האם אפשר לומר שתנועות לשחרור לאומי זכו בהישגים במאבקן בכיבוש גם כאשר לא הצליחו להשתחרר ממנו? תנועת השחרור הלאומית הפלסטינית לא הצליחה להשיג אף אחת ממטרותיה האסטרטגיות מול הכיבוש הישראלי. מהם הישגיה, אם כן? והאם אפשר לשלב בין שלטון לבין מאבק?

תנועת חמאס חגגה בדצמבר את יום השנה ה־34 להקמתה בצל הפילוג הפלסטיני המתמשך, הכיבוש הישראלי והסגר המחניק על רצועת עזה. היא מתמודדת עם אתגרים מדיניים, ביטחוניים, צבאיים וכלכליים, שאינם מאפשרים לה לספק לתושבי רצועת עזה רמה מינימלית של קיום בכבוד, עמידה איתנה והישרדות.

האבטלה והעוני בעזה מרקיעים שחקים, פוגעים בזכויות הכלכליות והחברתיות, ומפוררים את המרקם החברתי. הזכויות האזרחיות והפוליטיות מופרות ונשחקות. חירויות הכלל מידרדרות, והמערכת הפוליטית והממשלתית נתונה ללחצים מצד הקיצוניים בחמאס, למשל במה שנוגע לשירת נשים. מגבלות משתקות הוטלו על חופש הביטוי, ואנשי משטרה ומערכת הביטחון מענים חשודים ופועלים באלימות בבתי המעצר.

לתושבים אין זכות להשתתף בתהליך הפוליטי ואין בחירות לאיגודים מקצועיים ולאגודות סטודנטים בחלק מהאוניברסיטאות. חמאס סירבה להשתתף בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו בגדה, כך שנמנע מהתושבים לממש את זכותם לבחור את נציגיהם ולקבל מהם שירותים ודין וחשבון.

התנחלה בלבבות, לא בצמרת המשטר

בשלושים וארבע שנותיה הצליחה התנועה לעמוד איתנה, לשרוד, להגביר את כוחה ואת יכולותיה הארגוניות, ולערוך בחירות פנימיות. עלה בידה להחליף את הנהגתה ולבנות שדרת הנהגה מדינית, ביטחונית וציבורית. היא הצליחה להיות תנועה מדינית המייצגת פלח משמעותי של הפלסטינים בפוליטיקה הפלסטינית, ויש לה נוכחות ניכרת באזור.

היא בנתה וצברה כוח צבאי גדול ושיפרה את יכולות ההתחמשות והאימון שלה. היא זכתה בהישגים חשובים בהתנגדות לכיבוש וביצירת הרתעה טקטית. אנשיה תומכים במאבקה בכיבוש ובפעולות הצבאיות האיכותיות שלוחמיה הגיבורים ביצעו.

חמאס במשבר עמוק בשל בעיית הלגיטימיות של שלטונה ורצונה לייצג את הפלסטינים במסגרת אש"ף; בשל היעדר ייצוג רשמי במשטר הפלסטיני, ובשל התנאים שהציג הנשיא מחמוד עבאס לקבלתה

היא איבדה מנהיגים ומייסדים מהשורה הראשונה ועשרות מנהיגים אחרים - מדיניים וצבאיים מבריקים. היא נרדפת בגדה המערבית, ופעילי התנועה ומנהיגיה נעצרים מדי יום. אלפי שהידים נפלו במערכות הגבורה, במאבק בכיבוש ובסבבי האלימות הישראליים החוזרים ונשנים נגד פלסטינים ברצועת עזה.

חמאס נמצאת במשבר עמוק בשל בעיית הלגיטימיות של שלטונה ושל רצונה לייצג את הפלסטינים במסגרת אש"ף, בשל היעדר ייצוג רשמי במשטר הפלסטיני, ובגלל התנאים שהציג הנשיא מחמוד עבאס לקבלתה של חמאס. יש המטילים את רוב האחריות לפיצול הפלסטיני לפתחה; מאשימים אותה בהתפוררות החברה הפלסטינית ובסרבנות שנועדה לזרוע פיצול בשלטון הפלסטיני.

