חבר הכנסת יובל שטייניץ הגיע השבוע (14.8) לתוכנית "סדר עולמי" של חדשות 12 כדי לדבר על דו"ח האקלים החדש של האו"ם, ובעיקר על סוגיית המתאן. לא אתייחס כאן לכל האמירות של שטייניץ, שעמדתו היתה ועודנה כי גז טבעי הוא העתיד, בניגוד לקונצנזוס המדעי והבינלאומי כי מדובר דווקא במקור אנרגיה המסכן את עתיד האנושות. גם לא אתעמת עם כל מיני אמירות הזויות כמו זו לפיה פסולת הפלסטיק באוקיינוסים מדאיגה לא פחות ממשבר האקלים. כן אתייחס לדברים שאמר שטייניץ ביחס לגז המתאן, ואתמקד במספרים ובעובדות, כפי ששטייניץ עצמו המליץ.

נפתח בשלוש עובדות.

עובדה 1: משבר האקלים מתדפק על דלתנו, ודו"ח המומחים של האו"ם בנושא, שיצא זה עתה ותפס את הכותרות הראשיות ברחבי העולם (אצלנו פחות) מציין כי פליטות המתאן אחראיות לכשליש מההתחממות עד כה והפסקתן היא בעלת קדימות ראשונה.

מתאן הוא גז החממה השני בהיקף הפליטה שלו בתהליכים אנושיים, אחרי פחמן דו-חמצני. אולם מתאן הוא גז חממה אגרסיבי הרבה יותר מפחמן דו-חמצני. כל ק"ג שנפלט ממנו שווה ערך ל-84 ק"ג של פחמן דו-חמצני, והפוטנציאל שלו לגרום להתחממות למשך 100 שנים גבוה פי 28 מזה של פחמן דו-חמצני.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ מבקרים באסדת הגז לוויתן ב-2019 (צילום: מארק ישראל סלם)

עובדה 2: אף אחד במדינת ישראל לא יודע בדיוק כמה פליטות מתאן ישנן במשק המקומי. לא במגזרי הפסולת, החקלאות והתחבורה, לא בתעשייה ולא במגזר ייצור החשמל. גם הנתונים החלקיים שמתפרסמים מבוססים על חישובים והערכות ולא על מדידות, ומעט המדידות שכן מתקיימות - נעשות בידי החברות המפיקות ומוליכות את הגז ולא ע"י גורמים בלתי תלויים.

כל זה מוזר, אפילו לא אחראי, משום שמתאן הוא המרכיב העיקרי בגז הטבעי, והמדיניות הממשלתית בעשור האחרון הפכה את הגז הטבעי (או "גז מחצבים", לפי הכינוי המדויק יותר שהציעה לאחרונה שרת הסביבה תמר זנדברג) לדלק המרכזי של משק האנרגיה הישראלי לעשרות השנים הבאות.

עובדה 3: למרות תקפותה של עובדה 2, יובל שטייניץ, עד לאחרונה שר האנרגיה ומי שקידם ודחף את התלות של המשק בגז הטבעי עוד מימיו כשר האוצר, הציג בערוץ 12 נתונים על כמות פליטות המתאן בישראל, כולל שקופית מהודרת באדיבות חדשות 12. לפי שטייניץ, רוב פליטות המתאן בישראל הן בכלל מפסולת, והגז הטבעי אחראי רק לשבריר אחוז מהפליטות.

כל מספר זוכה

אם לא ידוע כמה פליטות מתאן ישנן בישראל, איך שטייניץ בכל זאת מנופף בשקופיות ומספרים? נתחיל בכך שגרף פליטות המתאן ששטייניץ ביסס עליו את דבריו, גרף לפיו הגז הטבעי אחראי רק ל-0.1% מפליטות המתאן בישראל, לא כלל שום גילוי לגבי מקור המספרים, מי הפיק אותם ומי עיבד אותם. יש לכך חשיבות עליונה, כיוון שאחרת - כל מספר זוכה וכל מי שיש לו גישה לתוכנת גרפיקה פשוטה יכול להתהדר באיזה נתון שירצה.

