ג'ורג' פרידריך, בן נינו של שליט פרוסיה וילהלם השני, רוכב על כרכרה דרך שער יפו, שלשום (צילום: נתי שוחט)

ג'ורג' פרידריך, בן נינו של שליט פרוסיה וילהלם השני, רוכב על כרכרה דרך שער יפו, שלשום (צילום: נתי שוחט)

נא לא לקרוא מעבר לכותרת

כותרתו הראשית של עיתון "הארץ" הבוקר, "לבנון: נעצרו שני סוכני מוסד שריגלו אחר מורנייה בסוריה", דרמטית למדי. בוודאי דרמטית מהמידע שמופיע בידיעה שמתחתיה, ומנוסח בזהירות רבה [יואב שטרן ויוסי מלמן]. האם השניים שנעצרו אכן היו סוכני מוסד שריגלו אחר מורנייה? ייתכן, אך בידיעה עצמה נכתב רק כי "לפי החשד, הוא [אחד העצורים] גם ביקר פעמים רבות בסוריה ואף בשכונת כפר סוסה בדמשק, שם חוסל מורנייה. בתקשורת הלבנונית נמסר שבחקירה ייבדק אם לשניים היה תפקיד מסייע בהתנקשות".

הפער בין הכותרת לידיעה – במקום "שני סוכני מוסד שריגלו אחר מורנייה בסוריה", חשד שאחד מהם ביקר בשכונה שבה מורנייה חוסל – אופייני גם לדיווחים על נושאים רגישים פחות, ומרגיל את הקורא שבוחר לטרוח לעיין בכל מה שמעבר לשורת הכותרת לנטוש את מנהגו. לא רק שהקורא הזה יגלה עד מהרה כי המידע בידיעה נפרש על פני יותר מדי מלים, הוא ייווכח גם שאופיו מאכזב. אף אחד לא ירצה להשקיע את זמנו בקריאה על חשדות לביקור של אדם אחד בשכונה שבה חוסל בעבר מנהיג של חיזבאללה, כשהוא יכול בתוך שניות להתעדכן בכך שבלבנון נעצרו שני סוכני מוסד שריגלו אחר מורנייה בסוריה.

לפי הדיווח ב"מעריב", המקדיש לעניין משבצת פצפונת בתחתית עמ' 12 [ג'קי חוגי ואמיר בוחבוט], "חוקרי הפרשה, נמסר, מנסים למצוא קשר בין התארגנות זו להתנקשות בבכיר חיזבאללה עמיד מורנייה". לעומת זאת, לפי הדיווח ב"ידיעות אחרונות", הנדחק למדור חדשות החוץ בעמ' 16 [סמדר פרי ורנן ברגמן], "לדברי צבא לבנון, המידע שהעבירו סייע למבצע חיסולו של מורנייה בסוריה".

גם אם יתברר בעתיד כי השניים לא היו סוכני מוסד, ולא לקחו חלק בחיסול מורנייה, תמוהה החלטתם של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" להתעלם כמעט לחלוטין מהפרשה, ולהחביא את הדיווח על אודותיה. בעוד שב"הארץ" כוללת הידיעה פרטים רבים, כגון שמו המלא של אחד החשודים (עלי ג'ראח) והעובדה כי "אתמול דיווחה סוכנות הידיעות הלאומית של לבנון ששני בני-אדם חצו אתמול את הגבול לישראל דרך שער מטולה", הידיעות הקטנות המופיעות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" נטולות פרטים רבים על הפרשה, וכמעט שמזמינות את הקורא לדלג עליהן.

