סוף השבוע הרגוע שעבר על אזור חברון מאפשר לעיתונים להקדיש את הכותרות הראשיות לנושאים אחרים, ואלו נחלקות הבוקר בין הכנות לפריימריז של הליכוד ("מעריב", "הארץ"), הקסאמים שנורים מרצועת עזה אל עבר הנגב הישראלי ("ידיעות אחרונות"), ושילוב של השניים ("ישראל היום").

במקום עצומה

ראויה לציון במיוחד הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" – "כך נראית הרגיעה: 215 קסאמים בחודש" – המציבה בראש סדר היום את הסבל המתמשך של תושבי הנגב המערבי, וזאת לאחר למעלה מחודש שבמהלכו הסתפקו כל העיתונים בדיווח מוצנע יחסית על נפילות הקסאמים המתמשכות. בעוד שב"מעריב", לשם השוואה, ידיעה על נפילת הקסאמים ופצצות המרגמה בסוף השבוע מופיעה רק בתחתית עמ' 8, ב"ידיעות אחרונות" החליטו לא להמתין להרוג או לנפגע הראשון מירי הרקטות, והקדישו להתרחשות הזו לא רק את הכותרת הראשית, אלא גם את כל הכפולה הפותחת של העיתון. זו בוודאי דרך בוגרת יותר לנסות לייצר סדר יום מאשר החתמת מנהיגים על עצומה, כפי שיזם העיתון בשבוע שעבר.

גורמים אפשריים להחלטה – השקט היחסי שכאמור שרר בחברון במהלך סוף השבוע, ההכרזה של שרת החוץ ציפי לבני כי יש להגיב על ירי הקסאמים בירי לעבר עזה, והעובדה כי הבוקר אמורה הממשלה לאשר תקציב של 600 מיליון שקל המיועד למיגון דירות באזור. גם ההזדמנות, לאחר אירועי חברון, לחזור לנושא פטריוטי (מזווית קורבנית) בוודאי תרמה להחלטה.

לא תשרוף בית גוי בשבת

אך האם באמת היה סוף שבוע שקט בחברון? בעמ' 8 של "מעריב", תחת הכותרת "חשש בצה"ל: הפלסטינים נערכים לפעולות נקמה", מדווחים עמית כהן ואמיר בוחבוט כי "הפלסטינים מספרים" שקבוצת מתנחלים פרצה אתמול לבית בעיר העתיקה של חברון, "זרעה הרס בדירה והעלתה באש את הסלון". פלסטיני אחר מספר לשניים כי ביום שישי נרגמו באבנים בתים באזור. עוד מצוין בידיעה, ללא סייג של "דיווח ממקור פלסטיני", כי נרשמו יידויי אבנים גם באזור סוסיא, בכפר טורמוס ובבית-חגי, וכי באזור מעלה-לבונה נפצע נהג פלסטיני באורח בינוני לאחר שרכבו התהפך לצד הדרך כשניסה לחמוק מאבנים שנזרקו לעברו. כל הדיווחים הללו, יש להזכיר, מופיעים תחת כותרת המתריעה מפני פעולות נקם של פלסטינים.

גם ב"ידיעות אחרונות" מדווח על הבית שנשרף [רוני שקד], ואף מצורף לידיעה תצלום גדול של פנים הבית השרוף [אי.פי.אי]. כתב העיתון מביא את תיאורו של דייר הבית, המספר על רגעי האימה שחווה עם משפחתו וכיצד החיילים באזור נמנעו מלעזור לו (אחד מהם אפילו צחק כשביקש את עזרתו, הוא אומר), אך הידיעה מטילה ספק מסוים בגרסת הפלסטיני, הן בכותרת המשנה והן בפסקה הפותחת. "הפלסטינים טוענים שהמתנחלים הציתו, למרות השבת, בית בלב חברון", קוראת כותרת המשנה. ואילו בפסקת הפתיחה נכתב: "המתנחלים הוכיחו שהם רציניים בכוונתם לנקום, אבל עד כדי הדלקת אש בליל שבת?". נראה כי שקד מצוי בהלכות היהדות ויודע כי אין כל סתירה בין קיום תורה ומצוות ובין הצתת בית גוי, אך תהום פעורה בין ערכי היהדות ובין הצתת בית גוי בשבת.

