ראש ממשלת חמאס, אסמאעיל הנייה, נואם ממקום מסתורו, אתמול

אדם מובס

הסכמתו של ראש ממשלת חמאס, אסמאעיל הנייה, לדון בהפסקת אש מוצאת את מקומה הבוקר בכותרת הראשיות של כל העיתונים (למעט "ידיעות אחרונות", ועל כך בהמשך). רוני שקד, איתמר אייכנר וסמדר פרי מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי "חמאס נכנע [...] ומביע נכונות להפסקת אש, שאליה הוא התנגד עד כה".

על פניו, מדובר במידע דרמטי. לפי הדיווח ב"ידיעות אחרונות", יש הבדל של ממש בין עמדת חמאס בעבר ובין זו שהציג אתמול הנייה. הנוסח המתורגם של דברי הנייה, המופיע בעיתון, אומר כך: "חמאס ישתף פעולה עם כל יוזמה שיש בה כדי להפסיק את התוקפנות, להביא לנסיגת צה"ל ולסלול את הדרך לפתיחת המעברים ולהסרת המצור". בעבר, מסבירים כתבי "ידיעות אחרונות", דרש חמאס את הפסקת המצור, ואילו כעת "המקסימום שהנייה הרשה לעצמו הוא להביע משאלה שהפסקת האש תסלול את הדרך לדיון על פתיחת המעברים". מוזכר גם כי הנייה לא התייחס כלל בנאומו לנוכחות כוחות בינלאומיים בגבול הדרומי.

עיון בעיתונים האחרים מגלה כי התמונה מעט מורכבת יותר. לפי הנוסח המתורגם ב"מעריב" [עמית כהן וג'קי חוגי], חמאס מסכים לכל יוזמה מדינית "שתעצור את התוקפנות הישראלית, ותביא להסרת המצור ולפתיחה של המעברים" (ב"הארץ" אין תרגום ישיר של הקטע, וב"ישראל היום" מתרגמים כמו ב"מעריב"). לצד הידיעה כותב עמית כהן טור קצר שנושאו הוא "שינוי העמדה בחמאס", כך לפי "מעריב". אלא שלפי כהן, אין כל שינוי בעמדת חמאס, רק בטון. "זוהי הדרישה המקורית של חמאס, עוד בטרם החל מבצע 'עופרת יצוקה'", הוא קובע. ואמנם, מתעוררת השאלה, האם חמאס אכן שינה עמדתו? האם לא הועברה הצעה דומה להפסקת אש תמורת הסרת המצור הישראלי כבר לאחר יומיים של הפצצה? לפי שולי הדיווחים בעיתונים של לפני שבועיים, אכן הועברה הצעה דומה, גם אם לא זהה. אך בזמנו, עם פתיחת המערכה, הצעתו בקושי הוזכרה בעיתונות הישראלית, ורק בחלום היתה מקבלת כותרת ראשית. ראש הממשלה אהוד אולמרט אמר אז כי הצעה להפסקת אש "לא תישקל".

מדוע, אם כן, מקבלת עתה הצעת חמאס מקום של כבוד בעיתונים? אולי משום שצה"ל מיצה את "בנק המטרות", אולי משום שהעיתונים חשים שדעת הקהל נוטה להתנגד להכנסת כוחות מילואים רבים לשם ביצוע השלב הבא במבצע, אולי משום שהצורך האמיתי לא היה רק בהצעה להפסקת אש, אלא גם בשידור וידיאו של מנהיג האויב כשהוא נראה, כפי שמגדיר זאת הבוקר בפשטות נחום ברנע, "אדם מובס".

ליתר ביטחון – פאניקה

הכותרת הראשית היחידה שאינה מתייחסת להצהרת הנייה, כבר ציינו, מופיעה הבוקר ב"ידיעות אחרונות". כותרת העיתון קוראת: "החשש: חמאס ישגר טילים למרכז הארץ", ומפנה לידיעה מאת שמעון שיפר. מה מצדיק את הכותרת הזו? לא ברור, ודאי שלא מקריאת הידיעה של שיפר, שמקבלת אף היא כותרת מאיימת ("חמאס מתכנן לירות לעבר מרכז הארץ"). כל ההתייחסות של שיפר לחשש ולכוונה זו מתמצה במשפט אחד בידיעה, שבו כתוב שוב כי יש חשש מפני כוונה כזו. אם יש סימוכין לחשש, או איזשהו עדכון בהערכה שכמותה נשמעה כבר לפני ימים, הם אינם באים לידי ביטוי בידיעה.

חייל חדש בצה"ל

בשבוע שעבר היה "הארץ" העיתון היחיד שלא עשה שימוש בדיווחו של נציג העיתונות הכתובה רון בן ישי, שנכנס לעזה עם לוחמי צה"ל. הבוקר מתפרסמת בו כתבה מאת עמוס הראל, ששהה אתמול עם חיילי צה"ל על ציר קרני-נצרים, המבתר את הרצועה לשניים.

