שרת החוץ לבני בביקור בקניון באשקלון, שלשום (צילום: צפריר אביוב)

מי האפסיים של מערכת הבחירות

בחירות בפתח, אבל העיתונים לא במתח. אחרי שהתעלמו מההתמודדות הפוליטית במהלך תקופת המבצע בעזה (גם קודם לכן סיקור הבחירות לא נעשה בשיא המרץ), חוזרים העיתונים לעסוק בפוליטיקאים ובמפלגות, אולם עושים זאת בחמיצות ובחוסר חשק. רק ב"מעריב" מקדישים לבחירות את הכותרת הראשית. "מערכת הבחירות המשמימה, הדלוחה והבלתי מובנת ביותר זה שנים", כותב יוסי ורטר על שער "הארץ", המקדיש היום מקום מרכזי לסיקור העימות לכאורה שנערך אתמול בערוץ 2 בין המועמדים המרכזיים לראשות הממשלה.

בתוכנית, שהנחתה דנה וייס, נשאלו המועמדים שאלות שנבחרו מתוך מה ששלחו הגולשים באתר יו-טיוב של גוגל, שגם פירסם את התוכנית באופן יוצא דופן. השידור, כותב ורטר, "לא סייע למערכת הבחירות הזו להתרומם מעל מי האפסיים בהם היא צפה. זה היה כאילו עימות, כאילו אמריקה [...] במקום שאלות באמת בלתי צפויות, קיבלנו מין מופע הומוריסטי, קליל, מגניב שכזה, קצף על פני המים [...] בתום המשדר בירכה המנחה דנה וייס את שלושת המתמודדים על 'האומץ' שהפגינו בבואם לאולפן. אומץ?! הם הרי נהנו מכל רגע. בכל ראיון סטנדרטי הם נאלצים להתפתל הרבה יותר מאשר אמש באולפן מול בני הנוער שהזדמנו לשם לרגע. הצופה הממוצע לא השכיל, לא החכים, ולא למד דבר שלא ידע קודם על מנהיגיו". גם יוסי שריד וירון פריד כותבים נגד המשדר, שמסוקר בידיעה המרכזית בעמ' 2 של "הארץ" על-ידי רוני זינגר-חרותי.

מאחורי הקלעים של המשדר בערוץ 2 (צילום: פלאש 90)

גם ב"ישראל היום" דיווחו על העימות, אולם בניגוד ל"הארץ", לא ציינו מדוע הוא היה "עימות ללא עימות", כטענת הכותרת. למען קוראי "ישראל היום" נזכיר כאן כי הסיבה היא סירובו של בנימין נתניהו לערוך עימות אמיתי (ורפיסותם של כלי התקשורת, שלא הצליחו לכפות אותו לכך).

רוב כפולת העמודים הפותחת של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לטור של גדעון שלום ועודד מרון על הקולות הצפים, שלטענתם, מונים יותר משקבעו הסוקרים: 25%-30% מכלל המצביעים (שהופכים בכותרת ל"שליש מכלל המצביעים"). הנתון הזה, או התחושה הזו, מביאים את מרון ושלום לקבוע כי "הסקרים, כפי שמופיעים עכשיו, מרמים". "זה משחק פתוח", הם טוענים, וכל הופעה של אחד המועמדים עלולה להטות את הכף. זו תובנה חשובה, שהתקשורת אינה מצליחה לפעול לפיה.

גם בחזית הכלכלית המצב הפוליטי אינו מזהיר, כך לפחות לפי סבר פלוצקר, שכותב בטור הפותח היום את מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות": "שבוע לבחירות, ולאף אחת מהמפלגות הגדולות אין מצע כלכלי סדור. תופעה מדהימה בהתחשב ברעידת האדמה הכלכלית והפיננסית העוברת על העולם [...] לליכוד יש תחליף למצע: תוכנית לטיפול במשבר שבנימין נתניהו חשף לפני כמה ימים". פלוצקר סוקר את ארבעת חלקי התוכנית: שימוש בערבויות אמריקאיות לגיוס הון בחוץ-לארץ, רפורמות במינהל ציבורי, עידוד מחקר ותשתיות והפחתת מסים. הוא כותב נגד היעילות של החלק הרביעי (הפחתת מסים) ומסכם: "לביבי, ייאמר לזכותו, לפחות יש תוכנית [...] לאחרים אין כלום".

המצרים מגבילים את הזמן

"ישראל היום" מקדיש היום את הכותרת הראשית לנעשה בדרום: "אכזבה בישראל: 'תהדייה' מוגבלת". העיתון מתייחס לכך שהתוכנית שמציעים המצרים מוגבלת לשנה וחצי, "ולא כפי שישראל ציפתה – ללא הגבלת זמן".

