לפני קצת פחות משלוש שנים פרסמתי ב"העין השביעית" טקסט שכותרתו "האנשים שיושבים ליד". הוא עסק בעיתונאים, עיתונאים אמיתיים או כאלו שהיו פעם עיתונאים אמיתיים, שמשדרים לצידם של שופרות נתניהו, לצד הרוקדים על הדם, סוכני הכאוס ומפיצי השנאה, ההסתה והשקר.
בטקסט ההוא, מ-2021, שפורסם שנים לפני ההפיכה המשטרית והשבת השחורה, הצבעתי על בן כספית, ששידר באותה התקופה עם ינון מגל; על ירון וילנסקי, ששידר עם יעקב ברדוגו, ועל עיתונאים מחדשות 12 שחלקו את "אולפן שישי" עם מי שאז היה שופר מאוס וכיום הוא חבר כנסת מאוס, בועז ביסמוט.
כמעט שלוש שנים אחר כך, שום דבר לא השתנה. עיתונאים מלב התקשורת המרכזית מתנדבים למלא תפקיד חשוב במכונת הרעל של נתניהו. התפקיד שלהם הוא להקרין מיוקרתם, מהמוניטין שלהם ומהמקצועיות שלהם על ביביסטים ואנשי עליונות יהודית ואז להכשיר אותם כקול לגיטימי בציבוריות הישראלית. כאשר תקופת ההכשרה מסתיימת והשופר עומד בכוחות עצמו, הקביים מושלכים.
ירון וילנסקי למשל. יעקב ברדוגו היה עסקן פוליטי מצוי שתהילתו יצאה על שהיה "מקורבו של דוד לוי" ויצא בשלום מחקירה פלילית. ב-2013 מונה לפרשן הפוליטי של גלי-צה"ל, לפי ניר חפץ - בהוראה ישירה של נתניהו. "וילנסקי את ברדוגו" יצאה לדרך, ומאותו הרגע וילנסקי היה עסוק בהכשרתו של ברדוגו. הוא ביקש להבין את אירועי היום באמצעות פרשנותו של המלומד ברדוגו, שבצירוף מקרים שקשה שלא להתפעל ממנו, שירתה את נתניהו.
ברדוגו התפטר בשנת 2022 מגלי צה"ל אחרי שש שנות הגשה לצידו של וילנסקי, כעת הוא כבר יכול לשאת על גבו תכנית משל עצמו, בערוץ 14 ובגלי-ישראל כמובן. הו... זה תמיד קצת צובט בלב לראות אותם עושים את צעדיהם הראשונים לבד, נכון?
ירון וילנסקי (מימין) ויעקב ברדוגו (צילום מסך מאתר גלי-צה"ל)
בן כספית העניק שירות דומה לינון מגל, אולי איש התקשורת הקיצוני ביותר שפועל כיום בישראל ומי שמפלרטט בהנאה גלויה עם עמדות ניאו-פשיסטיות. במשך שנים כספית שידר עם מגל תוכנית זוגית ברדיו 103fm עד שינון מגל הפך מ"עורך 'וואלה' לשעבר" והאיש הזה שהתפטר מהכנסת בגלל האשמות בהטרדות מינית שהופנו כלפיו מצדן של ארבע נשים שונות - לדובר המובהק ביותר של הביביזם.
מגל לא היה יכול לעשות את זה לבד. אם היה מנסה לעשות את זה לבד היו מצביעים עליו כאדם הזוי, אולי אפילו מעורער. אבל כאשר אתה משדר מדי יום עם בן כספית שמתייחס אליך ולטיעוניך, מנסה להתווכח איתך, לפעמים "מנצח" אותך ולפעמים מושפל על ידך, או אז אתה הופך לדמות לגיטימית. אומר זאת אחרת: ללא בן כספית, ינון מגל הוא לא יותר מאלי ציפורי.
באחרונה, כמה מפתיע, כספית מספק את שירותיו הטובים לעמית סגל, שאחרי שנים שהסקופים שלו איכשהו משרתים תמיד את נתניהו, איבד את הלגיטימיות בקרב חלק גדול מצופיו. ב"פגוש את העיתונות" כספית יושב איתו, מתווכח איתו, מדגמן איתו זוגיות שפויה. בכל זאת, זה גיג לא רע העניין הזה של תכנית טלוויזיה.
מכשירים שמכשירים
אלו אם כן "המכשירים", מכשירים בשני מובנים – הם גם מכשירים שופרות אנושיים כדמויות לגיטימיות והם גם לא יותר ממכשירים בעצמם, ברגים במכונת הרעל.
אל מעמד המכשירים הנחשק כמעט והצטרפו חיים לוינסון, שניהל קרב צרחות יומי ומתוקשר עם אראל סג"ל עד שהחליט שדי לו, וחבר הכנסת לשעבר מוסי רז, שהצטרף כפאנליסט לערוץ 14 אבל בצער רב עזב אחרי שינון מגל הסביר שיגאל עמיר רצח את רבין כי התקשורת שמאלנית.
מי שהפך בשמחה וללא נקיפות מצפון למכשיר הוא ניב רסקין, שמקפיד להזמין שופרות זוטרים מ"ישראל היום" ואנשי עוצמה-יהודית אל הפאנל הקבוע בתכנית הבוקר שהוא מנחה בערוץ 12. בכך ממשיך רסקין את המסורת של כלל התקשורת המרכזית הישראלית, שבנתה את דמותו של איתמר בן-גביר כפוליטיקאי לגיטימי כשבמשך שנים הפכה אותו לאחד המרואיינים הפוליטיים המובילים.
