רשימות ה"הכי טובים" שמתפרסמות מדי שנה בעיתוני הכלכלה וזלגו בשנים האחרונות גם לעיתונים הכלליים, הן יצור כלאיים: הן משרתות את החברות, התאגידים והארגונים הציבוריים השונים ששמחים לפרסום חינם שישווק אותם כארגונים חדשניים ומצליחים; והן משרתות גם את העיתונות הכלכלית, ומפרמטות בצורה סקסית ונגישה נושאים שלרוב די קשה להעביר לקהל הרחב.

רשימות הן הרי דבר קריא, קליל ומפתה. בארה"ב נוצר ז'אנר עיתונאי שלם שמבוסס עליהן. כולם רוצים לדעת מי ראשון ומי לא, מי מצליח ומי פחות (בעיקר כשמדובר ברשימת "הצעירים המבטיחים"), את מי אנחנו אולי מכירים ומי הצליח יותר מאיתנו ולפנינו. השוואות ודירוגים הם דבר ממכר.

העניין הוא שהבחירות האלה הן גם לחלוטין מומצאות ושרירותיות. ככל שתחום העיסוק רחב יותר והקריטריונים עמומים יותר, כך עצם הבחירה והדירוג באותם מנהלים, יזמים, אקטיביסטים או חוקרים, היא לחלוטין לא "מדעית" או חד-משמעית. אין באמת דרך אחת ברורה להחליט מי הם 100 או 50 או 40 האנשים "הכי טובים" בתחום כלשהו. בטח לא כשמדובר בקיבוץ של תחומים שונים ומגוונים.

הרכב הרשימות והדירוג הפנימי שלהן לא אומר הרבה על המציאות, אלא על ההטיות והתפיסות של עורכי הרשימה

כתוצאה מכך, תוכן הרשימות הללו תלוי בסביבה שהעורכים חיים בה ומכירים אותה, ברשימת אנשי הקשר ורשת המכרים שלהם ובתפיסת העולם שלהם. אם ברשימת 50 המנהלים הטובים בישראל שאנשי "כלכליסט" בחרו יש רק שתי נשים, זה לא אומר שבאמת אין יותר נשים שהן מנהלות מספיק טובות כדי להיכנס לרשימה. אם באותה רשימת מנהלים מצטיינים אין אף מנהל ערבי, זה אומר בוודאות רק דבר אחד - שאנשי "כלכליסט" פשוט לא מכירים מנהלים מהחברה הערבית או לא מתעניינים בהם (תוספת: דירוג המנהלים הטובים של "כלכליסט" מורכב על ידי קבוצה של 80 יועצי השקעות ופיננסים המדרגים את מנהל החברות הבורסאיות של מדד ת"א 125 על פי קריטריונים והגדרות שקובעת מערכת "כלכליסט").

הרכב הרשימות והדירוג הפנימי שלהן לא אומר הרבה על המציאות, אלא על ההטיות והתפיסות של עורכי הרשימה. לכן לרוב, רשימות שמדירות נשים או יוצאי קבוצה אתנית מסוימת, ידירו גם קבוצות אחרות.

אם היינו צריכים דוגמה, היא באה בצורת רשימה אחרת, גם היא מסורתית ומוכרת לעייפה, רשימת "הצעירים המבטיחים" של "גלובס". גם היא כמובן שרירותית ותלויה בקשרים והכרויות, אבל גם במדיניות וסדר עדיפויות מערכתי ועיתונאי. במשך השנים בהן התפרסמה הרשימה כמעט ולא היו בה נציגים ערבים. היו בה גם, יחסית, מעט נשים. מבט ברשימות השנה הקודמת ובעיקר ברשימה השנה, מגלה שאפשר גם אחרת. ישנן נשים מבטיחות, יש ערבים מצטיינים, יש יוצאי אתיופיה צעירים שעושים חיל. למצוא אותם זה רק עניין של בחירה.

שער מוסף "הצעירים המבטיחים" של "גלובס"

למה זה חשוב? כי הרשימות האלה משפיעות על המציאות. הן לא רק פיקנטריה ורכילות של עיתונות כלכלית. הן מראה לעולם, כמו טקסטים עיתונאיים אחרים. כשמנהלים קוראים את הרשימות האלה הם מקבלים מושג על העולם. על המועמדים האפשריים לעבודה, על האיכות והמיצוב של סקטורים שונים. בפעם הבאה שהם יקבלו קורות חיים של מועמד ערבי, למשל, זה אולי יהדהד אצלם.

רשימות כאלו הן גם מראה עבור הצעירים שרוצים להשתלב בשוק העבודה. כשעורך דין, מתכנת, חוקר או צוער במשרד ממשלתי מסתכלים על הרשימה הזאת ורואים מישהו שדומה להם, שמגיע מאותו מקום ממנו הם הגיעו, זה נותן להם תחושה שגם להם יש סיכוי.

לכן לעורכי רשימות כאלה יש אחריות ציבורית. אם הם יבחרו רשימות מגוונות ומאוזנות יותר זה לא יעשה אותן פחות מעניינות, מקצועיות או מדויקות. זה יעשה אותן בעיקר משפיעות ואחראיות יותר.