הכותרות
ב"ידיעות אחרונות" פותחים בכותרת מאיימת: "מטרת חמאס: מזל"ט תקיפה". כותרת הגג: "בישראל חוששים: האיום מעזה עולה מדרגה". פרשנות לקוראי העין "העין השביעית": מה זאת אומרת "ישראל"? קוראי "ידיעות אחרונות". ומדוע הם "חוששים"? מפני שהם קוראים בעיתון שהם חוששים.
פעיל חמאס מחזיק כלי-טיס צה"לי שהופל בעזה לפני כחודש (פלאש 90)
הכותרת הראשית מובילה לידיעה של אלכס פישמן בעמ' 6. כותרת הידיעה עצמה כבר (הפתעה!) הרבה פחות חד-משמעית, ואף מסתיימת בסימן שאלה: "טייסת חמאס?". החשש הוא שחמאס ינסה לפתח מזל"ט. ינסה לפתח. חבל שוויתרו בעיתון על הכותרת הראשית "מטרת חמאס: השמדת ישראל", פלוס כותרת הגג "בישראל חוששים: הם ינסו להרוג את כולנו". הייתי קונה את הגיליון.
"מעריב" פותח את השער עם "חשיפה": עימות בין הנשיא למבקר המדינה [שלום ירושלמי]. הכותרת: "פרס למבקר: אל תיכנס לבית הנשיא". בעמ' 2 ניתנים רקע לעימות ותמצית העניין, אך מתברר כי את הסיפור המלא יקבל רק מי שירכוש את גליון יום שישי.
ב"הארץ" שוב הופכים גילויים של שלום-עכשיו לכותרת ראשית. והפעם: "הבנייה בגדה נמשכת, חרף התחייבותו של אולמרט" [עמוס הראל]. כמו הכותרת של "ידיעות אחרונות", גם זו אמורה לעורר זעם בקרב הקוראים, אך איזה הבדל בין זעם השמאל לזעמו של הפטריוט המיליטריסטי; בעוד שהכותרת ב"הארץ" אינה מציעה פתרון קל (לכל היותר ועדת חקירה או החלפת השלטון באמצעים דמוקרטיים), הכותרת השנייה מעודדת מלחמה רבתי. אין ספק, כיף יותר לקרוא "ידיעות אחרונות".
ב"ישראל היום" הכותרת הראשית לקוחה מראיון עם שאול מופז [שלמה צזנה], הטוען כי "מסוכן לעשות הסכם עם אבו-מאזן", מפני שהדבר "יגביל אותנו בעתיד". נראה שמופז מתכונן ליום שבו נתניהו יהפוך לראש ממשלה, הוא יהפוך לשר הביטחון, ו"ישראל היום" יהיה ל"ידיעות אחרונות".
ב"כלכליסט" הידיעה הראשית מדווחת על ניגודי אינטרסים בעיריית ירושלים [סיון איזסקו]: "בשירות לבייב". מתברר כי שניים מסגני ראש העירייה מכהנים כדירקטורים באפריקה-ישראל, הבונה בבירה פרויקטים בכחצי מיליארד דולר.
ואילו ב"גלובס" מובלט בעמוד הראשון הדו"ח שהגישה ועדת יצחקי, הקובע כי העניים אשמים במצבם. הדו"ח זוכה לארבעה טורים בעמוד הראשי ועוד שלושה בעמ' 2 [זאב קליין]. מקום רב מוקדש להאשמות כי העניים מעדפים להמר, להשתכר ולטוס לחו"ל על פני קניית מזון, ורק בתחתית עמודה 5 מובא הנתון: "כיום יש בישראל 1.67 מיליון בני-אדם החיים מתחת לקו העוני, אחד מכל חמישה. 802 אלף הם ילדים עניים". נתון זה מופיע ללא כל הקדמה או פירוט בהמשך, מנותק לחלוטין מהכתבה שסביבו.
מתחת לכתבה מאמר פרשנות של שי ניב, היוצא נגד הוועדה: "שלא יהיה ספק: זו לא ועדה שנועדה לטפל בעניים, אלא לספור אותם מחדש".
דרושה: כותרת שנונה על קסטרו
עשו בשכל אנשי מותג האופנה קסטרו כשבחרו בשם זה, ולו בשל פרסום החינם שקיבלו היום, עם הדיווחים על פרישתו של מנהיג קובה. אין כמעט עיתון אחד שמפספס הזדמנות למשחק מלים בכותרת על האירוע.
ב"ידיעות אחרונות" מקבלים הקוראים את "קסטרו, סוף עונה"; כתבת הפרופיל במוסף היומי של "מעריב" מופיעה תחת הכותרת "סוף עונה בקסטרו"; ואילו ב"24 שעות" התעלו על כולם עם "הקסטרו שלא התכווץ בכביסה".
