מחנה צבאי. סמוך אליו נפל אתמול קסאם (צילום: אדי ישראל)

מחנה צבאי. סמוך אליו נפל אתמול קסאם (צילום: אדי ישראל)

לונדון לא מחכה להם

ראש ממשלתנו אמנם בוושינגטון, אבל דווקא לונדון נמצאת בראש סדר היום של העיתונים: בנאום בפרלמנט הטיל שר החוץ הבריטי דייוויד מיליבנד על ישראל את האשמה בשימוש בדרכונים בריטיים מזויפים במבצע החיסול של המחבל מבחוח, ובריטניה הודיעה כי היא מגרשת את ראש שלוחת המוסד בשגרירות ישראל במדינה.

שלושה מארבעת העיתונים מתייחסים לסיפור בחומרה. הדרמטי ביותר הוא "ישראל היום", שהכותרת הראשית שלו מוגזמת כל-כך שהיא יכולה לשמש נושא לכותרת הראשית של "ישראל היום" מחר. "גירוש בריטניה", לא פחות, מודיעה הכותרת, שכותרת המשנה שלה מסתיימת במשפט המופלא הבא: "תגובה מאופקת בירושלים – אבל ח"כ אלדד הצהיר: הבריטים כלבים".

העיתון מקדיש להתרחשות את שלושת העמודים הראשונים, ובהם, בין השאר, ידיעה המוקדשת לתגובות של פוליטיקאים מקומיים ומתייחסת בשלילה לאמירות החריפות של ח"כ אלדד ("הבריטים צבועים"), וטור של דן מרגלית ("מחאה צבועה"). הידיעה הראשית מזהירה מצעדים דומים שעלולות לנקוט מדינות אירופה האחרות שמחסלי מבחוח השתמשו, אליבא דמשטרת דובאי, בדרכוניהן.

גם ב"מעריב" לא שקטים, עם הכותרת הראשית "חשש בירושלים: יחסי הביון עם בריטניה נפגעו", ו"פרשת הדרכונים מתפתחת למשבר בטחוני-מודיעיני של ממש" בכותרת המשנה (בן כספית). דיוקנו של ראש המוסד, מאיר דגן, הוא שנבחר לעטר את השער, והוא  מופיע שוב גם בעמ' 2, שם מזהירים כספית, מיה בנגל וגדעון קוץ כי "התגובה מפריז" עלולה להיות חמורה יותר. העמוד הבא מכיל מעין איור קומיקס הממחיש "כיצד לטענת הבריטים נגנבו זהויותיהם של אזרחים תמימים והרחיקו עד דובאי". סדרת האיורים הזו מוכיחה כי למרות ההידלדלות בנפח העיתון, ל"מעריב" יש עדיין מקום מיותר בדפי החדשות.

גם "הארץ" מתייחס להתבטאויות ולמעשים הבריטיים במלוא הרצינות. הכותרות והדיווח אמנם נקיים מדרמה מיותרת, כראוי לעיתון לאנשים, אולם טור הפרשנות, שתחילתו מודפסת על השער, הוא "מדינה ללא אחריות", ובו קורא אמיר אורן לעריפת ראשים בישראל בשל ההשלכות של מבצע החיסול בדובאי. המהלך בבריטניה, הוא מזהיר, "עשוי לסמן תחילתה של מפולת" ביחסינו עם מדינות אירופה.

"לא צריך להיות מומחה גדול לדיפלומטיה כדי להבין שהבריטים כועסים עלינו מאוד", כותב בועז ביסמוט בפתח טורו בעמוד הראשון של "ישראל היום". האם שמעון שיפר מ"ידיעות אחרונות" הוא מומחה גדול או קטן לדיפלומטיה? "יצאנו בזול" היא כותרת טורו היום בעמ' 2, וזו גם גישת העיתון בכללותו להתרחשות. "נציג מוסד חדש בדרך לבריטניה", היא הכותרת הראשית, מתחת לכותרת הגג "למרות העונש הבריטי על זיוף הדרכונים". בכותרת המשנה נכתב בשם "גורמים מישראל": "התגובה החריפה נובעת מפוליטיקה פנימית, שיתוף הפעולה יימשך". כותרות ההפניות על השער לטורים של רונן ברגמן ושל שיפר הן "לא נעים, לא נורא" ו"כעס של ג'נטלמנים".

