומות יופיע על המרקע שעון עצר שיספור לאחור את הדקות שנותרו עד לסיומן". בנדר מצטט את שאמה, שאומר כי לערוצים "התנגדות חריפה" להצעה. ברור, הרי רק קטוע יד לא יזפזפ אם יידע כמה זמן נשאר עד שייגמר מקבץ הגועל נפש. חוק כזה יסתום את הגולל על תעשיית הטלוויזיה המסחרית כפי שאנו מכירים אותה. לאו דווקא דבר רע.

אבל לאו דווקא דבר טוב: את הפרסומות הטלוויזיוניות המוכרות יחליפו פרסומות אגרסיביות, מרושעות ושקרניות פי כמה. אחיזת העיניים תגבר עם כל מיני "תוכן שיווקי". פרסומות במסווה של תוכן. למשל: שתילת תמונות אילוסטרציה של פרסומות למוצר מסחרי בתוך ידיעה כללית על פרסום.

במדור הדעות של "מעריב" מתייחס פרופ' גבי וימן להצהרה של מנכ"ל ערוץ 10 יוסי ורשבסקי, שערוץ 10 יבדל את עצמו מערוץ 2 ויעבור להתמקד בתחקירים ותעודה (במקום בבידור וריאליטי). וימן מזכיר כי כבר בספר המכרז של הערוץ היו "הצעות ראויות ומתוכננות בקפידה שמסבירות כיצד להציע אלטרנטיבה איכותית לערוץ 2, כיצד לבדל את הערוץ החדש מהערוץ המסחרי הקיים וכיצד לפנות לפלח אוכלוסייה מבטיח: המאוכזבים מרמת התוכניות בערוץ 2 [...] אבל מיד לאחר שזכו במכרז מיהרו מפעילי הערוץ החדש לנסות לחקות את ערוץ 2".

לפני כמה ימים התייחס עורך "רייטינג", ירון טן-ברינק, להצהרה של ורשבסקי: "יוסי ורשבסקי, מנכ"ל הערוץ הרצוץ, הכריז שאינו מתכוון להתחרות יותר בערוץ 2. מעניין, כי מנהלת פיתוח התוכן שלו, ליאת פלדמן, הסבירה לפני כחודשיים ל'פנאי פלוס' שכל מי שמפנטז על ערוץ 10 שאינו מנסה להיות יותר ערוץ 2 מערוץ 2 - פשוט לא מבין כלום מהחיים שלו. יש, אם כך, שתי אפשרויות בלבד: א. ורשבסקי לא מבין כלום מהחיים שלו; ב. ורשבסקי לא באמת מתכוון למה שהוא אומר. הייתי שם את כל הכסף שלי על האופציה השנייה". ועוד הערה: וימן מביא את "הצלחת לונדון וקירשנבאום" כהוכחה כי יש קהל יעד לטלוויזיה איכותית. האמת היא שהרייטינג של התוכנית המוצלחת הזו (7%-8%) לא נחשב להצלחה גדולה במיוחד.

על רקע התפטרותו של דניאל בן-סימון ממפלגת העבודה, מתפרסמת ב"המגזין" של "מעריב" כתבה של אריק בנדר על עיתונאים שהפכו פוליטיקאים. בתוכה מובא הציטוט הבא: "בתקופת המדינה שבדרך ובשנים הראשונות להקמת המדינה, התואר עיתונאי נחשב לתואר מכובד למדי ופוליטיקאים לא מעטים ציינו את העיתונאות כמקצועם".

עמ' 3 של "כלכליסט" מוקדש להודעת מבקר המדינה כי "יעמיק את חקירתו" לגבי התנהלות הוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב והעומדת בראשו ליאורה מרידור. בין השאר טוענים חברים בוועדת האיתור (שתיחקר גם היא) שבחרה את מרידור כי היא לא חשפה את קשריה עם איש העסקים אקירוב (שהביאו לחששות באשר לניגוד עניינים סביב המכרז על מעונות הסטודנטים). מרידור עצמה טוענת כי חשפה את קשריה עם אקירוב. בכתבה, של נעמה סיקולר, מצוטט "אחד מחברי ועדת האיתור" כאומר: "מדובר היה בשאלה שגרתית, והיא פשוט לא השיבה [...] יצאנו מתוך נקודת הנחה שהכל כשר, ולכן אפילו לא נכנסנו לאינטרנט לבדוק". אח, האינטרנט הזה.