נשיא המדינה, יצחק הרצוג נסע לביקור מדיני באמירויות. הוא נפגש שם עם שר החוץ, עם יורש העצר מוחמד בן זאייד והתארח בביתן הישראלי בתערוכת אקספו ביום שהוקדש לישראל.
זהו ביקור ראשון של נשיא מדינת ישראל באמירויות מאז חתימת הסכמי אברהם. צלילי המנון התקווה, שהושמעו בארמון המלוכה, הידהדו בארץ בכל רשתות הטלוויזיה, בערוצי הרדיו ובסרטונים מרגשים באתרי האינטרנט. כך גם הדיווחים על הביקור ותמונות נוספות מפגישות שקיים הנשיא באבו דאבי. אין ספק, היסטוריה בהתהוות. כך הוגדרה הנסיעה הזאת של הנשיא.
אלא שצופי הטלוויזיה, מאזיני הרדיו וגולשי אתרי החדשות באינטרנט לא יודעים שאף עיתונאי לא נלווה לנשיא המדינה בביקור ההיסטורי והחשוב הזה.
ולכן כל הדיווחים שיצאו לתקשורת מאבו דאבי הגיעו מדוברות בית הנשיא. וכל הצילומים ששודרו בכלי התקשורת בישראל הם פרי עבודתם המסורה של צלמי לשכת העיתונות הממשלתית.
מתברר שהאמירתים הודיעו שלא יאפשרו כניסה לשום עיתונאי או צוות עיתונאי לפגישות המדיניות - עם שר החוץ ועם יורש העצר. עוד הודיעו האמירתים שגם לביתן הישראלי בתערוכת אקספו לא תהיה כניסה לעיתונאים או לצוותי צילום שיגיעו מהארץ.
הרצוג אמנם לא יכול היה לדרוש מהמארחים לצרף עיתונאים למשלחת. אבל איש לא מנע מכלי תקשורת לשלוח עיתונאים בטיסה מסחרית ולסקר את הביקור בלי להיכנס לפגישות המדיניות
הרצוג, שהיה אורח של בית המלוכה האמירתי, לא יכול היה, מטבע הדברים, להציב תנאים למארחים ולדרוש צירופם של עיתונאים למשלחת.
יחד עם זאת, איש לא מנע מכלי תקשורת להחליט לשלוח עיתונאים למדינת המפרץ בטיסה מסחרית רגילה ולסקר משם את ביקורו של הנשיא, גם בלי אישור כניסה לפגישות המדיניות. אבל גם זה לא קרה. כלי התקשורת לא ניחנו בנדיבות יתר, ומשלוח כתבים לנסיעה כזאת נחשב בוודאי לפזרנות שאינה מצדיקה את עצמה.
צופים חדי עין במיוחד, ומי שמתעניינים באופן מעמיק במתרחש בתקשורת, אולי שמו לב ל"חותמת" בצידו השמאלי של המסך עם האותיות GPO - Government Press Office.
בלי לזלזל חלילה במקצועיותם של צלמי לשכת העיתונות הממשלתית, ובמקצועיותו של צוות דוברות בית הנשיא - עדיין דיווח מטעם אינו דומה לדיווח עיתונאי שאמור להיות נייטרלי ועצמאי.
הנשיא יצחק הרצוג בטיסה לאיחוד האמירויות מעל סעודיה, 30.1.2022 (צילום: ערוץ היוטיוב של חדשות כאן)
הדיווח העיתונאי אמור לשים במרכז את האינטרס הציבורי. עיתונאים אמורים לעבוד למען הציבור, לחפש את הסיפורים, להביט על האירועים בעין ביקורתית. לחפש גם במקומות שמצטלמים פחות יפה. ואילו דוברים וצלמי לשכת העיתונות הממשלתית עובדים עבור אותה אישיות רמת מעלה שאותה נשלחו לצלם.
זה אינו הביקור הראשון של נושא משרה ציבורית רמת מעלה שמתקיים ללא ליווי עיתונאי. זו אינה הפעם הראשונה שכלי התקשורת מסתמכים על הדיווח של הדוברות, ומשתמשים בחומרים מצולמים של לשכת העיתונות הממשלתית.
גם באירועים שמתקיימים בישראל נמנעת לעיתים קרובות כניסתם של עיתונאים ו/או צוותי צילום של כלי תקשורת לסיקור.
התוצאה היא בעצם צילומי יחצנות. אבל הרצוג אינו הנושא כאן. צילומי יחצנות מלווים כבר זמן רב את דיווחי החדשות. בין שאלה צילומי יחצנות של דובר צה"ל, שנראים לעיתים קרובות על המסך, ובין שאלה צילומי יחצנות של צלמי לשכת העיתונות הממשלתית או כל מערכת דוברותית אחרת. וכן, גם ארגוני החברה האזרחית שולחים לעיתים קרובות חומרים מצולמים מאירועים שעיתונאים לא היו בהם. ארגונים גדולים משתמשים באופציה הזאת, כדי לחזק את את המותג שלהם.
לכלי התקשורת זה נוח, כי זה חוסך הרבה כסף. במקום לשלוח צלם לכל אירוע שהוחלט לסקר, מקבלים את החומרים המצולמים היישר לחדר החדשות, חינם אין כסף, באיכות שידור משובחת ובלי להתאמץ.
איש כבר אינו טורח ליידע את הצופים שמה שהם רואים אינו חומר עיתונאי אותנטי, אלא צילומים מטעם, שנועדו להחמיא לאישיות המצולמת
אבל עמוק בתוך הסיפור הזה נפגע באופן קשה האינטרס הציבורי. כי מה שהציבור רואה זה תמיד-תמיד את המנהיג, האישיות המסוקרת, במיטבם. אלה תמיד יהיו צילומים מחמיאים, נבחרי הציבור או נושאי המשרה תמיד יגיעו למקומות האלה כשהם מאופרים, לבושים היטב, ומוקפדים. זווית הצילום תמיד תהיה הזווית המחמיאה, הפריים (המסגור) תמיד יהיה מסגור שמיטיב עם המצולמים.
איש אינו טורח עוד ליידע את הצופים שמה שהם רואים אינו חומר עיתונאי אותנטי, אלא צילומים מטעם, שנועדו להחמיא לאישיות המצולמת.
אלא שגם בעידן הטכנולוגי המתקדם, אסור שיהיה תחליף לעבודת השטח של העיתונאי. אסור שדוברות או צילומים מטעם יחליפו את העין הביקורתית העיתונאית. העין שאמורה להיות שם עבורנו, הציבור.