מחיר ההתערבות

ביום שישי דיווח כתב "הארץ" אבי יששכרוף כיצד הוא וכמה עיתונאים אחרים הגנו בגופם על פלסטינים מפני לינץ' שביקשה לעשות בהם חבורת פורעים יהודית. אחת העיתונאיות שהתלוו ליששכרוף באותה הזדמנות היתה צלמת סוכנות ג'יני טס שפלן, שנשלחה לחברון מטעם העיתון. הבוקר דיווחו כל העיתונים על פציעתה על-ידי חייל צה"ל, שהיכה בה באגרופו ובקת הרובה שלו. זה היה, כמובן, רק עניין של זמן. אמנם גם זבוב על הקיר הצופה במתרחש סביבו עלול להיפגע, אך הסיכוי לחטוף מכה גדל מרגע שאתה מחליט לנטוש את עמדת המתעד ומתחיל להתערב במציאות הנגלית בפניך (לחובבי הדימויים, כשאתה הופך מזבוב על הקיר ליתוש טורדני).

צבי זינגר מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי שפלן העירה לחייל כשזה ניסה לחטוף מצלמה של צלם אחר, ואז הוכתה. לפי הדיווח של אמיר בוחבוט ב"מעריב", שפלן רדפה אחר חייל, צילמה אותו וביקשה את פרטיו, והוא היכה אותה בתגובה. ב"הארץ" מדווח [כתב "הארץ" ועמוס הראל] כי לאחר ששפלן צילמה את החייל כשהוא מנסה לקחת מצלמה מצלם אחר, הוא "חבט בפניה, הפילהּ על המדרכה והיכה בראשה בקת רובהו".

ב"הארץ" מופיעה הידיעה בעמ' 2, אך כבר בראש עמוד השער מופיע טור מיוחד שכתב עמוס הראל בעניין, תחת הכותרת "אין הצדקה לתת מכה בקת רובה בראשה של עיתונאית". הראל מודיע לכל: "טס שפלן היתה בחברון בשליחות מקצועית. גם כעת יש עיתון מאחוריה", ומוסיף: "ההתקפה עליה מעלה הרהורים נוגים בשאלה מה קורה כשסתם אזרח (פלסטיני, אך לפעמים גם פעיל ימין המוכה בידי שוטרים) מותקף בנסיבות דומות".

הראל משבח את תגובתם המהירה יחסית של גורמים בצה"ל, שהבינו מיד את חומרת האירוע. אכן נראה כי המחדל הצה"לי שייך הפעם לחייל המכה בלבד – לא רק שהסתבך עם התקשורת, הוא אפילו לא ניצל את ההזדמנות כדי לשבור לצלמת את מצלמתה. זה כבר באמת חוסר אחריות. משום כך מתפרסם הבוקר על שער עיתון "הארץ" תצלום של שפלן שבו נראה החייל שתקף אותה כשהוא מישיר מבט למצלמה.

אין דין ואין חשבון

האגודה לזכויות האזרח מפרסמת היום דו"ח מיוחד על מצב זכויות האזרח בישראל. רוב העיתונים כמעט שהתעלמו מהממצאים הקשים העולים מן הדו"ח. נראה כי במערכות העיתונים לא אוהבים מספרים ומגמות ומעדיפים מקרים אישיים קורעי לב. לכן, עד שבאגודה לזכויות האזרח לא יצרפו לכל נתון פנים אנושיות, לא צפוי שינוי גדול בסיקור הדו"חות שלהם.

הדו"ח, שמציב את ישראל במקום השני בין מדינות העולם המערבי בכל הנוגע לפערים חברתיים, זוכה למשבצת קטנה בתחתית עמ' 9 ב"ידיעות אחרונות". ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה בינונית על העניין במרכז עמ' 6. "ישראל היום" הוא העיתון היחיד המעניק לדו"ח הפניה בשער – משבצת קטנה בפינה הימנית התחתונה, קטנה יותר מזו המלמדת כי היום ייפתח המשפט בעניין רצח הילדה רוז פיזם.

