מאהל המחאה של העולים מאתיופיה, אתמול מול משרד החוץ בירושלים (צילום: מיכל פתאל)

אתמול הציג שר האוצר רוני בר-און את תוכנית החירום לטיפול במשבר הכלכלי. העיתונים מציגים חזית אחידה למדי, כולל "הארץ", שאתמול עוד קרא שלא לפגוע במסגרת התקציב. בכל העיתונים נכתב, בדרגת חומרה כזו או אחרת, שהתוכנית היא בלוף, סכומי הסיוע ששר האוצר נוקב אינם נכונים והם תוצאה של תעלול חשבונאי, והתשתיות שניתן לכאורה סיוע מיוחד לבנייתן היו אמורות להיבנות מזמן. רוב הכותבים גם קוראים לשר האוצר להוסיף לתוכנית סיוע לשוק ההון, או יותר נכון לנפגעיו, בעלי קרנות הפנסיה שערכן צנח. ההתנגדות לתוכנית עזה כל-כך, עד שהעיתונים אינם מאמצים את השם המכובס החדש, "תוכנית ההאצה", וממשיכים לכנות אותה "תוכנית החירום".

לא לתוכנית החירום

"מעריב" חריף מכולם: "אין להם תשובה", קובעת הכותרת הראשית. כותרת המשנה מכריזה: "תוכנית החירום הכלכלית נכשלת פעמיים". לפי רפי רוזנפלד, שתקציר המאמר שלו מופיע על השער, התוכנית של בר-און אינה עוזרת לנפגעים מירידת ערך הקרנות, וגם לא להתגוננות מפני המיתון, משום שלמעשה לא אושרה תוספת תקציב למימון התוכנית, ומדובר בכספים שהיו יוצאים ממילא במסגרת התקציב. רוזנפלד תוקף גם את ראש הממשלה אהוד אולמרט, שהתנה, לכאורה, סיוע לנפגעי קרנות הפנסיה בהעברת תקציב 2009 על-ידי חבריו לקואליציה. בכפולה הפותחת של העיתון כותב אלי הורביץ, יו"ר חברת טבע, וגם הוא קורא לשר האוצר לפרוש רשת ביטחון לקרנות הפנסיה. "לתומי סברתי שתוכנית חירום אמורה לפתור בעיות חירום מיידיות", הוא כותב. "הבעיה הכלכלית הקשה ביותר כיום היא הפאניקה הציבורית שהתעוררה לגבי ההפסדים של העמיתים בקופות הגמל ובקרנות הפנסיה, ואותה צריך לעצור ומיד. לצערי, אין בתוכנית החירום של האוצר כל התייחסות לכך". על שער "ידיעות אחרונות" יש הפניה למאמר של סבר פלוצקר: "תוכנית בכאילו". נחמיה שטרסלר כותב על "התעלול של האוצר".

מימין: ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל, אתמול בכנסת (צילום: פלאש 90)

הכותרת על שער "כלכליסט" מסכמת את העניין היטב: "התוכנית להאצת המשק היא בעצם מסלול עוקף תקציב. תוכנית החירום: בפועל רק 1.5 מיליארד שקל. האוצר הציג אתמול את תוכניתו בהיקף של 21.7 מיליארד שקל, אך רק 1.5 מיליארד מתוכם הם מעבר למה שתוכנן ממילא לתקציב 2009. בר-און מסרב בינתיים לפרוש רשת ביטחון לקופות הגמל".

כל העיתונים כותבים על איום ההסתדרות להשבית את המשק. יו"ר ההסתדרות עופר עיני מוצג בעיתונים כמתנגד החזק ביותר לתוכנית החירום של בר-און. הכותרת הראשית ב"ישראל היום" היא "רשת ביטחון לפנסיה – או השבתת המשק", המובאת במרכאות כציטוט של עיני. כותרת הגג ב"ידיעות אחרונות" היא "ההסתדרות – נסגור המדינה". עם זאת, ולצד התמיכה של נגיד בנק ישראל, העיתונים, במיוחד "ישראל היום", מצטטים מתנגדים רבים אחרים, מימין ומשמאל של המערכת הפוליטית.

