זעם נגד המכונה
בחודש ספטמבר האחרון העניק ראש הממשלה נפתלי בנט ראיונות ראשונים לשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים. בחודש דצמבר העניק ראיונות לתחנות הרדיו המרכזיות. כעת הגיעה תורה של העיתונות המודפסת.
ראיונות נרחבים עם ראש הממשלה מתפרסמים הבוקר ב"ידיעות אחרונות" (נחום ברנע), "ישראל היום" (מוריה קור), "הארץ" (יוסי ורטר), "מעריב" (בן כספית), "מקור ראשון" (חגי סגל) וה"ג'רוזלם פוסט" (להב הרקוב).
כמו בשבועות קודמים, שבהם קרטל הפרשנים בעיתוני סוף השבוע הדהד את אותם המסרים שנשמעו יום קודם לכן בתדרוכים שהעביר ראש הממשלה (או מקורביו), גם הבוקר אפשר למצוא בכל אחד מהעיתונים את אותם המסרים המרכזיים של בנט על קורונה, איראן ומכונת התעמולה של נתניהו. כמובן שמקריאת אותם המסרים בציטוטים ישירים מפיו של ראש ממשלה נעדרת תחושת המבוכה שהתעוררה כל פעם שבטורי הפרשנות הפוליטיים הופיעו מסרים זהים שאליהם הגיעו, כביכול, הפרשנים בכוחות עצמם.
המקרה הרגיש ביותר הוא של "ישראל היום", העיתון שבשבעת חודשי ממשלת בנט-לפיד נתן למתנגדיה את פתחון הפה הנרחב ביותר, כולל פרסום טורים שבועיים בולטים בקונטרס החדשות מאת יעקב ברדוגו, מנאמניו הגדולים ביותר של נתניהו בתקשורת ומי שעל פי ניר חפץ הושתל בגל"צ מטעם ראש הממשלה לשעבר. השבוע, אגב, במקביל לפרסום הראיון הנרחב עם בנט, הטור של ברדוגו נעדר מ"ישראל היום".
היה יכול להיות מעניין לקרוא ראיון של אמנון לורד או אראל סג"ל עם ראש הממשלה, אך לתפקיד נבחרה מוריה קור. דוד ורטהיים, עורך מדור הברנז'ה באתר "וואלה", צייץ אתמול על חוסר שביעות רצון במערכת "ישראל היום" מכך שאת הראיון עם בנט ערכה קור ולא אחד הפרשנים הבכירים בעיתון, והוסיף כי במערכת "ישראל היום" מעריכים שלשכת בנט היא שבחרה את זהות המראיינת.
הראיון עם ראש הממשלה ב"ישראל היום" אמנם נוח יחסית לבנט לעומת ראיון שהיו עורכים לו שוחרי נתניהו בעיתון אבל הוא הרבה פחות מחניף ומעושה בהשוואה לראיונות שפרסם העיתון בעבר עם נתניהו, כשזה היה ראש ממשלה. חשוב מכך, הראיון עם בנט ב"ישראל היום" הוא הפחות ביקורתי כלפי נתניהו מבכל שאר העיתונים.
ולראיה: רק בשולי השוליים של הראיון ב"ישראל היום" מופיעה התייחסות של בנט למה שבמרבית הראיונות האחרים תופס מקום מרכזי: המתקפה המשולבת שהוא סופג מצד נתניהו ומכונת התעמולה שעומדת לרשותו.
ב"ישראל היום" מופיע רק משפט אחד קצרצר בהקשר ישיר לכך ("ידעתי שתכף מכונה עצומה של רעל ושנאה תופנה אלי ואל ילדיי") ללא כל ייחוס של האחריות להפעלת המכונה אל ראש הממשלה לשעבר נתניהו. זו בחירה מתבקשת עבור עיתון שהיווה את אבן הפינה למכונת התעמולה המפוארת שבנה נתניהו ב-15 השנים האחרונות.
