לא חלפו שלושה שבועות מאז שפרסמתי כאן טור על הפוליטיקה של הזיהום, שעסק בסבך קשרי ההון-שלטון-עיתון שמאפשרים למזהמים הגדולים להמשיך בשלהם – ועוד דוגמאות מהשטח מכות בנו שוב ושוב.
מקרה המבחן שהצגתי בטור ההוא היה הזיהום ממפעל נשר רמלה. סיפרתי על דיון בוועדת הפנים והסביבה בכנסת; על ההיבטים הסביבתיים והבריאותיים של פעילות המפעל; על שתיקת השלטון המקומי, לרבות ראש העיר רמלה, מיכאל וידל, שלא שמע, לא ראה ולא יודע כלום על זיהום; וגם על גם רפיסות הפיקוח והאכיפה של המשרד להגנת הסביבה ובדידות התושבים הנלחמים על חייהם.
המעקב הציבורי והתקשורתי, שנבע מהאגפים החופשיים בתקשורת, אמנם הצליח להעלות לרגע את הנושא לסדר היום, אבל בשורה התחתונה החליט המשרד להגנת הסביבה לתת למפעל היתר פליטה חדש בלי לספק לציבור יותר מדי הסברים על פעולות הפיקוח והאכיפה במקום, על הניטור, ועל הזיהום ובכלל.
רגע אחר כך חזרו לככב בכותרות מפעלי ים המלח מבית כיל, לככב במובן השלילי של המילה כמובן, בשל זיהום סביבתי ותעשייתי של מי ים המלח שזרמו מתעלה חדשה של החברה למניפת צאלים. גם הפעם כיל הוכיחו לכולנו מי באמת מושל באזור, והרשויות נשארו מאחור.
והנה, בשבוע האחרון עמד בעין הסערה מזהם מרכזי נוסף בישראל, שאפשר לקרוא לו מזהם סדרתי: בית הזיקוק לנפט בחיפה (בזן) שבשליטת עידן עופר (בימים אלה מתקיים קרב על השליטה בחברה, שטרם הוכרע).
עידן עופר, בעל השליטה בבז"ן (צילום: משה שי)
תחילתו של מעשה בדיון בכנסת בעניין הזיהום המתמשך מבתי הזיקוק, שבו הציגה ד"ר איזבלה קרקיס, מנהלת המחלקה לאפידמיולוגיה סביבתית במשרד הבריאות, נתונים חדשים ומדאיגים על מגמה מתמשכת של תחלואה עודפת במחלות שונות במפרץ חיפה - מחלות לב, נשימה וסרטן, גם בקרב ילדים. "לדעתנו ההשפעה הסביבתית של מפעלי בזן היא משמעותית מאוד", סיכמה קרקיס. "במשך תקופה ארוכה הממצא הזה לא משתנה. אנחנו תומכים בסגירת המפעלים, חשוב להפסיק את המזהם הזה".
אבל מה עושים במשרד הבריאות עם הממצאים הללו? קרקיס לא נשאלה ולא פירטה. ומה עושה בנידון שר הבריאות, ניצן הורוביץ? ככל הידוע, כלום ושום דבר.
הדיון אמנם עסק בבזן, אבל נציגי המפעל, שהוזמנו לכנסת, לא הגיעו, ובכך חשפו את היעדר ההרתעה של הכנסת מול בעלי ההון והוכיחו מי באמת מנהל פה את המדינה. יחד עם זאת, חלק מחברי הועדה בכנסת לא הגיעו לדיון החשוב, ביניהם גם חברי כנסת שמצהירים מעל כל במה כי הם ירוקים מירוק.
בתוך כך הציגה בוועדה ד"ר ליהי שחר ברמן, מנכ"לית איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה, את המציאות הסביבתית העגומה של תושבי האזור, על החריגות בפליטת מזהמים שונים מבזן, ועל פליטת עשן מזהם מהלפידים שמופעלים במתחם התעשייתי כאמצעי הגנה בעת תקלה או בהשבתה והשמשה של תהליכים.