כיתה בבית ספר לבנות בעזה שנפגעה מירי צה"ל במבצע "עופרת יצוקה" (צילום: עבד רחים כתיב)

כזכור, לא מזמן הסתיימה מלחמה קטנה שם בעזה, שאחריה הבטיחו לנו הקברניטים כי כושר ההרתעה של צה"ל שוקם וכי מעתה ישרור שקט, ולא – תבוא תגובה תקיפה. ב"ידיעות אחרונות" מקדישים את כפולת העמודים השנייה לתזכורת בעניין זה, תחת הכותרת: "ככה נראית הפסקת אש?". כותרת המשנה משיבה בשלילה: "אחרי 'עופרת יצוקה' הבטיחו בישראל תגובה לא פרופורציונלית לכל התגרות פלסטינית. אתמול נחת באשקלון קסאם רביעי מאז תום המלחמה בעזה. גורמי ביטחון: ייתכן שההרתעה לא הושגה".

מאמר המערכת של "הארץ" נוקט גישה הפוכה וקורא למנהיגינו "לייצב את הפסקת האש". בסיבוב הקודם נדרשו הרבה יותר מארבעה קסאמים כדי לשנות את כותרת מאמר המערכת של העיתון מ"לא להתפרע" (הכותרת היום) ל"כך אי-אפשר להמשיך" (הכותרת ערב המבצע).

פרס, ארדואן, אולמרט

"ידיעות אחרונות" מקדיש היום את הכותרת הראשית לספיחי העימות בין נשיא ישראל לראש ממשלת טורקיה, או לגרסת העיתון: "התקפת ראש הממשלה הטורקי על פרס". הכותרת היא "חשש: ייפגע הקשר הבטחוני עם טורקיה". בעיתון לא מחכים וממהרים להכריז על חרם נקמה. כותרת על השער מפנה לכתבה במוסף "ממון": "במקום 'הכל כלול' באנטליה: לאן ניסע עם הילדים בחופשת הפסח". לפי "ישראל היום", חלה ירידה של 50% בהזמנות לנופשים בטורקיה (לא ברור מכמה או ממתי).

היחסים בין טורקיה לישראל מגיעים גם לשער "מעריב". תחת כותרת הגג "מיוחד ל'מעריב'" מביא העיתון חלק מראיון שהעניק ראש הממשלה ארדואן ל"וושינגטון פוסט" (הציטוט שנבחר לשער: "אני מסוגל לשחרר את גלעד שליט"). בן כספית מביא התבטאות פוגעת בארדואן מפיו של אולמרט, שהתרגל בזמן האחרון לעלוב במנהיגים זרים (כספית, יחד עם מרב דוד, אחראי לכותרת הראשית השנייה היום על שער "מעריב": "ישי תוקף: 'לבני יהירה, מתנשאת ומסיתה נגדנו").

שרביט-ברוך: הריאקציה

נמשך הדיון בעיתונים בסוגיית הצטרפותה של אל"מ פנינה שרביט-ברוך, ראש המחלקה לדין בינלאומי בפרקליטות הצבאית, לפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. בשבוע שעבר דיווח "הארץ" על מרצים בפקולטה המתנגדים להצעת העבודה שקיבלה שרביט-ברוך, מאחר שהכשירה לכאורה הרג אזרחים במלחמת עזה. אחר-כך הצטרף העיתון עצמו, במאמר המערכת שלו, לקריאה הזו. ב"מעריב" הגיבו בן כספית ובן-דרור ימיני, שהאשים את "הארץ" ב"צביעות אנטי-ציונית".

היום מתייחס לנושא שלמה אבינרי במדור הדעות של "הארץ". תחת הכותרת "זהירות, מקארתיזם" מאשים אבינרי את המתנגדים למינוי בסתימת פיות ובצביעות, ומזהיר כי קריאתם היא חרב פיפיות: "הניסיון להגן על מי שנמנה עם 'השמאל', אך להפעיל שיטות מקארתיסטיות כלפי מי שעמדותיה נראות כמזוהות עם 'הימין' – אינו אלא צביעות, שאין לה מקום באקדמיה. מי שפועל למניעת מינויה של שרביט-ברוך אינו מבין גם כי ההצעה מעניקה לכל כוחות החושך, השורצים בפאתי החברה הישראלית, לגיטימציה להתחיל ברדיפה אחרי הקולות באקדמיה שנראים להם לא 'פטריוטיים' או 'ציוניים' די: זה עשוי לכלול גם אחדים מן הפעילים במסע הנוכחי נגד שרביט-ברוך".