בראיון לחגי סגל ב"מקור ראשון", שכמו עיתונאים אחרים ב"מקור ראשון" חווה על בשרו את מה שמתאר בנט, הנוסח המצוטט חריף יותר ומובא בלב הראיון ולא בסופו. "יש פה מכונה משומנת היטב, גם של בוטים וגם של שדרנים כאלה ואחרים, מדברים בדרך באמת מזעזעת, מכונת רעל ופייק בלתי נתפסת", מצוטט ראש הממשלה.
בראיון ללהב הרקוב ב"ג'רוזלם פוסט" בנט מרחיב עוד יותר בסוגיה, כבר בתחילת הראיון. משמעותית מכך העובדה כי הוא גם מכוון אצבע מאשימה לעבר מפעיל המכונה: "ביבי בנה צבא ענק של פייקים, אחד החזקים בעולם", הוא אומר. "זו מכונה שמורכבת מבוטים, אנשים אמיתיים, מפגינים בתשלום, מעורבבים עם אנשים אמיתיים, חדשות מזויפות כל היום, רדיפה אישית של חברי כנסת מהמפלגה שלי שעושים עבודה נהדרת. זו מכונה מסוכנת מאוד, כי היא כמו 1984, מציגה שקרים כאמת, ואמת כשקרים".
בראיון לנחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" אמירותיו של בנט על מכונת התעמולה זוכות להבלטה באחד הלידים. "יש פה מכונה שמייצרת רעל ושנאה, מכונה משומנת, מיומנת, מרשימה ברמה עולמית, עם ערוץ רדיו וערוץ טלוויזיה, אלפי בוטים וקבוצות שממציאות פייק מוחלט ומריצות אותו ברשת. הכל בשירותו של אדם אחד", מצוטט ראש הממשלה. הוא גם מייד מספק לברנע דוגמאות: איך הפיצו סרטון ערוך על קריאות בוז שספג כביכול במהלך טקס צבאי, ואיך הפיצו שמועה שאמא שלו קתולית.
בראיון ליוסי ורטר ב"הארץ" בנט מניח בידו של ראש הממשלה לשעבר מעין אקדח מעשן. "ישבנו כאן בחדר, בפינה. כשהוא הבין שאני לא מתכוון לאפשר לו לגרור את ישראל לבחירות חמישיות, הוא ממש איים", אומר בנט על נתניהו. "'תקשיב', הוא אמר לי, 'אם אני מבין נכון מה אתה הולך לעשות, תדע שאני אפעיל עליך את כל המכונה שלי, את הצבא'. הוא הדגים עם הזרוע שלו. 'אני אשלח עליך את הכטב"מים, ונראה'".
ורטר, שמציין כי לשכת נתניהו לא הכחישה את הציטוט, אומר לבנט כי קודמו בתפקיד בוודאי לא התכוון לצה"ל. "לא", משיב בנט, "הוא דיבר על צבא הבוטים, הקבוצות, האנשים שלו ברדיו, בטלוויזיה וברשתות".
אבל את התיאור הנרחב ביותר של מכבש התעמולה של נתניהו ואוהדיו מספק בנט לעיתונאי שממילא אוהב יותר מכל לכתוב על כך: בן כספית ב"מעריב".
"תשמע", אומר בנט על נתניהו בראיון ל"מעריב", "האיש בנה כאן את אחת ממכונות התעמולה האפקטיביות שקמו אי-פעם, ברמה עולמית. זו מכונה שכוללת ערוץ רדיו, ערוץ טלוויזיה, שעובדים אצלו מלא. עיתונאים שעובדים אצלו ונשכרו או גויסו על ידיו, בוטים ופייקים בהיקפים אדירים, וגם אמיתיים. זה כולל קבוצות הפגנה בתשלום שמסתובבות ממקום למקום. הם לא מצליחים להביא הרבה אנשים בדרך כלל, אבל הם מסתובבים עם רמקולים רבי-עוצמה. הם רודפים חברי כנסת מהסיעה שלי, מהסיעה של גדעון סער. ממציאים סיפורים בקצב מטורף. קשה לעקוב אחרי זה. אתה יודע שאתמול גיליתי שאמא שלי קתולית?".
