התיאורים היו מזוויעים. חיילים אמריקאים הלועגים בקול בחדר אוכל צבאי בבגדד לאשה שפניה עוותו לחלוטין מכוויות לאחר פיגוע, נהג רכב משוריין אמריקאי שפיתח התמחות מיוחדת בדריסת כלבים ברחובות בגדד וחיילים שגילו קבר אחים של ילדים עיראקים, אבל לא דיווחו לשלטונות אלא לקחו כמזכרת עצמות ואחד מהם אף הצמיד לקסדתו גולגולת של ילד. את כל אלה סיפק לקוראיו טוראי סקוט תומאס בבלוג "יומנאי בגדד", שהתפרסם במהדורת האינטרנט של השבועון "ניו רפבליק".
כתבי־עת ובלוגים ימניים יצאו למתקפה על ה"ניו רפבליק" בטענה שלתיאורים אין בסיס במציאות, וכל מטרתם היא להגביר את הביקורת על הנשיא בוש ועל המלחמה בעיראק גם במחיר הכפשת שמם של 160 אלף החיילים האמריקאים המוצבים שם. כדי להזים את הטענות החליט הבלוגר עצמו להיחשף: התברר שמדובר בחייל סקוט תומאס בושאם, בעלה של אחת מעובדות השבועון, שאכן משרת כחייל בעיראק. בושאם שב והצהיר שכל המידע שפורסם היה מדויק, פרט לאירוע אחד - לעגם של החיילים לאשה הפצועה - שהתרחש בבסיס אמריקאי בכוויית, לא בעיראק. מנגד התעקש הפנטגון: חקרנו את חבריו ליחידה של הכותב, ואיש מהם לא יכול היה לאשר שהדברים אכן התרחשו במציאות.
מבחינת ה"ניו רפבליק", המעניק גיבוי מלא לבלוגר, מדובר בעניין רגיש הנוגע למוניטין המקצועי שלו, לאחר שלפני תשע שנים הודה השבועון שנפל קורבן לפברוקיו של העיתונאי סטיבן גלס (שהפכו אחר־כך לסרט "חשיפה").
גיליון 69, ספטמבר 2007