סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, ואשתו ג'יל, עם נחיתתם בישראל (צילום: יריב כץ)

פעולות שעלולות להגביר את המתח

בסוף היה זה מיטשל שמסר את ההודעה הרשמית. מיטשל, ולא ביידן. בתחתית עמ' 8 של "מעריב" מתפרסמת הבוקר ידיעה מאת עמית כהן, מיה בנגל וסוכנויות הידיעות, ולפיה "בהכרזה קצרה ונטולת טקסיות הודיע השליח האמריקאי על החזרה למו"מ" בין ישראל לפלסטינים. ג'ורג' מיטשל, כך מדווח, ביקש אתמול משני הצדדים "לא לצאת בהצהרות ולא לנקוט פעולות שעלולות להגביר את המתח לקראת חידוש השיחות".

"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" נענים ברצון, כנראה לא מתוך כבוד לשליח האמריקאי, אלא בהנחה שאין עניין רב בציבור להצהרות לקוניות על פתיחת סבב חדש של שיחות. סיקור ההכנות לחידוש המשא-ומתן המדיני עם הפלסטינים נדחק בעיתונים אלה הרחק מהשער אל עבר העמודים הפנימיים. עמ' 8, כאמור, ב"מעריב". עמ' 9 ב"ידיעות אחרונות". הדיווחים מופיעים יחד עם ידיעות על ביקורו בישראל של סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, שנחת אתמול בנמל התעופה בן-גוריון כשחיוך בשווי מיליון דולר מעטר את פניו.

הצהרה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי הוא מקווה ששיחות הקרבה יובילו במהרה לשיחות ישירות, אינה כלולה בדיווח של "מעריב"; מוזכרת בפסקה האחרונה של הדיווח ב"ידיעות אחרונות"; מגיעה עד לכותרת המשנה בידיעה שמתפרסמת בשער "הארץ"; והופכת ב"ישראל היום" לכותרת הראשית של העיתון. גם ב"הארץ" הכותרת הראשית עוסקת במשא-ומתן המדיני, אך מדגישה פן אחר: "ארה"ב לישראל ולרשות: ההבנות מתקופת אולמרט לא מחייבות את הצדדים במשא-ומתן", נכתב בה.

ראויה לציון מיוחד הזווית האווילית שנבחרה ב"ידיעות אחרונות" לסיקור ביקור ביידן בישראל. כותרת הידיעה שכתב איתמר אייכנר קוראת "המזוודה הגרעינית של ביידן", וכותרת המשנה מפרטת: "סגן הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן נחת בישראל ויחד איתו המזוודה שמכילה את הקודים להפעלת הנשק הגרעיני של ארצות-הברית". בתצלום שלצד כותרת זו [יריב כץ] נראה ביידן כשהוא עומד דווקא לצד אשתו ג'יל, ולא לצד מזוודה גרעינית, אבל העורכים ב"ידיעות אחרונות" יודעים שבלונדיניות בגיל העמידה אינן אטרקציה בהשוואה ליכולת להשמיד את העולם בכל רגע נתון.

ההתייחסות ל"מזוודה הגרעינית" בדיווחו של אייכנר מסתכמת שלושה משפטים בלבד. נכתב בהם כי ביידן מלווה בעוזר צמוד המחזיק בה, כי שמורים בה הקודים הסודיים של הטילים הגרעיניים של ארה"ב, וכי אם נבצר מנשיא ארה"ב למלא את תפקידו, הרי שסמכויותיו, כולל הסמכות להפעיל את הנשק הגרעיני, עוברות לסגנו. זהו מידע טריוויאלי נטול כל חידוש, שאזכורו בידיעה אולי מובן, אך הפיכתו לכותרתה מופרך. מהדהדת בו התקווה התמידית של התקשורת, כמו גם של חלק מציבור קוראיה, לאסון נורא שינתץ את השגרה. עוד סיבוב חסר סיכוי בתהליך השלום האינסופי בין ישראל לפלסטינים? עזבו שטויות. מלחמה גרעינית בפתח, והיא עשויה לצאת אל דרכה ממזוודה אחת שמסתובבת ברגעים אלה ממש בתחומי מדינת ישראל.

סעו בזהירות, ותנו בראש

במקום להתמקד בתהליך המדיני כמו "הארץ" ו"ישראל היום", ב"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מקדישים את הכותרות הראשיות לתאונות דרכים, וביתר דיוק, לתחושות שמתעוררות בעקבותיהן. "אני לא מסוגל", מצוטט בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", הכתובה בגופן שבור, אב שנמנע מלהגיע מארה"ב לישראל כדי להשתתף בהלוויות אשתו וילדיו שנהרגו בתאונת דרכים. אתי אברמוב ויניב חלילי פותחים את דיווחם קורע הלב על יגונו של האב בציטוט תגובתו הראשונה לבשורה כי כל משפחתו נהרגה.

