יממה לפני השבעת ממשלת נתניהו השישית אושר תיקון מס' 37 לפקודת המשטרה, שקבע כי השר איתמר בן-גביר יהיה ממונה על משטרת ישראל והעניק לו סמכות להתוות את מדיניות המשטרה - כולל בתחום החקירות.

מאז אושר התיקון תלויה ועומדת השאלה - מי הבוס במשטרה? בתגובה לביקורת התקשורתית והציבורית על עליית המדרגה באלימות המשטרה כלפי המפגינים נגד ההפיכה המשטרית, המפכ"ל קובי שבתאי הבהיר שהוא הבוס.

"אסור שיווצר רושם מוטעה כאילו ההחלטות האופרטיביות מתקבלות כתוצאה מלחצים חיצוניים", אמר השבוע, "מפקדי המשטרה, ואני בראשם, אחראים להפעלת כוחות המשטרה. כל הפקודות מתקבלות רק בשרשרת הפיקוד ורק על בסיס שיקולים מקצועיים ומבצעיים".

אלא שממש באותו יום אמר בן-גביר כי האמת הפוכה: "לאט-לאט המדיניות מחלחלת". עוד קודם לכן הצהיר כי "מי שמנהל את מדיניות המשטרה ואת הטיימינג זה השר שקוראים לו איתמר בן גביר, המפכ"ל - מנהל הארגון".

מי צודק? מפקד מחוז תל אביב המודח, ניצב עמי אשד, מסכים עם השר בן גביר שהוא הבוס האמיתי. לדבריו, הודח משום שלא מילא את הדרישות שקיבל מבן גביר והממשלה שנמאס להם מההפגנות נגד ההפיכה המשטרית: "חטאתי בכך שלא יכולתי לעמוד בציפיות של הדרג המיניסטריאלי, שכללו את שבירת הכללים, הנהלים, הסדר ארגוני והתרבות בקבלת ההחלטות ובשיקול הדעת המבצעי [...] יכולנו לפנות את איילון תוך דקות במחיר של שבירת ראשים וריסוק עצמות [...] יכולנו למלא את המיון באיכילוב בסוף כל הפגנה".

מכת"זית של המשטרה בפעולה, הפגנה נגד המהפכה המשטרית, ירושלים. 24.7.23 (צילום: יונתן זינדל)

לעומת זאת, מי שנזהרת להכריע בשאלה "מי הבוס?", היא היועמ"שית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה. במסגרת דיון בבקשות לצווי ביניים, היועמ"שית לממשלה אמנם הבהירה כי לשר בן גביר אסור לתת הנחיות אופרטיביות למשטרה בעניין ההפגנות, באופן ישיר או עקיף, "גם כאשר הן ניתנות בלבוש של הוראות מדיניות לכאורה", אולם כשנדרשה להכריע אם הוא אכן עושה כך, השאירה סימן שאלה.

בתגובתה לעתירות שהגישו האגודה לזכויות האזרח, עדאלה ואחרים, לביטול תיקון 37 לפקודת המשטרה נכתב, "רצף האירועים המתואר בבקשות, עליו ניתן ללמוד בין היתר מפרסומיו של השר עצמו, והמידע שנמסר מהמשטרה, מקימים חשש ממשי כי התנהלותו של השר לביטחון לאומי חצתה את קו הגבול, והיה בה כדי להתערב או להוות ניסיון התערבות בשיקול הדעת המקצועי והעצמאי הנתון לדרג הפיקודי במשטרת ישראל בשטח, וזאת גם בזמן אמת ביחס לאירועים פרטניים שעניינם במחאות המתקיימות נגד השלטון בימים אלה".

כל שהיועמ"שית לממשלה הייתה צריכה לעשות הוא לשלוח מכתב בדוא"ל או בפקס ללשכת המפכ"ל ולדרוש לקבל את כל התיעוד להנחיות שנתן השר בן-גביר למשטרה ולמפכ"ל

כלומר, היועמ"שית לממשלה קבעה שמדובר רק ב"חשש" שבן גביר הפך לבוס של המשטרה.

היועמ"שית לממשלה גם ציינה שהסתמכה על פרסומים בתקשורת ובמדיה החברתית, כולל מטעם השר בן גביר עצמו, ולא על בדיקה עצמאית שלה. לכאורה, בדיקה כזו אינה מסובכת. כל שהיועמ"שית לממשלה הייתה צריכה לעשות הוא לשלוח מכתב בדוא"ל או בפקס ללשכת המפכ"ל ולדרוש לקבל את כל התיעוד להנחיות שנתן השר בן-גביר למשטרה ולמפכ"ל, כולל מכתבים ודוא"ל שנשלחו מהשר או מטעמו למשטרה ולמפכ"ל בהם מפורטות ההנחיות, וכן סיכומים או מסמכים אחרים שהכינו המשטרה ולשכת המפכ"ל להנחיות שהשר נתן בעל פה, בפגישות או בשיחות טלפון איתו.

כך היה ניתן לברר ברצינות אם מדובר רק ב"חשש", או שאכן השר בן גביר נותן הנחיות אופרטיביות למשטרה "בלבוש של הוראות מדיניות לכאורה".

