הפרופסורים עדיין לא הצליחו לפצח את רזי נגיף הקורונה ("הוא מהתל בנו", הודתה פרופ' עידית מטות באזני גדעון אוקו, ביום שישי אחר הצהריים בערוץ 12), אבל חבר-הכנסת נפתלי בנט (ימינה) יודע איך לנצח את המגפה וכבר הספיק לכתוב על זה ספר, "איך לנצח מגפה" (הוצאת סלע מאיר, 144 עמודים).

ביום שישי הוא רץ להעניק את הספר מול המצלמות לאופירה אסייג ואייל ברקוביץ'; אותו ברקוביץ' שכמה דקות קודם לכן בתוכנית, מול פניו המושפלים של ח"כ צבי האוזר, אמר לאסייג: "את יודעת מה למדתי בכיסא הזה? שכל הפוליטיקאים שקרנים. הם מרמים אותנו כן, הם מרמים אותנו...". ובנט אינו פוליטיקאי?

ברקוביץ' גם רוצה, כך אמר באותה תוכנית (במהלך ראיון עם מוש בן-ארי), "שיבוא מישהו מ-No Where (משום מקום) ויהיה פתאום ראש ממשלה פה, ופתאום יהיה לו כוח מטורף ושכולם ילכו אחריו, זה מה שהייתי רוצה". לא מופרך לשער שבנט יהיה יותר משמח להגשים את משאלתו של ברקו.

החימום שערכה אסייג במהלך התוכנית לקראת הראיון ששובץ בסופה ("נפתלי בנט נמצא בשיא שלו בסקרים... האם לקראת הבחירות הבאות נפתלי בנט יכריז שהוא רץ לראשות הממשלה?") מלמד שגם היא לא שולטת בעקרונות השיטה הפרלמנטרית הנהוגה בישראל. בנט יכול להכריז עד מחר שהוא רץ לראשות הממשלה, אבל קודם כדאי שמפלגתו תעבור את אחוז החסימה לא רק בסקרים.

כך או כך, שטיח אדום קידם את פניו ("נראה שהוא המרוויח הגדול מהמצב הפוליטי") כשנכנס לאולפן עם ספריו.

אופירה: "באת עם הספרים, נתחיל עם הספרים. דבר...".

בנט: "אייל, זה בשבילך (מגיש לו. אייל: 'תודה רבה, כולל הקדשה'), כן, הקדשה אישית, אני מאוד-מאוד מעריך את מה שאתם עושים".

ברקוביץ': "איך לנצח את המגפה? חשבתי שתקרא לספר שם אחר".

אופירה: "מה?".

ברקו: "איך לנצח את ביבי".

כולם: "חחחח" (מתגלגלים מצחוק).

עטיפות ספריהם של נפתלי בנט ובנימין נתניהו

אחר-כך אופירה מציגה את הספר למצלמה, ובזה, פחות או יותר, תם חלקו בתוכנית (השאלה "מתי כתבת אותו?" נותרת ללא מענה). תכניו של הספר אינם מעניינים את המנחים, המבקשים, כמקובל בתוכניות טלוויזיה, להסיע את הדיון לסוגיות בין-אישיות ("הגשת את זה לביבי? לא לנו", שואלת אופירה, שהבטיחה ש"בנט ייתן פייט לביבי").

הערת צד: השיטה של תוכנית הבידור המצליחה הזו, שמושכת את תשומת הלב כמו קטטה שמתלהטת לפתע ברחוב, ברור – אנחנו (המנחים) לא מעוניינים במה שלך (האורח) יש להגיד, אתה (האורח) תגיד את מה שאנחנו (המנחים) רוצים לשמוע. זה, אם אינני טועה, ההפך מעיתונות.

מכל מקום, למרות שכותרת ב"הארץ" בסוף השבוע הגדירה את אסייג כ"מראיינת הכי טובה בטלוויזיה כיום", היא לא שאלה את בנט את השאלה המתבקשת: מדוע בכלל הוציא ספר? הרי יזם הייטק כמוהו ודאי מכיר דרכים זולות יותר מאשר נייר, דפוס וכריכה כדי להפיץ את תוכניותיו; כל קורא עיתונים וצופה בתוכניות האקטואליה כבר שמע אותו אומר "קטיעת שרשרות הדבקה", כאילו הוא המציא את ה"נורה שתעיר את כל רמת-גן". וכסף ודאי אינו המניע שלו (הגרסה הדיגיטלית של הספר נמכרת ב-19 שקל, פחות ממחיר מנת שווארמה).

צריכה להיות לו סיבה אחרת. כיוון שהשאלה לא נשאלה, נותר רק לנחש. וזה הניחוש שלי: בנט, שחולם להיות נתניהו, חושב שאם ילך בדרכו של נתניהו וידרוך על אותן הבלטות יצליח להגיע למחוז חפצו. נתניהו פרסם את "מלחמה בטרור – כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי ואת הטרור הבינלאומי"; בנט מפרסם את "איך לנצח מגפה – כך נתגבר על המשבר ונוביל לשגשוג כלכלי".

ניצחון על הטרור לא ממש הושג מאז שספרו של נתניהו ראה אור (באנגלית ב-1995, ובגרסה בעברית ב-2004), כך שבנט יצטרך כנראה לבקש להיות שגריר ישראל באו"ם כדי לשמוע יום אחד את הקריאות "הו, הא מי זה בא...".