הסרט "ג'נין ג'נין" נאסר להקרנה בישראל ויוצרו מוחמד בכרי ישלם לחייל מילואים הנראה בו פיצוי בסך 175 אלף שקל והוצאות משפט בסך 50 אלף שקל, כך פסקה אתמול (11.1) השופטת הלית סילש מבית-המשפט המחוזי מרכז. זהו הניצחון המשפטי המובהק ביותר שנחלו מתנגדי הסרט מאז יצא לאור בשנת 2002, ואחרי שתביעות קודמות נדחו גם על ידי בית-המשפט העליון.

זמן קצר לאחר מבצע "חומת מגן" יצר בכרי סרט על האירועים במחנה הפליטים ג'נין במהלך המבצע. בסרט נכללו עדויות שבעל-פה מטעם תושבי המחנה שתיארו מעשי זוועה ופשעי מלחמה. בשנת 2007 הגישו חמישה חיילי מילואים שהשתתפו במבצע תביעת דיבה נגד בכרי, אולם זו נדחתה. בכרי אכן הוציא את דיבת חיילי צה"ל, קבע בית-המשפט, אך אין לתובעים, שכלל לא הופיעו בסרט, עילת תביעה נגדו.

במרכז התביעה הנוכחית, שהוגשה בשנת 2016, עומד רב-סרן במילואים ניסים מגנאג'י, שטען כי בשל הופעתו בסרט ההשמצות הכלולות בו גרמו לביזויו והשפלתו.

סרטו של בכרי, טען מגנאג'י, "מציב מראה שקרית וחד-ממדית אל מול פעילות צה"ל ולוחמיו במחנה הפליטים בג'נין [...] והכל תחת כסות כוזבת של יצירה תיעודית". לטענת מגנאג'י, אזכורו הישיר "באמצעות צילומו והופעתו בסרט, על רקע דברי הנאצה, השקרים והתמונות המבוימות המופיעים בו, המכוונים גם כלפיו, בהיותו חלק מהלוחמים בקרב, גורמים לביזויו ולהשפלתו ולפגיעה קשה בו ובשמו הטוב, מעמידים אותו כמטרה לשנאה ממש ומקימים לו עילת תביעה אישית נגד הנתבע".

מגנאג'י דרש, באמצעות עורכי-הדין נבות תל-צור, שחר קונפורטי וטל שפירא, פיצוי בסך 2.6 מיליון שקל וצווים הקובעים איסור על הקרנת הסרט והפצתו והחרמת כל עותקיו.

בכרי טען להגנתו, באמצעות עורכי-הדין חוסיין אבו-חוסיין ומיכאל ספרד, כי התביעה הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות וכי ממילא מגנאג'י מופיע בסרט לשניות ספורות, מה שלא מאפשר את זיהויו. "כל צופה, גם לא מיומן בצפייה בסרטים דוקומנטריים, יבין כי לאורך הסרט משובצות תמונות של חיילים ואין זאת אומרת שלהם אישית מיוחסת פעולה כלשהי שנטענת בסרט, וודאי לא כל המעשים!", נטען בכתב ההגנה. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מצא לנכון להצטרף לתביעת הדיבה נגד בכרי בעקבות פנייה אישית מהרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט.

ארבע השניות שבהן מופיע מגנאג'י בסרט "ג'נין ג'נין" (מימין, ללא כובע)

השופטת סילש דחתה את טענות בכרי ומתחה ביקורת חריפה עליו ועל הסרט שיצר.

תחילה קבעה השופטת סילש כי יש לדחות את הטענות להתיישנות התביעה ולקבל את גרסת מגנאג'י לפיה נודע לו לראשונה שהוא מופיע בסרט רק בשנת 2015. זאת על אף שכבר בשנת 2003 התבקש בג"ץ לצרפו להליך שבו עתר בכרי נגד החלטת המועצה לביקורת סרטים לאסור את הקרנת הסרט.

בהמשך התייחסה השופטת סילש לטענת בכרי כי כלל לא ניתן לזהות את מגנאג'י בסרט, וכי גם אם יזוהה לא מיוחסות לו באופן אישי כלל הטענות בסרט על אודות מעשי חיילי צה"ל בג'נין. ראשית, מבהירה השופטת, מגנאג'י לא מצולם מאחור כפי שטען בכרי אלא מפרופיל. שנית, אפשר גם אפשר לזהותו על אף הצילום המרוחק והזמן שחלף. מעבר לטענות התובע בסוגיה זו הוסיפה השופטת "את התרשמותי שלי, על פיה לאחר צפייה בסרט ובתובע אשר נכח באולמי, התובע ניתן גם ניתן לזיהוי".

