אלעד בר-נוי הוא עיתונאי בכאן תרבות. עורך ומגיש התכנית "פופ אפ", עורך הפודקאסט "זינוק לאתמול" וכותב ב"ידיעות אחרונות".
כהתחלה חיובית ומרחיבת דעת, אשמח לשמוע על הספרים שאתה ממליץ לפוליטיקאים שמתמודדים בבחירות לקרוא עד ליום הבחירות, ועל רשימה דומה של המלצות לעיתונאים שמסקרים אותן.
את הביוגרפיה של צ'רצ'יל, כמובן. אבל בהנחה שכל אחד מהם כבר קרא את העותק שלו – הייתי ממליץ להם לקרוא משהו שמצליח להביט במרחב שאנחנו חיים בו בעיניים חדשות. למשל "זה עם הפנים אלינו" של רונית מטלון, שמצליח לדמיין את הגאוגרפיה של המקום הזה ולקמט אותו מחדש, באופן שונה ממה שמלמדים אותנו בבתי הספר. או את "קום קרא" של שמעון אדף, שלוקח את המילה הזאת שפוליטיקאים כל כך אוהבים להשתמש בה – "פריפריה" – מפרק אותה לאלף חתיכות, ובורא אותה מחדש בתור פנטזיה אנושית מסעירה ומלאת עזוז.
אבל אני ריאלי אלעד, ואני יודע שפוליטיקאים עסוקים, ויהיה להם קשה להתמיד בספר של 600 עמודים. אז בכנות, הייתי פשוט מפציר בהם לקרוא משהו. "חוכמת הבייגלה", "פינוקי הולך לגן", משהו. העיקר שיקראו. לעיתונאים שמסקרים את הבחירות אמליץ לקרוא את "רפסודת האבן" של ז'וזה סאראמאגו, שאולי יעזור להם להבחין בקו השבר של האדמה הרועדת מתחת לרגליים, במקום להתעסק בנדל"ן של הדר מוכתר.
רה"מ בנימין נתניהו מצטלם ליד פסל של ווינסטון צ'רצ'יל, וושינגטון, 15.2.17 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
מוזר שמלחמות היהודים של יוספוס פלאביוס נעדר מרשימת ההמלצות שלך. אתה יודע איזה פוליטיקאי נהג לומר שהוא קורא אותו בפעמים שנשאל על הרגלי הקריאה שלו...
לא הייתי סומך על אף אדם שמצהיר על עצמו שקרא את "מלחמות היהודים" מהתחלה ועד הסוף. פוליטיקאי או לא.
זה כמובן משה קצב, שאך לאחרונה הוציא ספר - קראת?
מעדיף לקרוא את מלחמות היהודים.
בכלל, אולי כדאי להקדיש רגע לסוגת הפוליטיקאים הכותבים. לאחרונה קצב, נתניהו, ישראל כ"ץ, בנט, ניר ברקת, אהוד אולמרט, צחי הנגבי ואחרים פרסמו כותרים. איך המגמה הזאת נתפסת בעיניך?
כמו כל כוכב ריאליטי אמריקאי ממוצע, הפוליטיקאים כאן הבינו שהדרך לכונן את עצמם כבעלי אמירה והשקפת עולם היא שיהיה ספר על שמם. מי קורא את הספרים האלה? אני לא יודע. נקודת המוצא שלי היא שאף אחד לא קורא אותם מלבד מי שכתב אותם - כלומר סופר הצללים שנשכר עבור המשימה. מאחר שהמילים שם הן בדרך כלל גנריות, אותי מעסיקה בעיקר המעטפת. השם שנבחר לספר. התצלום. ההעמדה. הלבוש. ומה שהם מבקשים לומר על עצמם באמצעות כל אלה.
עטיפות הספרים של ישראל כ"ץ, ניר ברקת ומשה קצב
ישראל כ"ץ הלך על הפורמט הקלאסי, חליפה ועניבה אדומה, של מנהיג שרוצה להיות ראש ממשלה, אבל מהסוג שלא מתעסקים איתו. ניר ברקת לובש מכופתרת שחורה, ורק הפנים והידיים שלו חשופות, כדי להשרות אווירת הייטק-אלגנט, ולהראות שהוא אדם של מעשים. קצב הלך על תמונה מהארכיון, עם דגל והכל, כדי שנזכור לו את ימי הזוהר שלו, ולא את כל מה שבא אחר כך.
