אם חוני המעגל היה שוקע בתרדמת ב-2015 ומתעורר אחרי שבע שנים, הוא היה משפשף את עיניו בתדהמה. לא רק שיובל שטייניץ, האיש שלפני שש שנים עוד תמך בהרחבת השימוש בפחם מזהם, מודיע כי הוא עוזב את המערכת הפוליטית כדי "לנשום אוויר נקי". בנימין נתניהו - שכראש ממשלה פעל עם שטייניץ למנוע פיקוח על מחיר הגז והוזלה של החשמל – קופץ פתאום על עגלת יוקר המחיה!

לפני שבועיים (4.7) שיתף נתניהו בטוויטר גזיר עיתון עם הפניה לכתבה מאיימת, "החשמל מזנק, התייקרות של 16%", וצירף הבטחה משלו: "אנחנו נדע כיצד להוריד את המחירים". חדי העין שמו לב שנתניהו הקפיד לחתוך החוצה את שם העיתון, שמא יראו אוהדיו מהו כלי התקשורת שבחר לצטט. זה היה "ידיעות אחרונות", שהקדיש את רוב עמודו הראשון לכתבה על ההתייקרות.

זה לא היה הציוץ היחיד של נתניהו על יוקר המחיה. לאחרונה הוא זיהה את מצוקת המחירים המאמירים, ורוכב על גרעין האמת הזה כאילו דווקא הוא יהיה המושיע מאוזלת ידה של ממשלת יאיר לפיד. מחירי המזון בישראל גבוהים ב-30% ויותר מבשאר מדינות המערב, אבל הבעיה קיימת כבר שנים, ונתניהו התעלם ממנה לכל אורך שלטונו.

ביום אחר הצטלם ראש האופוזיציה, בגמלוניות מסוימת, כשהוא מנסה לנקות את שמשת מכוניתו כאחד האדם בשעה שעצר עם רכבו בתחנת דלק. כמו בתסריט גרוע הוא ניסה לגלם דמות שמתלוננת על מחירי הדלק, אבל ניכר בתנועותיו שזה לא סוג התדלוק שהוא בקי בו. יום קודם לכן שיחק נתניהו סצנה דומה עם בקבוק חלב בסניף של רמי לוי בירושלים.

בנימין נתניהו משתף בטוויטר את כתבת השער של "ידיעות אחרונות" בגיליון 4.7.2022 (צילום מסך)

אין ספק שפעולות שגרתיות של אדם היוצא לקניות אינן באות לנתניהו בספונטניות קולחת. אך ייתכן שבקמפיין יוקר המחיה הוא מקבל עזרה מכיוון בלתי צפוי: נוני מוזס.

צרכני הספינים של נתניהו ברשתות החברתיות רגילים להתקפות שהוא ושלוחיו משגרים מדי פעם כלפי מוזס, שמציירות אותו כנציג "השמאל" בתקשורת. הם מתעלמים משיתוף הפעולה המובהק שמתקיים לעתים קרובות בין שני האופורטוניסטים, היודעים לזהות הזדמנות לרווח משותף. בשיחה המוקלטת שבמרכז תיק 2000 מזכיר מוזס לנתניהו את שיתוף הפעולה שהיה ביניהם במערכות בחירות קודמות.

"ידיעות אחרונות" היה העיתון היחיד שלצד הצילום המרגש מיד ושם, שבו ביידן כורע על ברכיו לדבר עם שתי ניצולות שואה קשישות, פרסם גם כותרת על עליית מחיר הלחם

העמוד הראשון של "ידיעות אחרונות", שנתניהו מרבה לאחרונה לשתף תוך השמטת שם העיתון והלוגו שלו, מוקדש בשבועות האחרונים שוב ושוב למכת יוקר המחיה. יום אחד זועקת הכותרת באותיות קידוש לבנה על מחיר החשמל, ולמחרת על מה ש"ידיעות אחרונות" מכנה "מכת הדיור". כותרת המשנה לכתבה על מחירי הדיור מבקרת את כישלון תוכנית "דירה להשכיר" - יוזמת הדגל של יאיר לפיד כשהיה שר אוצר והיה אמור להקים 150 אלף דירות חדשות בשכירות מוזלת. רק 17 אלף מתוכן, מציין "ידיעות אחרונות", מומשו עד היום.

אפילו השבוע, כשהשערים הוקדשו ברובם לביקורו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, המשיך "ידיעות אחרונות" בפמפום נושא יוקר המחיה. "ידיעות" היה העיתון היחיד שלצד הצילום המרגש מיד ושם, שבו ביידן כורע על ברכיו לדבר עם שתי ניצולות שואה קשישות, פרסם כותרת על עליית מחיר הלחם. למחרת, כשהתברר ששיעור ההתייקרות כמעט כפול משדווח בתחילה - 36% במקום 20% - שוב קיבל הנושא כותרת בעמוד הראשון. זה היה ב-14.7, הלוא הוא יום הבסטיליה.

