מו"לית "גלובס" אלונה בר-און והעורכת נעמה סיקולר מבקשות מבית-הדין לעבודה למחוק אותן מתביעת המיליונים שהגיש אבנר נאמני, עורך המדור המשפטי לשעבר. נאמני פוטר בדצמבר 2019, וכעבור שנתיים תבע מ"גלובס" פיצויים בסך 3.65 מיליון שקל. את בר-און וסיקולר מאשים נאמני ב"התעמרות והתעללות" שלטענתו הובילו להידרדרות קשה במצבו הנפשי והגופני, וגם ב"טרפוד" תחקירים ופגיעה באיכות העיתון. בבקשה שהוגשה לאחרונה לבית-הדין בר-און וסיקולר שוללות את טענותיו ומציגות את גרסתן לנסיבות פיטוריו.

נאמני, שעבד ב"גלובס" במשך כעשרים שנה, היה חלק מהגוורדיה הישנה של העיתון הכלכלי בשנים שבהן שלט בו הטייקון אליעזר פישמן. כשעסקיו של פישמן קרסו הוא איבד את השליטה ב"גלובס", וב-2017 נמכר העיתון לענת אגמון ואלונה בר-און, בתו של המו"ל המנוח חיים בר-און, שעד אז החזיקה עם בני משפחתה במניות מיעוט. תחקיר "העין השביעית" מאותה שנה תיאר את האופן שבו שימש "גלובס" לקידום האינטרסים העסקיים של פישמן, שתִחזק באמצעותו מעין מאזן אימה מול הבנקים, שבהם היה תלוי לשם קבלת ומִחזור הלוואות עתק.

כתב התביעה הוגש על-ידי עו"ד אמיר טיטונוביץ, אחד מכותבי הטורים הקבועים במדור המשפטי בתקופה שבה ערך אותו נאמני. תום עידן פישמן מתואר בכתב התביעה כנקודת מפנה שלילית שאחריה חלה ירידה חדה באיכות העיתונאית של "גלובס", כולל "סיקור שלילי אובססיבי" של הסדרי הנושים של פישמן – שנעשה, לטענת נאמני, תוך הפעלת לחץ עליו ועל הכתבים. את האצבע המאשימה הפנה אישית למו"לית והמנכ"לית בר-און ולנעמה סיקולר, העורכת שמינתה כחלק מתהליך ניקוי "גלובס" מהשחיתות של עידן פישמן.

ב"גלובס" טרם הגישו כתב הגנה, אך בחודש שעבר פנו בר-און וסיקולר לבית-הדין בדרישה למחוק אותן מההליך. בבקשה, שהוגשה באמצעות עורכות-הדין ליאת סעדון-לוי ורונית חנגל, בר-און וסיקולר מכחישות בתוקף את טענות ההתעמרות ומאשימות את נאמני בהתנהלות לא מקצועית שהזיקה לעיתון וליחסי העבודה במערכת. לטענתן, מדובר ב"תביעה מופרכת, מנופחת לאין שיעור וחסרת כל בסיס, אשר מהווה הוצאת דיבה". כמו כן הן טוענות שנפלו פגמים בתשתית המשפטית שבבסיס כתב התביעה ודורשות מבית-הדין להורות על תיקונם.

העורכת נעמה סיקולר הגישה תצהיר שבו האשימה את נאמני ב"אי-הפנמת ההיררכיה הניהולית ב'גלובס'" ו"התנהלות בלתי מקצועית במסגרת ישיבות מערכת, ניהול אנשים באופן לקוי, וכן קושי בקבלת מרות"

סיקולר, בתצהיר שצורף לבקשה, מתארת את השתלשלות הפיטורים מנקודת מבטה. "למקרא כתב התביעה עלול הקורא לטעות כי התובע הועסק תחת 'מעסיק מתעלל' אשר הפלה אותו מחמת גילו (נאמני היה בן 54 בעת פיטוריו, וזו אחת הטענות שהעלה; א"ב) ולא בחל בכל אמצעי כדי להוסיף ולפגוע בו באופן אישי. המרחק בין ההכפשות הנטענות כלפי הנתבעים, ובפרט ההכפשות האישיות כלפי וכלפי גב' בר-און, לבין המציאות – רחוק כרחוק מזרח ממערב", טוענת סיקולר בתצהיר.

