זה רק עניין של זמן עד שמדינת ישראל תדרג את עצמה גם על-פי נתוני הפסיכומטרי. למעשה זה כבר קורה. ביוני השנה פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ממצאים ראשוניים שנאספו במחקר חתכים ומגמות של המבחן הפסיכומטרי. המחקר, המבוסס על נתוני הלשכה, מביא נתונים והשוואות בין נבחני פסיכומטרי שנאספו במהלך 15 שנה (1991–2006).

הנתונים, המשווים את הישגי הפסיכומטרי בקבוצות אוכלוסייה שונות, מגלים פערים בין גברים לנשים (כ-40–50 נקודות במבחן), בין יישובים חזקים לחלשים (כ-100 נקודות) ובין יהודים לערבים (כ-100 נקודות). אבל המחקר אינו עוסק רק בפילוח הנבחנים; על-פי תוצאות המבחנים מושווים מוסדות הלימוד עצמם ותחומי הלימוד השונים בהם.

עד כה היה ידוע רק מהי דרישת הסף בכל מוסד ותחום לימוד, מאיזה ציון ומעלה יכול מועמד להתקבל לתחום שבחר. מעכשיו אפשר יהיה לדעת מהם ציוני הפסיכומטרי הממוצעים בכל מוסד ובכל תחום לימוד. לדוגמה: הציון הפסיכומטרי הממוצע בין סטודנטים להנדסה ולאדריכלות עומד על 671 באוניברסיטאות ובמכללות הפרטיות, בהשוואה, אם תרצו, לציון הממוצע בין סטודנטים לחינוך במכללות להוראה, העומד על 497 בלבד.

על המהפכה הצפויה בתיכונים ובמוסדות וההשכלה הגבוהה אפשר ללמוד ממה שעתיד לקרות בעקבות השינוי במדיניות פרסום נתוני ההצלחה בבגרות. עד כה התפרסמו נתוני ההצלחה בבגרות על-פי יישובים בלבד. מעתה, התבשרו קוראי העיתונים השבוע, עתיים להתפרסם חתכים נוספים, ובראשם פרסום הנתונים על-פי בתי הספר.

משרד החינוך היה עקבי בהתנגדותו – לא חשוב באיזו ממשלה ותחת איזה שר – לפרסום הנתונים על-פי בתי-ספר. אבל בעקבות כניסתו של השר גדעון סער ושובו של המנכ"ל שמשון שושני למשרד החינוך, עתידה הגישה להשתנות, ובתי-הספר התיכוניים ידורגו גם על-פי הישגי תלמידיהם בבחינות הבגרות.

"הארץ" מדווח (11.8.09) שבעוד כחודש יפורסמו לראשונה תוצאות בחינות הבגרות גם בחלוקה על-פי בתי-ספר (בשלב הראשון, על-פי "ידיעות אחרונות", רק בתי-ספר בחיפה ובפתח-תקווה, שם הוגשו עתירות לבית-המשפט בדרישה לפרסום הנתונים).

השר והמנכ"ל יוזמי השינוי סבורים שהוא בלתי נמנע, הן מטעמים משפטיים והן מטעמים ציבוריים, כמו עיקרון השקיפות של הישגיה וכשליה של המערכת הציבורית והשלטונית וזכות האזרח לקבל מידע מרשויות המדינה בנושאים הנוגעים לצרכיו וטובתו. זו אמורה אפוא להיות בשורה טובה לציבור כולו, ובמיוחד לתקשורת. אם כך, מדוע יש סיבה לדאגה?

ובכן, הגישה החדשה הזו, המוצדקת בכל היבט עקרוני, תטלטל את המערכת ותשלח אותה לכיוונים בעייתיים. מרגע שהנתונים הנוספים יוצגו ודירוג בתי-הספר על-פי הישגיהם בבגרות יתפרסם בתקשורת (ה-50 הכי טובים; ה-50 הכי פחות טובים), תתפתח תחרות עם אופי קיומי בין בתי-הספר על מקומם בדירוג.

אפשר להניח כי כל מוסד ינקוט את כל האמצעים – חינוכיים ואחרים – כדי לשפר את הדירוג שלו, מי כדי למנף את הישגיו ומי כדי לשרוד. כל מנהל יימדד באופן אישי על-פי הישגי תלמידיו בבגרות, ומכאן תיגזר מדיניותו החינוכית. מערכת החינוך תהפוך לשוק החינוך, שבו מוסדות המדורגים גבוה ייהנו מיוקרה וביקושים גבוהים (ללמוד וללמד בהם), ואילו מוסדות שבתחתית הדירוג עלולים להתפורר ולהתרוקן מסגל איכותי ומתלמידים טובים, שיפנו לממש את עצמם במוסדות המצליחים. בבתי-הספר המדורגים נמוך יישארו אלה שאין להם ברירה ולא נמצאו מתאימים להתקבל למוסד המדורג גבוה.