הראל מתאר היתקלות בין הכוחות שאליהם התלווה לפעילי חמאס, ומדבר עם חיילים ומפקדים בשטח. על המפקד, סא"ל יהודה כהן, הראל כותב כי "אין לו שום היסוסים באשר להפעלת הכוח המסיבי, שתוצאותיה ניכרות בבתים הפלסטיניים ההרוסים בצדי הכביש".

באשר לחיילים כותב הראל, "החיילים הסדירים של גבעתי והשריון, כמו המילואימניקים שמתגברים אותם מאתמול, נשמעים כאילו הם מקריאים כולם מאותו דף בספר. אבל המסרים אותנטיים – ונציג דובר צה"ל בשטח לא עושה שום ניסיון להכתיב להם מה לומר". יש לציין כי הכתבים הקודמים שהוכנסו לרצועה על-ידי צה"ל הדגישו שדובר צה"ל כלל לא התלווה אליהם.

בשולי הדיווח, ממש לקראת סופו, מופיע אזכור אגבי לכך שהחיילים עוברים במקום שבו שכנה פעם ההתנחלות נצרים, וכי על חורבותיה מונף כעת דגל ישראל. ב"הארץ", יש לציין, מודפסים צילומים של הראל מעזה, אך לא מופיע תצלום הדגל.

הדיווח של הראל מודפס הבוקר גם ב"ישראל היום", בקיצורים קלים וללא שינויי עריכה בולטים, תוך מתן קרדיט לעיתון "הארץ" והענקת התואר "שליח העיתונות הכתובה" להראל. גם תצלומו של הראל, שבו נראה דגל ישראל מתנוסס מעל מה שנותר מנצרים, מופיע בעיתון.

ב"מעריב" אין כל זכר לדיווח של הראל, אך בשער "ידיעות אחרונות" מבשרת הפניה קטנה כי "דגל ישראל חזר לנצרים". כפולת העמודים השלישית בעיתון מוקדשת כמעט כולה לסיפור ("דגל ישראל בנצרים"), כשהכתב יוסי יהושוע מדווח על הגעת כוחות צה"ל לאזור שבו שכנה ההתנחלות ועל התחושות שהתלוו לביצוע המשימה. את הידיעה מלווה תצלום גדול של הדגל המתנוסס בשטח, אותו תצלום המופיע ב"ישראל היום", ויהושוע עצמו אף מתייחס לתצלום בידיעה שלו. "אחד החיילים", כותב יהושוע, "צילם את תמונות הדגל שהגיעו לידי 'ידיעות אחרונות'".

מיהו החייל? מבט זריז בשורת הקרדיט מגלה כי לצילום אחראי עמוס הראל. יכול להיות, כמובן, שמדובר בחייל עם שם זהה לזה של כתב "הארץ" שנכנס אתמול עם הכוחות לעזה, וכי אותו חייל צילם אותו תצלום ממש של דגל ישראל המתנוסס בשטח הרצועה שצילם הראל, ואשר מופיע גם ב"ישראל היום". אך אפשרות סבירה יותר היא שב"ידיעות אחרונות" עשו שימוש בתצלום של כתב "הארץ" בלי להזכיר את שם העיתון, ותוך כדי הטעיית הקוראים באשר למקור התצלום.

עדכון: מ"ידיעות אחרונות" נמסר כי אכן הגיע לידם תצלום הדגל בנצרים אשר צולם על ידי חייל, ואולם בטרם ירד העיתון לדפוס הוחלט להחליפו בתצלום שצילם הראל. הטקסט בידיעה לא שונה, ומכאן הבלבול.

זכות הצעקה

שתי מפלגות ערביות נפסלו אתמול מלהתמודד בבחירות הקרובות לכנסת במה שנראה כטקס אווילי שבו התוצאות ידועות כמעט בוודאות מראש, אך כולם משתפים עימו פעולה. גם התקשורת, כמובן. "אין דבר שמטריף את הדעת יותר מחברי-הכנסת הערבים", כותב הבוקר בן כספית, לפני שהוא קובע כי בכל זאת לא ראוי לפסול את מפלגותיהם. וזו רק דוגמה אחת מני רבות. הפולמוס מופיע הבוקר בכל העיתונים. הבעיה היא, שהפסילות צפויות להיפסל בעצמן על-ידי בג"ץ.

בדיווח מאת ניסן שטראוכלר וצביקה ברוט ב"ידיעות אחרונות" מוזכר כי לדברי נציגת היועץ המשפטי לממשלה, "דין שתי בקשות הפסילה להידחות כי העותרים אינם מציגים תשתית ראייתית מספקת לטענותיהם". למידע משמעותי זה אין זכר בכותרת, בכותרת המשנה, ולמעשה בכל המסגור של הידיעה. גם בעיתונים האחרים מצניעים את ההערכה הזו בדיווחים החדשותיים, כנראה משום שנוח לתקשורת להשתכשך מעט בבצה הפוליטית.