יאיר לפיד לפני מתן עדותו במשפט הדיבה המתנהל נגדו. 9.9.2008 (צילום: מיכל פתאל)

יאיר לפיד לפני מתן עדותו במשפט הדיבה המתנהל נגדו. 9.9.2008 (צילום: מיכל פתאל)

פער בולט בין הכותרת לידיעה נמצא גם ב"ישראל היום", שם מבשרת הכותרת הראשית כי "בליכוד ובקדימה מגייסים 'שחקני חיזוק' לרשימות". לפי כותרת המשנה לראשית, "אנשי לבני מחזרים אחרי יאיר לפיד ויו"ר הסוכנות זאב בילסקי", אך לפי הידיעה עצמה [מתי טוכפלד ושלמה צזנה], "בימים אלה מתקיימים מגעים עם שתי דמויות חדשות שקדימה עשויה להתהדר בהן: יו"ר הסוכנות היהודית זאב בילסקי, ונשיא לשכת סוכני הביטוח לשעבר, יוסי מנור". רגע, לאן נעלם לפיד? ובכן, בידיעה נכתב כי "בקדימה גם ישמחו שהעיתונאי יאיר לפיד יצטרף לשורותיה, אך מקורבי לבני אומרים כי 'הנושא כפי הנראה לא על הפרק'". אם הנושא לא על הפרק, ובסך-הכל מדובר בפנטזיה של אנשי קדימה, איך הגיע שמו של העיתונאי לפיד לכותרת המשנה בשער העיתון? על-ידי עבודה עיתונאית של עורך מיומן, כמובן, שהצליח במעשה אחד לא רק להבליט את שמו של העיתונאי המפורסם, אלא גם להחביא את האיש בעל אחד התארים המשעממים בעולם – "נשיא לשכת סוכני הביטוח לשעבר".

נשמת אפה של ההיסטריוקרטיה

"סקנדל תקשורתי הוא נשמת אפה של ההיסטריוקרטיה הישראלית", כותב הבוקר אסף שניידר, מבקר הטלוויזיה של "מעריב", בעקבות הסערה שחוללו שתי מערכות החדשות של ערוצי הטלוויזיה המסחריים בהחלטתן לשדר – ובהחלטתן לגנוז – ראיונות שקיימו עם יגאל עמיר. ואמנם, בעוד שלעצם שידור הראיונות היו תומכים ומתנגדים חריפים, נראה שאף גורם בתקשורת הישראלית אינו מתנגד לקיומו של סקנדל תקשורתי סביב הנושא. הבוקר זוכה הפרשה לסיקור נרחב בכל העיתונים.

ב"הארץ" נפרש הפולמוס בנושא לאורך העיתון כולו, מעמוד השער ועד לביקורת הטלוויזיה שבעמוד הסוגר. מאמר המערכת של העיתון, שתמציתו מופיעה על השער, קורא "לשדר את יגאל עמיר" מפני ש"דווקא הצנזורה הפתאומית היא שיוצרת לו דימוי של דמות רבת כוח שיש להסתיר מעין הציבור". לפי מאמר זה, חטאה יו"ר מועצת הרשות השנייה נורית דאבוש כשלא מנעה התערבות פוליטית בהחלטות של מערכת חדשות 10: "דאבוש, שתפקידה לייצג את האינטרס הציבורי בשידור המסחרי, היתה צריכה להתנגד מיד להתערבות, ולהגן על החלטתו של ערוץ 10 לשדר את הראיון כמתוכנן. דיון בהטלת צנזורה פוליטית על שידור אינו עולה בקנה אחד עם מילוי תפקידה, ואף סותר אותו". אך לפי הדיווח על ביטול הראיונות [גילי איזיקוביץ ויהונתן ליס], לא רק שדאבוש נמנעה מלהתנגד לצנזורה הפוליטית, היא נתנה לצנזורה את ידה וליוותה אותה עד להחלטה על גניזת הראיון. דאבוש מצוטטת בידיעה כמי שגאה לא פחות מיאיר לפיד על ביטול הראיונות ואומרת: "זה אחד ההישגים הגדולים שלנו כמועצה ציבורית. הוכחנו רגישות לרחשי הציבור".

יגאל עמיר, יולי 2004 (צילום: פלאש 90)

יגאל עמיר, יולי 2004 (צילום: פלאש 90)

אם כבר בהישגים גדולים עסקינן, ראוי לציין את אחת מתוצאות הלוואי של פרשת הראיונות עם עמיר – האיחוד הנדיר בין שני האויבים המרים בעיתונות הדפוס הישראלית, "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". ב"ידיעות אחרונות", שיצא מגדרו ביום שישי האחרון כדי להתנגד לשידור, משמשת כותרת הידיעה בעניין כמאמר מערכת המביע את עמדת העיתון – "הביזיון נמנע: בוטל שידור הראיונות עם יגאל עמיר". שיטה דומה נוקט גם "ישראל היום", המכתיר את הידיעה במלים "הראיון המיותר שלא שודר". מבחינה זו מדובר ביום היסטורי של ממש, שבו מתאחדים בני האור ובני החושך (תהא החלוקה ביניהם אשר תהא) לחזית אחת נגד מי שניסה, לשיטתם, לקרוע קרע בעם ישראל.