בהמשך מוסיף בנט: "אני מפריד בין ביקורת, גם אם היא קשה לי מאוד, לבין ההתפרעות ברשת והלינצ'ים נגד כל מי שחושב אחרת ממך. זה מאורגן ומנוהל מלמעלה, כשהמטרה היא בכלל לא לשכנע - המטרה היא להפחיד ולהרתיע כל מי שסוטה מדף המסרים".
בנט מוסיף ואומר לכספית: "ברגע שאתה מייצר מסך של שקר שעוטף את ההוויה, אתה נטול יכולת להתגונן. הפייק ניוז, כולל עניין בדיקות האנטיגן, גורם נזק אמיתי. פוגע באנשים אמיתיים. הסיפור הזה הוא איום משמעותי על הדמוקרטיות. [...] תיבות התהודה האלה, הקוטביות, המקטבות, פשוט מפרקות את העסק. בגדול אני בעד רשתות חברתיות, אבל זה כמו כל כלי. סכין יכול להיות דבר נפלא להכנת סלט, והוא יכול להיות כלי נשק. הרשתות החברתיות היום מאפשרות הפצה מאסיבית של פייק. [...] והמכונה הזו של התעמולה, שאנחנו מדברים עליה, המכונה שביבי בנה, היא סכנה אמיתית לדמוקרטיה, כי הרבה אנשים נופלים בפייק הזה. מישהו מצייץ משהו, גורף אלפי לייקים מהמזרח הרחוק ומשבש את האמת.
"[...] קפצתי על הרימון, אבל אני הבנתי בזמן אמת לאן אני הולך. הבנתי שהקומביין הזה, המכונה של השקרים והתעמולה והרעל, עם כל כלי הנשק שמחוברים אליה, תופעל במלואה נגדי. הוא לא חסך כלום, הוא עשה הכל כדי לשבור והוא הצליח לשבור את שיקלי. אנחנו היינו כחוט השערה מאי-הצלחה. תדמיין את כל המכונה והאש עליי, על סביבתי, על חבריי [...] אבל קרה דבר מוזר. כשראיתי את עוצמת המכונה, הנחישות שלי והאמונה בצדקת המהלך שאני עושה רק הולכות ומתעצמות [...] המכונה שפועלת נגדנו מסוכנת, הדרך לפרק אותה היא התמדה, הצלחה, ולעלות לזירה להגיד את האמת. לכנות את המכונה, מכונה. ואת זה אנחנו עושים".
באופן אירוני, את הביקורת על מכונת התעמולה המתקדמת של נתניהו מבטא בנט באמצעות מכונת התעמולה המסורתית של ראשי ממשלה בישראל: עיתונות הזרם המרכזי.
על אף שב"ישראל היום" הצניעו מאוד ביחס ליתר הראיונות את הביקורת של בנט על מכונת התעמולה של קודמו בתפקיד, המכונה של נתניהו בשלה. יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה לשעבר, צייץ הבוקר על רקע פרסום הראיון עם ראש הממשלה הנוכחי כי "ישראל היום" הוא "עוד כלי תקשורת של השמאל, ועוד כלי תעמולה פרטי של בנט". ינון מגל צייץ על הצביעות, ברודגו צייץ על הפתטיות. גדי טאוב הכריז שוב שבישראל אין עיתונות וכן הלאה.
ארי שביט, ב"מקור ראשון", הקדים ביקורת לבליץ הראיונות של בנט וכתב: "לממשלתם של יאיר לפיד ואביגדור ליברמן (שנפתלי בנט עומד בראשה באופן זמני) יש סגולה שלא הייתה לשום ממשלה ישראלית אחרת מאז 2006; היא נהנית מחסינות תקשורתית".
