עד שלא יוכח אחרת, כתב גלי-צה"ל, יריב בן-יהודה, הוא בחזקת חף מפשע. החשדות שתלו בו, כי צותת לשיחות ועידה טלפוניות של קציני משטרה בכירים במחוז דן, עדיין לא הפכו לראיות משפטיות. ובכל זאת, הסתבכותו מזמינה דיון עוד לפני הכרעת בית-המשפט.

בן-יהודה תואר על-ידי עמיתיו וחבריו כנציג מוצלח של עולם התקשורת העכשווי: צעיר, חרוץ, מוכשר, שאפתן. הוא הספיק די הרבה בחייו המקצועיים עד כה: את שירותו הצבאי עשה בגלי-צה"ל, והמשיך גם לאחר שחרורו; הוא הפך למרצה בקורסים לתקשורת; במקביל, היה למגיש בתוכניות טלוויזיה וכתב לעת מצוא במשדרי טלוויזיה יוקרתיים. לא רע בשביל אדם בן 25.

המשטרה, שחקרה את החשדות על האזנות הסתר שביצע, ידעה לספר שהוא תירץ את המעשים המיוחסים לו בתחרות העזה המתנהלת בעולם התקשורת. רצה לומר: כדי להשיג סקופים, להדביק את עמיתיו-מתחריו, הוא מצא לנכון להתחבר שלא כדין לקווי טלפון מבצעיים של המשטרה ובכך לעבור על החוק, לכאורה.

התיאור הזה משרטט את הניאו-ג'ורנליזם הישראלי: עיתונות שבבסיסה תחרות ללא גבולות, שאפתנות ללא מצרים, ואובדן יכולת השיפוט בין המותר לאסור. שבועות ספורים לאחר הרשעתו של מו"ל "מעריב" בהאזנות סתר, חודשים אחדים לאחר שכלי התקשורת כולם דנו בהרחבה בפגיעתם הרעה של הציתותים ובעבירה על החוק הכרוכה בהם, לא נרתע כתב פלילים נמרץ לחזור לכאורה על מעשה דומה, ולהסתבך כתוצאה מכך עם רשויות החוק.

העיתונות היתה למקצוע מבוקש מאוד באוניברסיטאות ובבתי-הספר לתקשורת. המכללות להוראת התקשורת פולטות מדי שנה מאות בוגרים רעבים לעבודה, חדורים שאפתנות ומייחלים להצלחות מקצועיות מהירות. סביבת העבודה שאליה הם נקלעים, ואולי גם בתי האולפנא שבהם הם רוכשים את מקצועם, מלמדים אותם להיות יעילים, תכליתיים, הישגיים. בדרך להצלחה המיוחלת הם מאבדים, כנראה, סגולות אחרות, חיוניות לא פחות להתקדמות בעולם התקשורת: סבלנות, הגינות, התאפקות, וגם קצת אירוניה עצמית.

החשדות על מעשיו של יריב בן-יהודה התפרסמו שבוע לאחר שעיתונאים הפגינו אותן תכונות עצמן במעשה הלינץ' שכמעט בוצע בחייל אסף מיארה. צלמים וכתבים, ישראלים ופלסטינים, צפו בקור רוח בהתנפלות האלימה, הקטלנית כמעט, על החייל המבועת. הם הוסיפו ללחוץ  על הדק המצלמות ולא עלה על דעתם להתערב או להזעיק עזרה.

גם הם היו רדופי שאיפה להצליח, לספק את התמונות המסעירות, להשיג את מתחריהם, או לפחות לא לפגר אחריהם.

הדרך להצלחה מזופתת במניעים מוטעים.

גיליון 18, ינואר 1999