תוכנית "המקור" שבה "משה איבגי שובר שתיקה" (ערוץ 13, 8.6) ניסתה לאחוז את המקל בשני קצותיו: גם לשמור על כבודן של הנפגעות שהשחקן המפורסם תקף, להביא את סיפוריהן ולהאמין להן, וגם להציג את "הצד השני", הצד של עבריין המין המורשע.

גם לשמור על התקינות הפוליטית, וגם להביא את הרייטינג. גם ללכת עם רוח הזמן (צייטגייסט) ולא לפסול את תנועת #MeToo, וגם קצת לבעוט בה כדי לא להיות חד-צדדיים. גם להאמין לנפגעות ולחבק אותן ולגלות כלפיהן אמפתיה, וגם להצהיר שכוונת הכתבה היתה בכלל לבחון את המבנה הנפשי של הטורף שהתגלה מאחורי פרצופו המוכר של איבגי, מאז החלו העדויות לזרום כמו צונאמי. גם לגלוש על הגל וגם להציג כאילו בסך הכל רוצים לספר את הסיפור של המשפט.

בסופו של דבר לא קרה אף אחד מהדברים האלה, והצופים קיבלו כמעט שעה וחצי (ברוטו) שבהן איבגי שב וחזר, שוב ושוב ושוב, על אותו מסר בניסוחים שונים. מסר מבולבל ולא חד-משמעי: לא שמתי לב שחרגתי, עכשיו אני רואה את זה דרך העיניים שלהן, פישלתי, טעיתי, לא הבנתי. אני לא שולל את ההרגשה שלה, אני אומר מה היה. אני בכלל מזדהה איתן. משהו פיספסתי, משהו לא הבנתי.

עוד ועוד ועוד מילים שמאחוריהן אין לא חרטה, לא הבנה ולא הכרה במעשיו, בדרך שבה תפס נשים, התייחס אליהן, ראה אותן. במשך שנים. עשרות שנים של החפצה ושימוש בנשים בגילאים שונים ומרקעים שונים, לסיפוק צרכיו. אין פלא שהוא לא זוכר. הוא לא ראה אותן. עבורו הן היו אביזר. אחת ועוד אחת בסידרה של נשים שאותן הטריד, תקף, נגע, מעך, השפיל ופגע.

תקיפות והטרדות מיניות אינן ביטוי של "אהבת יתר". הן ביטוי לכוח ואלימות והחפצה של נשים. אלה עבירות אלימות ולא תשוקה מינית שהלכה רחוק מדי

שיאו של "הראיון שובר השתיקה" הגיע כשאיבגי אמר: לא הבנתי שלנשים יש חולשה מובנית, והתלונן שבגלל שהנשים שתקו לא ידע שעשה משהו לא בסדר. הבנתם? הנשים בכלל אשמות. הן אשמות שהן נפגעו. הן אשמות שלא אמרו שנפגעו. הן אשמות שיש להן חולשה מובנית. והוא? הוא בסך הכול אהב נשים יותר מדי. זה החטא שלו.

אז לא. תקיפות והטרדות מיניות אינן ביטוי של "אהבת יתר". הן ביטוי לכוח ואלימות והחפצה של נשים. אלה עבירות אלימות ולא תשוקה מינית שהלכה רחוק מדי. אלימות וכוח ותחושת עליונות כלפי נשים כאילו הן באו לעולם כדי לספק יצרים של גברים. ממש כמו טרף.

חודשים ארוכים שאנחנו מוצפים בעדויות כואבות, משתקות, מפורטות, מכעיסות, של נשים שמספרות בפנים גלויות באומץ ובגילוי לב ובכאב את מה שעברו. וכשהטורף מקבל את הבמה המכובדת של תוכנית "המקור", לא רק שהוא בכלל לא זוכר אותן, הוא מתלונן שהן לא דיברו ואמרו לו שעשה משהו לא בסדר.

אז לא. הראיון הזה לא היה צריך להיות משודר. אין בו שום ערך עיתונאי, או מידע שחשוב לציבור לדעת. מעשיו האלימים של איבגי כלפי נשים סופרו כבר בכל מקום ובכל צורה, כולל בכתב אישום מפורט שבו הוא הורשע, ובמשפטו שסוקר בהרחבה ובפירוט בכל מקום. גם עדויותיהן של הנשים נשמעו.

ההסברים של רביב דרוקר וחן ליברמן באולפן אחרי הראיון רק הוסיפו חטא על פשע. דרוקר טען שמכל מסכת העדויות נותר כתב אישום רזה, ובכך התעלם מכמה סוגיות מהותיות בכשל של מערכת המשפט בפרט ומערכת אכיפת החוק בכלל להתמודד עם עבירות של תקיפות והטרדות מיניות.

העובדה שמעשרות עדויות של נשים על התנהגות סידרתית שנמשכה עשרות שנים נותר רק כתב אישום רזה, אינה עדות לכך שאין כלום כי לא היה כלום. היא הוכחה לכשלונה של המערכת לתרגם התנהגות אלימה, בוטה, כוחנית, ביריונית של גברים כלפי נשים לסעיפי אישום שתואמים מספרי סעיפים בחוק העונשין.

היא הוכחה לכך שלנשים נפגעות אלימות מינית אין אמון במערכת אכיפת החוק והמשפט. הן לא ממהרות להתלונן, נהפוך הוא, הן חוששות מהיחס שהן מקבלות. הן במהלך גביית העדויות והן בהליך המשפטי, ולא פחות חשוב - בשדה התקשורתי. זהו כשל מערכתי.

חן ליברמן מראיינת את משה איבגי בתוכנית "המקור" (צילום מסך)

חן ליברמן, מצידה, פמיניסטית, דעתנית ועיתונאית ותיקה, אמרה שרצתה לספר את הסיפור של המשפט. אבל סיפורו של המשפט סוקר ודווח פעמים רבות ובכל מקום אפשרי. בכך לא היה שום דבר חדש. הדבר החדש היחיד שהיה לתוכנית "המקור" להציע הוא אותו ראיון "שובר שתיקה". אז לא. לא מעניין לשמוע את איבגי שובר שתיקה. בטח לא כך. בטח לא בהתנסחויות המנוכרות האלה. בטח לא כשהוא מטיל את האחריות על הנשים שאותן תקף.

ולא, במשפטים שבהן יש הרשעה במעשים חמורים לא חייבים לשמוע את הצד השני. העובדות נקבעו בבית המשפט ועל פיהן הוא עבריין מין מורשע. אין כאן צד שני. יש צד אחד שבא לידי ביטוי בהכרעת הדין שקבעה שהוא אשם.

ואת השאלה עד מתי ישלם איבגי את המחיר, צריך לשאול אחרי שיקבל את עונשו, ירצה אותו ויפנים את סידרת מעשי הנבלה שעשה כלפי נשים. רק אחרי שיתמודד עם העדויות לעומק, ויבין שהאחריות מוטלת כולה, לגמרי, על הכתפיים שלו. שההתנהגות שלו הייתה אלימה וכוחנית. רק אחרי שיבטא את ההבנה שלו בחרטה כנה, אז אפשר יהיה לשאול האם נגזר גורלו לעד להיות מודר מכל במה וסרט.

בינתיים כל זה עוד לא קרה.