ואסף ליברמן. ליברמן מגיש תוכנית רדיו יומית עם קלמן ליבסקינד, אדם שמצויד בטור קבוע בעיתון, בתכנית יומית ברדיו ובתכנית יומית בטלוויזיה(!) ובכל זאת מפרסם שוב ושוב את אותו הטור שבו הוא מתאונן על כך שמדירים אנשי ימין מהתקשורת הישראלית.
אסף ליברמן וקלמן ליבסקינד בפרסומת לתוכנית "קלמן ליברמן" בכאן ב' (צילום: דוברות תאגיד השידור)
עבור ליבסקינד מוחמד מג'דלה הוא סוכן תעמולה בעוד שאורית סטרוק היא "קורבן לקמפיין שכולו שקרים ומניפולציות". עבור ליבסקינד, רונן צור משרת את האינטרסים של יחיא סינואר בעוד שסמוטריץ מתמודד עם "קמפיין מתוזמר" של פקידי האוצר ש"מנהלים את המדינה", וגם כמה סמולנים, אין לשכוח אותם.
עבור ליבסקינד, המתנחלים אינם אלימים ("העיסוק בהם איננו אלא תעמולה שכולה הסטה מכוונת של תשומת הלב מהעובדות החשובות", הסביר בידענות) בעוד שהרמטכ"ל ברח מהמערכה החשובה ביותר: המאבק נגד המחאה נגד נתניהו.
ליבסקינד הוא עיתונאי ותיק ומוכר והוא לא זקוק לליברמן על מנת לקבל לגיטימציה ציבורית, אבל מבחינות רבות הוא אינו שונה מברדוגו, אראל סג"ל, ינון מגל או עמית סגל. דיבורו מוקפד ופחות מתלהם אבל הוא משפרר באותה אדיקות פנאטית את מסרי מכונת הרעל. הוא לעולם יסמן את האויבים – שמאלנים, ערבים, בית המשפט העליון ועיתון "הארץ" – תוך שהוא מסביר כיצד נעשה עוול נורא לאנשי ימין תמימים דוגמת סטרוק, סמוטריץ', מתנחלים אלימים וערוץ 14. אלו הקורבנות שהוא נחלץ לעזרתם.
לאסף ליברמן אין עם זה כל בעיה. הוא, מן הסתם, מספר לעצמו את אותו הסיפור שבן כספית מספר לעצמו, שירון וילנסקי סיפר לעצמו: "אם אני לא אשדר איתו, מישהו אחר ישדר איתו. עדיף שאני אשדר איתו על מנת שהציבור ייחשף לקול שפוי. בעצם, אני משרת ציבור. כן, זה מה שאני. אני שליח של ציבור שנטרף מהעמדות הקיצוניות של ברדוגו ומגל וסגל וליבסקינד, ציבור שמחפש מישהו שיענה להם. זה התפקיד שלי ואני אמלא אותו בראש מורם".
בנימין נתניהו ובני גנץ בכנסת (צילום: יונתן זינדל)
נדמה שאין אלא לומר לכספית, לוילנסקי, רסקין, ליברמן ולשאר האנשים שמחפשים ג'וב מתגמל כמכשיר מדופלם: "ברכות, הפכתם לבני גנץ". הפכתם לאידיוט שימושי, אדם שחושב שכאשר הוא יושב עם נתניהו הוא מאזן אותו, אדם שחושב שכאשר הוא נמצא איתו בחדר, הוא מצליח להשפיע עליו והוא עושה את זה בשמו של ציבור שאינו יודע את נפשו כאשר הוא רואה כיצד אדריכל מחדל 23' עדיין עומד בראש המדינה.
כמובן שמה שקורה בפועל שונה לגמרי, והוא מוכר לכל אדם שתפיסת המציאות שלו לא השתבשה: גנץ לא מזיז לנתניהו ולא משפיע עליו כהוא זה; גנץ מכשיר את נתניהו. הוא הופך אותו למנהיג לגיטימי בעיני מדינות העולם ובעיני הציבור ששולח את בניו ובנותיו אל שדה הקרב המדמם בזמן שבנו שלו חוגג בסוויטה במיאמי, בזמן ששר האוצר שלו מפנה תקציבים לעמותות שמעודדות השתמטות מטעמי דת.
גם כספית וליברמן לא מזיזים לסגל, מגל או ליבסקינד – הם מכשירים אותם ומסייעים ביצור הברדוגואים הבאים. הם הופכים עמדות קיצוניות ומסוכנות של שותפיהם לעמדת השידור, לעמדות שראוי להתדיין איתן, להכיל אותן, להאזין להן בקשב רב.
יצחק שמיר יצא מהמליאה כאשר כהנא נאם. גם גאולה כהן. הם הבינו שדמוקרטיה לא יכולה ולא צריכה להכיל עמדות שמבקשות לרסק ולהביס אותה מבפנים. את כספית, רסקין, ליברמן וחבריהם המכשירים, כל זה לא מטריד. דמוקרטיה-שמטוקרטיה; העיקר הפרנסה.