עיתונאות היא, כידוע, המקצוע השני העתיק בעולם וכזה הוא מעמדה: עיתונאים סוחרים, שלא לומר מספסרים, במלים. בעיקרו, תפקידם הוא להביא לידיעת הציבור דברים שמגיעים לידיעתם. תשומתם בתהליך הפיכת המידע לנחלת הכלל מוגבלת: עליהם לדייק, לברור את העיקר, ולספר את הידוע להם בשפה שווה לכל נפש. זו אינה מלאכה מורכבת באופן מיוחד; העיתונאי הוא, ביסודו של דבר, צינור שפולט את מה שמטפטפים לתוכו.

האופי המתווך של העיסוק העיתונאי יוצר מניה וביה תלות גדולה בינו ובין המקורות המזינים אותו במידע. אין משמעות לתפקיד העיתונאי ללא הבאת מידע אשר נשאב, בדרך-כלל ומטבע הדברים, מהזולת. המעמד הזה, של תחנת מעבר של מידע המצוי בידי אחרים, מגדיר את מצבו של העיתונאי: הוא בחר במקצוע שאין בו הרבה כבוד. עליו לחזר על הפתחים כדי ללקט מידע, הוא חשוף להטעיות ולמניפולציות, עליו לנהל מערכת מורכבת, מדי פעם גם לא נעימה, של יחסי תן-וקח עם מקורותיו כדי שיוכל לספק את הסחורה ולעמוד בהתמודדות הקשה עם מתחריו.

ישנם אמצעי הגנה העוזרים לעיתונאים להציל את שארית כבודם - היכולת לפתח קשרים עם מגוון גדול של מקורות, היכולת להקרין דימוי של אנשים עצמאים ואמינים, היכולת להגיע למעמד בכיר בקהילה העיתונאית ובעל השפעה על הציבור - אבל רק מעטים מצליחים בכך, וגם הם מוצאים את עצמם לא פעם במצב המביך של מי שעשו בו שימוש לרעה.

יותר ויותר נקלעים עיתונאים, בהם בכירים מנוסים וידועים, לעין הסחרור של "ספין" תקשורתי. הם מתומרנים על-ידי יח"צנים ודוברים להציג תמונת מצב מסוימת, גם אם אינה תואמת את המציאות. וכך מדווחת התקשורת על הישגו של ראש הממשלה במרכז הליכוד, כאשר בפועל נכשל כישלון מחפיר בנסיונו להשיג את תמיכת המרכז בכוונתו להכיר בקיומה של מדינה פלסטינית. וכך נותנים עיתונאים את ידם ללהטוט יח"צני של ראש הממשלה ושר האוצר שנועד לבלום את המרוץ אחר הדולר ואת נפילת שערי המניות, בעוד שהסיפור החשוב של ההתרחשות הוא כשלונם להעביר את תוכניתם הכלכלית בכנסת. וכך מאירים כתבים מדיניים באור ורוד את שיחותיו של ראש הממשלה עם הנשיא בוש, בעוד שבדיעבד מתברר לא פעם שעל המפגשים העיבו גם צללים. וכך נסחפים כתבים כלכליים לתאר בכותרות ענק מהלכים מאולתרים של ראש הממשלה ושר האוצר שמתאדים כעבור יום-יומיים ומשאירים מאחוריהם את המצוקה הכלכלית החמורה. וכך נחפזים כתבים צבאיים לבשר בנימה נרגשת על חידושים בגישה המבצעית שכעבור זמן לא ארוך מסתבר שלא שינתה באופן ממשי את המצב הבטחוני הבעייתי.

התפוקה העיתונאית הזו אינה מקרית: עומדים מאחוריה גורמים מעוניינים. המקורות האלה מוסמכים ולכן העיתונאים מאזינים להם. במידע שהם מספקים יש עניין לציבור ולכן העיתונאים מפיצים אותו. כאלה היו יחסי העיתונות והממסד מאז ומעולם. מה שהשתנה לרעה בשנים האחרונות הוא מינונה של היח"צנות בהזנת העיתונות ועזות המצח של סוכניה - נכונותם להתל בעיתונות ובציבור ולהציג להם מידע מוטה באופן קיצוני - ונכונותה של העיתונות להתמסר להם. בכך מוכיחה העיתונות מחדש עד כמה עתיק הוא המקצוע.

גיליון 39, יולי 2002