את השאלה הבאה יכולת לנחש כי היא כותבת את עצמה: סוגת הספרים הביוגרפים על נתניהו - גם כאן אנחנו חווים שפע שהניצן האחרון שלו הוא ספרה של מזל מועלם (ולפניו ספר של יוסי לוי). מה סוד הקסם הזה שמצמיח מגוון כזה של גרסאות ביוגרפיות סביב האיש?
לא חושב שיש כאן איזה צופן שקשה לפצח אותו. בסוף אנשים נמשכים לכוח, לא? אני באופן אישי מעדיף לקרוא על כשלונות יותר מאשר על הצלחות. אבל בוא נחכה ונראה איך הסיפור הזה יסתיים. אולי בסופו יהיה איזה קרשנדו צורם ועסיסי.
אוקיי, הבאת רעיון. תן לי שלושה רעיונות (כולל כותרת) לספרים על כישלונות מפוארים של פוליטיקאים שלא היית משאיר במגירה.
"אלטנוילנד". סתם, זו בדיחה, גם אותו לא קראתי. נראה לי שאת הרעיונות לספרים אשאיר לסופרים, אלעד. וכשהם ייצאו אני אכתוב עליהם בעיתון. זו העסקה!
ומה עם יועצי תקשורת? את ספרו של מי היית רוכש אם יכתוב?
קשה לי להאמין שאקרא ספר של אף אחד מהם. בכלל, אין לי סבלנות לאנשים שכותבים את הביוגרפיות של עצמם. שמישהו אחר יכתוב עליהם. אבל נכנסתי עכשיו לאתר הכנסת כדי להביט בכל השמות, ואני מודה שאין שם דמות אחת שהייתי רוצה לקרוא על חייה. הפנטזיה שלי היא שאיזה פוליטיקאי ותיק - או פוליטיקאית - ייצאו מהארון. ועדיף אחד או אחת מההומופובים המוצהרים. את הספר הזה הייתי קורא.
יש מי שמלינים שנושאי חברה לא מקבלים מספיק עיסוק וחשיפה בתקופת הבחירות, מה זה אומר על נושאי הספרות והתרבות?
הדבר היחיד שאנשים שמחים לדבר עליו כרגע זה יוקר המחיה. כלומר כסף. ופקקים. ובולענים. בכל תקופת בחירות יש הוט טופיק אחר. פעם זה היה איראן. אבל על ספרות ותרבות לא מדברים גם מחוץ לתקופת הבחירות, אז אין לי הרבה ציפיות. אולי צריך להתחיל להשקיע בספרי אודיו שאנשים יוכלו להאזין להם בזמן הפקקים. קצת למנף, מה יש?
"הדר מוכתר שוברת שתיקה" (צילום מסך)
כעורך פודקאסט שעוסק בעבר הארכיוני, אילו רגעים חדשותיים מהבחירות הנוכחיות היית לוקח למנהרת הזמן? מה ישרוד?
אני תוהה אם משהו מזה ישרוד. אני מרגיש שאנחנו בכזו קקופוניה היסטרית של נתונים ותחזיות ואמירות שערורייתיות - שאנחנו נותרים אדישים לזה כבר בזמן אמת. הדר מוכתר היא נייר לקמוס טוב בהקשר הזה - כשהראיון של היום משכיח את זה של ליל אמש, והכל הופך לבליל של זעזוע ונענוע ראש וציוצים ביקורתיים. נדמה לי שעדיין לא באה התמונה הזאת שנחקקת לך בזיכרון, בדרך כלל בעלבון או כאב יוצאי דופן, ונשארת איתך. אבל היי, יש לנו עוד יותר מחודש.
מעניין אם זאת היתה הביקורת גם בשנות השבעים...
בשביל שדימוי או רגע ייצרב היום בזיכרון הוא צריך להיות באמת עוצמתי. אפילו הישבן של קים קרדשיאן - שנחשף לאחרונה שוב על שער מגזין - לא הצליח לעורר הדים כמו בפעם הראשונה.
מצד שני כל כתבה של קושמרו...
:)
לסיום אשמח להמלצה על מרואיין או מרואיינת ושאלה שתופנה אליו או אליה.
יוענה גונן.
ומה לשאול אותה? 20 שאלות?
על מי תמליץ לראשות הממשלה, לא רק מבין המועמדים.
יש לה ידע עודף בתחום?
בכל תחום.
על מי אתה היית ממליץ? אל תגיד לי, עליה!
חחחחחחחחח. רעיון מעולה. אני בעד!