רעידת האדמה שעברה השבוע בית"ר ירושלים – פיטורי היו"ר, הדובר, העו"ד ואשת השיווק – הוציאה משלוותם את רוב העיתונאים והפרשנים. ארקדי גאידמק ספג בעיתונות הספורט גינויים מקיר לקיר. ירדו על השליפות הניהוליות שלו, על האינטרסים הסמויים ועל כך שבית"ר ירושלים היא מקום עבודה מעורער, הנתון לגחמות הבעלים.

הנה כמה דוגמאות מייצגות: "בית"ר המיתולוגית פינתה את מקומה והשתעבדה לפולחן האישיות של ארקדי. אתמול הגיע לשיאו השימוש הדוחה שלו באנשים וזריקתם כשאין לו צורך בהם. בבת אחת הוא גזר את גורלם של ארבעה, בבולמוס מטורף של חיסכון לכאורה. ממש דן חסכן" (אביעד פוהורילס, "מעריב"); "אין שום גוף שיכול לתפקד ולהצליח כשהוא נמצא כל הזמן במצב של חוסר ודאות. זו הסיבה המרכזית להידרדרות של בית"ר כרגע" (אמיר אפרת, "ידיעות אחרונות"); "ארקדי פשוט מערבב את בית"ר ומבשל אותה בארומה פוליטית ברורה. הוא שולף בכל יום ספקולציות למינוי ניהולי חדש, מוזג לפי האינטרס ומבהיר שהקבוצה תהפוך לסקנד-בסט: קודם כל ראשות העיר שלי, ואחר-כך האליפות השטותית שלכם" (אלעד ליפשיץ, "הארץ").

כולם רגזו וצלבו, חוץ מכלי תקשורת אחד, היחיד שפורש שטיח אדום לכל מהלך של גאידמק: אתר ONE. כבר בימים שלפני הזעזוע הניהולי צצו ב-ONE חלקיקי רמזים שבישרו על ההפיכה הקרבה. אופירה אסייג, מנהלת התוכן של האתר, מתהדרת בכל הזדמנות ביחסיה הקרובים עם יוסי מילשטיין, זה שלוחש על אוזנו של גאידמק, וכמובן עם הגביר עצמו. השניים היו מקומץ המוזמנים שהגיעו לחתונתה הסודית, לפני כחודש, ברבנות בדימונה.

גאידמק ואנשיו מקבלים ב-ONE יחס של הרבה יותר מסתם VIP. מילשטיין מככב בקביעות במדור הרכילות "גליצ'ים", שם הוא זוכה לחשיפות ביזאריות בסגנון "יוסי מילשטיין עשה שופינג בכיכר המדינה עם ערימת שטרות ירוקים". על כל מהלך משמעותי של גאידמק, צץ תוך דקות ב-ONE טור של פרשן תורן (לרוב אחד מנערי האתר), שמהלל ומשבח. שלומי ברזל, סגן עורך ספורט "הארץ", תקף השבוע את מילשטיין, ולא שכח להזכיר את האתר ואת אסייג, המעניקים לו גב ללא סייג.

היחסים בין ONE לבעלים של בית"ר ירושלים הם מהחוליים החמורים ביותר בעיתונות הספורט הישראלית היום. ONE מסקר ללא בושה קבוצת כדורגל שבעליה משלם לאסייג משכורת (כמגישת תוכנית ספורט ברדיו 99), וגם מקורב אליה ביותר. אם בית-הדין לאתיקה היה מטפל במקרה הזה, קרוב לוודאי שהיה מורה על מינוי ועדה קרואה לאתר. ליד אופירה אסייג, יתר כתבי החצר במדורי הספורט נראים כמו שילוב של מוטי גילת ויואב יצחק.