גם ב"ישראל היום" מטפלים בנושא, ואף מקדישים לכך הפניה בשער. ידיעה מכריזה: "נכשל הניסיון לטרפד את המרצה שרביט-ברוך" ("האוניברסיטה: איננו נכנעים ללחצים מכל כיוון"), ודן מרגלית כותב טור על "משטרת המחשבות" ("למזלה של שרביט-ברוך, היא טרם כתבה ספרים לקראת הפרק האקדמי בחייה, אחרת היו אולי מבקשים לשורפם בכניסה לפקולטה למשפטים").

"הארץ" ממשיך לבלוש

גם היום ממשיך "הארץ" להבליט נושא שהוא מרבה לסקר: הבנייה בשטחים. ביום שישי פורסמה כתבה נרחבת על דו"ח של משרד הביטחון בסוגיה, והיום הכותרת הראשית של העיתון היא: "200 מיליון שקל הושקעו בשכונה חדשה ממזרח לירושלים". כותרת הגג מנוסחת כהלשנה: "בדיקת 'הארץ': בניגוד להתחייבותה לארה"ב, ישראל מרחיבה את מעלה-אדומים כדי לחברה למזרח ירושלים". לפי עמוס הראל, 120 מיליון שקל מתוך הסכום נועדו בכלל לסלילת כביש עוקף לפלסטינים (כנראה כדי שהיהודים לא יזרקו עליהם אבנים ובקבוקי תבערה).

גם קשת מבקשת גלגל הצלה

הראיון שהעניק מוזי ורטהיים, הבעלים של קשת, זכיינית ערוץ 2 (ושל קוקה-קולה ישראל), לרז שכניק מ"ידיעות אחרונות" נדחק למוסף "ממון" (אפילו לא ככתבת השער, שם הוא מקבל אזכור משני). לא ברור מדוע הראיון אינו מופיע על שער "24 שעות", או אפילו על השער הראשי של העיתון.

הרקע לראיון הוא הסגירה הצפויה של ערוץ 10 וההתמודדות של תעשיית הטלוויזיה עם קשיים כלכליים ועם המשבר הכלכלי העולמי. ורטהיים מאשים את המחוקק בקשייו של ערוץ 10 ובקשיים של ערוץ 2. לדבריו, קשת הפסידה ב-2008 יותר מ-18 מיליון שקל, והיא "בסכנה קיומית". הוא קורא לבצע את מה שלדבריו היתה הרשות השנייה אמורה לעשות ממילא: "בדיקה של מחויבויות בעל הזיכיון כדי לראות אם יש שינויים בהכנסות", ובקיצור: "לא נראה לי שנותרה ברירה אחרת. צריך להגמיש את הכללים". במסגרת נפרדת כותב שכניק כי "גורמים בזכיינית" מאיימים בביטולה של התוכנית "ארץ נהדרת" אם לא תוכר כתוכנית "מז'אנר עליון" ותיכלל במחויבויות התוכן של קשת. קשת, אם כן, מצטרפת לערוץ 10 בדרישה ל"Bail out" מצד הממשלה. לזכותו של שכניק ייאמר כי הוא שאל את ורטהיים את השאלות הקשות המתבקשות. אצלנו כתבו על הדרישה הזו עוזי בנזימן וכרמית גיא.

מתוך השעשועון "מונית הכסף" של "קשת" (צילום: מיכל פתאל)

מה לגבי אפשרות מיזוג בין ערוץ 10 לרשת? "לא נתנגד [...] בוודאי נרצה שבוע שידורים שלם". מה לגבי הטענות כי "הטלוויזיה התדרדרה" [כך במקור] בעקבות "תופעת האח הגדול והריאליטי בכלל"? "אני לא מומחה גדול לכל זה", אומר ורטהיים, ומוסיף בכל זאת הערה מתחום מומחיותו, העסקים: "גם אנחנו צריכים להתפרנס". ומה באשר למאבק של ערוץ 10 לשינוי שיטת הזיכיונות לשיטה של רשיונות (בשבוע שעבר כתב כאן יוסי סעידוב כי זו האסטרטגיה העיקרית של ערוץ 10)? ורטהיים חד-משמעית נגד. "ההתנגדות מובנת", כותב שכניק, "לאור תמיכתו במיזוג בין רשת לערוץ 10. במצב האופטימלי תישאר קשת זכיינית יחידה בערוץ 2, תגרוף את כל הקופה וגם לא תיאלץ לספוג מתחרים חדשים (בשיטת הרשיונות, כל אחד יוכל לפתוח ערוץ טלוויזיה חדש, והתחרות תגבר)".

ידיעת תקשורת אחת

"הארץ" בוחר, בצדק, להעניק מקום על השער לידיעה על תקלה בגוגל, שחסם אתמול למשך חצי שעה מיליוני אתרים (עודד ירון).