איזו גישה צודקת? זו הדרמטית או זו הממעיטה בחומרת המהלומה הדיפלומטית? כל העיתונים מזכירים אירועים דומים מן העבר, כמו למשל גירוש כל אנשי המוסד מבריטניה על-ידי מרגרט תאצ'ר ב-1988 בשל אותה עילה ממש: שימוש בדרכונים מזויפים של אזרחים בריטים. ב"הארץ" מונה רועי סמיוני שורה של אומות שהבריטים גירשו בעבר דיפלומטים שלהן: לוב, סודן, איראן, וגם רוסיה.

בין ירושלים לוושינגטון

לא רק לדיפלומטיה הבריטית ולכעס של ג'נטלמנים נמצא מקום על שערי העיתונים, גם לדיפלומטיה המזרח-תיכונית. "דווקא עכשיו: בונים בשיח' ג'ראח", זועקת כותרת במעלה שער "מעריב". אותה ידיעה תופסת מקום נכבד במרכז שער "הארץ", תחת הכותרת "עיריית ירושלים אישרה סופית את בניית מלון שפרד במזרח העיר". "שוב פקיד בעירייה עלול להביך את ראש הממשלה נתניהו", כותב ניר חסון, ולדיווחו צמודה הפניה לטור של אלוף בן, ששולף שוב את האמרה החבוטה והמזלזלת בגנותו של נתניהו ומציע וריאציה, חסרת מובן, משלו: "אחרי שנה בשלטון, נראה שנתניהו איבד את הביבי".

גם ב"ידיעות אחרונות" מדווחים כי "רגע לפני הפגישה: הבנייה בשיח' ג'ראח אושרה", כותרת הידיעה של דני אדינו אבבה בתחתית עמ' 6. עוד באותו עמוד: ידיעה של אורלי אזולאי על "סוגיית הבנייה בירושלים" והמחלוקות בין הממשל האמריקאי לזה הישראלי, וכן ידיעה קטנה של מתן צורי המבשרת כי "קסאם נורה מרצועת עזה".

"פסגה בוושינגטון – בצל הבנייה בירושלים", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". כותרת הידיעה בעמ' 7 היא "נתניהו לפני הפסגה: הקפאת הבנייה תעכב המו"מ בשנה". שלמה צזנה חתום על ידיעה נוספת באותו עמוד: "מדד איפא"ק: 15 הפסקות למחיאות כפיים"; "בין המאזינים לנתניהו בוועידת השדולה היהודית בוושינגטון היו גם 300 חברי קונגרס". לצד שמו של צזנה נכתב "עם פמליית רה"מ בוושינגטון" במקום "בשם פמליית רה"מ בוושינגטון".

ידיעות אחרונות מאולמרט

שתי ידיעות מקדיש "ידיעות אחרונות" למשפט אולמרט בגליון היום. האחת מתייחסת במישרין למשפט, של אולמרט ושל מנהלת לשכתו שולה זקן, שם נידונה סוגיית ההאזנות שביצעו מזכירות בלשכה, בהוראתה של זקן, לשיחות עם אולמרט. על הידיעה חתום ניסן שטראוכלר (וערך אותה עורך אנונימי), אולם היא היתה יכולה לצאת באותה מידה מלשכת יועץ התקשורת של אולמרט, אמיר דן (שאף מצוטט בכתבה כאילו היה עד). הכותרת היא: "מזכירת אולמרט: 'האזנתי גם לשיחותיו עם שרון'", וכותרת המשנה: "יועצו של אולמרט: 'מדובר בהאזנות גלויות שהיו חלק מנוהל העבודה בלשכה'".