ב"מעריב" הכותרת הראשית נפתחת בוו"ו החיבור – "והרוצחים בבית". הסיקור בעיתון זה מתמקד בכך שהאחראים להרוגים בתאונות הדרכים ("הרוצחים") אינם משלמים את המחיר. שמעון איפרגן ואורי בינדר מבקשים לעורר את זעם הקוראים על "החיים הקלים של הדורסים". "שעה בלבד אחרי שדרס את אריק עופר בן ה-12 כבר היה נהג המונית בבית. גם הנהג שדרס את בני משפחת דהן לפני שבועיים אוכל כל ערב את האוכל החם של אמא", לשון כותרת המשנה. בידיעה נכתב כי הדורסים נדרשים ל"עדות, חקירה, שלילת רישיון – ואז חזרה אל המצעים הנקיים של המיטה והטלוויזיה בסלון, זה מה שמציעה כרגע מערכת החוק והמשפט בישראל לאנשים שמרסקים משפחות שלמות".

מה בדיוק מצפים ב"מעריב"? לשינוי החוק כך שתיאסר על מעורבים בתאונות דרכים קטלניות הגישה לאוכל חם או לינה על מצעים נקיים? למעצרם עד תום תקופת האבל על הקורבנות? כן, בערך. בשער העיתון מתפרסמת פסקה אחת ממאמר מאת נתן זהבי, כתב "מעריב" לענייני התלהמות, תחת הכותרת "דרושה: הכרזת מלחמה". זהבי כותב כי "יש רק דרך אחת למנוע את הקטל בדרכים: במלחמה. רק מתקפה על העבריינים, אגרסיבית ונטולת פשרות, תגרום לכך שרוצחים פוטנציאליים יאבדו את רשיונם ורכביהם יורדו מהכביש".

המאמר המלא של זהבי מופיע במוסף "המגזין" של "מעריב", לצד כתבה נרחבת מאת גיל מלמד על האפשרויות להילחם בקטל בדרכים. בגרסה המלאה מקבל מאמרו של זהבי את הכותרת "לתת לרוצחי הכביש בראש", ונכללת בו תוכנית מפורטת לעצירת ההרג בתאונות הדרכים. עיקרי התוכנית מופיעים כבר בתחילת המאמר: "מעצר רוצחי הכביש הפוטנציאליים, שיפוט מהיר, קנסות כבדים, מאסר והחרמת הרכב". בסיומו מופיעה אזהרה: "שימוש חלקי בתוכנית לא יביא את התוצאה המקווה. רק מתקפה על העבריינים מכל כיוון ובצורה אגרסיבית נטולת פשרות, כולל פגיעה בכיסם, תגרום לכך שהם יורדו מהכביש". הטון האגרסיבי ונטול הפשרות שעולה ממאמרו של זהבי מעורר חשק לשמור ממנו מרחק לא רק אם בטעות גרמת לתאונה קטלנית, אלא גם אם סתם נסעת בכבישי ישראל וזיהית אותו נוהג במכונית שלצדך.

במדור המאמרים של "דה-מרקר" כותבת מירב ארלוזורוב על הישגי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: "2009 הסתיימה עם 348 הרוגים בלבד – המספר הנמוך מקום המדינה". בכתבה ב"מעריב" מאת מלמד נטען כי בשל הזינוק במספר ההרוגים בשנה הנוכחית, "ברור כעת שנתוני 2009 נובעים ממזל יותר מאשר מכל סיבה אחרת". מלמד מצביע על כמה ליקויים במאבק הממשלתי בתאונות הדרכים, בין היתר מחלוקות בין הגופים השונים שאמורים לטפל בבעיה והעובדה כי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים פועלת בלא מנכ"ל מחודש יולי וללא מועצת מנהלים מאז נובמבר האחרון.

האב חוגג מאה, הבן מיליון

בראש מדור הדעות של "ישראל היום" מתפרסמת רשימה מיוחדת מאת בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. "קטעים מדבריו של ראש הממשלה באירוע חגיגת יום הולדת 100 לאביו", נכתב בסופה, ולצד הרשימה מופיע תצלום של משפחת נתניהו מחגיגות המאה לפרופ' בנציון נתניהו.