סיגרים וכתבות ב"וואלה"
בכל הראיונות בנט מקפיד שלא לכנות את נתניהו בשמו ומעדיף את "קודמי" או "ביבי", ומבקר את "הסמוטריצ'יזם"/"הסמוטריצ'ים"/"הדרך הסמוטריצ'ית". במרבית הראיונות הוא מדבר על הקמת מחנה לאומי חדש ועל אנשי ימין שאומרים לו ("בלחישה") שהוא עושה עבודה טובה אך מפחדים להתבטא כך פומבית. במרביתם הוא גם טוען שתזמון הקמתה של ועדת החקירה לפרשת הצוללות וכלי השיט קשור לסגירת עסקת הרכישה של הצוללות הנוספות מגרמניה ולא לשיקולים פוליטיים על רקע המגעים לעסקת טיעון לנתניהו.
אבל ישנם גם הבדלים בולטים בין הראיונות השונים של בנט. בקבוצת הג'רוזלם-פוסט נותנים לראיונות עם בנט את הנפח הגדול ביותר (5 עמודי טבלואיד ב"מעריב", 3 עמודי ברודשיט ב"ג'רוזלם פוסט"). "מעריב" הוא היחיד שמצרף לראיון עם בנט את תגובת הליכוד ("בנט בפאניקה. נכשל" וכו').
רק ב"ג'רוזלם פוסט" מושבץ תצלום (חיים צח, לע"מ) של ראש הממשלה עם המראיינת. "זה הראיון הכי חשוב עבורי כי אמי תקרא אותו", אומר בנט לעיתונאית ה"ג'רוזלם פוסט" להב הרקוב כבר בפתח הראיון. בעיתון זה מתייחס בנט בהרחבה לנושאים שלא עולים בראיונות לעיתונים שפונים לקהל הישראלי, כגון מתווה הכותל, יהדות הגולה והאנטישמיות בעולם. מגיפת הקורונה, שמקבלת מקום מרכזי בכל יתר הראיונות, נדחקת ב"פוסט" לשוליים.
בעוד שב"הארץ", "ידיעות אחרונות" וה"ג'רוזלם פוסט" שואלים את בנט על אלימות מתנחלים, ב"מקור ראשון" ו"ישראל היום" נשאל ראש הממשלה על היותו איש ימין. רק ב"הארץ" נשאל ראש הממשלה מה הוא קורא ("The Fall Of Fortress Europe"). רק ב"ישראל היום" מציינת המראיינת קור את "יועציו מתן סידי ושמרית מאיר, שאינם משים ממנו לאורך כל הראיון".
חגי סגל ב"מקור ראשון" הוא היחיד ששואל את בנט על דבריו מהעבר לפיהם "אם מערכת המשפט תצליח להפיל את נתניהו בגלל סיגרים וכתבות באתר וואלה, זו תהא מכה אנושה למחנה הלאומי כולו". "היום הוא מצהיר ש'אני עומד מאחורי הדברים שאמרתי', ואפילו שב וטוען שזרועות האכיפה גילו 'המון נמרצות בעניין הזה' וכי 'יש הרבה תיקונים' שצריך לחולל במערכת המשפט, אך מוסיף הסתייגות משמעותית: 'צריך לדעת, נתניהו נפל בבחירות ולא מערכת המשפט הפילה אותו. הוא לא הצליח להקים ממשלה בפעם הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית'".
זו תשובה מיתממת, וחבל שסגל לא הקשה כאן על בנט. הטענה של הימין הביביסטי היא שבשל האישומים הפליליים נגדו, שנתפרו בגסות ומטעמים זרים, הוא נכשל בבחירות פעם אחר פעם. מי שטען בעבר שמערכת המשפט הפילה אותו בגלל סיגרים וכתבות ב"וואלה" בוודאי מבין זאת.