ה"ניסוי" שיתחילו בו השנה בשתי הערים אינו אלא כניסה הדרגתית, מעין פיילוט, לתהליך של חשיפה מלאה. וכבר אפשר לצפות שעם הגדלת מספר בתי-הספר הנחשפים תיווצר כאן דרמה גדולה, שהעיתונות תשקף בהתלהבות.

כדי להתרשם מהצפוי אפשר לעיין באופן הטיפול בנתוני הבגרות על-פי יישובים, כפי שהוצגו השבוע בעיתונות. אפשר גם להציץ בסיקור המתלהם של סקר המוטיבציה וההשתמטות, על-פי בתי-ספר, בסוף השבוע שעבר. כל עוד פורסמו הנתונים על-פי יישובים, גוננה העמימות הסטטיסטית על המוסדות החלשים יותר בכל יישוב. מעתה הם ייחשפו במלוא קלונם, והעיתונות תעסוק באלמנט שהיא הכי טובה בו – בחגיגות המנצחים ובתוגת המובסים.

ייתכן שצריך להסכין עם זה. כעיתונאי, אינני יכול לדרוש מן השלטון שינקוט עמימות מרסנת. אבל אני יכול לתבוע מן העיתונות, שנהנית מסביבה תקשורתית ההולכת ונפתחת, להפגין בגרות ואחריות בבואה להשתמש בנתונים נפיצים. מוּדעוּת לכך שאלה נתונים שיכולים לדרבן, אבל לא פחות מזה – לחסל.

וכיוון שתהליכים כאלה הם דינמיים, אפשר לצפות למצב שבו, בהסתמך על פרסום נתוני ההצלחה בבגרות בבתי-הספר, יוגשו בעתיד עתירות בדרישה לפרסום שוטף, ישיר ושנתי של נתוני הפסיכומטרי. העתירות יופנו כלפי הלמ"ס, המחזיקה בנתונים ויכולה לערוך את המחקר והניתוח בכוחות עצמה (הנתונים שהוצגו השנה נלקחו ממחקר חיצוני המסתמך על נתוניה).

מאחר שפסיכומטרי הוא מבחן שההכנה אליו נעשית באופן פרטי ובתשלום, לפרסום שוטף של הנתונים הללו יש משמעות חברתית ברורה (בעלי אמצעים לוקחים יותר קורסי הכנה וניגשים ליותר מבחנים כדי לשפר את הישגיהם). יתרה מזאת, ממוצע הפסיכומטרי ייצור דירוג מחודש של מוסדות אקדמיים ושל מקצועות הלימוד בהם (ועימם יוקרה ותהילה אל מול חולשה ובושה).

אגב, דירוג המוטיבציה שערך צה"ל בבתי-הספר התיכוניים בארץ ("מתוקשר", 10.8.09) עלול גם הוא להתברר כחרב פיפיות. צה"ל הרשה לעצמו – בקלות דעת – לדגום את ההתנדבות וההשתמטות על-פי בתי-ספר מזוהים בלי לקחת בחשבון את כל ההשלכות האפשריות לכך.

הוא ביקש, כמובן, ליצור מדרג של יוקרה בין מוסדות ששיעור המוטיבציה בהם גבוה לאלה שבהם הוא נמוך. אבל נראה כי יוזמי המהלך לא צפו את האפשרות המסתמנת שעל-פיה יוכל כל עיתון להצליב בקלות את נתוני המוטיבציה עם נתונים אחרים (זכאות לבגרות על-פי בתי-ספר, לדוגמה, או הצלבת נתוני המוטיבציה עם נתוני הממוצע הפסיכומטרי על-פי יישובים).

אם הנתונים הנוספים יתפרסמו ויוצלבו (על-ידי העיתונות), עלול להימצא תואם לאו דווקא בין הישגים בלימודים למוטיבציה גבוהה. צה"ל יצטרך אפוא להיערך למצב שבו בעלי המוטיבציה הגבוהה – ביישובים מסוימים או בבתי-ספר מסוימים – הם גם האהבלים הגדולים, ולהפך.