הופעתו הקצרה של מגנאג'י משולבת בסצנה שבה מתאר פלסטיני זקן תושב מחנה הפליטים כיצד חיילים בזזו את כספו. השופטת קבעה כי "לאחר צפייה חוזרת בסרט עצמו, אני מוצאת כי יש בתוכנו כדי להביא לייחוס ברור של אירוע ביזת הזקן לתובע ולשני החיילים הנוספים שנצפים עמו, וכן לראותו כמי שיש לו קשר, הגם פחות ספציפי, ליתר אירועי מבצע חומת מגן".

השופטת סילש כותבת כי בכרי עירב בסרט בין ראיונות עם תושבי המחנה לתצלומים שונים שבהם נראים כוחות צה"ל. "אין המדובר בעירוב רנדומלי של תמונות, קול וראיונות אשר אינם קשורים זה בזה, או זה לזה", קובעת השופטת, "אלא בבנייתן של סצנות אשר הצירוף של קטעי הווידאו, התמונות והקול לראיונות, מאדיר או בא להמחיש את האירוע הפרטני המסופר על ידי אותו מרואיין. [...] מקום בו אותה הבהרה או ציור תמונה חזותית של אירוע ביזת הזקן, נעשו, בין היתר, על דרך של צירוף צילומו של התובע, לא ניתן לנתק את הצילום מאותו סיפור ומאותה סצנה".

בנוסף על כך, השופטת קבעה כי גם יתר האירועים המתוארים בסרט משליכים על הוצאת דיבתו של מגנאג'י. "לא ניתן לצפות מאותו צופה סביר, לנתק את התייחסותו לתובע ולאירוע ביזת הזקן, ממכלול האירועים האחרים המתוארים במסגרת הראיונות בסרט, ולו נוכח השפעתם של אירועים אלו על תפיסת הצופה את התובע הפרטני", כתבה השופטת סליש.

השופטת מתחה ביקורת חריפה על תוכנו הדיבתי של הסרט "ג'נין ג'נין" ועל האופן שבו יצר בכרי את סרטו.

"הראיות אינן מלמדות כי נבחן, בדרך כלשהי, קיומו של ממשק בין הראיונות לבין המציאות, ולא הוכח כי הסצנות אותן בנה וערך הנתבע בסרט מבוססות על מצע עובדתי כלשהו, ולו מינימאלי", קבעה השופטת סילש. "למעלה מכך, מתוך חקירתו הנגדית של הנתבע [בכרי] עלה, כי בירור העובדות או הצגתן של שאלות לצורך ביסוס ראייתי כלשהו של הנתונים, לא היה חלק מדפוס הפעולה של הנתבע במהלך הפקתו של הסרט, וספק גדול אם היוו כלל שיקול במערך שיקוליו".

בכרי, קבעה השופטת, יצר סצנות שמטעות את הצופה. כשאחד הדוברים בסרט מדבר על טנק ישראלי שדרס תושב מהמחנה שהלך בידיים מורמות נראה טנק של צה"ל שדוהר לעבר מספר אנשים השוכבים כפותים על הקרקע וברקע נשמע קול המזהיר מפני דריסתם וצעקה לפיה הטנק עולה על האנשים. בהמשך נראה אדם מפונה באלונקה. "הצופה הסביר בסרט זה אינו יכול אלא להתרשם כי הטנק אכן דרס את הפלשתינאים הכפותים, כשהם שרועים על הקרקע, והם חסרי ישע", קובעת השופטת ומציינת כי בכרי לא הביא כל ראייה לכך שהאירוע אכן התרחש.

לדבריה, "התאמת הסרטונים, התמונות והקולות לראיונות, באופן פרטני ומדויק - הם אלו אשר מאיינים את יכולתו של הנתבע להוסיף ולטעון כי הוא פעל אך להבאת זווית הראייה של תושבי המחנה, או משמש כצינור להעברת סיפורם". ניתן היה לייחס משקל לטענת בכרי כי האמין למרואיינים והביא את נקודת מבטם לו היתה בסרט הסתייגות או הבהרה לפיה לא בדק את טענותיהם. אך בסרט אין כל זכר לכך. "מקום בו מוצגים במסגרת הסרט תיאורי זוועה כנתונים עובדתיים, הגם כי אלו לא נבדקו ולא הוצגה ולו ראשית ראייה ביחס להתרחשותם בפועל, אין הנתבע יכול להוסיף ולטעון, בתום לב, כי המדובר בהבעת דעה החוסה תחת מטריית הגנות החוק", קובעת השופטת.