עיתון "מעריב" אינו מביע עמדה מערכתית ומציג ארבע דעות על המחלוקת. בין הדעות גם זו של כתב העיתון קלמן ליבסקינד, הכותב כי "הטענה לפיה אין בראיון חשיבות עיתונאית היא טענה מצחיקה. 90 אחוז ממה שמפרסמים כלי התקשורת נכנסים תחת ההגדרה הזאת". מי שידפדף שני עמודים קדימה בעיתון יגלה עד כמה הוא צודק, כשעיניו ינוחו על דוגמה אופיינית לידיעה נטולת חשיבות עיתונאית, שבמקרה גם עוסקת בחייהם האישיים של חשודים ברצח.

"חדר משלהן" היא הכותרת שניתנה לידיעה מאת אבי אשכנזי המבשרת לקוראי "מעריב" כי מארי פיזם, החשודה בסיוע לבן זוגה ברצח בתה רוז, ורג'ינה קרוצ'וב, החשודה בהטבעת בנה מיכאל, חולקות תא אחד בכלא נווה-תרצה".

"לא היתה כל כוונת מכוון", אומר לעיתון "גורם בכיר בשב"ס", ומדגיש כי "מדובר בשיבוץ אקראי", אך כל זאת לא מונע מהידיעה להופיע בראש הכפולה המרכזית של העיתון.

שני מאמרים, לדוגמה

במדור "עבר שבוע", המופיע הבוקר ב"דה-מרקר", עונה רפי פרסיץ למנכ"ל בנק הפועלים צבי זיו, שבמסגרת ראיון ל"ידיעות אחרונות" תקף את העיסוק התקשורתי בשאלה איזה בנק ישראלי יקרוס ומתי.

לדברי פרסיץ, "הניסיון להסיט את האש מן השבר הפיננסי-כלכלי הפוקד את עולמנו לעברם של אמצעי תקשורת – מגוחך". פרסיץ מודה כי "אם כשלה התקשורת, מתבטא חטאה בכך שכמו צבי זיו ועמיתיו הסומים, לא השכילה לחזות את התנפצותן הבלתי נמנעת של שלל הבועות הרעילות שריחפו באין מפריע על שוקי ההון בעולם; ובכך שסגדה בלא מצרים להערכותיהם החבוטות והמקובעות של נחילי אנליסטים, פרשנים, נגידים וקברניטי משק", אך הוא אינו מביא דוגמאות לעשרות ומאות הפרסומים בעיתון שביטאו את הסגידה התקשורתית לבועות הרעילות.

תחת זאת מודפסים במדור ציטוטים נרחבים משני מאמרים שפורסמו בו עם תחילת משבר האשראי בארה"ב, ובהם התרעות בוטות על העתיד לבוא ותחזית קודרת ומדויקת באשר לממדי הקריסה.

ענייני תקשורת

בועז ביסמוט מדווח ב"ישראל היום" כי שלושה עיתונאים מכלי תקשורת התומכים במועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב ג'ון מקיין הורדו ממטוסו של ברק אובמה ונמנע מהם לסקר את הישורת האחרונה במרוצו לבית הלבן, בטענה כי לא נותר מקום פנוי במטוס. העיתונאים טוענים לאפליה על רקע פוליטי כיוון שאת מקומם על המטוס תפסו עיתונאים מטעם כלי תקשורת שהביעו תמיכה במועמד הדמוקרטי.

אמיר טייג מדווח ב"כלכליסט" כי החברות סלקום ופרטנר מבקשות ממשרד התקשורת שלא יוטלו עליהן מגבלות רגולטוריות עם כניסתן לפעילות בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית בשידורי טלוויזיה באמצעות האינטרנט.