משה מזרחי, שמת הבוקר בגיל 72, הלך לפוליטיקה אבל סירב לאמץ את חוקי המשחק. הוא נכנס לכנסת ב-2013 מטעם מפלגת העבודה, אחרי קריירה ארוכה במשטרה שבשיאה כיהן כראש אגף החקירות והתמחה בפיצוח פרשות הון-שלטון. בכנסת, כמו במשטרה, יצא לו מוניטין של אדם שלא דופק חשבון. כשמערכת "העין השביעית" פנתה לשורה של ח"כים ושרים, בהווה ובעבר, והציעה להם לשוחח על מכונת ההשפעה של מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס – מזרחי היה אחד מיחידי הסגולה שהסכימו לדבר, בגלוי, והעניק הצצה לאחד השלבים החשובים בפרשה הפלילית שזכתה לכינוי "תיק 2000".
מזרחי היה חבר-הכנסת היחיד ממפלגת העבודה שהצביע נגד "חוק 'ישראל היום'" – יוזמת החקיקה שהוביל עמיתו לסיעה, איתן כבל, תוך שיתוף פעולה הדוק ונסתר עם מוזס ואנשיו. שיתוף הפעולה הזה התגלה רק בדיעבד, שנתיים אחרי ההצבעה, עם חשיפת פרשת השוחד של מוזס וראש הממשלה בנימין נתניהו. מזרחי זיהה מראש את הדיל המסריח. בניגוד לרוב עמיתיו, הוא הסכים לדבר על כך און רקורד במסגרת עבודת התחקיר על "שיטת 'ידיעות אחרונות'", סדרת הכתבות של "העין השביעית" על תולדות השחיתות בקבוצת התקשורת של המוזסים.
כשמזרחי שמע על נושא התחקיר, הוא צחק ארוכות. "נו? אני מקשיב", אמר לבסוף. בנובמבר 2014, כשהחוק שנתפר למען מוזס עלה להצבעה בקריאה טרומית, מזרחי ניסה להזהיר את חברי סיעתו מההשלכות. "זה הריח לא טוב. פתאום מצלמים את כבל לעיתון עם החתולה שלו, ונחום ברנע, שבקושי התייחס אליו – פתאום מתייחס. אמרתי להם שזו תקלה, שזה יפגע בנו כמו בומרנג – ולימים זה באמת התפוצץ", ציין מזרחי בשיחה עמו.
היחס החשדני של מזרחי להצעת החוק היה קשור להיסטוריה האישית שלו עם המו"לים הגדולים של העיתונות הישראלית. בשנותיו כקצין בכיר במשטרה, סיפר, הוא שרף את עצמו ב"מעריב" עקב מעורבותו בשלבים המאוחרים של חקירת "פרשת האזנות הסתר", שבסופה נשלח לכלא המוציא לאור והעורך עופר נמרודי. בהמשך נשרף גם ב"ידיעות אחרונות" משום שהורה לזמן את מוזס לחדר החקירות. "נוני נגרר לחקירה בלי לעשות לו חשבון", התגאה מזרחי בשיחה עמו. אחרי הקמת "ישראל היום" של שלדון ומרים אדלסון הוא החל לפרסם טורים בחינמון, אך פרש בגלל מה שהגדיר כהתערבויות לא ענייניות בתוכן.
כש"חוק 'ישראל היום'" הוגש, מזרחי היה חבר-כנסת טרי עם ותק של שנה וחצי. איתן כבל, עם ותק של 16 שנה במשכן, ניסה ללמד אותו איך מתנהגים במצבים כאלה. "זה היה חוק מאוד משונה, כי היה ברור שהוא נועד ללכת דוּך על הראש של 'ישראל היום'", הסביר מזרחי. "אמרתי את זה לאיתן כבל, והוא אמר לי: 'אז כשיצביעו תצא לשירותים'. אמרתי לו: 'לא, אני לא אצא לשירותים ואני לא נמנע, אני אצביע נגד'. אחרים, כמו שלי יחימוביץ', נמנעו למרות שחשבו כמוני. מה אתם נמנעים? פאק איט. תהיו אמיתיים".
את ההחלטה של עמיתיו לתמוך בחוק או להימנע ייחס מזרחי לשילוב בין פחדנות לקולגיאליות שחשו כלפי כבל. "בכל זאת, זה לצאת מול 'ידיעות אחרונות'", אמר. "אני מכיר את 'ידיעות אחרונות', את הכוחות האדירים שהיו לו. אנשים לא מבינים איזה כוח אדיר יש לְעיתון. לא רק למוזס. אני טיפלתי בפרשת האזנות הסתר ב', כשעופר נמרודי היה על המדוכה.
"הייתי בשוק מהיכולת שלו להגיע עד ראש הממשלה, בזמן שהיה בסיור בחו"ל, להתקשר אליו, וליילל באוזניו שהמשטרה מנהלת נגדו חקירה סמויה. כך שכאשר נוני מוזס אומר לנתניהו 'אתה תהיה ראש ממשלה' – הוא לא אומר את זה בצחוק. כשיש לך ביד נכס אדיר כמו תקשורת – אתה רוצה להוון אותו, להפיק ממנו רווחים. אז אתה משתמש בו. אלו פני המציאות העסקית פה בארץ, לא רק בעיתונות".
כפי שניתן היה לצפות מהגישה הדווקאיסטית שאימץ מזרחי, הקריירה הפרלמנטרית שלו הסתיימה זמן לא רב לאחר שהחלה. בפריימריז הבאים שהתקיימו במפלגת העבודה הוא הידרדר לסוף העשירייה השלישית ונותר מחוץ לכנסת. אחרי שנים אחדות, בעקבות התפטרות של אחד מחברי הסיעה, חזר למשכן לכמה חודשים. הקריירה שלו כחבר-כנסת הסתכמה בשנתיים ושמונה חודשים.
את הרקע לכך תלה, בין היתר, בסירובו לתחזק מערכות יחסים עם כלי התקשורת הגדולים והמו"לים שלהם. "פוליטיקאי ממוצע צריך לעשות את החשבונות האלה אם הוא רוצה לשרוד בשטח. אבל אני? שמחת זקנתי, הדבר הזה. אני לא מאשים מישהו. אני יכול להאשים רק את עצמי כי לא עשיתי את החשבונות האלה, הם לא עניינו אותי. אבל אני, איך קרא לי דרוקר באיזה טור? 'מתאבד סדרתי'".