אז מה כן ידוע לנו ביחס לפליטות מתאן בישראל? לפי הלמ"ס, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל נפלט מתאן במשקל של 7,381 אלפי טונות במונחי פחמן דו-חמצני, שרובן (77%) אכן מגיעות ממגזר הפסולת המוצקה (כ-77%), משריפת דלקים בתעשייה ובתחבורה (כ-1.3%) וממקורות אחרים שאינם מפורטים. הנתונים האלה דומים לאלו ששטייניץ דיווח עליהם, אלא שנתוני הפליטות של המתאן המדווחים ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה התעדכנו לאחרונה רק בשנת 2017, לפני ארבע שנים! הנתונים העדכניים ביותר, של 2018, הם הערכה בלבד. בנוסף, מספרים אלו לא כוללים את אסדת הענק לווייתן.

גרף פליטות המתאן בישראל שהציג שטייניץ בערוץ 12 (צילום מסך)

בכל זאת, ישנם נתונים עדכניים יותר, הם לא בני ארבע שנים אלא רק בני שנתיים. מרשם הפליטות לסביבה (מפל"ס) של המשרד להגנת הסביבה פורסם לאחרונה בשנת 2020 עם נתונים נכונים לשנת 2019. לפי המפל"ס, שמתייחס לדיווח
רק ממקורות עתירי פליטות, בתעשייה, במשק האנרגיה ובמטמנות פסולת ומתקני טיפול בשפכים, בישראל נפלטים כ-45,000 טונות מתאן בשנה, מתוכם כ-40,000 טונות מגז מטמנות שלא נאסף.

כלומר, רוב הפליטות הם אכן ממגזר הפסולת, כדברי שטייניץ. אם כי המספרים נמוכים יותר מבדו"ח הלמ"ס: ביחידות של פחמן דו-חמצני, כלומר בהכפלה ב-84, פליטות המתאן מפסולת הן 3,360 אלפי טונות, ולא 5,702 כמו בדו"ח הלמ"ס. וזאת כאשר המטמנות המוסדרות בכלל אמורות לאסוף את הגז ולשרוף אותו. החישוב של הפליטות ממגזר החקלאות אותו הציג הגרף של שטייניץ, עלום עוד יותר, ולא ברור מי ואיך חישב אותן.

נס קרה לנו

אבל השאלה האמיתית היא לא כמה פולטים המגזרים שמשרד האנרגיה לא אחראי עליהם, אלא כמה פליטות מתאן ישנן במגזר הגז הטבעי, שהוא הדלק המרכזי בתחנות הכוח לייצור חשמל בישראל. ההצהרות שחוזרות כל פעם, גם על ידי השר היוצא שטייניץ וגם על ידי השרה הנכנסת קארין אלהרר וגם ע"י אנשי המשרד, היא שפליטות המתאן בהפקת הגז הטבעי הן כ-0.1% מפליטות המתאן במשק.

ליתר דיוק, לפי דו"ח "תרומת פליטות לא מוקדיות של מתאן לאפקט החממה" שהוציא משרד האנרגיה בשנת 2019, "היקף הפליטות בישראל קטן ביותר, ועמד על 1.12 קילוטון מתאן בלבד לשנת 2019, שהם 0.014% מכלל הגז הטבעי שנצרך במדינה" (אגב, לפי חישוב פשוט מדובר בכ-1.3% מסך פליטות המתאן, ולא ב-0.1% כמו בגרף של שטייניץ בחדשות 12).

זה נשמע נפלא, נפלא מדי. על פי הדו"ח של משרד האנרגיה הפליטות מהפקת והולכת גז במדינות אחרות גבוהות פי 15 עד פי 80 מבישראל. איך זה יכול להיות? על פי המשרד, בישראל ישנם מתקנים חדשים ושיטות הפקה שלא קיימות באף מקום אחר בעולם. אז הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, אבל האם הפטנט כאן הוא בטכנולוגיה מתקדמת או בהנדסת מספרים?

אסדות קידוח במאגר הגז "תמר" (צילום: משה שי)

הבעיה עם הגז הטבעי היא לא רק עם גזי החממה שנפלטים כששורפים אותו, כלומר פחמן דו-חמצני, אלא גם ובעיקר עם גזי החממה שנפלטים עד שהוא מגיע לתחנות הכוח, כלומר מתאן. מבט בדו"ח משרד האנרגיה מראה שההתייחסות למקטע ההפקה והעיבוד, כלומר ההפרדה של הגז באסדות הגז, מבוססת על נתוני הפליטה של חברת נובל אנרג'י (שהחזיקה באסדת תמר לפני שנמכרה לשברון).