הנה, אומר לעצמו הקורא בעיתון, עוד הוכחה להיותו של "ישראל היום" שופר לממשלת נתניהו. אך הבוקר מופיע אותו הטקסט, בשינויים קלים ובגרסה מעט קצרה יותר, גם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". האם אפשר להכריז על הפסקת אש בין העיתון הנפוץ במדינה לראש ממשלתה? לא ממש.

"ידיעות אחרונות" מפרסם את הטקסט של נתניהו במדור הדעות, אך בראש עמוד השער מופנים הקוראים לידיעה מאת צדוק יחזקאלי ומרב בטיטו. תחת החותמת "חשיפה" מפרסמים השניים כי בשנת 2002 קיבל נתניהו מעמותה קטנה לנזקקים כמעט מיליון שקל עבור ארבעה נאומים שנועדו לעזור לה לגייס הון. נתניהו, כך מדווח, "עמד ללא דופי בכל המטלות שקיבל על עצמו", אך ההון שגויס לא הספיק לכיסוי ההוצאות, והעמותה סיימה את אותה שנה בגירעון גדול. מסגור הידיעה מצייר את נתניהו כחמדן על גבול עושק עניים אכזר, אך קריאה בה אינה מעלה תמונה דומה. יואב יצחק העלה לאתרו אתמול פרסום מקדים וטען כי חשיפת "ידיעות אחרונות" היא חלק ממלחמתו של מו"ל העיתון ארנון (נוני) מוזס בנתניהו על רקע התפוצה הגדלה של "ישראל היום".

חצי מחטף, עשרות קריצות

"ההחלטה על הפיצוי ל-RP התקבלה בחמש דקות. זה היה חצי מחטף", כך מצוטט הבוקר ב"דה-מרקר" מי שמוגדר "מקור בנקאי בכיר שעבד שנים בתחום הבנקאות". הפיצוי ל-RP, וניגוד העניינים לכאורה שבו היה נתון אותה עת דני דנקנר, הם כמה מהסיבות שהובילו לחקירה נגד יו"ר בנק הפועלים לשעבר.

המקור עלום השם מספר לעמית בן-ארויה על ישיבת ההנהלה שבה התקבלה ההחלטה. לדבריו, דנקנר עצמו לא נכח בה ולא נערך דיון מעמיק בסוגיה ובניגודי העניינים של דנקנר. המקור מוסיף כי "אני מניח שצביקה [צבי זיו, אז מנכ"ל הבנק] ידע על כך [...] דני הוא לא לגמרי האיש הרע וצביקה לא ממש האיש הטוב בפרשה. היתה מעין ברית ביניהם. יו"ר בנק לא יכול להעביר החלטות בלי מנכ"ל. צביקה אדם חכם. אם הוא עצם עיניים אז הוא החליט לעצום עיניים. שלא ייתמם. בטח כשדני עצמו לא בנקאי אלא איש עסקים".

גולן פרידנפלד מעלה טענות דומות בטור המתפרסם הבוקר ב"כלכליסט". "צבי זיו והטעויות", כותרתו. פרידנפלד כותב כי "כדי לאשר עסקאות הנחשדות כעסקאות בעייתיות, דנקנר היה צריך לקרוץ לשורה שלמה של אנשים שהסכימו להנהן בחיוב ולעשות כדברו, אף שהם יודעים שהם שותפים לדבר עבירה. קשה להאמין שעשרות אנשים המעורבים בהחלטות מסוג שכזה חברו יחדיו והסכימו לשים את ראשם כדי לשרת את רצונו של היו"ר, כריזמטי וסחבקי ככל שיהיה. ובכל זאת, אם הדברים האלו נכונים, הם מצביעים על כשל הוליסטי בבנק ולא על כשל נקודתי, כפי שהוא מוצג בתקשורת בימים האחרונים".

טורו של פרידנפלד מלווה כתבה מאת תומר זלצר הסוקרת את נוהג ההלוואות למנהלים בכירים בבנקים הישראליים בשנת 2008, תחום נוסף שעלה בחקירת דנקנר. "הקלות הבלתי נסבלת של הענקת הלוואות לבכירים בפועלים" היא לשון ההפניה לכתבה. על-פי בדיקת זלצר, "הלוואות בתנאים רגילים למנהלים בכירים נהוגות ברוב הבנקים ואף מוסדרות בנוהלי בנק ישראל", אך "ההלוואות שהעניק בנק הפועלים לדנקנר ולמנכ"ל בנק הפועלים לשעבר צבי זיו ב-2008 בולטות בגובהן יחסית למצב בשאר המערכת הבנקאית".