לאחר שאחמד טיבי, חבר סיעת רע"ם-תע"ל, אמר במהלך הדיון כי "כל קול לקדימה הוא כדור בחזה של ילד פלסטיני בעזה", כבר הופיעו דיווחים הטוענים שעשה זאת, אולי, במטרה להביא לפסילתו כדי לזכות בהון פוליטי. "'טיבי, לא נפסול אותך', קרא לעברו מזכ"ל מפלגת העבודה ח"כ איתן כבל", נכתב בטרם הוחלט בכל זאת לפסול. נראה כי גם במפלגת העבודה עלה הרעיון לנצל את האירוע כדי לקושש מעט הון פוליטי. כך, למעשה, כולם מרוויחים: הערבים זוכים לתמיכה של מצביעיהם, היהודים זוכים לגיבוי מאלה שלהם, והתקשורת מקבלת סיפור.

לכבל עצמו, אגב, היה תירוץ אחר לשינוי עמדתו. לשחר אילן ורוני זינגר-חרותי ב"הארץ" הוא אומר: "גם אם אני יודע שהדבר לא יעמוד בעליון ובצדק, משום שאין תשתית ראייתית להחלטה, מותר לי שתהיה לי זכות הצעקה".

ענייני תקשורת

דיווחים רבים הבוקר מתייחסים לאפשרויות המיזוג השונות בין רשת, זכיינית ערוץ 2, לערוץ 10. רז שכניק מביא, במסגרת הסיקור שלו במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", מדברי גורמים בכירים בשוק, הטוענים כי מדובר "בספין רב-שכבתי" שנועד לפעול למען הקלות רגולטוריות ובמקביל להפעיל לחץ על הזכיינית קשת.

אופיר בר-זהר ואיילה צורף פותחות את סקירתן ב"דה-מרקר" בקביעה כי "בראשונה מזה שנים רבות סכנת הסגירה המרחפת מעל ראשו של ערוץ 10 אינה רק מסר יחצני שנועד להפעיל לחץ על מוסדות הרגולציה". אך גם הן מביאות הערכות מפי "איש מדיה בכיר, המעורה בפרטי המו"מ בין שתי הזכייניות", הטוען כי ערוץ 10 עתיד לדרוש מהממשלה הבאה רישיון עד 2015 והקלות רגולטוריות, ובמקביל לאיים בסגירה.

אמיר טייג מדווח ב"כלכליסט" כי קשת תצמצם את תקציב ההוצאות השוטף שלה בשנת 2009 בעוד 10%.

ב"ישראל היום" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי עיתונאית מנפאל, שכתבה על זכויות נשים במדינה והתנגדה לשלטון, נרצחה אתמול בביתה.

עיתון "הארץ" מציג היום מדור "מכתבים למערכת" מורחב, ובו "מקבץ מכתבים מייצג" מאלה שהגיעו בעקבות השינויים האחרונים שנעשו בעיתון. הדעות המובעות במכתבים מגוונות. המקבץ נפתח במכתב שכותרתו "אתם בדרך הנכונה", ומסתיים במכתב הקובע כי השינוי מביא ל"הרגשה של 'לחזור הביתה'". באמצע יש גם עמדות, חלקן נוקבות, המתנגדות לשינויים.

בועז ביסמוט מדווח ב"ישראל היום" על שערי העיתונות העולמית ומביא "שתי בשורות": "הרעה – השערים לא מחמיאים לישראל; הטובה – הם מתמעטים".

בן-דרור ימיני מתייחס במדור הדעות של "מעריב" למאמרו של מו"ל העיתון, עופר נמרודי, מיום שישי האחרון, שבו קרא להמעיט בביקורת בעת לחימה, וזאת בשל שני פרסומים בעיתון "מעריב" – ראיון עם סרבן מלחמה ישראלי וטור מאת יהונתן גפן. "יש מקום לפרסם ביקורת בוטה גם בזמן לחימה", כותב ימיני, אך "לא כל ביקורת". לדבריו, "נדמה שצריך לפרסם ביקורת בוטה, ובתנאי שהכותב אינו עוד הגיגן פאבים שרוצה למצוא חן בעיני השכונה הפוליטית שלו, שמורכבת מחצי אחוז באוכלוסייה. ובתנאי שהטענה מבוססת על מידע רציני ועובדתי".

במסגרת דיווח קצר ב"הארץ", שנכתב על-ידי הכתבת ורד לי, מקבלת לי את התואר "כתבת 'הארץ' לענייני רווחה", ובכך מחליפה באופן רשמי את רותי סיני, שפוטרה מהעיתון.