עסקת הטיעון לאן
ביום שני האחרון, שעות אחדות לפני התנערות היועמ"ש מנדלבליט מעסקת הטיעון עם נתניהו ופרסום הסרטון של ראש הממשלה לשעבר שבו הוא מבהיר כי ימשיך להנהיג את הליכוד, פרסמה אנה רייבה ברסקי ב"מעריב" ידיעה תחת הכותרת "הערכה במערכת הפוליטית: עסקת הטיעון תיחתם לקראת יומו האחרון של מנדלבליט בתפקיד".
למנדלביט עוד יומיים בתחילת השבוע הבא עד שיפרוש מתפקידו, אך נראה שגם לרייבה ברסקי ברור כי על עסקה עם נתניהו הוא כבר לא יחתום. "נכון לעכשיו קיימת תמימות דעים במערכת הפוליטית סביב דבר אחד עקרוני: במציאות (ולא בהודעות
לתקשורת) לא נותר איש שמאמין בכוונות נתניהו להילחם על חפותו עד הסוף, בלי
ויתורים ובלי עסקת טיעון. הרכבת יצאה מהתחנה, תחנת היעד היא עסקת טיעון, השאלה כרגע היא רק משך המסלול", היא כותבת הבוקר ב"מעריב".
"לו"ז העסקה שמסתמן נכון להשבוע ובהנחה שבתקופת מנדלבליט הדבר כבר לא יקרה: תקופת בין היועמ"שים; כניסת היועמ"ש החדש לתפקידו; תקופת התאקלמות ולימוד החומר; חידוש המו"מ; השגת העסקה; עתירות למיניהן; הכרעת בג"ץ; תקופת בין השמשות בליכוד; פריימריז בליכוד; יו"ר חדש בליכוד. בסך הכל בין שנה לשנתיים עד תחילת העידן החדש".
במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" נוקב עמית סגל בלוח זמנים קצר יותר: "ההנחה בליכוד היא עדיין שבתוך כמה חודשים תתקיימנה בחירות לראשות המפלגה".
הפרת אמונים
ב"מעריב" כותב שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן על היחס של נתניהו למערכת המשפט בתקופת ראש הממשלה אהוד אולמרט, וזאת על רקע המחמאות שקיבל לאחרונה מנשיא בית-המשפט העליון לשעבר השופט אהרן ברק, כמי שהגן על מערכת-המשפט מפני כל ניסיון לפגוע בה (עד שהוגשו נגדו כתבי האישום).
"כיום גם ברור שהברירה העומדת בפני פוליטיקאי המאמין בצורך ברפורמה במערכת המשפט (כפי שאני מאמין בכך) היא להיאבק על דעותיו ולהסתכן בכך שייפגע, או ללכת בתלם", כותב פרידמן, ומעלה את השאלה "האם ההבנות השקטות בין הפוליטיקאים 'הטובים' למערכת התביעה, המעניקה להם תמורת זאת הגנה ביום פקודה, איננה עולה, אם לא כדי שוחד ממש, לפחות להפרת אמונים?".
במקרה של נתניהו, מוסיף וכותב פרידמן, "השאלה החשובה היא מה גרם לו להפוך לאחד 'מגדולי המגינים על מערכת המשפט'? האם הייתה זו אמונה פנימית בכך שהמצב הקיים הוא טוב ורצוי, או שמא הבין שהמערכת המשפטית עיוותה את כללי הדמוקרטיה ולמרות זאת החליט שלטובתו האישית עדיף שישתמש בכוחו כדי להגן עליה, וכך יזכה לתמורה ראויה ויחסוך מעצמו את גורלו של אולמרט ואת החקירות שפקדו ראשי ממשלה קודמים (וגם אותו בימיו בראשות הממשלה בשנות ה-90?)".