"36 אחוז התייקרות במחיר הלחם האחיד", כותרת בשער "ידיעות אחרונות", 14.7.2022

באתר ynet של הקבוצה קודמה לא מכבר כתבה על סבלם של זוגות צעירים (7.7) שאפילו בפריפריה כבר אינם מסוגלים לשכור דירה, ונאלצים גם לאחר חתונתם הצנועה לחזור להתגורר בבית ההורים. את הכותרת, "החלום שלילדים יהיה עתיד טוב יותר הולך ומתרחק", אפשר היה לקרוא כרמז שקוף ואירוני לשם מפלגתו של ראש הממשלה הנוכחי יאיר לפיד.

לפיד ודאי מתבונן בכותרות הענק ושואל את עצמו: "בצד של מי נמצא נוני מוזס?". כאיש תקשורת ותיק שעבד בעבר אצל המו"ל, לפיד יודע לזהות קמפיין בהתהוות. הוא הבין, מן הסתם, שהאינטרס של "ידיעות אחרונות" ו-ynet הוא לפמפם כעת את יוקר המחיה כדי לסייע לבחירתו של נתניהו. אם יחזור נתניהו לראשות הממשלה לא יהיה צורך ב"חוק צרפתי" ובהחלפת היועצת המשפטית לממשלה כדי לעכב את המשפט: כהונתו תספק אינספור תירוצים לדחיית הדיונים בגלל "ענייני מדינה" ונסיעות רשמיות לחו"ל, והמשפט יימרח לעד. שלושת הנאשמים האחרים, ונוני בראשם, ייהנו מהדחייה האינסופית.

כדי לשדר שהוא קשוב לרחשי לב הציבור, לפיד מיהר להודיע שהוא יעצור את עליית מחירי הלחם, ואף שוקל לשם כך שיפוי למאפיות. מן הסתם, לפיד ינסה להפנות עודפי תקציב (מהמסים שאנו משלמים) כדי להדביק פלסטר על הפצע - פתרון זמני שיקנה לו שקט תעשייתי בגזרת המחירים עד לבחירות.

מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס (מימין) והפוליטיקאי יאיר לפיד (צילומים: רוני שיצר ויונתן זינדל)

אבל האם הוא מסוגל לפתור את המשבר? השאלה האמיתית היא אם הוא רוצה. ניקח למשל את מחיר החשמל. בשנת 2015 התחייב לפיד כי "יש עתיד תתמוך במתווה הגז רק אם תצטרף אליו אפשרות פיקוח בידי הממשלה על מחיר הגז". ובכן: האפשרות הזו קיימת כבר עכשיו, עוד לפני הבחירות. ההחלטה להשתמש בה תלויה בשני שרים: שר האוצר אביגדור ליברמן, ידידו של לפיד, ושרת האנרגיה קארין אלהרר, שותפתו של לפיד למפלגה. אבל אם מישהו מצפה שליברמן ואלהרר יפעלו להורדת מחירי החשמל באמצעות מימוש אפשרות הפיקוח שהייתה כה חשובה ללפיד ב-2015, רבים הסיכויים שיתאכזב.

האם לפיד יצליח להוריד את מחיר הלחם אם ירכיב את הממשלה הבאה? אל תעצרו את נשימתכם: כמו ביבי ונוני, לפיד מקורב למונופולים הנותנים את הטון במדינה, ועליהם איש לא ישים רסן

הוא הדין במחיר הלחם. לחם בסיסי מחיטה מלאה הרי עולה בישראל יותר מפי שניים מאשר בבריטניה, שם אין כלל פיקוח מחירים. האם לפיד יצליח להוריד את מחירו אם יזכה להרכיב את הממשלה הבאה? אל תעצרו את נשימתכם: כמו ביבי ונוני, לפיד מקורב למונופולים הנותנים את הטון במדינה. עליהם אף אחד לא ישים רסן, ולא חשוב שהשלטון מתחלף מדי פעם בבחירות.

לפיד ונתניהו מצטיינים ברכיבה על סוגיות אקטואליות. הבחירות אמנם רחוקות, וקשה לדעת אילו אירועים יכבשו פתאום את סדר היום הציבורי, אבל ייתכן שאנו צופים בתחרות רודיאו שבה תיבחן יכולתם של שני מנהיגים אלו להחזיק מעמד על סוס הפרא המקפץ. אצל נתניהו מדובר בסוס שיכור השותה כל יום כשני בקבוקי שמפניה ורודה בעודו מתלונן על המחיר. אצל לפיד יהיה זה כנראה הסוס המדיני.

שאלת המפתח תהיה אם יוקר המחיה והמרמור הציבורי המצטבר זה כעשור יונחו לפתחו של לפיד עוד לפני הבחירות, או שמא יצליח ראש הממשלה הזמני לתמרן את השיח הציבורי לטובתו, ולהדוף את המחאה שנדחפת בעזרת הרוח הגבית של "ידיעות אחרונות".