חוקרי התקשורת בישראל נגד תוכנית נתניהו-קרעי לחיסול השידור הציבורי בישראל.
האגודה הישראלית לתקשורת היא הארגון המקצועי של חוקרי וחוקרי התקשורת בישראל, ומאגדת כמאתיים חוקרים וחוקרות, מרצים ומרצות, במוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. בגילוי דעת שפירסמה האגודה היא מזהירה במילים חריפות מפני התוכנית.
האגודה הישראלית לתקשורת מתריעה כי השתלטות של הדרג הפוליטי על גופי תקשורת פוגעת לא רק במגוון הדעות הנשמעות ובאיכות המידע המדווח, אלא גם ביכולתה של העיתונות לפעול באופן תקין ולמלא את תפקידה כמבקרת של השלטון: "שדה תקשורת ביקורתי, מגוון ורחב הוא ליבה הפועם של המדינה הדמוקרטית".
חוקרי התקשורת מזכירים כי שידור ציבורי נועד לחפות על הכשלים המובנים בתקשורת המסחרית מוכוונת הרווח והרייטיניג, על מנת להבטיח ערכים של מגוון, פלורליזם, נגישות, עצמאות והימנעות מאפליה.
"במדינות אלו אין כעת לציבור יכולת לשמוע דעות מגוונות, לא כל שכן ביקורת אמיתית על נבחרי הציבור"
באגודה הישראלית לתקשורת מחברים את תוכנית נתניהו-קרעי לחיסול השידור הציבורי בישראל לתוכנית אחרת של ממשלת נתניהו, לשינוי התבחינים לפרסום ממשלתי כך שיפלו כלי תקשורת המבקרים את השלטון. מהלך כזה, קובעים באגודה, מזכיר "מהלכים של מדינות לא דמוקרטיות" כמו טורקיה והונגריה, "אשר השתלטו כך על השידור הציבורי ועל שוק התקשורת בכללותו". במדינות אלו, מזהירה האגודה, "אין כעת לציבור יכולת לשמוע דעות מגוונות, לא כל שכן ביקורת אמיתית על נבחרי הציבור".
"פגיעה בתאגיד שידור ציבורי", מסכמת האגודה הישראלית לתקשורת בגילוי הדעת שלה, "משמעה פגיעה אנושה בתפקידה של התקשורת במדינה דמוקרטית".
להלן נוסח גילוי הדעת המלא:
"האגודה הישראלית לתקשורת צופה בדאגה רבה בקולות הקוראים ומאיימים לסגור את תאגיד השידור הציבורי כאן או, למצער, להפוך אותו לגוף מסחרי.
"סגירה או השתלטות על גופי תקשורת בידי הדרג הפוליטי היא מהלך העלול לפגוע במגוון הדעות הנשמעות בחברה ובאיכות המידע הזמין לציבור. שדה תקשורת ביקורתי, מגוון ורחב הוא ליבה הפועם של המדינה הדמוקרטית. קיום ערוצי תקשורת ציבוריים מבטיח שחלק מאותם קולות פועלים באופן המנותק משיקולי רייטינג מסחריים, ומושתתים, בין היתר, על ערכי הליבה של השידור הציבורי כמקובל ברוב המדינות הדמוקרטיות בעולם: מגוון, פלורליזם, נגישות, עצמאות והימנעות מאפליה.
"כוונות הממשלה הנשמעות לאחרונה להגביל את השידור הציבורי ואף לבטל את חטיבת החדשות בערוצי התקשורת הציבוריים מהוות תמרור אזהרה באשר לפלורליזם בישראל. הקריאה לשנות את התבחינים לפרסום ממשלתי בכלי התקשורת מזכירה מהלכים של מדינות לא דמוקרטיות (כדוגמת טורקיה והונגריה), אשר השתלטו כך על השידור הציבורי ועל שוק התקשורת בכללותו. במדינות אלו אין כעת לציבור יכולת לשמוע דעות מגוונות, לא כל שכן ביקורת אמיתית על נבחרי הציבור.
"תפקיד התקשורת הציבורית הוא לשרת את מגוון הקבוצות בחברה בייצוגיהן, אך גם בהנגשה לאוכלוסיות מגוונות, כגון: אנשים עם מוגבלות, עולים ועולות, החברה החרדית והחברה הערבית, כפי שעושה כיום תאגיד השידור כאן הלכה למעשה.
"'התפקיד של השידור הציבורי הוא ליידע, לחנך ולבדר' היא הסיסמה של התקשורת הציבורית בבריטניה. ובפינלנד נאמר: 'השידור הציבורי שייך לאזרחים ולאזרחיות של פינלנד'. גם בישראל שייך השידור הציבורי לאזרחים, ולא לפוליטיקאים.
"הניסיון מראה שללא שידור ציבורי ופרטי עצמאי המשוחרר מאיומים מצד הדרג המדיני, כלי התקשורת מתקשים להשמיע ביקורת ולתפקד כ'כלב השמירה' של הדמוקרטיה. במצב זה אמצעי התקשורת הופכים לכלי בידי השלטון לשימור כוחו, להגבלת מגוון הקולות הנשמעים בחברה ואף אפיק דרכו מדוכאות בחירות הוגנות. בעידן של צניחת האמון במערכות המדינה, המשפט והתקשורת, פגיעה בתאגיד שידור ציבורי משמעה פגיעה אנושה בתפקידה של התקשורת במדינה דמוקרטית".