מחדל נוסף של בכרי, לפי השופטת סילש, טמון בכך שגם לאחר שבית-המשפט העליון פסק כי בסרט נכללת לשון הרע על חיילי צה"ל וישנן טעויות עובדתיות רבות, הוא לא פעל לתיקונן. מלבד פיצוי בסך 175 אלף שקלים, והוצאות משפט בסך 50 אלף שקלים נוספים, הוציאה השופטת סילש צווים המורים על מניעת את הקרנת "ג'נין ג'נין" בישראל והחרמת עותקיו.

את הצווים הצדיקה השופטת סילש בכך שהתובע מגנאג'י סיפר כי בעקבות הסרט פנה אליו האחיין שלו ושאל אותו האם אכן כך היו הדברים והאם חיילי צה"ל אכן מתנהלים כפי שתואר בסרט. "בשילוב שבין תיאורו של התובע את התייחסות אחיינו לאירועי מבצע חומת מגן, להגדרתו של הנתבע את הסרט – כסרט תיעודי, והעדר התאימות שבין הגדרת הסרט כסרט תיעודי להעדרה של כל בחינה עובדתית של הראיונות – יש כדי ללמד על הצורך וההצדקה במתן הסעד של צו מניעה והחרמה", פסקה השופטת.

"כל זאת מקום בו ככל ותמשך הקרנת הסרט, ניתן להניח כי הצופה הסביר, אשר לא יוכל בהכרח לשוחח עם התובע או עם משתתפים אחרים בסרט, יסיק כי הצגת הדברים על ידי הנתבע, לרבות התנהלותו של התובע בסרט, משקפים נכוחה תיעוד של אירועי העבר".

יחד עם זאת, החריגה השופטת סילש את אתר יוטיוב מצו המניעה וההחרמה, וזאת משום שהתובע לא פנה אל מפעיליו מבעוד מועד.

"בסופו של יום, ובהסתכלות נכוחה, עסקינן בנתבע אשר מצא לנכון לייצר סרט, המתיימר להיות סרט תיעודי, המבוסס על קיבוץ של ראיונות עם מי שנחזים להיות תושבי מחנה הפליטים ג'נין", סיכמה השופטת סילש. "הראיות בתיק זה מלמדות כי הנתבע בחר, במודע, שלא לערוך בדיקה, ולו מינימלית, ולו ראשונית, של הטענות והעובדות הבאות לידי ביטוי במסגרת אותם ראיונות, ואז אף הגדיל לעשות כאשר מצא לנכון לשזור לתוך ובין אותם ראיונות, מגוון תמונות, קטעי וידאו ומוסיקה אשר יש בהם עצמם, כמו גם במיקום ובדרך בה הוכנסו לסרט, כדי להמחיש ובחלק מהמקרים אף להעצים את האמור באותם ראיונות.

"בשולי הגנתו של הנתבע, הועלו טענות בדבר התקיימן של ההגנות הנקובות בחוק איסור לשון הרע. ואולם, בחקירות הנגדיות, כמו גם בראיות אשר הונחו בתיק בית המשפט היה כדי ללמד כי אין הנתבע יכול לכסות תחת מטריית הגנות אלו, עת נמצא כי אין אמת בעיקרם של הדברים אשר פורסמו במסגרת הסרט, אין תום לב בהצגתם ולא ננקטו על ידי הנתבע צעדים כלשהם, לא כל שכן צעדים סבירים, על מנת לבסס את הטיעון העובדתי הלכאורי השזור בפרסום. מהראיות עלה כי ביחס לחלק מהתיאורים או המצגים המפורטים בסרט, הנתבע מודע, באופן פוזיטיבי וממשי, כי הם אינם אמת, וביחס לחלק אחר – כי הוא מציג את הראיונות כאלו הכוללים תיאור עובדתי – הגם כי זה לא נבדק וממילא לא נתמך בראיה כלשהי.

"ואילו מן העבר השני, ניצב התובע, אדם פרטי אשר נקרא על ידי מדינת ישראל לשירות צבאי במהלך מבצע חומת מגן, ומוצא עצמו מוצג בגוף אותו סרט, כמי שבוזז את כל ממונו של אדם אחר, מבוגר וחסר ישע, וזאת כחלק מהצגתה של מציאות אלטרנטיבית כוללת, פרי יצירתו של הנתבע".

12733-11-16

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 1.12MB)