כפי שנכתב כאן לא אחת, בעבר, בתקופה שנתניהו היה מגדולי המגינים על מערכת המשפט, כהגדרתו של ברק, פרידמן קיבל במה לבטא את העמדות הללו בגנות אותה מערכת מעל דפי "ידיעות אחרונות". מאז שהוגשו כתבי אישום נגד מו"ל העיתון והעורך האחראי ארנון (נוני) מוזס חל מהפך, הפוך מזה שחל אצל נתניהו. העיתון, שהיה אחד ממתנגדיה החריפים של מערכת המשפט, הפך לאחד ממגיניה, או לפחות ממחניפיה. השאלה החשובה היא מה גרם לתפנית. האם אמונה פנימית בצדקת הדרך של כנופיית שלטון החוק, או שמא מוזס הבין שלטובתו האישית עדיף שישתמש בכוחו כדי להגן עליה, וכך יזכה לתמורה ראויה בדמות עסקת טיעון מקלה.
קלון
בכל העיתונים המרכזיים מדווח כי ח"כ יעקב ליצמן חתם על הסדר טיעון עם היועמ"ש מנדלבליט במסגרתו יודה בהפרת אמונים בפרשת מלכה לייפר, ישלם קנס של 3,000 שקלים וייגזר עליו מאסר על תנאי.
גם ב"הפלס" החרדי, שהוקם כאלטרנטיבה לזרמים המזוהים עם מפלגת יהדות-התורה, מדווח על עסקת הטיעון של ליצמן. ב"המבשר", המזוהה עם המפלגה של ליצמן, אין על העסקה מילה. גם בשער "יתד נאמן" היא לא מוזכרת.
אנשי שלומנו
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעת תצלום (איתמר אייכנר) שבה נראה שר החוץ יאיר לפיד מדליק נר במחנה הריכוז מאוטהאוזן באוסטריה.
ב"מעריב" כותב יהודה שרוני על שר האוצר אביגדור ליברמן: "בשורה התחתונה, ליברמן צדק עד כה במדיניות הכלכלית שיישם בכלל, ובפרט בכל הנוגע להשלכות הכלכליות של הקורונה".
"האינטרנט"
בראש גיליון "המבשר", שנשלח הבוקר במייל מטעם מערכת העיתון באמצעות מערכת הפצה מקוונת שכל אחד יכול להצטרף אליה מצוטט "כ"ק מרן אדמו"ר מסאדיגורה שליט"א" שאמר כי "'האינטרנט' על כל אופניו, כולם הם שורש פורה ראש ולענה, הוא כלי תכסיסו של היצה"ר, הוא השטן, והוא המלאך המות של הדור הזה"
סימניה
גור מגידו כותב ב"דה מרקר" על הניסיון של נתניהו ואלקין למנוע את פינוי מכל האמוניה ממפרץ חיפה, ועל התכתובות שעסקו בכך בקבוצת ווטסאפ בהשתתפות פרקליט מחוז חיפה. לפי גור, בשיחות פרטיות התבטא אז פרקליט המחוז איתן לדרר כך: "מנדלבליט מעלים עין מול חשד לשחיתות, ניצן מתיישר".
עושים לביתם
ב"בשבע" מפרסמים כפולה פרסומית חריגה שמקדמת תיאוריה שהגה מארק לנגפן על הסכנה מפני הקמת מדינה פלסטינית ("קטיושות מסוגלות לשאת גם נשק כימי!").
עיתונות אלגוריתמית
"בניגוד לנרטיב הפופולרי בחוגים של היי-טקיסטים וחלק מהעיתונאים – הפגיעה המשמעותית ביותר של פייסבוק וגוגל בעיתונות לא היתה המסחרית", כותב גיא רולניק ב"דה מרקר". "[...] ההשפעה האמיתית היא על סוג העיתונות שאליה דחפו המונופולים הדיגיטליים רבים מהעורכים [...] גוגל ופייסבוק פיתחו אלגוריתמים מתוחכמים שמציגים למשתמשים תוכן באופן שיהיה 'ויראלי' [...] בהדרגה התברר מאילו אלמנטים מורכב התוכן שנהפך ל'ויראלי' יותר: קיטוב, שנאה, הסתה, שקרים, דיסאינפורמציה ופחד עובדים היטב.
