אחרי ביקור בניו-יורק אתה חייב להפוך קומוניסט לפחות לרגע אחד, כתב פעם חיים לוינסון ב"הארץ", משום שמאחורי כל סנדוויץ' עם שם מפורסם במעדנייה אתה לא יכול שלא לראות כל כך הרבה אנשים שקופים שמכינים, מנקים, משנעים ומגישים לך אותו. ובכל זאת, היזע והדמעות שלהם נעלמים מעיני רובנו. יש ניו-יורק עילית ויש ניו-יורק תחתית.

יש גם ישראל עילית וישראל תחתית. ויש חטופים עילית וחטופים תחתית. החטופים עילית הם הישראלים, והחטופים תחתית הם התאילנדים והפיליפינים. אנשים מול חלקי חילוף. בסיקור אתמול (24.11) של חזרת החטופים מהרצועה עבור הרוב המוחלט של התקשורת רק החטופים הישראלים היו קיימים, האחרים - לא.

העובדה שכ-10 אחוז מהחטופים במתקפת חמאס הם תאילנדים, או שהם היוו כמחצית מהמשוחררים אתמול, לא הזיזה לעיתונאים שלנו. הפנים, השמות, הסיפורים, המשפחות, הרגשות – כל אלה שמורים לישראלים בלבד. מסך הברזל התקשורתי יורד על מי שאינם מזוהים עם הקולקטיב הישראלי-יהודי, גם אם הם הגיעו לכאן כדי לשרת אותנו, גם אם הם נושמים את אותו אוויר שאנחנו נושמים.

נכון, אנחנו במלחמה. נכון, עניי עירנו קודמים. נכון, אדם קרוב אצל עצמו. אבל קיימת המציאות, וקיימים בני אדם. האנשים האלה חיים בקרבנו, איתנו. הם מעבדים את שדותינו, עובדים במפעלינו, מטפלים בזקנינו. נוצרו קשרים אנושיים ביניהם לבין מעסיקיהם. אפילו ברמה העובדתית היבשה – הם חלק מהחדשות.

אבל התקשורת ברובה מתעלמת מהם באופן שיטתי – ובסיקור הפעימה הראשונה של החזרת החטופים לא הזכירו אותם כמעט במילה. לא כותרת. לא תמונה. שקופים. אפילו ב"כאן", שבדרך כלל מתאפיין במקצועיות, התאילנדים לא הוזכרו אתמול. גם כשהוקרנה בערוצים תמונה מהמיניבוס בו ישבו יחדיו המשוחררים הישראלים והתאילנדים, לא היה בכך די על מנת לעורר את טריגר האנושיות באולפני החדשות ובחדרי העריכה. מחקו אותם. כמו שהעיתונות החרדית מוחקת תמונות נשים.

יש צדיק בסדום – "הארץ". אותו עיתון שקרעי וחבר מרעיו אפלי היצרים נהנים לנעוץ בו את שיניהם ולשסות בו את כלבי הציד שלהם, הוא היחיד שזוכר שקודם כל ישנה מציאות וישנם בני אדם. בגלל זה קרעי שונא את "הארץ". זה לא מתאים לאג'נדה היודו-צנטרית שלו. הסיקור ב"הארץ" לא מפחית כהוא-זה מהדיווחים המרגשים על חזרם של החטופים הישראלים, אבל זוכר ומזכיר גם את שאר בני האדם שמצויים במרכז הדרמה האנושית הזאת.

סיקור של הפעימה הראשונה של חזרת החטופים מרצועת עזה, "הארץ", 24.1.23 (צילום מסך)

החור השחור של המציאות הישראלית הוא שכל שאר התקשורת היא תואמת-קרעי. היו ניצוצות גם בתקשורת המשודרת – עיתונאים כמו אלמוג בוקר, דנה ויס ודני קושמרו שהתייחסו גם לחטופים שאינם יהודים – אבל אלה היו ניצוצות קטנים בתוך חושך גדול.

חלקנו מתנאים בכך שמצוות אהבת הגר מופיעה 36 פעמים במקרא. זה טוב ליחסי ציבור. בפועל, התקשורת הישראלית גזענית ואתנוצנטרית. לא ישראלי (ועדיף - יהודי) – לא קיים.  מי שמאשים את התקשורת ב"שמאלנות"  טועה ומטעה. חלק מאנשי התקשורת שלנו מתנגדים לממשלה ולנתניהו, אבל הם רחוקים מלהיות שמאל אמיתי, הומניסטי, שבמרכזו האדם. כן, יונית, בסוף גם את בן-גביר על הרצף.

סיקור הפעימה הראשונה של חזרת החטופים – יום שישי, 24.11.2023, שעות הערב המוקדמות