שקד אורבך היא עיתונאית ב"מהצד השני עם גיא זהר" בתאגיד השידור הישראלי "כאן" ויוצרת דוקו. בהופעת אורח: המוסיקאי והיוצר דניאל סולומון.

כמי שתחקירנותה אומנותה, מה היית מסמנת כשני הנושאים הבוערים והמשוועים ביותר לתחקיר אקטואלי בהקשרי הבחירות ובכלל? השאלה הצפויה הבאה היא, אז מדוע אין עליהם תחקיר?

אני חושבת שהקשר בין פוליטיקאים לבעלי הון הוא תחום שלא מתעסקים בו מספיק בעיתונות היום ואין כמעט תחקירים מעמיקים על הנושא הזה. האווירה הציבורית היא כזו שאין תשומת לב לקשרים האלה ולאופן שבו אינטרסים של בעלי הון מתנגשים עם האינטרס הציבורי.

נושא חשוב נוסף שעולה לי והוא גם קרוב לליבי הוא הנושא הסביבתי – שינוי אקלים, זיהום אוויר, צמצום שטחים פתוחים. אני חושבת שהתשובה ללמה לא עוסקים בשני הנושאים האלה זהה: זה לא מעניין את הציבור ולכן לא מביא רייטינג. ההשלכות של סוגיות סביבתיות זה משהו שקשה לראות אותו בעין באופן מיידי ובמקרים רבים מדובר באיום עתידי שהוא אמורפי עבור הציבור, אנשים לא מחברים בין משבר כלכלי לשינוי אקלים ולא מבינים למה חברות בין פוליטיקאים לבעלים של רשת מזון, לצורך העניין, היא איום על האינטרסים שלהם.

אנסה לאתגר: מעט לפני הבחירות מביא רביב דרוקר ב"המקור" שתי תכניות על ליבת ההון-שלטון. ניר חפץ, שאבנר הופשטיין כינה פעם המקף המחבר בין ההון לשלטון, מביא לכאורה סחורה יקרה שמישהו שילם עליה הרבה. אז על מה אתם מלינים?

אני לא רוצה להתייחס ספציפית לפרק של "המקור" על ניר חפץ, אבל גם אם היה מדובר בתכנית על "ליבת ההון שלטון" כמו שאתה כותב, זאת תכנית אחת שהיא שבריר מתוך שידורי הטלוויזיה והעיתונות. אם מסתכלים על העיתונות היום, אין כמעט תחקירי עומק בשום נושא, לא בטלוויזיה ולא בעיתונות הכתובה, מהסיבות הידועות: מדובר בתחום מיובש מבחינת תקציבים ונגוע באינטרסים, ואם מסתכלים על הרייטינג קל לראות שתכנית על שרברבים מעניינת את הציבור יותר מהפרק המדובר של "המקור". כפי שצייץ רן בוקר, "המקור של רביב דרוקר וניר חפץ עם נתון חד ספרתי, 9.9%, מפסיד ליצאת צדיק של חיים אתגר עם 14.4%".

זה אולי מאותה סיבה שתכניות שמשוות בין פלפלים בקרית גת לפלפלונים ברמת אביב מצליחות יותר מתחקירים על זיהום אוויר ומפגעי ריח ביבנה ואשדוד. חזרנו לפסימיות קיומית והשאלה היא האם זה בכלל בר תיקון ואיך?

בחדשות מנסים להביא את הרשת אל הצופים עם כל מיני פינות דביליות, במקום להביא חדשות לתוך הרשת בצורה שתתקשר סיפורים חשובים

לא יודעת אם זה בר תיקון במובן של "לחזור אחורה" לימים שהיו תקציבים והיה עניין ציבורי בתחקירים של 14 אלף מילה אבל זה כן ניתן לשינוי בעיניי. כלומר ניתן לייצר עניין ציבורי ולעסוק בסוגיות חשובות באופן מעמיק, פשוט צריך למצוא דרכים יצירתיות לעשות את זה שיתקשרו את השפה שקיימת היום, ברשת או בטלוויזיה.

למשל, הרבה פעמים בחדשות מנסים להביא את הרשת אל הצופים וזה יוצר כל מיני פינות דביליות בסגנון "תראו את הסרטון הזה של חתול אוכל קוף שהפך ויראלי בפייסבוק" במקום להביא חדשות לתוך הרשת בצורה שתתקשר סיפורים חשובים. אני ממש מצטערת שאני נאלצת להחמיא למקום העבודה שלי אבל אני חושבת שכאן 11 עושים את זה נהדר, ובמיוחד "מהצד השני".

יש לי רעיון אלטרנטיבי שיקפיץ את התחום למעלה: תחקירים מוסיקליים - מיוזיקל תחקירי או יותר טוב מזה, תכנית אנימציה של תחקירים עם דמויות מובילות מצוירות, עדיף חיות.

אם זה חתולים, אני בפנים.