במענה לבקשת מידע שהגשתי בדרישה לחשוף לציבור את המסמכים האלה, המשטרה השיבה "ככל ותקבל לידיך ההנחיות הנ"ל מאת השר יהיה באפשרותנו להתייחס גם לקיומם של אותם סיכומים ומסמכים שהוכנו במשטרה, בהתאמה למסמכים שיוצגו מטעם המשרד לביטחון לאומי". כלומר, המשטרה השאירה לשר בן גביר את שיקול הדעת אם לחשוף לציבור את המסמכים.

באופן לא מפתיע, מטעם השר בן גביר השיבו כי "הדיונים המתקיימים בין השר לביטחון לאומי לבין מפכ"ל המשטרה הם, מטבע הדברים, מסווגים שכן הם עוסקים בביטחון הלאומי של המדינה", והוסיפו שמתקיימים כמעט כל הסייגים בחוק חופש המידע המצדיקים מניעת מידע מהציבור. חוץ מחשש לפגיעה בביטחון המדינה, טוען בן-גביר, חשיפת המידע מעוררת גם חשש לפגיעה בביטחון הציבור, לשיבוש התפקוד התקין של המשטרה, לחשיפת מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב, ולחשיפת מידע בדבר דיונים פנימיים ושיטות עבודה ונהלים של רשות העוסקת באכיפת החוק שתפגע בתפקודה.

שר המשטרה איתמר בן-גביר (מימין) והמפכ"ל קובי שבתאי, בטקס מינוי מפקד חדש למחוז תל-אביב, 19.7.23 (צילום: אבשלום ששוני)

מן הסתם, היועמ"שית לממשלה לא צריכה להגיש בקשת חופש מידע כדי לבצע את תפקידה, והסייגים בחוק חופש המידע אינם חלים עליה. מדוע בחרה לא לעשות זאת? צריך לשאול אותה. על פני הדברים, נראה שמאחר שהממשלה מנהלת מלחמה כוללת על כלל המוסדות הדמוקרטיים במדינה, היועמ"שית לממשלה בוחרת לוותר בכמה חזיתות ולהתמקד בחזיתות אחרות. כך, בעוד שלטענתה אין לבטל את החוק שהכפיף את המשטרה לשר בן גביר וגחמותיו, היא הודיעה שלדעתה כן יש לבטל את חוק הנבצרות.

מבחינת השר בן גביר והמפכ"ל שבתאי, ברור מה האינטרס להסתיר את מאחורי הקלעים של היחסים ביניהם. לא רק מבחינה פוליטית-ציבורית אלא גם מאחר שהתנהלותם עלולה לסבך אותם בשלל עבירות פליליות, כגון מרמה והפרת אמונים ושימוש לרעה בכוח המשרה.

לעומת זאת, מבחינת ההגנה על שלטון החוק והמאבק נגד ההפיכה המשטרית, מדובר בשגיאה אסטרטגית של היועמ"שית לממשלה. העיכובים והסיבוכים של ממשלת נתניהו בהשלמת מזימתה בחצי השנה האחרונה, הוכיחו שהבלם היחיד להפיכה המשטרית בישראל נמצא בהגנה מקסימלית על חירויות הביטוי וההפגנה של המתנגדים לה.

אם היועמ"שית לממשלה לא תקדיש יותר משאבים ומחשבה יצירתית בהתמודדותה עם הסכנה העצומה מהשר בן-גביר, לא בטוח שתהיה משמעות לכל החזיתות האחרות בהן היא נלחמת עבור הדמוקרטיה

גם ברחבי העולם הוכח שוב ושוב כיצד לצורך הצלחה של משטר כלשהו בהשלמת המעבר ממשטר דמוקרטי לסמכותני או ממשטר היברידי דמוקרטי-סמכותני לדיקטטורי מלא, נעשה שימוש בדיכוי אלים של ההפגנות ובפוליטיזציה של אכיפת החוק כלפי המפגינים נגד ההפיכה. ברגע שאין הפגנות ומחאה ברחובות, המשטר יכול לטעון כי הוא היחיד שמייצג נאמנה את ה"עם" וכי המתנגדים שנותרו הם מיעוט זניח וחתרני.

הדבר נכון על אחת כמה וכמה במקרה של איתמר בן-גביר, שחוזר ומוכיח שהדבר המסוכן לביטחון הציבור הוא לא חשיפת המסמכים של הנחיותיו למפכ"ל ולמשטרה, אלא הוא בעצמו. נראה שגם המפכ"ל שבתאי – שכעת ממוקד בחנופה לשר בן-גביר כדי שיאריך את כהונתו לשנה רביעית – מסכים שבן-גביר אדם ופוליטיקאי מסוכן. כזכור, במאי 2021 הוא האשים את ח"כ בן-גביר בהצתת "שומר חומות".

אם היועמ"שית לממשלה לא תקדיש יותר משאבים ומחשבה יצירתית בהתמודדותה עם הסכנה העצומה מהשר בן-גביר, לא בטוח שתהיה משמעות לכל החזיתות האחרות בהן היא נלחמת עבור הדמוקרטיה.