ד"ר שחר ברמן זעקה גם על הקושי של איגוד הערים לקבל נתונים מבזן ולפקח עליהם, וסיכמה: "יש התנהגות בריונית כלפי הפקחים וזה הופך גרוע משנה לשנה. הם לא עומדים בהיתרים, מיצו את היכולת להפחית את הפליטות, והרגולטור חלש".
גם יו"ר האיגוד, עו"ד שרית גולן-שטיינברג, חברת מועצת העיר חיפה, דיברה בוועדה ואמרה חד וחלק: "היתר הפליטה לאוויר זו חליפה שנתפרת למידותיו של מפעל, במה הוא כן יכול לעמוד בחוק". אתם הבנתם את זה? "הכל הצגה אחת גדולה", הוסיפה גולן-שטיינברג, "ואין לנו גם יכולת לאכוף אותה".
השריפה במיכל הדלק במתחם בתי הזיקוק לנפט בחיפה,
25.12.2016 (צילום: יאיר גיל)
עו"ד גולן-שטיינברג השתתפה גם בתוכנית "הזמן הירוק" של יפעת גליק בכאן 11 והציגה שוב את עומק מחדל הפיקוח והאכיפה מול בזן, של האיגוד עצמו ובעיקר של המשרד להגנת הסביבה, כשהן מעלות שיחה בין ד"ר שחר ברמן למנכ"ל בזן, מלאכי אלפר. השיחה מתקיימת בזמן שפקחית של האיגוד עומדת בשער המפעל, בשל ערכים מאוד מאוד גבוהים של בנזן, מזהם מסרטן בכל ריכוז ובכל זמן, שנמדדו סמוך לבזן, אך לא מורשה להיכנס. ומה עושה מנכ"ל בזן? מפנה את מנכ"לית האיגוד ליעוץ המשפטי וטוען שהיא לא מבינה דבר וחצי דבר - אתם הבנתם את זה?!
במקרה אחר, מספרת גולן-שטיינברג, המצלמה התרמית החדשה של האיגוד זיהו דליפה, פקח שהגיע למקום הוכנס למתחם בזן אבל הופנה למקום אחר. איפה המשרד להגנת הסביבה אתם שואלים? איפה השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג? שאלה טובה, באמת איפה?
שרת האנרגיה קארין אלהרר (צילום: פלאש 90)
אבל אם בזן לא באים אל הכנסת, שרת האנרגיה קארין אלהרר מגיעה לבזן, במסגרת סיור "כחלק מההכנות ליישום החלטת הממשלה לפינוי התעשייה". השרה גם הוציאה הודעה לתקשורת על הסיור החשוב והמהלכים שהחלו לפינוי בזן, ועל הדרך גם עשתה יחצ לבזן והכריזה שהם הפחיתו פלאים את הזיהום בעשור האחרון. מעניין. האם השרה מכירה את הנתונים העדכניים על הזיהום מבזן? והאם היא שמעה על הדיון הנוקב שנערך יום לפני כן בכנסת?
רגע לפני שניכנס למערכת בחירות נוספת, צריך ללמוד להיזהר מזיהום סביבתי פוליטי. אנחנו חייבים לבחון את ההודעות לעיתונות, את ההצהרות לתקשורת, את ההבטחות, הכותרות, הסיפורים והברבורים של חברות וחברי הכנסת, כנגד המציאות בשטח. חשוב לבחון לא רק מה הפוליטיקאים עשו או קידמו, אם בכלל, אלא גם מה לא עשו, מה לא קידמו, איפה לא הצביעו בעד ואפילו הצביעו נגד. חייבים לחשוף את הפוליטיקה של הזיהום, את השמות והפנים, את הקשרים וההקשרים, את העובדות.
ואף שנדמה כי זיהום סביבתי פוליטי הוא רק זיהום במילים, הרי שהוא אחראי לא פחות לזיהום בפועל מייצור חשמל, מתחבורה, מתעשייה, מצריכה ומבזבוז של מזון ופסולת. כי ההחלטות של חברי הכנסת והשרים, החקיקה, הפיקוח, העשייה - הם אלו שצריכים ויכולים לעשות את ההבדל בין אוויר, אדמה ומים מזוהמים לבין סביבה נקייה. בין חולי ומוות לבריאות וחיים.
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)