הראיון עם אלירן עטר ב"ידיעות אחרונות"
אלירן עטר הוא החלוץ הכי חם העונה בליגת-העל: מקום ראשון בטבלת מלך השערים, במדי מכבי תל-אביב הדוהרת לאליפות. לרגל הגיעו לשיאו המקצועי, הסכים להתמסר לתקשורת. ביום חמישי האחרון זכו אוהדי הספורט למסע יחצנות מפואר מתוצרת אלירן עטר ומכבי תל-אביב. פסטיבל מתוקשר ומיוחד כזה לא נראה כאן זמן רב.
ראיון עם אלירן עטר אינו דבר של מה בכך. השחקן בורח מהתקשורת כמו מאש, ולא מטעמי צניעות. לעטר יש גיבנת שהוא סוחב זה שבע שנים. בכל פעם ששמו עולה לכותרות, בכל הזדמנות נדירה שבה דיבר לעיתון או לאתר, צץ עברו האפל, והשחקן שב ונעלם לדממה תקשורתית.
ב-2006, כשהיה חייל בן 19 ושיחק בבני-יהודה, היה עטר חבר בכנופיה שביצעה מעשי שוד. בשלושה מקרים המיוחסים לחבורה הזו נחטפו תיקים מנשים ברחבי תל-אביב. שלושת חברי הכנופיה הורשעו ונשלחו לתקופות מאסר. מאסרו של עטר הומר בעבודות שירות של חצי שנה ובקנס של 2,500 שקל עבור כל אחת מהנשדדות.
עטר שילם את חובו לחברה, אבל האוהדים לא שכחו לו. במגרשי הכדורגל השתרש מאז שיר בגנותו, המושמע על-ידי אוהדי הקבוצות היריבות. הפזמון החוזר: "אלירן שודד זקנות". בהתחלה עוד ניסה עטר להתעמת עם המשוררים, אחר-כך למד לחיות עם התופעה.
עטר נמנע מראיונות כמעט תמיד, לטענתו, משום שנפגע מהתקשורת. ל"מעריב" סיפר בשבוע שעבר על המקרה ששבר אותו: לפני כמה שנים התפתה להכניס לביתו עיתונאי שהתחנן לעשות איתו ראיון מפרגן, אלא שהכותרת לכתבה היתה "התיקים של עטר". מאז אותו מקרה, איבד את האמון בעיתונאים ונמנע מקרבתם.
בשנתיים האחרונות הפך לכוכב מכבי תל-אביב. העונה הנוכחית, במיוחד היא, מאירה לו פנים באופן יוצא מהכלל. במועדון החליטו לרכוב על הצלחתו המקצועית ולשווק אותו לציבור כשחקן שהתבגר, השתנה ולמד את הלקח. ביום רביעי שעבר, בניצוחו של הדובר עופר רונן, התמסר השחקן לכל עיתונאי שרק רצה, ובעצם כולם רצו, מלבד "הארץ".
עטר העניק לכל אחד מהעיתונאים ראיון ספיישל של כחצי שעה. עיתונים, אתרים, ערוצי טלוויזיה. כל אחד והאלירן עטר שלו בראיון אישי/מיוחד/נדיר. הגדיל לעשות ערוץ הספורט, שבתוך יום אחד פינה לכבודו בשעת ערב משבצת שידור מכובדת של כחצי שעה בערוץ 5 פלוס. עטר הוצג בכל כלי התקשורת כמי שהתבגר, השתנה ולמד את הלקח.
סוגיית התדמית עמדה, כצפוי וכרגיל, במרכז מסע הייחצון. "בלתי אפשרי לשנות את התדמית", סח עטר לכתב "וואלה", אבל בערוץ הספורט הביע תקווה שבכל זאת "אולי גם התדמית שלי תשתנה, פרשת השוד מאחורי, אני חי ונושם כדורגל עכשיו".
העיתונאים מילאו את חלקם בהצגה הידועה מראש. כמעט אף אחד לא ניצל את המעמד כדי לפגום בחגיגיות האירוע. לא בכל שבוע השחקן הזה מתראיין, ולא בכל יום מכבי תל-אביב נדיבה כל-כך בהעמדת דמות מסקרנת שמתמסרת כל כולה לרשות התקשורת. השאלות הקשות נותרו מחוץ לתחום, רוב השאלות שכן נשאלו היו הרמות להנחתה. בראיונות המצולמים נראה עטר נינוח, בטוח בעצמו, וסיפק תשובות ענייניות וקורקטיות. אלא שתשובה אחת, שאותה דיקלם כמעט בכל ראיון, עברה מתחת לרדאר בלי שתפגום ולו במעט בעסקת החבילה.
כשנשאל עטר (שוב ושוב) על עברו הפלילי, ענה (שוב ושוב): "הייתי במקום הלא נכון בזמן הלא נכון". המציאות מספרת סיפור קצת אחר. תפקידו של עטר בכנופיה היה נהג הרכב שמילט את חבריו העבריינים מזירות שוד ותקיפה ברחבי תל-אביב. יד המקרה לא שיחקה בדרמה האלימה ההיא, המתוכננת והחוזרת על עצמה.