אפקט דנקנר, או שלא

ברשימות הטייקונים הנופלים, המופיעות תדיר בעיתונות של הזמן האחרון, נוחי דנקנר מוזכר הרבה פחות מיצחק תשובה, לב לבייב, אליעזר פישמן, שעיה בוימלגרין ועוד ועוד שמות, מוכרים פחות או יותר. שמו של דנקנר הוזכר בהקשרים לא מחמיאים בעיקר כשהעניינים הכלכליים יצאו ממוספי הכלכלה ועברו לאגף החדשות. רק אז ראינו את פרצופו של דנקנר מתנוסס לצד טייקונים מפסידים אחרים. בקיצור, עיתוני הכלכלה רוחשים יראה לדנקנר ונזהרים בכבודו כאילו הוא מעסיק בריון שמרים טלפון לעורך בכל פעם שנכתב משהו לא נעים על הבוס.

החיבוטים והייסורים הללו נשקפים, כך נדמה, מטורו של סגן מו"ל "הארץ", גיא רולניק, "תיבת נוחי", המתפרסם היום בפתח המוסף הכלכלי "מרקר ויק". רולניק כותב טור מפותל ומתפתל, מלופף בעצמו עד כדי כך שקשה לחלץ ממנו את השורה התחתונה: דנקנר שילם לחברה להערכת שווי כדי שתפיק דו"ח שאינו נכון על שווי המגרש שקנה בלאס-וגאס (ב-1.2 מיליארד דולר).

עוד במוסף, סמי פרץ כותב כי המשבר יביא להמשך פיזור ההון שהחל בוועדת ברודט, אז הוציאה ההפרטה את המשק מאחיזתם של הבנקים וחילקה את ההון בין כמה טייקונים. כעת, כותב פרץ, יתחלק ההון בין ארבעים משפחות במקום בין עשרים, אלא אם יקרה תהליך הפוך, וההון יחזור לבנקים; בנקים שפרץ מנצל את ההזדמנות כדי למרוט את ההילה שהתגבשה מעל לראשיהם:

"הם מתענגים על מה שקורה כיום בשוק ההון ורואים במפלת הגופים המוסדיים הוכחה לכשלונה של ועדת בכר, שנטלה מהם את קופות הגמל וקרנות הנאמנות [...] הטענה של הבנקאים היא שאם הנכסים האלה היו עדיין בבעלותם, לא היה מתפתח כזה משבר בשוק האג"ח הקונצרני, כי הבנקים הם אחראים יותר ולא היו מממנים כל מיני זבי חוטם כפי שהמוסדיים מימנו. הבנקים טועים. אם הקופות והקרנות היו בידי הבנקים, התסבוכת היתה יכולה להיות אף גדולה יותר. מי לידינו יתקע כי בנק הפועלים, שהפסיד 1.3 מיליארד דולר עקב השקעות כושלות בארה"ב, לא היה דוחף את קופות הגמל שלו להשקעות דומות? ואיך היה נראה אז מצבו של הפועלים אם גם הבנק וגם החוסכים שלו היו סופגים כזו מכה? האם גם אז הבנקים הישראליים היו נראים כמו אי של יציבות כפי שהם מצטיירים כיום?".

לפני כמה שבועות התלונן יאיר לפיד בטורו ב"ידיעות אחרונות" כי "אף אחד לא אמר לו" שכספי החסכונות שלו מושקעים בבורסה (בעקבות ועדת בכר). אתמול הודה יואל אסתרון, עורך העל של "כלכליסט", כי גם הוא לא ממש ידע מה בדיוק הולך שם, בניירות האלה שהיה מקבל בדואר מקרנות החסכון. כיצד אדם שאינו יודע לקרוא את האותיות הקטנות של מסמכים כלכליים פשוטים, ממונה על הקמתו של עיתון כלכלי? לפחות אסתרון לא מתנהג כמו לפיד ולא מאשים את כל העולם ואשתו, אלא כותב "אני אשם". כעת אסתרון יכול לקרוא את הטור של פרץ, ולהתנחם בכך שגם אם החסכונות שלו היו נשארים בבנק, סביר להניח שהם היו הולכים פייפן.

