(צילום: פלאש 90, מאוסף מוטי פרידמן)
פרומו (2)
אתמול התאפק "הארץ" ולא הפקיע את שער העיתון לפרסומות לכתבות המחר. היום מקדיש העיתון את חלקו העליון של השער להפניות למוספיו. העיצוב מכוער (וכבר הפך למסורת), אבל התכנים מעוררים רצון להשוואה עם אלה ש"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" ("ישראל היום" לא יוצא לאור בימי שישי) בחרו להבליט אתמול בשערי הפרומו שלהם. זה היה סיכום הדברים אתמול:
"ידיעות אחרונות": פוליטיקאית חולת סרטן, דוגמנית, הילדים של דודו טופז, הפילגש של ברנרד מיידוף, אסף רמון, אהוד ברק.
"מעריב": מנהיג כת פוליגמית, האיש העשיר בישראל, קצין צבא, דוגמנית, ראש הממשלה.
והיום, ב"הארץ": אולמרט, ארוחת חג איטלקית, "הדבר הגדול הבא" (משרות נחשקות, אפיקי השקעה, מכונית מהפכנית), ס' יזהר, שירים חדשים, הלית ישורון, ולדימיר נבוקוב, כדורסלן, פרופסור, שחקנית אמריקאית, רון לשם, מיתוס הטייס הישראלי, מוזיקה בתל-אביב, דוגמנית.
הכותרות של הטבלואידים
הכותרת הראשית של "מעריב", "סכנה בהודו", מודפסת באותיות ענק, המשתוות רק לאלו שמרכיבות את הכותרת שלצדה: "אנשי העשור". מתחת לכותרת הזו מופיעים תצלומיהם של הדוגמנית בר רפאלי, חייל בקסדה ואריאל שרון. גם הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מזהירה את המטיילים: "חשש: פיגוע בהודו בחג נגד ישראלים". לפי העיתונים, המטה ללוחמה בטרור מעריך כי הארגון שהיה אחראי לפיגועים הזכורים בבומביי מתעתד לפעול שוב, ומזהיר מלהתכנס בארוחות חג המוניות.
אם כן, המומחים מזהירים והעיתונים מפרסמים: לסיני כבר מזמן מומלץ לא לנסוע, וכעת גם להודו. מישהו רוצה שתבלו את החג בבית, בחיק המשפחה, ותקראו עיתונים.
ב"הארץ" האזהרה של המטה ללוחמה בטרור מוצנעת, וידיעה אחרת שעניינה הודו מובלטת: "סוף להצקות – רכבות לנשים בלבד. נשות הודו יכולות סוף-סוף לנסוע לעבודה בשקט". ואני חשבתי שהם מציקים רק לתיירות.
אובמה
אף שהעיתונים עמוסי דוגמניות וחיילים ואנשים עשירים, מי שגונב את ההצגה הוא ברק אובמה, הנשיא האמריקאי שנולד כדי לכבוש את ההצגה. אובמה עושה מה שהוא עושה תמיד: מדבר ומפייס. כך, הכותרת הראשית ב"הארץ" ואחת הכותרות על שער "ידיעות אחרונות" מוקדשות לאיגרת שנה טובה ששלח אובמה לעם ישראל.
מה הוא מאחל? לפי הכותרת של "הארץ", הוא מבטיח כי "נפעל להשיג שלום כדי שהמדינה היהודית תתקבל על-ידי כל שכנותיה". "ידיעות אחרונות" בוחר לצטט בהבלטה את המשפט הזה, בצירוף איחול סתמי, אולם בעל נופך אישי: "נעמול קשה כדי שהמדינה היהודית תתקבל קבלה מוחלטת על-ידי שכנותיה, ושהישראלים יוכלו להגשים חלומות בלי פחד. מישל ואני מאחלים לכם שנת בריאות, שנת שלום, שנה טובה ומתוקה".
ירושלים, יוני 2009 (צילום: פלאש 90)
ברוח "ידיעות אחרונות", המנכס לעצמו כל טקסט בעל פוטנציאל עניין כאילו נכתב במיוחד לעיתון, מובאת איגרתו של אובמה במלואה, על רקע מגילת קלף ובצירוף חתימתו של הנשיא. תמונתו של אובמה מנופף לשלום משלימה את מה שנראה כהשלמת הפיכתו של "ידיעות אחרונות" ל"ידיעות לילדים".