עצרת במחנה הפליטים ג'בליה ליום השנה ה-34 לחמאס (צילום: עטיה מוחמד)

בחלוף שלושים וארבע שנים של מאבק מדיני, בניית ממשל ושלטון יחיד ברצועת עזה, האתגרים גדולים, גם ברמה הבין־לאומית. בחודש שעבר למשל קבעה ממשלת בריטניה שחמאס היא ארגון טרור.

בשנתה השלושים וארבע של התנועה, הפוליטיקה הערבית אינה פועלת לטובת הסוגיה הפלסטינית. להפך, הסביבה הערבית נעשתה עוינת ופונה לנרמול יחסים ולכריתת בריתות עם ישראל. יש מדינות ערביות באזור שאינן מקבלות את חמאס, במיוחד סעודיה ומדינת האמירויות. היא איבדה את סודאן, שהייתה בת־ברית חשובה.

לזכותה של חמאס נרשם שהצליחה להתפייס עם מצרים, למרות הכעס מתחת לפני השטח על ההגבלות המצריות על חופש התנועה במעבר רפיח, ולמרות התלונה המושתקת על כך שמצרים אינה מצליחה להניע את שיקום עזה ומנסה להכפיף את חמאס לאינטרסים המצריים באשר לארצות הברית ולישראל.

המטרה: הפסקת הפילוג

חמאס מתמודדת עם אתגר פנימי בדמותו של הפילוג המתמשך. היא ניצבת בפני בעיות גדולות וקשות: אבטלה, עוני, מצור ישראלי, תנאים והגבלות מצד ישראל, והתמהמהות בשיקום עזה לאחר ההרס שהותיר הכיבוש בתוקפנותו האחרונה במאי 2021. חמאס מתמודדת עם תיק השיקום, שנקשר לביצוע פרויקטים גדולים לשיפור המצב הכלכלי ברצועה, ועם שאלת החזרת החטופים הישראלים בעסקת שבויים שתבטיח שקט לכמה שנים.

תיק השיקום תקוע. ההתקדמות האיטית ומניעת ההזרמה של הכספים שהוקצו לסוגיה נעשו בכוונת מכוון לסחוט את חמאס ואת הרצועה. הסחורות שמוכנסות לרצועה והאישורים שמוענקים הם כולם בגדר הקלות; זאת המדיניות הישראלית זה שנים, והיא לא שינתה במאומה את המצב בעזה.

ראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הנייה, 23.11.2019 (צילום: עבד רחים חטיב)

המלחמה נמשכת אפוא, ויש שמדברים על אפשרות של הסלמה מצד ישראל: אולי לא התקפה צבאית רחבת היקף, אלא פעולות ביטחוניות סודיות והטלת הגבלות קשות יותר על הרצועה.

לאחר שלושים וארבע שנות קיום, המלחמה נגד חמאס נמשכת בכמה חזיתות, והתנועה נדרשת להיזהר יותר במאבקה בכיבוש. עליה ללמוד מהעבר ולברור את הכלים והשיטות שיאפשרו לפלסטינים ליטול חלק במאבק בכיבוש.

חשוב מכך, בחזית הפנימית על חמאס להפסיק לחשוש משותפות, ולהשקיע מאמץ גדול יותר לסיום הפילוג. אל לה להתבצר בשלטונה ברצועה ובבעיותיה הבלתי פתירות. הרשות הפלסטינית מושחתת עד היסוד, והמחשבה שאפשר לקיים שלטון תחת מגף הכיבוש אינה אלא אשליה גדולה. התמשכות הפילוג מחייבת את חמאס להיפתח ולנקוט צעדים לחיזוק הקשר עם החברה הפלסטינית. עליה לחזק את האמונה בהיותה תנועת התנגדות לאומית, להסיר מעליה את הלבוש האידיאולוגי ולכבד את זכויות התושבים וחירותם.

מוסטפא אבראהים הוא פעיל זכויות אדם ועיתונאי פלסטיני המתגורר ברצועת עזה. המאמר המלא פורסם בפורום פלסטין ב־16 בדצמבר 2021

המאמר מתפרסם במסגרת פרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מרכז מנאראת במכון ון-ליר בירושלים ובין הפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק קטן מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם בנצרת. לדף הפרויקט באתר הפורום

תרגם מערבית: עמיר טאובר, מתרגם וכותב בצוות פרויקט אופק