יוצאים מלבנון, נכנסים לעזה?

"אולמרט וברק הוזעקו לירדן", זועקת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". לפי שמעון שיפר, "המלך עבדאללה כינס שלשום פסגת חירום. ביקש שישראל לא תצא לפעולה בעזה. רה"מ ושר הביטחון השיבו: לא נוכל להבליג עוד הרבה". ובשקט יחסי, אולמרט נסוג מלבנון. שוב. "אולמרט החליט: מו"מ על נסיגה מצפון רג'ר" היא הכותרת בעמ' 9 ב"מעריב". כל העיתונים מדווחים על דו"ח נוסף של הסוכנות לאנרגיה אטומית, המחזק את הטענה שסוריה ניסתה לפתח נשק אטומי.

לא טמבל

בשישי שעבר כינה נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" את ראש העיר הנכנס שלו, ניר ברקת, במלים "חמור" ו"טמבל". ברקת ספג אש גם מכיוונים אחרים על הצהרותיו באשר להורדת גשר המיתרים וביטול הרכבת הקלה. היום הוא מקבל חיזוק מאסתר זנדברג, בעלת הטור האדריכלי במוסף "גלריה" של "הארץ":

"את הרכבת הקלה יש כל הסיבות שבעולם לעצור. ברקת הבטיח לבחון מחדש את כדאיותו של הפרויקט, ואולי יגיע גם הוא למסקנה כי בטעות יסודו ויידע לשכנע את הנוגעים בדבר שיש עדיין דרך חזרה. הכרזותיו של ברקת לא היו שליפה מהמותן, כפי שהיו שטענו במעין רפלקס מותנה; גם אם הן מרחיקות לכת ותפסו כותרות או התחברו למשנה פוליטית הזויה. ההתנגדות לרכבת הקלה נכללה במצע הבחירות של ברקת, שבו קבע שהרכבת 'הרת אסון' לירושלים ואינה מצדיקה עצמה מבחינה כלכלית. הוא הסביר שלא תגיע לקמפוסים ולעיר העתיקה, והחרדים לא יסעו בה מפני שהיא מעורבת. במקומה, הציע להסב את מסלולי הרכבת לנתיבי תנועה לאוטובוסים, ש'הם הרבה יותר זולים וגמישים'. דבריו מעידים על שכל ישר וקולעים לעמדות מנומקות של מומחים ואנשי מקצוע". מומחים ואנשי מקצוע שזנדברג מביאה מדבריהם בכתבתה.

בנימין נתניהו נואם בכנס ה-GA, אתמול בירושלים (צילום: מיכל פתאל)

פוליטיקה אחרת

הכותרת הראשית של "הארץ" מצטטת את "סקר 'הארץ'": "הליכוד משלש את כוחו". גם על שער "ידיעות אחרונות" מכריזה אחת הכותרות על תוצאות סקר (מינה צמח): "ביבי מזנק, ברק נעלם" (העבודה 8 מנדטים, קדימה 26, הליכוד 32). סימה קדמון: "את הנתון הזה אי-אפשר לרכך: מפלגת העבודה נעלמת". העניין הוא שסקרים הם הפוכים לאזהרות על קופסאות סיגריות: הם נכונים רק היום, וכלל לא בטוח שיתגשמו.

ציפי לבני נואמת בכנס ה-GA, אתמול בירושלים (צילום: מיכל פתאל)

ב"מעריב" טוענת אחת הכותרות על השער כי טקטיקת הקמפיין של קדימה בראשות ציפי לבני תהיה השמצות אישיות של בנימין נתניהו. מרב דוד מביאה את דבריו של "גורם המקורב ללבני", שאומר "זה יהיה קמפיין ביבי מול ציפי".

