בימ"ש השלום בראשון לציון דחה תביעת דיבה שהגיש חסיד חב"ד דוד גוסיאטינסיקי נגד העיתונאי ישראל פריי. פריי פירסם במקומונים "השבוע" ו"כל הזמן" המופצים בבת-ים וחולון כתבה על יריבות בין גוסיאטינסיקי לבין חסיד חב"ד אחר, המנוח הרב זמרוני ציק.

בכתבה תיאר פריי את היריבות בין ציק, פעיל חב"ד ותיק בעיר בת-ים שהיה שייך לפלג המשיחי בחסידות, לבין גוסיאטינסיקי, שפעל בעיר בקרב קהל דוברי רוסית מטעם ארגון בשם "חב"ד בעליה"' השייך לקבוצת "צעירי אגודת חב"ד". בין השאר הוזכרה בכתבה הטענה כי הצער שגרמה היריבות לציק גרמה לפטירתו משבץ. למרות שגוסיאטינסיקי לא הוזכר בכתבה בשמו, טען כי מכיריו זיהו אותו ותבע את הכתב ואת המו"ל קו עיתונות דתית.

"מצאתי כי הנתבעים פעלו, ככלל, במסגרת הוראות הדין, תוך שמירה על עבודה עיתונאית ראויה ועל כן זוכים הם להגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק", כתב השופט מוטי פירר בפסק הדין, "כמו כן, הדברים שפורסמו עולים ברובם המכריע בקנה אחד גם עם הגנת האמת בפרסום האמורה בסעיף 14 לחוק, שכן מדובר בדברים שאכן הובאו בשם אומרם ואשר יש בהם עניין לציבור".

"הגנת תום הלב בהקשרה העיתונאי זכתה לכינוי 'הגנת העיתונאות האחראית'", נכתב בפסק הדין, "ככלל נקבע, כי יוצרו של חיבור בעל אופי עיתונאי, שיש בו עניין ציבורי משמעותי, אשר קדמה לו עבודה עיתונאית זהירה ואחראית, נושא בחובה מוסרית או חברתית לפרסם חיבור זה".

לפני פרסום הכתבה פנה פריי לקבלת תגובתו של גוסיאטינסיקי, אולם הלה התנה זאת בכך שפריי ייפגש עימו פיזית בבת-ים ויבלה במחיצתו את היום. פריי סירב לכך והכתבה התפרסמה בלא תגובתו של גוסיאטינסיקי. השופט פירר קבע כי פריי נהג כיאות, כי לא היה צריך להיענות לתנאי של גוסיאטינסיקי וכי עמד בדרישות הפסיקה לעיתונות "זהירה ואחראית" בכך שנתן ביטוי לעמדתו של גוסיאטינסיקי בכתבה.

"לא מצאתי כי חובת הזהירות העיתונאית מטילה על הנתבעים להיעתר לדרישה זו כתנאי לפרסום הכתבה", נכתב בפסק הדין, "לאחר שהנתבעים סירבו לכך, בחר התובע שלא למסור את תגובתו לכתבה. יש להניח ברמה גבוהה של ודאות כי לו היה מוסר את תגובתו, היתה זו משולבת בגוף הכתבה. על אף סירוב התובע למסור את תגובתו, נתנה הכתבה ביטוי לעמדות שני הצדדים. הן לעמדת מקורבי זמרוני הטוענים כי התובע הסיג את גבולו של רבם בעיר, והן לעמדת חב"ד בעליה וצעירי אגודת חב"ד אשר גיבו את פעילותו של התובע כשליח מטעמם בעיר".

עוד כתב השופט פירר: "שוכנעתי שהדברים פורסמו בתום לב, הן אובייקטיבי והן סובייקטיבי. לא מצאתי כי הנתבעים מהווים 'שופר' של אחד מהפלגים בחב"ד וכי הם פרסמו את הדברים בכוונה לפגוע בפלג אחר, או בתובע באופן אישי. לא מצאתי כי הנתבעים הונעו על ידי כוונת זדון או רצון להשמיץ את התובע. לא ראיתי כי הנתבעים נתנו משקל עודף לשיקולים אישיים, כגון רצון להגיע להישג עיתונאי או לשיקולים מסחריים באופן החורג מהראוי או המקובל".

בנוגע להגנת "אמת בפרסום", קבע השופט כי "חלקם הארי של הדברים מובאים כציטוט בשם אומרם – תלמידו של זמרוני, מר מאיר אבוטבול. בדיון שהתקיים לפני היום, הוכח כי הנ"ל אכן עומד מאחורי האשמות הללו עד היום. במובן זה ניתן לומר, כי הפרסום נסמך על מקורות מהימנים. ודוק, הפרסום איננו מצדד באמיתות תוכנם של ההאשמות כלפי התובע, היינו בטענה לפיה התובע אכן פגע בזמרוני או גרם למחלתו ולמותו, אלא מביא את עמדתם של התלמידים והמקורבים הטוענים לכך. הקורא הסביר הנחשף לכתבה איננו מסיק מהדברים כי התובע אכן גרם למחלתו או למותו של זמרוני, אלא מבין הוא שמקורביו של זמרוני טוענים כך".

השופט פירר קבע כי "נפל פגם אחד בפרסום", משום שבכתבה הובאו דברים שיוחסו לבני משפחתו של הרב ציק, מבלי שהוכח או נבדק כי אכן אמרו את הדברים. בשל כך קבע פירר כי גוסיאטינסיקי, שתביעתו נדחתה, לא ישלם את הוצאות המשפט לפריי.

פריי יוצג ע"י עו"ד דור שוורצמן. גוסיאטינסיקי ע"י עו"ד אביתר שומר.

ת"א 6343-09-18