"במהלך שנת 2019 התקיימו מספר שיחות ביני לבין מר נאמני, ובמסגרתן שיקפתי למר נאמני חוסר שביעות רצון מתמשך מתפקודו, אשר אינו עולה בקנה אחד עם דרישות העבודה ב'גלובס' ועם המצופה ממנו. הטענות שהושמעו בפניו היו הן במישור המקצועי והן במישור ההתנהלות האישית, לרבות בכל הנוגע לאי-הפנמת ההיררכיה הניהולית ב'גלובס'. כל אלה באו לידי ביטוי באיכות עבודה נמוכה ולקויה, התנהלות בלתי מקצועית במסגרת ישיבות מערכת, ניהול אנשים באופן לקוי, וכן קושי בקבלת מרות.

"נוכח האמור ובהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי החל על מר נאמני, ולאחר שכל הנסיונות לסייע לו ליישר קו עם הדרישות המקצועיות ממנו עלו בתוהו, הוחלט לקיים למר נאמני הליך שיפור ביצועים שלו מטרה ברורה – לאפשר למר נאמני לתקן את התנהלותו באמצעות הגדרת יעדים וליווי צמוד של הגורמים הרלבנטיים ב'גלובס'. חרף נכונות 'גלובס' לבוא לקראתו ולאפשר לו לשפר את דרכיו, מר נאמני התקשה לקבל את הביקורת המקצועית שהופנתה כלפיו והביע התנגדות נחרצת להליך שיפור הביצועים למן הרגע הראשון. אגב כך ביקש מר נאמני להכתיב התנהלות מקצועית ואישית שאינה עומדת בדרישות.

"בנסיבות אלו ובלית ברירה זומן מר נאמני לשימוע בדבר הכוונה לסיים את העסקתו. גם לאחר שמר נאמני זומן לישיבת השימוע התקיימו עמו מספר שיחות בניסיון לתת לו הזדמנות נוספת ולייתר את ההליך. במסגרת שיחות אלו הביע מר נאמני חרטה והתנצלות על הדרך הבלתי מכבדת שבה נקט ועל האופן שבו התבטא כלפי, וסוכם על הצבתו בתפקיד אחר, תוך המשך בחינת ביצועיו בתפקיד זה, חלף עריכת השימוע והמשך בחינת העסקתו.

"ואולם, חרף ההסכמות והחלופה המאוזנת שהוצגה בפניו, גם אז סירב מר נאמני לקיים הליך שיפור ביצועים בתפקיד החדש ואגב כך דחה, למעשה, את הטענות והדרישות שהופנו כלפיו. בנסיבות אלו [...] זומן מר נאמני, שוב, לשימוע לפני פיטורים. גם במסגרת שיחת השימוע לא היטיב מר נאמני לקבל את הביקורת המקצועית שהופנתה כלפיו, לא נטל אחריות על הליקויים ולא הכיר בצורך לתקנם, והמשיך להפנות אצבע מאשימה, במתקפה חסרת רסן, כלפי וכלפי גב' בר-און. משכך, ולאחר שקילת כלל השיקולים הרלבנטיים וכלל החלופות, התקבלה ההחלטה לסיים את העסקתו".

אלונה בר-און (צילום מסך)

בתצהיר ובבקשה שהגישו בר-און וסיקולר לבית-הדין לא מפורטות הטענות שהעלה נאמני במהלך השימוע ולפניו, ולא ההתנהגות שבגינה ננזף. ואולם, חלק מהפרטים מופיעים בכתב התביעה ובמסמכים שצורפו לו. כך למשל ממכתב ששלחה לו סיקולר עלה שנאמני ייחס לה "תפירת תיקים" בניסיון לדחוק את רגליו החוצה מהעיתון.

במכתב הפיטורים, שהוגש גם הוא לבית-הדין, טענה בר-און שתחת נאמני סבל המדור המשפטי ממצוקת כוח אדם שבאה לידי ביטוי בעזיבה של ארבעה כתבים – שניים שנאמני פיטר, ועוד שניים ש"הבהירו במפורש שעזיבתם נעשתה עקב היחס השלילי ואופן הניהול הבעייתי" שלו.

בר-און גם סיפקה דוגמאות: הכנסת מידע שגוי ובלתי בדוק לידיעה של אחד הכתבים המשפטיים, וכפייה על כתב אחר לכתוב על סוגיה שבה היה נתון בניגוד עניינים אישי – בעיה שבה טיפל נאמני באמצעות החתמת כתבת שלישית על הכתבה במקומו, אף שהיא כלל לא היתה מעורבת בעבודה עליה.

השופטת, עידית איצקוביץ מבית-הדין לעבודה בתל-אביב, הורתה לנאמני להשיב לטענות בטרם תכריע בבקשה להסיר את בר-און וסיקולר מההליך.

27649-12-21