ב"מעריב" בוחרים להבליט משהו שאובמה עשה, ולא רק איחל, אף שיש מי שיטען שבהקשר זה הפועל "עשה" אינו מתאים. "מאותת לרוסיה" היא הכותרת, וכותרת המשנה מסבירה את פשר האיתות: "אובמה הפך את ההחלטה של בוש – והורה לא להציב באירופה את מערכת הטילים שאמורה לתת מענה לאיום האיראני. ההערכה: המטרה היא לחזק את הברית עם מוסקבה נגד טהרן". ב"הארץ" מדווח על כך יוסי מלמן בעמ' 18. כותרת טור הפרשנות שלו היא "פייסנות ללא תמורה".
עוד כותרות (ענייני מזג אוויר וצבא)
עוד כותרות על שערי העיתונים: ב"ידיעות אחרונות" מזג האוויר ("חג קריר") וצה"ל ("השנה הטובה של השייטת"), ב"מעריב" ספורט ("גאווה אדומה"), ב"הארץ": גידי וייץ ותומר זרחין על מני מזוז ("יותר חקירות, יותר העמדות לדין, יותר הרשעות"), מאמר של ריצ'רד גולדסטון, ידיעה של אלוף בן על "תוכנית להצבת אהרן ברק בראש מאבק לשינוי דיני הלחימה", אור קשתי על טביעות אצבע שנלקחות ממאות תלמידים ב"תיכון יוקרתי בדרום" (צפית), וכותרות על הרגלי הקריאה ברכבת, פקקים, ספורט.
עלילות גולדסטון בלה-לה לנד
עמ' 4 של "הארץ" מעוטר בלוגו אדום: "דו"ח גולדסטון – קרב ההסברה", ולצדו תצלום אדום-שחור לא ברור. בעמוד שני טקסטים: המשך הדיווח של אלוף בן בדבר היוזמה של השר הרצוג להקים רשות שתוביל את המאבק המשפטי של ישראל בזירה הבינלאומית. לפי הרצוג, המלחמה של ישראל (כלומר, מלחמת ההסברה) לא צריכה להיות בדו"ח, אלא בחוקים שהדו"ח טוען שישראל הפרה. כלומר, הרצוג רוצה לשנות את חוקי המלחמה ו"להתאים אותם למאה ה-21, שבה נאלצות מדינות כמו ישראל להתמודד מול טרור המופעל משטחים אזרחיים".
במאמר המתורגם, פרי עטו של יו"ר הוועדה שחיברה את הדו"ח, ריצ'רד גולדסטון, שפורסם אתמול ב"ניו-יורק טיימס", נכתב: "אולם מעל ומעבר לכל, הסכמתי [לכהן כיו"ר הוועדה] מכיוון שהאמנתי באמונה מלאה בשלטון החוק ובחוקי המלחמה, ובעיקרון לפיו בסכסוכים מזוינים ייעשה המירב כדי להגן על אזרחים מכל פגיעה שהיא. במהלך הקרבות בעזה כל הצדדים זילזלו בעקרון יסוד זה".
(צילום: פלאש 90, מאוסף מוטי פרידמן)
במאמר מופיעה גם הפסקה הצבועה הבאה: "במקרים אלה [של פגיעה באזרחים] על ישראל לנהל חקירה, וגם חמאס מחויב לכך. עליהם לבחון מה בדיוק קרה ולהעניש בצורה הולמת כל חייל או קצין שהפר את החוק. לרוע המזל, לישראל ולחמאס יש עבר עגום בכל הקשור לחקירת כוחותיהם. איני מכיר אף מקרה שבו לוחם חמאס נענש בשל שיגור מכוון של טיל לשטח אזרחי בישראל. להפך. מנהיגי חמאס נהגו לשבח פעולות כאלה. ישראל פתחה בחקירות לגבי הפרות חוק לכאורה מצד כוחותיה במהלך הפעולה בעזה, אולם אלה לא היו רציניות או אובייקטיביות".
