ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן מחקה את התביעה שהגישה נגד עיתונאי "הארץ" חיים לוינסון בגין שני ציוצים סאטיריים בהם לעג להתרפסותה בפני יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו. לדברי חברת הכנסת, החליטה למחוק את התביעה ללא תנאי לאחר שלוינסון פירסם ציוץ נוסף, בו שיבח אותה.
ב-27.4, ערב יום הזיכרון לשואה, צייץ לוינסון בחשבון הטוויטר שלו תצלום מסך הנחזה להציג ציוץ של ח"כ דיסטל-אטבריאן. בציוץ המדומה של חברת-הכנסת נכתב: "נזכור את כולם [אימוג'י נר], את כל מי שנרדפו באכזריות שאין שנייה לה והובלו כצאן לטבח רק משום היותם יהודים, או ראש ורעיית ראש ממשלה".
לציוץ הדמה של ח"כ דיסטל-אטבריאן הוסיף לוינסון את המשפט "פוסטים אפשריים ליום השואה". כשעתיים לאחר הציוץ המקורי הבהיר לוינסון בציוץ המשך כי מדובר ב"פייק", כלומר בציוץ שהוא עצמו יצר.
למחרת, אחרי שח"כ דיסטל-אטבריאן צייצה כי תחסום כל מי שיעשה לייק לציוץ נפרד של לוינסון המתייחס אליה, צייץ לוינסון ציוץ דמה נוסף של ח"כ דיסטל-אטבריאן, שבו כביכול כתבה "ונחסום את כולם, את לוחצי הריטוויט והלייק, כי השפלה שכזאת לעולם, לא אתן לפידי לשכוח". לציוץ זה הוסיף את המשפט "ציוצים אפשריים ליום השואה #2".
בגין שני הציוצים הללו הגישה ח"כ דיסטל-אטבריאן תביעת דיבה בסך כ-330 אלף שקלים נגד לוינסון.
לפי התביעה, שהוגשה בידי עו"ד אברהם סרוסי, הציוצים של לוינסון נועדו להשפיל ולבזות את ח"כ דיסטל-אטבריאן וגרמו לה נזקים.
"כבר בעצם הפעולה של זיוף ציוץ, התנהל התובע באורח המצוי על גבול הפלילי (ואין זה ברור מאיזה צד של אותו גבול) וממילא התנהל בדרך פסולה, פוגענית ובלתי ישרה, הן כלפי התובעת והן כלפי רבבות הקוראים של אותו ציוץ", נכתב בכתב התביעה. "אלא שמעשיו של הנתבע במסגרת הציוץ הראשון היו חמורים בהרבה מזיוף גרידא. תוכן הזיוף היה היסוד החמור יותר במסגרת האמור. הציוץ המיוחס שלא כדין לתובעת הוא מלאכת מחשבת של השמצה, הסתה והגחכה. בעת ובעונה אחת, משכיל הזיוף לבזות הן את התובעת והן את זכר השואה". לגבי הציוץ השני נכתב כי "הגדיש את הסאה וביקש להוסיף ולפגוע בתובעת".
ח"כ דיסטל-אטבריאן הוסיפה בתביעתה כי "אין לטעות ולראות בתובענה זו פגיעה בחופש הדיבור של הנתבע, הואיל והנתבע בחר ביודעין ומתוך כוונת מכוון לפרסם את דברי הבלע באמצעות עריכה גרפית שיצרה מצג שווא של פרופיל התובעת, לרבות תגובות ושיתופים לפוסט המזויף, ולא באמצעות הפרופיל האישי שלו שהיה מאפשר לכל מי שנחשף לפרסומים אלה להבין ולדעת שהדברים נאמרים מפי הנתבע ולא מפיה של התובעת".
בתגובה למכתב התראה שנשלח ללוינסון טרם הגשת התביעה השיב העיתונאי, באמצעות עו"ד ליעד ורצהיזר, כי "מדובר בביטוי סאטירי-פארודי בפלטפורמה שביטויים כאלה נפוצים בה". לפי לוינסון, הציוצים הסאטיריים שלו נועדו למתוח ביקורת על חברת-הכנסת, ובפרט "על החנופה וההתרפסות" שהיא מפגינה כלפי נתניהו ומשפחתו.
לאחרונה הגישה ח"כ דיסטל-אטבריאן בקשה למחיקת התביעה והסבירה כי "לאחר דין ודברים מול הנתבע, הסכימו הצדדים כי התביעה תימחק ללא צו להוצאות".
במענה לפניית "העין השביעית" הסבירה ח"כ דיסטל-אטבריאן כי החליטה למחוק את התביעה אחרי שנכחה לראות ציוץ שבו לוינסון הביע בה תמיכה פומבית. היה זה על רקע דברים שאמרה בראיון לערוץ הכנסת, על אודות חינוך בנה שנמצא על הספקטרום האוטיסטי.
"יצא לי לקרוא לפני עשור את הספר שכתבה גלית דיסטל"א 'ואם היו אומרים לך' על משפחה שהבת מתבררת כאוטיסטית", צייץ לוינסון. "ספר יפה, מלא אהבה ומורכבות שגרם לי להעריך את הגברת מלכתחילה. שכל אחד יצייץ מה שבא לו. אבל נראה לי התמודדות כזו היא מסוג הדברים שעדיף שכל אחד ישמור את הדעות לעצמו. או שלפחות יקרא את הספר ואז".
לדברי ח"כ דיסטל-אטבריאן, הציוץ של לוינסון נגע ללבה, ואחרי התלבטות של כמה ימים יצרה עמו קשר ובסופו של דבר החליטה לוותר על התביעה שהגישה. לדבריה היא עדיין חושבת שהתביעה שלה היתה מוצדקת מאין כמוה, אולם "כל הרוח מהמפרשים יצאה" מרגע שלוינסון התגלה באנושיותו. "מבחינתי זה מאחורי בלי שום תנאים נלווים והתניות", מסרה.
זו אינה הפעם הראשונה שלוינסון נתבע בגין ציוץ סאטירי. בבית-המשפט עודנה תלויה ועומדת תביעה בסך 140 אלף שקלים שהגיש ערוץ 20 נגד עיתונאי "הארץ" בעקבות ציוץ שלעג לסיקורו של נתניהו בערוץ.
46765-05-22