בייניש לעזרת המתנחלים

סביר להניח שהכותרת בראש שער "ישראל היום" תפתיע כמה מנמעניה: "בייניש: אקים ועדת חקירה ממלכתית למפוני גוש קטיף". כותרת המשנה: "נשיאת ביהמ"ש העליון הודיעה אמש: אם הוועדה לביקורת המדינה אכן רוצה לחקור את הטיפול הממשלתי במפוני ההתנתקות, היא תקבל את מבוקשה" [גדעון אלון].

ומעניין לעניין: "מחלקת המו"מ של אש"ף" קנתה היום עמוד פרסומת בעיתונים הארציים. העמוד ממוסגר בדגלי מדינות ערביות או מוסלמיות, מוכתר בכותרת "יוזמת השלום הערבית" ("הצהרת ביירות 2002/3", המוכרת אצלנו כ"יוזמה הסעודית"), ותוכנו הוא שבעת הסעיפים שלה. ב"מעריב" מצטטים ח"כים מהימין שמביעים "זעם בעקבות הפרסום ב'מעריב' על המלצות ועדה ממשלתית להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית בנגב".

ענייני תקשורת

ידיעה של ה"גרדיאן" המצוטטת במוסף "גלריה" של "הארץ" מבשרת כי אחד מאוספי התצלומים הגדולים ביותר בעולם, זה של "לייף מגזין", יהיה זמין ברשת. מבצעת הפרויקט היא חברת גוגל, ובסופו של התהליך יועלו לשרתיה עשרה מיליון תצלומים.

עוד במוסף: גילי איזיקוביץ מדווחת על "שבוע שידורים על המשבר הכלכלי בערוץ הקהילתי", ומראיינת את גל זייד, מי שהיה עד לאחרונה ראש מחלקת הדרמה בקשת. "הרצון לעזוב התחיל בערך כשהגעתי", הוא אומר לאיזיקוביץ ("מחויך"), ומדבר על הרדיפה אחרי הרייטינג ואי-האפשרות ליצור דרמות טלוויזיוניות איכותיות בערוץ המסחרי. "כל הדרמות היום, שנראות אותו דבר, הן תגובה על 'אהבה זה כואב' שהצליחה וכולם רצו גם", הוא מספר. "בבת אחת, באיחור של שלוש שנים, יצאו כל הדרמות האלה, וזה פרדוקסלי, כי בינתיים זה נמאס. אבל ככה טלוויזיה עובדת. זה כמו עם הריאליטי של היום, רק שריאליטי עובד הרבה יותר מהר מהרגע של רעיון עד למימוש. המסקנה שלי היא שצריך להיזהר מאוד מטרנדים".

אסף שניידר כותב ב"מעריב" על "תעודה כחולה", סדרת התעודה החדשה של חיים יבין, העוסקת בערביי ישראל ושודרה אתמול בערוץ 2. "[...] ואם כבר יש ערבי בטלוויזיה הבידורית-מסחרית שלנו, הוא יהיה ערבי של ישראלים. או מתפוצץ, או מפגין, או עושה בעיות, או מצחיק [...] נמצא שם בזכות ערביותו [...] תמיד יבוא בגרסת לייט, כזאת שתאפשר לצופה להרהר שהם דווקא בסדר, אלה, ואם הם רק יאמצו עברית ללא מבטא, או עדיף אנגלית, אז ממש לא יראו עליהם [...] הסדרה החדשה של חיים יבין לא מביאה לערוץ 2 אף אחד מהערבים האלה, ולכן היא רושמת הישג לא מבוטל עוד לפני שעומדים על טיבה. הערבים שלה זועמים, לא נחמדים, לא נשבעים בכל שנייה שהם נאמנים. הם אמיתיים, והם פה, והם מזכירים לנו שחוץ משלל הצרות שלנו, מונחת על פיסת האדמה הזאת עוד פצצת ענק מתקתקת".
"שמישהו ייתן פוליצר לחיים יבין", כותב ירון טן-ברינק ב"ידיעות אחרונות".

כל העיתונים מדווחים על שעונים גנובים נוספים שהוחזרו למוזיאון האסלאם. אצלנו ניתן לקרוא על הפן התקשורתי של הפרשה.