צמוד לכתבת הפרופיל ב"24 שעות", מציע שלומי לאופר "מדריך לדיקטטור הפנסיונר". הנה חידוש מרענן בעיתונות הישראלית: במקום פרשנות רצינית, טקסט חצי-היתולי. בין יתר ההמלצות: "כתוב מכתב לרשת המזון החביבה עליך, נגיד מקדונלד'ס, ודווח כי מקרויאל עושה לך גזים וצרבת"; "ארגן מסיבה על הגג במוצ"ש, הזמן את אילנה אביטל להופעה".
אפשר רק לדמיין מה יקרה לכותרות העיתונים בישראל כשקסטרו ימות. ואולי אין צורך לדמיין. ב"מעריב" התלהבו קצת יותר מדי אתמול בלילה, ותחת הידיעה על פרישת מנהיג קובה פונה העיתון לקוראיו בזו הלשון: "עוד על מותו של קסטרו ב'המגזין' וב'עסקים'".
הוואנה, 2006 (נתי שוחט, פלאש 90)
עוד בעיתון
הכפולה הפותחת ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת להחלטה תקדימית של משרד הבריאות: לאשר הפריית ביציות של נערה חולת סרטן מתורם זר, כדי שתוכל להרות כשתבריא [שרית רוזנבלום]. כתבה זו היא מעין תשובה לכתבת ההפריות שזכתה אתמול להבלטה ב"מעריב". חסר מאמר על הקשר בין חרדות דמוגרפיות לנוהלי עידוד ילודה בישראל.
בהמשך העיתון מביא עמיר רפפורט ידיעה על כך ש"פלאטו-שרון יפתח מערכת הגנה נגד רקטות", בתשובה לאיומי הקסאם. פלאטו-שרון מקים חברה בשם מגן-הארץ, שתפתח טיל שייקרא "מגן".
ואילו בוקי נאה לא מאכזב ומספק ידיעה על אדם שאיבד את דירתו ועבר לגור במכוניתו, אך מתעקש לא להיפרד לרגע מכבשתו. יש אפילו תמונה נאה [אילן לוסקי] של כבשה במושב הנהג. הביטוי "משכב בהמה" אינו מופיע בטקסט אפילו פעם אחת.
"דה-מרקר" מדווח הבוקר על ספא שיוקם בקיבוץ לוחמי-הגטאות [עירית רוזנבלום]. מדובר ב"כפר נופש ברמה של 5 כוכבים". ככל הנראה הדוגמה המרשימה ביותר עד היום למונח "תקומה".
במרכז מוסף "24 שעות" כתבה על אום אל-פחם כאתר תיירות (הכותרת: "מום אל-פחם"). צחי כהן ותיירת בריטית ניסו לתייר בעיר והגיעו למסקנה "שאולי אפשר, בכל זאת, לסבול את אילת עוד קצת".
ובמוסף "מעריב" ראיון עם פרופ' חיים זנדברג, המפרסם ספר חדש וקובע כי מדינת ישראל הפקיעה רק 120 אלף דונם מהערבים [אריק וייס]. מה שלא מצוין בכותרת, או בכותרת המשנה, הוא שחישוב זה מבוסס על התעלמות מאדמות פליטי 48'. "מדובר בנסיבות שונות", אומר הפרופסור.
הפובליציסטים
בעמוד הפובליציסטי של "הארץ" כותב פרופ' גבי וימן על הסכנות במיזמי ההזדהות של התקשורת עם מצוקת תושבי שדרות. לדבריו, כשבערוץ 10 מהבהבת נקודה אדומה בכל פעם שמשוגר קסאם ובגלי צה"ל משדרים את הקריאה "צבע אדום" בכל פעם שעולה אזעקה בנגב המערבי, הדבר משרת את הטרור, מפני שכל מטרתו היא לערער פסיכולוגית את האויב.
את ההיגיון של וימן ממשיך דרור אידר בעמוד המאמרים של "ישראל היום". "כמה חלולה יכולה להיות התקשורת הישראלית?", שואל אידר, ומתכוון לאופן שבו דווח על החשש מתגובת חיזבאללה לחיסול מורנייה. "אם הטרור הערבי מבקש לפגוע בנו, הרי שיותר מפגיעה בנפש הוא מבקש להפחיד אותנו", הוא קובע. ומה הפתרון? אידר ממליץ להיפטר מ"שיח העבדים" של "קובעי הטעם והטון התקשורתיים במדינת ישראל".
יובל דרור כותב בעמודי הפובליציסטיקה של "ידיעות אחרונות" על האתר wikileaks.org, ששימש במה למדליפים שביקשו לחשוף שחיתויות ומינהל לא תקין. האתר נסגר בהוראת בית-משפט אמריקאי כיוון שהתחיל להתעסק לא רק עם השלטון, אלא גם עם ההון. בנק שווייצרי, שמסמכים שלו הועלו לאתר, הביא לצו המיוחד שהפך את האתר לדף אחד גדול וריק.
ולסיום, תיקון טעות: "הארץ" מתנצל על הידיעה "כדור הארץ עגול, אבל הלב שלו מרובע", שפירסם בשבוע שעבר, כיוון שזו כללה טעות: המאמר המדעי שבמוקד הכתבה כלל לא טען שלב כדור-הארץ מרובע.