הידיעה השנייה מתייחסת לפרקליט אורי קורב, מי שהיה, ובעצם עודנו, הפרקליט המרכזי בצוות התביעה במשפט אולמרט, ומי שדברים שאמר בגנות שופטים בפורום מצומצם, ושפורסמו ב"ידיעות אחרונות" בהבלטה גדולה ומוגזמת מאין כמוה, הביאו להשעייתו משירות המדינה. כעת מסתמן כי קורב יחזור לעבודתו ללא שיועמד לדין משמעתי, אולם יוטל עליו עונש בדמות הורדה בדרגה או נזיפה. כותרת הידיעה, של טובה צימוקי, היא "מסתמן: עסקת טיעון לקורב". בגוף הידיעה נכתב: "לא יועמד לדין". האם הביטויים "עסקת טיעון" ו"יועמד לדין" מתאימים לתיאור מגעים סביב הליך משמעתי? האם נהוג להשתמש בהם בהקשרים כאלה? אם לא, הרי שזו עוד דוגמה לאופן המגמתי שבו מדווח "ידיעות אחרונות" על ענייני אולמרט.

הקברים

מה קורה עם הקברים באשקלון, חדר המיון והחרדים? ב"ידיעות אחרונות" הסיפור נדחק לעמ' 21, שם איתמר אייכנר וניסן שטראוכלר מביאים בידיעה קצרה את דבריה של השרה לימור לבנת. היא מתנגדת להחלטה להזיז את חדר המיון המיועד בשל מציאת קברים, "גם אם הם של יהודים".

ב"מעריב" הסיפור מצטמצם לידיעה בעמ' 10, שכותרתה: "למען ברזילי: הרופאים יפגינו היום מול הכנסת". ב"ישראל היום מתפרסמת ידיעה בעניין בעמ' 17: "'ועדת הקברים' בבריזלי תיפגש היום לראשונה"; "חשש במערכת הבריאות: מדובר במהלך שנועד להרגיע את הסערה הציבורית ותו לא. 'הרכב הוועדה ממש מביך'".

רק "הארץ" ממשיך ללבות את הגחלת: על השער מודפסת באופן בולט כתבה של יאיר אטינגר על הרב דוד שמידל, ראש ארגון אתרא-קדישא, "הרב הקיצוני" שנמצא "מאחורי סגן שר הבריאות". הסגן, אגב, מכחיש.

שי לחג

"ידיעות אחרונות" מספק לקוראיו שי לחג: טורו של דוד רגב, על אודות "שי לחג מעליב ממשרד הרווחה", שהתפרסם אתמול ב"ממון", מודפס שוב, בשינויים, בקונטרס החדשות.

דיווח על תאונת דרכים

בחורה בת 21 נפצעה קשה מפגיעת מכונית כשיצאה מרכבה כדי לבדוק תקלה שאירעה בו ועמדה בשולי כביש מהיר. פציעתה זוכה לאזכור בולט על שערי כל העיתונים: לאחת משלוש הפניות מרכזיות ב"ידיעות אחרונות", שבחר את הכותרת הוולגרית "סרט אימה"; אחת מארבע הפניות מרכזיות ב"מעריב", עם הכותרת הסנטימנטלית "בר נלחמת על חייה"; אחת מחמש ב"ישראל היום", עם הכותרת "כתבת גל"צ במצב אנוש"; גם ב"הארץ", ששערו מורכב מידיעות, ולא רק מהפניות, מקבלת תאונת הדרכים מקום נכבד על השער ("השחקנית והעיתונאית בר בלפר נפצעה קשה בתאונת דרכים"). שערי כל העיתונים מציגים גם תמונה של הפצועה.

תאונות כאלו ופציעות כאלו הן דבר יום ביומו. 1,708 אנשים נפצעו קשה בתאונות דרכים במהלך 2009.

בלפר שיחקה בהיותה בת 17 בסרט, שהפך למיני-סדרה, על-פי ספרו של דויד גרוסמן "מישהו לרוץ איתו", וזכתה על משחקה בפרס השחקנית הטובה בתחרות של האקדמיה לטלוויזיה. תמונתה בשיער קצוץ, מתוך הסדרה, היא זו שבחרו להציג הבוקר "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".