"[...] תפקיד העיתון אינו לספק לקורא תוכן שהוא יקליק עליו, אלא לחשוף אותו למידע שיהפוך אותו לאזרח מיודע יותר. פתחנו את העיתון כדי להתבדר ולהתעדכן, אבל נחשפנו שוב ושוב למידע שלא ביקשנו ולא ציפינו לו, שלא נוגע כרגע ישירות לנו — אבל לאורך זמן משפיע יותר מכל על סוג החברה והמדינה שבה אנחנו חיים: תחקירים ומידע שמוקדי הכוח רוצים להסתיר מפנינו. לכן, עיתונות אלגוריתמית משרתת לפני הכל את אותם בעלי הכוח, שרוצים מינימום חשיפה למעשיהם או למחדליהם".
עוד קצת על מכונת התעמולה של נתניהו
עוד לפני הראיון בן חמשת העמודים עם ראש הממשלה בנט, ב"מעריב" מתפרסם המדור של בן כספית שמוקדש כולו ל"מכונת התעמולה של בנימין נתניהו ושופרותיו". כספית מבקש במדורו לקעקע את אמינות עדותו של רן קפלן, קצין לשעבר בחיל הים שיצא לאחרונה למסע הסברתי בגנות חקירת פרשת הצוללות וכלי השיט. לפי כספית, קפלן לא גילה כי הוא שותף עסקי של אחד הנאשמים בתיק ושותף בחברה שלפי כתב האישום באמצעותה שולמו החשבוניות שהסוו תשלומי שוחד בתיק.
בהמשך המדור ניגש כספית לפרק טענות שהעלתה בחדשות 13 העיתונאית אילה חסון נגד גדעון סער, פוליטיקאי שבעבר כספית נתפס מדבר מגרונו (כספית אינו נוקב בשמה של חסון ומעדיף כינויים כגון "התחקירנית המקורבת" ואחרים, לעגניים עוד יותר).
חסון דיווחה על ניגוד עניינים, לכאורה, בין גדעון סער, המועמד לעליון עו"ד יחיאל כשר, וחברת פנקסיה של המיליארדר יונתן קולבר, שהעניק ערבות לתקווה-חדשה של סער לפני הבחירות האחרונות. אולם מתברר כי יש שתי חברות פנקסיה, האחת שמייצג עו"ד כשר ואחת אחרת שבבעלות המיליארדר קולבר. "התחקיר כולו הוא פייק מזוקק", פוסק כספית. אתמול כבר שודרה בשולי מהדורת חדשות 13 הבהרה לגבי הטעות בדיווח של חסון. לפי ציוץ כתב ynet רן בוקר, "אילה חסון עלתה לטונים גבוהים בדיון עם מנכ"ל החדשות על נוסח ההבהרה".
האייטם המקורי שפורסם בחדשות 13 נמחק, וגם למהדורה המלאה של חדשות 13 אין זכר באתר החברה, אך דומה כי חסון עומדת מאחורי הפרסום שכן עדיין ניתן לראות אותו בחשבון הטוויטר שלה.
ענייני תקשורת
במוסף "מעריב" כותב רון מיברג על ספרו החדש של קרל ברנסטין ("הספר הוא לונה פארק מלא מתקני עינוגים לעיתונאי פרינט ותיקים ששרדו את התמוטטות הענף"), על דמותו של העיתונאי האמריקאי ועל ההבדל בין הגישה שלו למקצוע ולחיים ובין הגישה של עמיתו לשעבר בוב וודוורד.
ב"ישראל היום" שליח העיתון לאוקראינה נטע בר עושה ביסמוט.
ב"מקור ראשון" אריאל שנבל נפרד מרזי ברקאי. "אם אתה חש שהמדינה בורחת לך, כדאי שתבחן לאיזה כיוון רצת בשנים האחרונות, או לאיזה כיוון הריצו אותך", הוא כותב.