ארגון העיתונאים והעיתונאיות מאשים את המשטרה כי היא לא מטפלת במקרים של אלימות משטרתית כלפי עיתונאים. במכתב לפרקליט המדינה מונה הארגון 22 מקרים כאלה מן השנתיים האחרונות ודורש לגבש נוהל ייעודי לטיפול בתקיפת עיתונאים על-ידי שוטרים.
"אנחנו מבקשים להסב את תשומת ליבך ולבקש בדיקה מקיפה של סוגייה שאנחנו מתמודדים איתה כבר זמן רב: חוסר מענה, היעדר מתן סעדים, והיעדר חקירה מצד המחלקה לחקירות שוטרים כלפי תלונות שהגישו עיתונאים בשל אלימות שספגו מצד שוטרים", נכתב במכתב שנשלח בשבוע שעבר ע"י מנכ"ל הארגון אלי גרשנקרוין ואחראית חופש העיתונות בארגון ענת סרגוסטי, אל פרקליט המדינה עמית איסמן.
ארגון העיתונאים מייצג כ-3,000 עיתונאים והוא ארגון העובדים הגדול בתחום העיתונות, ולמעשה, כמעט היחיד. בארגון מנהלים מעקב אחרי מקרי אלימות משטרתית כלפי עיתונאים שהזדהו ככאלה והציגו תעודות מתאימות. העיתונאים המותקפים באים מכל קצוות התקשורת: המרכזית, החרדית, הערבית והבינלאומית.
"מדובר במגוון עיתנואים שהותקפו", לשון המכתב, "מפורסמים יותר, כמו משה נוסבאום מחדשות 12, או גידי ויץ מעיתון 'הארץ', שנאזק ונלקח לתחנת משטרה. שניהם הזדהו כעיתונאים. עיתונאים מכלי תקשורת מוכרים וידועים, כמו 'ידיעות אחרונות'. עיתונאים מכלי תקשורת חרדים, כלי תקשורת בערבית, כלי תקשורת מגזריים. עיתונאי 'הארץ' שהותקף למרות שהיה מצויד באפוד וקסדה שזיהו אותו כעיתונאי. עיתונאים שעובדים עבור כלי תקשורת ישראלים ועיתונאים שעובדים עבור סוכנויות זרות".
בארגון כותבים כי הם מעודדים עיתונאים להגיש תלונות למחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, אך הטיפול בהן מעורר אכזבה. בארגון מספקים שלוש דוגמאות:
"צלם עיתון 'הארץ' תומר אפלבאום סיקר הפגנה בכיכר רבין בתל אביב באפריל 2020 . בעת פיזור ההפגנה, התנפלו עליו שוטרים, זרקו אותו על הארץ, ואז השליכו אותו לניידת. הוא הזדהה כעיתונאי, וגם עיתונאים אחרים שהיו במקום העידו שמדובר בעיתונאי, אבל זה לא מנע את האלימות. בסופו של דבר הוא שוחרר, אך היה פצוע ובילה את הלילה בחדר המיון של בית החולים איכילוב. אפלבאום הגיש תלונה למח"ש, התלונה נבדקה, אך התיק נסגר. אפלבאום הגיש ערעור על סגירת התיק.
"מקרה אחר הוא של העיתונאי וחבר הוועד המנהל של הארגון, יאסר עוקבי. עוקבי נסע לצלם את האירועים סביב נטיעות קק״ל בנגב בדצמבר 2022. הוא הזדהה בפני השוטרים כעיתונאי והתאפשרה לו גישה למתחם סגור, משם דיווח בשידור חי לתחנת הרדיו שבה הוא עובד ולאתר האינטרנט. במהלך הדיווח ניגש אליו קצין במקום ודרש ממנו לצאת. אחרי דין ודברים בין השניים עוקבי נלקח לניידת, משם לתחנת משטרה, שם בוצעו על גופו שני חיפושים ואחריהם הוא נעצר וננעל בתא סגור. גם עוקבי הגיש תלונה למח״ש, בינתיים לא נקרא לתת עדות ולא ידוע לנו שנפתחה חקירה בנושא, ו/או שננקטו צעדים נגד מי מהשוטרים המעורבים בסיפור.
"המקרה השלישי הוא של הצלם ראמי ח'טיב, צלם ותיק ומוכר בירושלים וחבר ארגון
העיתונאים והעיתונאיות. באפריל האחרון, ב-15 בחודש, הוא תיעד אירועים אלימים בהר הבית בירושלים המזרחית. למרות שהוא מוכר גם לשוטרים כעיתונאי, ולמרות שהזדהה ככזה כאשר התבקש, קבוצה של שוטרים תקפה אותו באלימות והוא אף הוכה באמצעות אלות. האירוע נמשך דקות ארוכות. ובסופן פונה ח'טיב לחדר מיון בבית החולים הדסה, ומאז הוא סובל ומטופל בקופת החולים. ח'טיב הגיש תלונה למח"ש".
עוד כותבים בארגון לפרקליט המדינה כי ברוב המכריע של מקרי האלימות המשטרתית כלפי עיתונאים ישנו תיעוד רב ועדים, ולא צריך להיות קושי באיסוף הראיות, "אך ככל הידוע לנו הדברים האלה לא נעשים. ככל הידוע לנו, לא נשלחו התראות לשוטרים המכים, ולא הודעה לדרגים הבכירים במשטרה שיתדרכו את שוטרי השטח לגבי חשיבותה של עיתנות חופשית. ובשום מקרה לא הוגש כתב
אישום או אפילו תלונה כנגד שוטר או שוטרים שפגעו בעיתונאים.
"יותר מכך, המשטרה נמנעת מנקיטת צעדים - אפילו משמעתיים - נגד השוטרים האלימים, בתואנה שככל שהוגשה תלונה למח"ש, הם מנועים מלנקוט צעדים אופרטיביים. העובדה שמח"ש אינה נותנת מענה, ולא מעניקה סעדים לעיתונאים המתלוננים גורמת לעיתונאים לא להתלונן. העובדה שאין יותר תלונות של עיתונאים נגד שוטרים אלימים לא משקפת את המצב בשטח. היא משקפת את האפקט המצנן שיש לעובדה שמח"ש אינה עושה את תפקידה", לשון המכתב.