ההחלטות על מתן זכיונות להפעלת ערוץ טלוויזיה מסחרי נוסף וערוץ חדשות מסביב לשעון מעמיקות את תווי ההיכר של מפת התקשורת הישראלית של התקופה הנוכחית: בתוך עשר שנים הפכה ישראל ממדינה חד-ערוצית למקום שבחללו חולפים אותות של עשרות תחנות טלוויזיה. הצטרפות שני הערוצים החדשים אינה משנה דבר מהותי באופיו של עולם התקשורת הישראלי; היא רק מעצימה את התהליכים התרבותיים והחברתיים הקיימים ממילא, המשקפים על המרקע, ועל-פי הרגלי הצריכה של הציבור, את היות ישראל חברה רב-תרבותית שהמכנה המשותף הגלעיני שלה מתכווץ והולך.

אין מקום לקונן על ההתפתחות הזו כמו שאין טעם להיאבק בה. מנקודת המבט של אינטרס העיתונאים, פתיחתם של שני הערוצים החדשים היא בשורה משום שהיא מזמנת אפשרויות תעסוקה חדשות ומאפשרת ניידות גדולה יותר בתוך שוק התקשורת. עם זאת, בצד איחולי ההצלחה לזכיינים, יש הצדקה להתכונן רגע במכשלות האורבות להם ולהתריע מפניהן.

ניסיון העבר מלמד שהאינטרסים המסחריים של הזכיינים גוברים על השיקולים העיתונאיים ועל הערכים המקצועיים שבשמם ממלאים עיתונאים את שליחותם החברתית. הלקח הזה רלבנטי במיוחד להפעלת ערוץ החדשות מסביב לשעון. לכאורה הוא מועד להיות חשוף יותר מערוצי טלוויזיה אחרים ללחצים שיחתרו להפיק רווח עסקי מהעיסוק העיתונאי. הניסיון בעולם מלמד שהביטויים לכך עלולים להיות הפרדה בלתי מספקת בין שיקולי המערכת המקצועית לשיקולים העסקיים של הזכיינים, רידוד המסרים החדשותיים והצהבתם כדי להגדיל את אחוזי הצפייה, חלוקת זמן לא סבירה בין החומר החדשותי לפרסומות, ובמקרים קיצוניים - ערבוביה בין תכנים עיתונאיים למסרים מסחריים. גם לערוץ השלישי, חרף הכוונות המוצהרות הנאצלות של הקבוצות הזוכות, אורבת סכנה של שחזור התהליך שעבר על הערוץ השני.

הערוצים החדשים ישפיעו על מעמדו של ערוץ 1 ועל מצבה של רשות-השידור, אין ספק שכניסת ערוץ 3 וערוץ החדשות לבתים תקטין את אחוזי הצפייה בערוץ הציבורי (וגם ביתר הערוצים) ותחריף את בעיית הזהות שלו. יהיה על הנהגתו להגדיר את תפקידו, להתוות את אופיו, ולבצע את השינויים המתבקשים זה שנים בהנהלתו כרי להתאימו לתקופה הקרובה. שישים אחוזים מהאוכלוסייה צופים בטלוויזיה בשעות השיא, אבל פחות מעשרה אחוזים מהם בשידורי הערוץ הראשון. חרף התאוששות מסוימת של הזמן האחרון (על חשבון הירידה בצפייה בערוץ 2) ייאלץ הערוץ הציבורי להיאבק קשה כרי לשמור על נתח סביר של צופים ולהצדיק את הכנסות הענק - מכספי הציבור - הזורמות לקופתו. המצב העגום בקול-ישראל, הנסקר בגיליון זה, מלמד כי בהנהלת רשות-השידור אין מבינים שהשנה הקרובה היא שנה מכרעת להצלת מעמדו של השידור הציבורי.

גיליון 32, מאי 2001