כשנדב צנציפר מ"ידיעות אחרונות" שאל אותו אם הוא מצטער על מה שקרה, השיב עטר, לא לפני שדיקלם, כצפוי, "מצטער שהייתי במקום הלא נכון בזמן הלא נכון": "לא עשיתי משהו שאני צריך להצטער עליו". המשפט המאכזב הזה היה צריך לשמש כותרת הראיון, אבל ב"ידיעות" בחרו לציית לרוח הדיל היחצני ובחרו ב"התבגרתי".
מעבריין צעיר לשעבר שהפך לכוכב כדורגל וטוען כי "התבגר", אפשר לצפות שלא יטייח את חלקו במעשים, ולפחות יביע חרטה והתנצלות. אלא שעטר בחר לטבול באמבטיית הכוכבות כששרץ נעוריו בידו, כשהתקשורת מסייעת למסע הזיכוך העקמומי הזה. עבורה, "שודד זקנות" לשעבר הוא עכשיו "מלך השערים". תדמית היא תדמית היא תדמית, והעובדות המורכבות שמהן עשויה המציאות שוקעות אל מול ההצלחה במגרש.
במובן הזה, עטר מצטרף לשורה ארוכה של ידוענים מורשעים, ש"שילמו את חובם לחברה", ועם שחרורם מתכחשים לפשעים שבעטיים הורשעו. החוב שולם אולי מן הבחינה החוקית, אבל נשאר פתוח מוסרית. גם במקרה שלו התקשורת שיתפה פעולה בהתהפכות יוצרות אופיינית: אחרי שנים ארוכות שהתעקשה לשווק את המורשע התורן ככזה ולצבוע כל הישג שלו בצבעי העולם התחתון, היא מצטרפת אליו כעת, כשנוח לה, למסע הטיהור העצמי בדיעבד.
כעת גם התקשורת וגם העבריין-לשעבר רשאים "לא להצטער על שום דבר" ולתלות את האשם בנסיבות, שבהן בסך-הכל היו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. עכשיו הוא הזמן הנכון והמקום הנכון, כשלשני הצדדים יש אינטרס להפוך ערכים כמו לקיחת אחריות, הגינות ונאמנות לעובדות לסרח עודף של מסע היחצנות התורן.
מרתון יש רק אחד
סיפור אישי בלט בשבת בצהריים בכותרת הראשית של ספורט ynet: "האהבה לספורט ניצחה את האנורקסיה" – סיפורה של נערה שמתכוננת למרתון תל-אביב. אלא שכותרת המשנה עוררה חשד שלא הספורטאית היא לב העניין. המשנה והפתיח לכתבה נפתחו בציון העובדה שבעוד חודש יתקיים מרתון תל-אביב, ליתר דיוק – מרתון ג'ילט תל-אביב.
הטקסט שהפנה לכתבת וידיאו הזכיר מודעת פרסומת למכוני כושר, והאייטם כולו הריח כמו הודעה לעיתונות של משרד פרסום. חולת האנורקסיה היתה בסך-הכל מקפצה לדבר האמיתי. דף הבית של ספורט ynet מציג בימים אלה אזור מיוחד למרתון תל-אביב, כולל שעון שסופר את הזמן עד לרגע הזינוק.
הכותרת ב-ynet
מרתון תל-אביב יתקיים ב-15 במרץ 2013, אבל שבועיים לפניו, ב-1 במרץ, יוזנק מרתון ירושלים, שהוא איכותי ומעניין לא פחות. ניסיון למצוא ב-ynet אזכור לאירוע הירושלמי העלה חצץ. חיפוש אחר המלים מרתון ירושלים במנוע החיפוש של האתר מניב תוצאות המתייחסות למרתון תל-אביב. המופעים היחידים של המרתון הירושלמי מגיעים מקהילות הגולשים במערכת הפורומים של האתר (ואזכור ביקורתי אגב טור כללי של הרב יובל שרלו העוסק בעיר הבירה). לפני כמה ימים נערכה מסיבת עיתונאים לקראת מרתון ירושלים. כל האתרים הגיעו ודיווחו, מלבד אחד.
בין אם ל-ynet יש הסכם מסחרי עם ג'ילט ועיריית תל-אביב ובין אם לקחו חסות על המירוץ כספונסרים, אין שום תירוץ להתעלמות טוטאלית ממרתון ירושלים, אירוע בינלאומי שבו ישתתפו כ-1,600 רצים מ-52 מדינות ועוד כ-20,000 ישראלים.
מהתכך הזה נזכור אנורקטית שניצחה מחלה בזכות האהבה לספורט, כשהיא מקשטת כתבה יחצנית באתר שמתיימר לאהוב ספורט ולסקר אותו ללא משוא פנים, אבל לא מצליח להתגבר על מחלה כרונית שנקראת תאוות בצע.
התיקונים
מתוך אתר One
מתוך האפליקציה של "וואלה"
אין שבוע שאני לא מקבל צילומי טעויות באפליקציות הספורט. "הזלזול בצרכנים הוא אינסופי", כתב אחד מהשולחים. להלן שתיים מהשבת האחרונה. בתצלום העליון: אסף בן-מוחא שוחרר מהפועל פתח-תקווה, ובכל זאת על-פי one כבש שער עצמי לחובתה. בתחתון מאפליקציית "וואלה": כיתוב התמונה טוען ששצ'פוביץ' ממ.ס. אשדוד לא הצליח לכבוש מול עכו, אלא שהטקסט בידיעה עצמה גורס אחרת. פרט שולי: השחקן בתצלום הוא בכלל עידו אקסברד מבאר-שבע.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il