בינתיים, ליטל דוברוביצקי מדווחת במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי בנק הפועלים לא יתבע את דנקנר. הרקע הוא דרישה של יששכר רובין, בעל מניות בבנק, כי הבנק יגיש תביעה בשל ניגוד העניינים לכאורה בפרשת הפיצוי לחברת RP. דרישת רובין, כך מדווח, נמסרה עוד לפני הדרישה של מאיר אלתר, שעליה דווח לפני כמה ימים. מכל מקום, הבנק דחה את הדרישה. "אחד התנאים המרכזיים לאישור דרישה להגשת תביעה נגזרת", נכתב בידיעה, "הוא שהיא תהיה לטובת הבנק, והדירקטורים בבנק הפועלים הגיעו למסקנה כי לא יהיה זה לטובת הבנק לפתוח היום במסע של תביעות כאלה".

זוטות

הידיעה המתפרשת על פני רוב הכפולה המרכזית ב"ידיעות אחרונות", וזוכה גם להפניה משער העיתון, עוסקת בזוכה בתחרות "מלכת היופי" שנערכה אתמול. ליאור אל-חי מדווח כי "לאורך כל הערב הציגו המועמדות את קולקציות האופנה לקיץ 2010 של אופנת גולף ואינטימה ושמלות הכלה והערב של המעצב דני מזרחי. הן ענדו את תכשיטי ה. שטרן וצעדו על הבמה בנעליים של רשת סקופ".

ידיעה המופיעה בראש עמ' 5 של "הארץ", ושתמציתה מופיעה על שער העיתון, עוסקת במעצר בני 12–15 במיטותיהם על-ידי שוטרי מג"ב. ניר חסון מדווח על גל המעצרים המתנהל בשבועות האחרונים במזרח ירושלים, מביא עדויות על אלימות משטרתית נגד הנערים בעת חקירתם ומציין כי "בשני מקרים לפחות, מדובר בילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית – 12".

ענייני תקשורת

רז שכניק מדווח במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי חלה התקדמות בהיערכות של ערוץ 10 להעביר את משרדיו ואולפניו לתחום המוניציפלי של ירושלים, כמחויב מזכיונו. על-פי הדיווח, לפני כמה ימים נערכה פגישה בין מנכ"ל הערוץ יוסי ורשבסקי וסמנכ"ל הכספים יואב הלדמן ובין ראש עיריית ירושלים ניר ברקת ובכירים בעירייה, ובה נדון המעבר הצפוי.

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס", כחלק מידיעה על כשרות תעודת הבגרות של מנכ"ל רשות השידור מרדכי שקלאר, כי בתוך שבוע יסיים הוועד המנהל של הרשות את תפקידו. "בהעדר ועד מנהל חלופי תעבור רשות השידור לשיתוק מלא, כפי שהיה לפני כ-4 שנים", כותב אברבך. ועוד בענייני הרשות, רותם סלע מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי רשות השידור תובעת אגרת טלוויזיה מחברת הדואר, בשל מאות המסכים המוצבים בסניפי הדואר.

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי יעקב שחם, עורך המקומון "ידיעות חיפה", מונה ליו"ר ועדת טלוויזיה ברשות השנייה. "לפי הערכות", מציינת בר-זהר, "שחם הוא מינוי פוליטי של שר התקשורת משה כחלון".

במדור הפרסום והשיווק של "כלכליסט" מתפרסמת ידיעה מאת עומר כביר על הספר האלקטרוני החדש שיושק בישראל בקרוב. להבדיל מהידיעה שעלתה אתמול לאתר "כלכליסט", בידיעה המתפרסמת בעיתון המודפס לא מוזכר כי חברת ידיעות-טכנולוגיות היא שאחראית על הצד הטכנולוגי של הפרויקט ועל כן ממילא אין צורך בגילוי הנאות כי "'כלכליסט' וידיעות-טכנולוגיות נמצאים שניהם בבעלות קבוצת 'ידיעות אחרונות'".

בעיתונים כבר אפשר להרגיש את חג הפסח מתקרב. "ישראל היום" יוצא הבוקר במהדורה בת 64 עמודים, נפח השמור בימי חול לגליונות יום ראשון של העיתון. קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" לבדו מחזיק 40 עמודים.

בכל העיתונים מדווח, בדרגות שונות של בולטות, כי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, החליט שלא לחקור את ההדלפות מחקירת שר החוץ אביגדור ליברמן.

העיתונאי ערד ניר מתראיין למוסף "גלריה" של "הארץ" [מיכל פלטי] לרגל צאת ספר פרי עטו על מסעדות באיסטנבול.

ב"הארץ" מתפרסמת מודעת אבל המזכירה כי חלפו שנתיים מאז נפטר העיתונאי אהוד אשרי. אזכרה תתקיים ביום שישי הקרוב בבית-העלמין ירקון.