"בעיראק של סרטוני היוטיוב אין בעיות ביוב, ולא נרשמה עליית טמפרטורות בשל היעלמות הריאות הירוקות והמחסור בעצים. עיראק של סרטוני היוטיוב היא ארץ שאין בה רעבים ואפשר לאכול, לשתות ולבלות בה חינם-אין-כסף, בעוד שבעיראק שבה אנחנו חיים, התושבים סובלים מעליות מחירים מטורפות, ערך הדינר הולך וצונח, ומשפחות חיות בעוני מחפיר".

דברי התוכחה האלה באים מפי מובין אל-ח'שאני, משורר עיראקי צעיר שכותב טורים לכמה כלי תקשורת ערביים. בטור שפרסם לאחרונה בשבועון הלבנוני "א-ספיר אל-ערבי" מוחה אל-ח'שאני על תופעת היוטיוברים הזרים שמבקרים בעיראק וחוזרים עם תיעוד נלהב של החוויה. למרות הכוונות הטובות, הוא טוען, יוצרי הווידיאו האלה משטיחים ומטשטשים את מציאות החיים בעיראק – שמצוקת הקיום בה קשה מנשוא.

ולוג (Vlog), קיצור של הצירוף "וידאו בלוג", הוא תופעה שנפוצה בשנים האחרונות בכל העולם. בעלי הוולוגים, היוטיוברים, עוסקים כמעט בכל נושא שעולה על הדעת, ואחד הז'אנרים הפופולריים הוא רשמים מטיולים וממסעות. היוטיובר מופיע בסרטוניו כשהוא מחויך, לרוב בבגדי תייר סקרן, מבקר במדינות ברחבי הגלובוס ומשתף את הצופים בחוויות, שהן לרוב חיוביות.

התופעה לא פסחה גם על מדינות המזרח התיכון. אלה אמנם מושכות בעיקר יוטיוברים זרים מהמערב, אבל גם יוטיוברים ערבים שמבקרים במדינות שכנות. כיוון שהיוצרים האלה מעוניינים ליצור תוכן מהנה שיזכה לצפיות רבות ברשתות החברתיות, הם לוכדים בעדשת המצלמה בעיקר את הפנים היפות והמפתיעות של המדינות שבהן הם מבקרים. לפעמים הם מביעים כוונה מפורשת לשפר את הדימוי השלילי של יעד הביקור, שבמזרח התיכון הוא לעתים קרובות מקום מוכה מלחמות ואסונות.

בגדאד שמתחת לפנס

עיראק של יוטיוב, טוען אל-ח'שאני, היא אידיליה שעיראקים רבים היו רוצים לחוות. "איש אינו חושש בה מהפסקות חשמל, מקריסת תשתיות, ומחוסר ביטחון כמעט בכל מקום". בעיראק של יוטיוב לא נהרגים אנשים מנשק שמחזיקות מיליציות וכנופיות שבטיות, ואין קרבות רחוב בין מחנות פוליטיים עוינים.

היוטיוברית המצרייה אימאן סובחי מצטלמת בבגדאד (צילום: ערוץ היוטיוב What If)

אלא שמדובר בעיראק מדומיינת. יוטיוברים שמבקרים בעיראק לימים ספורים לא יוצאים בדרך כלל מתחומי הבירה בגדאד. גם החוויה הבגדאדית שלהם נוטה להיות מוגבלת, והעיר מופיעה בתמונות ובסרטונים שלהם בעיקר בחודשי החורף הפוטוגניים. היוטיוברים לא מתוודעים למצוקות היומיום של התושבים, לפקקים ולזיהום האוויר.

ברוב הסרטונים מבגדאד חוזרים אותם אתרי תיירות ואותו רחוב שוקק עם מסעדות מקומיות – רחוב אל-מותנבי. למעשה זה הרחוב היחיד שהתאורה דולקת בו בשעות הערב, ולכן כל המשפחות בבגדאד נוהרות אליו בהיעדר אתרי בילוי חלופיים. רוב היוטיוברים, קובע אל-ח'שאני, עיוורים לעובדה הזאת. בסרטונים שהם מעלים ליוטיוב לא נראים הפקקים, העומס, המחנק והעימותים המזוינים שמתרחשים ברחובות בגדאד.

טיול של חינמים

חלק מהיוטיוברים שביקרו בעיראק, ממשיך אל-ח'שאני, מציגים אותה כמין מערת עלי באבא מלאה אוצרות חינם אין כסף. מרגע שהמבקר קנה כרטיס טיסה למדינה, הוא לא צריך לפתוח את הארנק. הוא מביא לדוגמה את היוטיובר המצרי סייף טהא, שהראה בסרטון איך הוא אוכל ושותה בעיראק במשך יום תמים הודות לרוחב לבם של תושביה ורוכליה. אחד מהם אפילו מזמין אותו ללון בביתו בחינם. יוטיוברים אחרים התפארו בכך שהצליחו להיכנס בלי לשלם לאתרים היסטוריים במדינה כמו הזיגורט המפורסם של אור.

היוטיוברית המצרייה אימאן סובחי מצטלמת בבגדאד (צילום: ערוץ היוטיוב What If)

השלטונות העיראקיים דווקא מרוצים מיוצרי הרשת ותומכים בהם, משום שהם מציגים את עיראק כיעד אטרקטיבי לתיירים זרים. אבל אם תיירות אמורה להיות מקור הכנסה חשוב לתושבי עיראק, טוען אל-ח'שאני – כי אז לא נכון, לא חכם ולא צודק לשווק את המדינה כגן עדן של מתנות חינם. עד כה, הוא מוסיף, התיירות הדתית לעיראק, במיוחד של שיעים, לא הניבה את ההכנסות המצופות. רבים מעולי הרגל למקומות הקדושים לשיעה בעיראק לא נדרשים להוציא אף דינר מכיסם במהלך הביקור במדינה, כי שיעים מקומיים שרואים בעזרה לעולי רגל מצווה דתית מארחים אותם בביתם ודואגים לכל צורכיהם.

בקיצור, מסכם אל-ח'שאני, כל אותם אורחים-לרגע מקבלים ומפיצים הלאה רושם חיובי מאוד על מדינה שהם לא מכירים ולא מבינים. התיעוד שמייפה את מצבם הקשה של תושבי עיראק מעודד תיירות נכנסת, אבל אפשר לחשוד שהוא מושפע מאינטרס אישי לעורר עניין ברשת ולגרוף צפיות.

הטיול המפנק בבגדאד לא מגלה לבעלי הוולוגים איך הרחובות שהם נהנו להצטלם בהם ייראו בתום עונת התיירות. הם עולים על מטוס עם עיראק מדומיינת בכרטיס הזיכרון של הסלולרי, ומשאירים מאחור את עיראק המציאותית - מדינה אומללה המלקקת את פצעיה משני עשורים של מלחמות וחוסר יציבות.