הנתונים הללו לא כוללים את הפליטות של אסדת לוויתן, הגדולה הרבה יותר מאסדת תמר, שהחלה לפעול רק בסוף 2019 (שטייניץ הציג את נתוני 2020, אבל המפל"ס החדש טרם אושר ופורסם, כך שנתוני 2020 המדויקים לא ידועים). בנוסף, הנתונים לא כוללים את הפליטות שקורות בעת ההפקה בבאר, כי זו, כמה נוח, נמצאת במים הכלכליים ולא חייבת בדיווח.

מקטע נוסף בדו"ח משרד האנרגיה הוא מקטע ההולכה, כלומר - כמה פליטות יש בזמן שהגז שהופק ועובד עושה את דרכו לתחנות הכוח. הנתון הזה בדו"ח מסופק ע"י חברת נתג"ז, אלא שכלל לא מדובר בנתוני אמת. המספרים שנתג"ז מספקת הם הערכה בלבד, המבוססת על "היקף הדליפות החזוי עבור פעולות התחזוקה השוטפות של החברה בהתאם לפרוטקול התחזוקה השוטפת של מתקניה". כלומר לא רק שמדובר בהערכה בלבד, מדובר רק בפליטות בעת תחזוקה, ולא בפליטות לא מוקדיות ביום יום, שקיומן נמצא והוכח שוב ושוב בצנרות גז בעולם כולו, ובהיקפים גדולים מאוד.

שטייניץ כן צודק כשהוא קובל על כך שמשרדי הגנת הסביבה, החקלאות והתחבורה לא עמדו ביעדי הפחתת הפליטות להם התחייבנו בהסכם פריז, אבל זה לא מחפה על העובדה שהמשרד שהוא עמד עד לאחרונה בראשו לא קידם אנרגיות מתחדשות, ושהגז הטבעי דחק אותן עוד יותר. בהקשר זה, שטייניץ לא ממש השיב לשאלות הנוקבות שהציג לו המנחה, ערד ניר, שהפגין שליטה בחומר וידענות שהיו יוצאות דופן על רקע הבורות שאנשי תקשורת מפגינים בדרך כלל בכל הקשור למשבר האקלים.

ח"כ יובל שטייניץ, שר האנרגיה לשעבר, בראיון אצל ערד ניר בתוכנית "סדר עולמי" של חדשות 12 (צילום מסך)

עבור שטייניץ לא מדובר רק בדיון היסטורי. בקרוב צפוי להתפרסם דו"ח מבקר המדינה בנוגע להתמודדות המדינה עם משבר האקלים, שיעסוק גם בנושא משק הגז הטבעי והפחתת הפליטות. נראה ששטייניץ מכין את עצמו לביקורת שתימתח על מה שעשה ומה שלא עשה בשנותיו במשרד האנרגיה, ולכן הוא מכין אליבי. אליבי שכפי שהראינו, מבוסס על שעטנז של "עובדות אלטרנטיביות": נתונים לא עדכניים, נתונים שמספקים בעלי עניין, הערכות נוחות והתעלמות מנתונים לא נוחים.

ואם חשבתם שמדובר בטעות, שטייניץ עצמו הוכיח באותה הופעה ממש, שמדובר במדיניות. מדיניות של הטעייה וסילוף. הרי רק במרץ השנה שטייניץ ומשרד האנרגיה התרברבו שוב ושוב בכך שעמדו ביעד (הנמוך!) של אנרגיות מתחדשות לשנת 2020 אליו התחייבה הממשלה: 10%. השבוע ב"סדר עולמי" הוא כבר הפטיר כבדרך אגב שבשנת 2020 עמדנו רק על 7% אנרגיות מתחדשות לייצור חשמל (המספר האמיתי כנראה נמוך עוד יותר). באנרגיות מתחדשות השר יובל שטייניץ היה כישלון מוחלט, בעובדות מתחדשות הוא דווקא חזק.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)