נדמה לי שגם בתחום תחקירי החיות חתולים תמיד הובילו: ציידי החתולים, מאכילי החתולים, מתעללי החתולים ומיהו החתול שמיל?

חתול לא רגיל כמובן.

דווקא אותו התאגיד מכר וזרק לכלבים כשאיפשר לו להפוך לפרסומת לביטוח. 

עוד דבר חשוב בהקשר הזה, זה שהרבה מאוד משקל עבר לתחום הדוקו, שזה בעיני נהדר.

אולי משום שיש היום גוף שיש לו תקציב משמעותי לחלק לתחום הזה (התאגיד)?

חשבתי על זה יותר גלובלי: אנשים מוכנים לשלם על תוכן, ותוכן דוקומנטרי נהיה מבוקש אז ספקיות תוכן התחילו להשקיע בזה.

אני מרגישה ממש ברת מזל שאני עובדת בתחום שאני אוהבת ואני לא צריכה להתפשר על מקצועיות או לעסוק בסרטוני חתולים 90% מהזמן כדי שיקשיבו ל10% האחרים של הדברים המהותיים שיש לי להגיד

אכן, מי האמין ששוק הסטרימינג ישקיע בזה תקציבים גדולים...

אבל ברור ששידור ציבורי זה קריטי. וצריך להגיד שכרגע גם העתיד של התחום הזה לא נראה מדהים כי התחרות בין ספקיות התוכן עלתה וכולן נמצאות בקשיים. אני רוצה להוסיף משהו: אני מרגישה ממש ברת מזל שאני עובדת בתחום שאני אוהבת ואני לא צריכה להתפשר על מקצועיות או לעסוק בסרטוני חתולים 90% מהזמן כדי שיקשיבו ל10% האחרים של הדברים המהותיים שיש לי להגיד. זה בכלל לא מובן מאליו בתעשייה הזאת כי אני יודעת שבמערכות האקטואליה יש אנשים מדהימים שמאוד רוצים לעסוק בעיתונות מעמיקה אבל נכתשים תחת גלגלי ההישרדות.

אם כבר הגענו לדוקו, איזה דוקו אפשר היה ליצור סביב הבחירות או הסיקור שלהן שעוד לא היה כאן ויצליח לסחוף את הצופים?

אני לא יודעת אם סביב הבחירות ספציפית כי דוקו זה משהו שלוקח המון זמן לעשות ויש פה בחירות כל שניה וחצי, אבל זה היה יכול מדהים אם היו מייצרים דוקו על קשרי הון שלטון, באותה רצינות שבה עשו את הסדרה המדהימה על פרשה 512 למשל. מצד שני, אני כן יודעת שיש פרויקטים שנמצאים בעשייה כיום ועוסקים בנושאים מאוד מאוד חשובים שנוגעים בפוליטיקה ואני מקווה שנראה פריחה של זה בשנים הבאות.

ואם היו נותנים לך ללוות פוליטיקאי/ת בדוקו של אישית לוחצת ללא מגבלות, מי זה היה?

אריה דרעי, יש לי קראש עליו.

למה? טייפ קאסט של גברים עם זקן?

חחחחח. קשה לי להגיד בדיוק אבל נראה לי שזה שילוב של כריזמה וחוסר בושה. הסיפור המשפטי פה מדהים בעיני.

אריה דרעי בוועידה של חדשות 13, יוני 2021 (צילום: יונתן זינדל)

נדמה לי שזאת ההגדרה של רצידיביזם. 

ובשילוב עם הזעם של המאבק המזרחי והקיפוח, זה סיפור דרמטי מושלם, שמאוד קל לאבד בו את התחושה של הצדק הברור.

לסיום, תני לי המלצה על מרואיין מומלץ למדור ושאלה טובה בעבורו ולא, זה לא יהיה דרעי. 

היה מעניין אותי לשמוע מאילה חסון, בתור עיתונאית ותיקה שחוותה את השינוי של עולם התקשורת מקצה לקצה, איך היא רואה את העתיד שלו. אני תוהה הרבה פעמים איזה עתיד יכול להיות לי בתור עיתונאית במדיום כמו טלוויזיה, ומה המחיר שנשים משלמות על החיים המקצועיים האלה.

אם כבר קיבלנו כוכב אורח בתמונה המסורתית (דניאל סולומון, בן זוגה של אורבך; א.מ)  תשאלי אותו בבקשה אם יש לו מה להגיד על השיר של אביב גפן ואנה זק ששוחרר היום. לאיזה מפלגה הוא מתאים לקמפיין? 

הוא מקשיב ומעדכן.

אני ממתין בציפיה דרוכה.

דניאל מוסר שזה בהחלט שיר של אביב גפן, שאנה זק שרה. הוא יתאים מאוד לנתניהו במידה שלא ייבחר כשהסלוגן הוא כמובן "מה נשאר לי ממך?".

אני יכול כבר לדמיין את ישראל כ"ץ שר לו את זה על הבמה בגני התערוכה.