רק ב"מעריב" מקבל הדו"ח מעט יותר תשומת לב עיתונאית, כשנתוניו מופיעים לרחוב כל הכפולה השמינית של העיתון [מיכל גרינברג]. למען הסר ספק, המידע בדו"ח חשוב וחמור, וכולל התראות על כך כי כחמישית מהעובדים בישראל נטולים זכויות סוציאליות בסיסיות, נשים ועולים מופלים לרעה בשכרם, וכי מדינת ישראל הפכה לאחרונה למובילה בסחר בבני-אדם כשהחלה לא רק לייבא נשים למטרות זנות, אלא גם לייצא נשים למדינות אירופה.

כל אחד מהנתונים הללו, וגם כמה מהאחרים הנזכרים בדו"ח, ראוי היה לכותרת מרכזית בעיתון המבקש ליידע את קוראיו על הנעשה במדינה. אבל, כאמור, סבל אנושי נטול פנים אינו שווה את הנייר שעליו הדיווח מודפס. תחת זאת, חלק נכבד משער "ידיעות אחרונות", וכן מלוא עמ' 10, מוקדשים הבוקר לידיעה על חולת סרטן סופני המחפשת משפחה מאמצת לשני ילדיה [דוד רגב]. דיווח שכזה משתלם הרבה יותר מסקירה על דו"ח של האגודה לזכויות האזרח; לאחר שהחולה תמות והילדים ימצאו משפחה מאמצת, יוכל העיתון להזכיר כיצד עזר לעוד שני אזרחים בישראל, ממש כפי שהוא עושה היום, במסגרת קטנה [ניר גונטז' וראובן וייס] המספרת על הפעם הקודמת שבה נחלץ העיתון לעזרת חולה סופנית.

ענייני תקשורת

אמיר טייג מדווח ב"כלכליסט" כי מנכ"ל אתר נענע 10, זאב חספר, עוזב את תפקידו על רקע שיעורי החשיפה הנמוכים של האתר לאחר השקתו המחודשת.

ב"דה-מרקר" מתפרסמת הבוקר ידיעה נרחבת [אופיר בר-זהר] בעקבות תחקיר שערך רביב דרוקר בערוץ 10. התחקיר, ששודר ביום שישי האחרון, פירט, בין היתר, את הסכומים שגרפו עיתונאים וכוכבי תקשורת שהועסקו בתחנת רדיו 99 כשזו היתה בבעלות ארקדי גאידמק. לפי הנתונים שפירסם דרוקר, שדרי התחנה קיבלו סכומים גבוהים מאוד עבור מלאכתם.

יש להניח כי הסיבה למיקום המרכזי שמקבלת הבוקר ידיעת הפולו-אפ ב"דה-מרקר" (מרבית עמ' 10 והפניה בולטת בשער) היא העובדה שחגי גולן, עורך העיתון הכלכלי המתחרה "גלובס", הוא בין העיתונאים שהוזכרו בתחקיר. גולן קיבל מגאידמק 50 אלף שקל לחודש על הגשת תוכנית כלכלה יומית בתחנה. עובדה זו מעוררת שאלות אתיות קשות מאחר שעיתונו של גולן מסקר באופן תדיר את עסקיו של בעל התחנה. "'גלובס' עשה לגאידמק חיים קשים", אמר גולן בתגובה לכתבה בערוץ 10, ותגובה זו מופיעה גם הבוקר ב"דה-מרקר".

משרד הפרסום של "ישראל היום" יוצא הבוקר בהתקפה ישירה על "ידיעות אחרונות" מעל דפי "דה-מרקר". תחת הכותרת "ידיעות אחרונות!", הכתובה בגופן הסמליל של העיתון, מופיעה הקריאה "רוצים להגדיל את התפוצה? פרסמו ב'ישראל היום'". בהמשך נכתב: "למרות שאתם מתחרים שלנו, אנחנו מאמינים שגם לכם מגיע ליהנות מעוצמת הפרסום של 'ישראל היום'". זו, כמובן, פרובוקציה בלבד, אך רבים מתייחסים לחינמון כאל פלטפורמה פרסומית משמעותית. הבוקר, למשל, מופיעות בעיתון שלוש מודעות שונות מטעם מועמדים בבחירות המקדימות של הליכוד.

בראש שער "מעריב", לצד סמליל העיתון, מופיעה הפניה למוסף חדש בשם "סגנון בית", שיחולק החל מהשבוע בימי שלישי.