בשנים האחרונות משרתת בלפר בגלי-צה"ל, ככתבת בדסק החוץ. ביולי היא אמורה להשתחרר. לפני גיוסה שיחקה גם בסדרה "מסכים". גילה של האשה שנהגה ברכב שפגע בה (טויוטה יאריס): 77. מרמת-גן. בלפר חיכתה על אי-תנועה למכר שיחלץ אותה. הנהגת הדורסת מרגישה "מאוד אשמה", אף שקרוביה, לפי הכתבת בת חן אפשטיין-אליאס ב"ידיעות", אומרים לה שוב ושוב כי "זה לא באחריותה ותאונות קורות". דני ספקטור וניר גונטז', בידיעה השנייה מתוך שתיים שמקדיש "ידיעות" לתאונה, מדווחים כי לנהגת הפוגעת רק שתי עבירות תנועה לחובתה, במשך 40 שנה שבהן היא מחזיקה ברישיון.

זירת התאונה היתה בנתיבי איילון, לפי התצלום ב"ידיעות": סמוך למחלף קק"ל. בלפר נפגעה בראשה. פרמדיק שעבר במקום דקות אחדות לאחר האירוע העניק לה טיפול ראשוני. כיצד הועברו הפצועים לבתי-החולים? דובר מד"א מוסר שהדבר התבצע באמצעות אמבולנסים. מה חשו עמיתיה של בלפר בגלי-צה"ל עת נודע להם על פציעתה? לפי ספקטור וגונטז', הם חשו "הלם ותדהמה". אחד מכתבי החדשות התייחס לאירוע כ"בלתי נתפס". הוריה של בלפר שוהים בחופשה בחו"ל, והם "בדרכם חזרה לישראל".

ב"מעריב" הידיעה על התאונה נפרשת על פני עמוד שלם, עמ' 14, שרובו מוקדש לתמונה גדולה שבה נראית בלפר בשעת קבלת דרגה של סמל-ראשון. כיתוב התמונה הוא "מקצועית ומוכשרת. בר בקבלת הדרגות, שלשום". על התמונה מודפסת גם חותמת צהובה גדולה ששוליה מחוררים ועליה הכיתוב "שלשום: בר מקבלת את דרגות הסמ"ר". בידיעה קורא "מעריב" לפצועה "בלפר", ולא "בר". הכתבים החתומים עליה, תומר ולמר, אבי אשכנזי, נתיב נחמני וערן סויסה, או לפחות אחד מהם, הצליחו להגיע לחברתה של בלפר, שאיתה דיברה כמה דקות לפני התאונה. בלפר אמרה לה כי היא מפחדת לצאת מהרכב. "אני מפחדת לצאת, יש הרבה מכוניות שחולפות". הידיעה ב"מעריב" נפתחת כך: "רק שלשום בר בלפר היתה מאושרת".

שמו של קצין בוחני התנועה במשטרת תל-אביב שסיפר לאבי כהן, כתב לענייני משטרה בתל-אביב של "ישראל היום", על פרטי התאונה, הוא רב-פקד מארק זאנה. כהן מציין כי "כמעט כל חבריה של בר באו אמש לבית-החולים". כהן מספק גם מידע שאין בעיתונים האחרים: החבר של בר (בידיעה ב"ישראל היום" מתייחסים לפצועה כאל "בלפר", אבל בהמשך הידיעה היא "בר") הוא טייס. לא באל-על, אלא בחיל-האוויר, והוא קיבל חופשה מיוחדת כדי לבקרה בבית-החולים. "ישראל היום" מקדיש שלוש ידיעות ועמוד שלם לסיקור התאונה. בטור צד פורש אלון רוזנבלום את הקריירה הקולנועית שלה ("מישהו לרוץ איתו", "מסכים"), תחת הכותרת "כוכבת בת 17". הטקסט של הדס שטייף מודפס על רקע צהוב, שבו משתמשים ב"ישראל היום" לציון מאמרי פרשנות. הכותרת היא "משפחת גל"צ מתפללת לשלומה", ואילו כותרת הגג היא "במסדרונות התחנה". שטייף, כתבת גלי-צה"ל בעצמה, כותבת כי "כמעט כל אחד נזכר בדקה האחרונה שבה פגש בבר בבניין".

העיתונים אינם מסגירים, או אינם יודעים, את הפרטים הבאים: מה שמה של הנהגת הדורסת, מדוע סטתה מהכביש, מהו האתוס המקצועי שמכתיב את סדרי העדיפויות של הסיקור העיתונאי בישראל והאם, בכלל, יש כזה.