הנה, אם כן, מפי הסוס, בהופעה חיה, הצרימה המתלווה לכל הביקורת הבינלאומית שנמתחת על ישראל, צרימה שהעיתונות הישראלית, ברובה, משדרת במגברים המעוותים לעתים את דמותה המדויקת: ההיתממות שלפיה לחמאס "יש עבר עגום" בקשר לחקירת כוחותיו על פגיעה באזרחים חפים מפשע, ההיתממות שבקריאה לחמאס "להעניש בצורה הולמת" מי שפגע באזרחים חפים מפשע. כאילו לא כל הווייתו של חמאס היא פגיעה באזרחים חפים מפשע.
ארא"ל סגל, לעומת זאת, מציג ב"מעריב" את הצד הנגדי לזה של גולדסטון. תחת הכותרת "שנאה עצמית פתולוגית" הוא מוציא מחוץ לגדר את התוכנית "ארץ נהדרת" (שהזכירה את פצצות הזרחן שירה צה"ל על עזה) על מיליוני צופיה, את יהודה לייב מאגנס (נשיאה הראשון של האוניברסיטה העברית), את "השטינקרים מארגוני השמאל", את החיילים מהמכינה הקדם-צבאית על שם רבין. מי נשאר עם סג"ל? המו"ל של "מעריב", זה בטוח.
מעשה שהיה בירושלים
"הבניין ברחוב תלמודי בשכונת הבוכרים נבנה כבית מגורים למשפחה בוכרית, חלקו לפני 120 שנה וחלקו לפני כ-90 שנה. את המגרש ומבנה והמגרש שלידו רכשה ישיבת אור-שרגא, שקידמה במקום פרויקט בנייה. הבניין, כמו חלקים נרחבים בשכונת הבוכרים, נמצא בכרטסת השימור של העירייה, והישיבה שכרה את שירותי אדריכל השימור גיורא סולר. סולר הכין תוכנית לשימור המבנה לפי הוראות העירייה, שכללה פירוק עדין של חלק מהמבנה, תוך מספור האבנים ושימור האלמנטים האדריכליים, והרכבת המבנה מחדש. אבל בשבוע שעבר, כנראה בעת השביתה בעיריית ירושלים, בא למקום דחפור גדול מטעם הישיבה והרס את המבנה עד היסוד".
את הידיעה מביא ניר חסון ב"הארץ", המדווח כי עיריית ירושלים "הגיבה בזעם": "לאור חומרת העבירות יש מקום להפוך מקרה זה לתיק דגל וקו פרשת מים ביחס לכל הקשור לעבירות בנייה במבנים בשימור", "בעירייה מבטיחים למצוא דרכים מקוריות להעניש את הישיבה", כותב חסון.
כן גרעין, לא גרעין
ידיעה של יוסי מלמן בעמ' 24 ב"הארץ" (ששודרה אמש במהדורות החדשות בטלוויזיה): "דיווח: מסמך סודי קובע כי איראן יכולה לייצר נשק גרעיני"; "לפי הידיעה, כתב הסוכנות איי.פי ראה את המסמך של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. דובר הסוכנות מכחיש נכונות הדיווח".
נשיקה במצ"ח
ידיעה בעמ' 16 ב"מעריב" מדווחת כי הפרקליט הצבאי החליט שלא להעמיד לדין את מפקד המשטרה הצבאית בשל התנהלותו בחקירת התאונה שבה היה מעורב בנו של תא"ל משה (צ'יקו) תמיר.
ענייני תקשורת
בעמ' 8 ב"ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "תגובה", נוזף ניר חפץ, ראש מערך ההסברה במשרד ראש הממשלה ועד לאחרונה בכיר ב"ידיעות", בבכיר כתבי העיתון, נחום ברנע, על ביקורת שמתח על אבטחת בנו החייל של ראש הממשלה.
ידיעה קטנה בעמ' 4 ב"מעריב" מציינת כי איחוד האמירויות עדיין מכחיש את הדיווח הבלעדי של ג'קי חוגי השבוע ב"מעריב", על סיכול פיגוע במגדל דובאי שתיכננה קבוצת טרור ג'יהאדיסטית. חוגי כותב כי ה"וושינגטון טיימס" דיווח אף הוא על הפרשה, ואף העניק קרדיט ל"עיתון ישראלי" שהיה מעורב בגילויה. אגב, הפרסום באתר ה"טיימס" מוכתר בכותרת "אקסלוסיבי".
"איש העשור" של "מעריב" בתחום הטלוויזיה הוא דודו טופז.