ארקדי גאידמק (משמאל) ויוסי מילשטיין (צילום: יוסי זמיר)

ארקדי גאידמק (משמאל) ויוסי מילשטיין (צילום: יוסי זמיר)

חולצה צהובה, עיתון צהוב

עונת הכדורגל יצאה לדרך, ואת החגיגות בארץ אפשר היה לשמוע עד בייג'ינג. מדורי הספורט מיישרים קו עם הרייטינג ומתמסרים לציפיותיהם של אוהדי הקבוצות. אף שמחזור הפתיחה בליגת-העל החל בשבת עם שני משחקים בלבד, עיתוני יום ראשון נראו כאילו הם מסקרים מחזור שלם. ממש עולם ומלואו.

מעניין במיוחד לבחון את סיקור המשחקים בעיתונים: מאז החל עידן שידורי המשחקים בטלוויזיה, הוצא מהסיקור בעיתונים תיאור המהלכים העיקריים, שהועברו למסגרת נפרדת. הכתב מתרכז בסיכום כללי של המשחק, ובכך שודרג, בעצם, מעמדו מכתב מדווח לכתב פרשן. הבעיה היא שרוב סיקורי המשחקים בעיתונים (וגם באתרים) עילגים, וחמור מכך, מפגינים רמת הבנה של אוהד ממוצע. אין בהם הארות מיוחדות או ערך מוסף.

זאת אולי הסיבה לכך שכתבים מסוימים בוחרים להוביל את הסיקור למחוזות אחרים. דוגמה לכך היא סיקור המשחק בין מכבי תל-אביב לבני-יהודה ב"ידיעות אחרונות" מיום ראשון. לאורך כ-250 מלה מתרכז הכתב גידי ליפקין בפיסות רכילות – מדוע המאמן העדיף ללבוש חולצה צהובה, איזה אח"מ נראה ביציע הכבוד עם אמא שלו, איזה יו"ר קיללו האוהדים, איזה יו"ר נעלם במחצית השנייה ואילו שחקנים לא לחצו ידיים. קורא "ידיעות אחרונות" שלא ראה את המשחק וביקש להבין מה קרה בו נאלץ לחפש גיליון של "הארץ" או "מעריב".

אגב, גידי ליפקין ירד בשבוע שעבר על שגיאה בעברית של מאמן כדורגל במכבי תל-אביב, כנראה על סמך ההנחה שהוא עצמו מפליא להתנסח בשפת הקודש, כמו למשל במשפט שהופיע בכתבה שלו ביום ראשון: "במכבי מצפים ליותר מג'יזרמו ישראלביץ', שרץ אמנם הרבה על המגרש, אך מצפים ממנו ליותר".

גולשים רק לכדורגל

1. בעוונותי, אני אוהד הפועל רמת-גן בכדורגל, וככזה צפיתי בנצחונה על הפועל ירושלים השבוע, 2:3, לאחר מהפך מדהים במשחק מאוד מעניין. אבל גם כשיש משחק כדורגל, כלומר אירוע ספורט נטו, נראה שביומוני הכדורגל עושים הכל כדי להעלים אותו. סיקור המשחק למחרת ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" היה דל ודחוק והופיע בשוליים, עמוק מאחורי כל סיפורי התככים והמזימות של הקבוצות. ב"הארץ" טרחו להקדיש למשחק שלוש שורות בלבד, ובעיתון הבית של הפרשן והאוהד רון קופמן אפילו לא ידעו שמתקיים משחק כזה.

הגולש שחר יעקב (תמונה באדיבות אתר גן-השומרון)

הגולש שחר יעקב (תמונה באדיבות אתר גן-השומרון)

2. השבוע הוכתר שחר יעקב לאלוף העולם לנוער בגלשן לייזר. באף אתר ישראלי לא ניתן היה למצוא דיווח עצמאי על ההישג. אולי כי כולם עדיין עסוקים במרדף אחרי חגיגות המדליה של שחר צוברי. האתרים שסיקרו את ההישג השתמשו בחומר שנלקח מהאתר של אגודת שדות-ים, שאליה משתייך הגולש. בעצם, היה אתר צדיק אחד שסיקר את ההישג – האתר של גן-השומרון, יישוב קטן בין חדרה לבאקה אל-גרביה. מתברר ששחר יעקב מתגורר ביישוב, ומי שהעלה את הכתבה עליו היה עו"ד שמעון מורמי (גילוי נאות: מורמי מייצג אותי בתביעה נגד אתר ONE), מהקוראים והמגיבים הקבועים לבלוג "עומדים בשער" בגרסת קולו, שגם כתב בו למחרת, בין היתר, את הדברים הבאים:

"א-פרופו שחר יעקב, מישהו קרא איפשהו שבחורה בת פחות מ-15 בשם מאיה גלנץ זכתה באליפות העולם/אירופה בשיט מתחת לגיל 15? זה קרה באותה אליפות, באותו מקום, באותו זמן. אז למה עליה אף אחד לא שמע? כי המועדון שלה, בחיפה, לא שלח הודעות לעיתונות, אז האתרים העלובים האלה לא כתבו עליה. לשחר יעקב יש מזל שיש לו מועדון שיודע מה המגבלות של 'אתרי הספורט' (כלומר, כדורגל וכדורסל), ולעס עבורם את הכתבות, כולל תגובות של מועדון שדות-ים".

3. פחות משבוע מאז סיום האולימפיאדה, וכבר נרשמה ביום שישי תחרות אתלטיקה יוקרתית – הגולדן-ליג בציריך. היו שם, בין היתר, כוכבי בייג'ינג בולט, דיקס, וורינר, איסינבייבה, הארפר וג'לימו. ערוץ הספורט העביר את החגיגה בשידור ישיר, אבל דווקא ב"מעריב", שבדרך כלל מכבד אתלטיקה וענפים אחרים, לא מצאתי על כך ביום ראשון ולו שורה מסכנה אחת.

גזור או זרוק

חוב קטן מהטור הקודם – מבט על עוד שני מוספי פתיחת עונת הכדורגל. ספורט "הארץ", כמיטב המסורת, ניסה לצאת שונה והפיק גיליון סאטירי. אפילו מעל לוח המשחקים (האמיתי!) כתבו "גזור או זרוק". כל קבוצה קיבלה עמוד או שניים, עם פירוט עלילותיה ההזויות חודש אחרי חודש. אסף גפן כתב, עמוס בידרמן אייר. היו שם כמה הברקות, ביניהן כאלה שלעגו לפופוליסטיות המתלהמת של שערי הספורט בעיתונים המתחרים, אבל דודו גבע היה פה רק אחד: קשה לקלוע ולהצחיק ברוב 120 אייטמונים, מה שיצר אצלי תחושה כללית של החמצה.

גם "גלובס" הוציא מוסף פתיחה (לא רע בכלל), עם כתבות נחמדות, חלקן צפויות, לא כולן כלכליות. אחת מהן סיקרה את עניין זכויות השידור וקבעה כי הרייטינג של משחקי הכדורגל בארץ הולך ומידרדר. כתוצאה מכך, רכישת שידורים של משחקי כדורגל על-ידי ערוצים מסחריים כבר אינה משתלמת.

nrg שמר על החוק

בסיכום על האופן שבו סיקרה התקשורת את אולימפיאדת בייג'ינג כתבתי, בין היתר, על סוגיית חומרי הווידיאו. nrg היה האתר היחיד שלא העלה תקצירים מצולמים, וגם לא תוכני וידיאו מקוריים של שליחיו (רק מי שרכש זכויות צילום הורשה לראיין ספורטאים במרכז התקשורת או מאתרי התחרויות). ציינתי כי שליח וואלה, דני בורשבסקי, הצליח לעקוף את האיסור ולהביא כמה ראיונות וידיאו עם שייטים ישראלים מאתר התחרויות. הדבר הרגיז את אחד העיתונאים ("שמו שמור במערכת"), שכתב לי במייל תגובה קצת נזעמת:

"ראוי להתייחס לעובדה שגופים ישראליים הפרו את זכויות היוצרים וכן צילמו חומרי וידיאו בשטח האולימפיאדה. מאדם אחד שמעתי שערוץ הספורט כמעט איבד את האקרדיטציות שלו ביום האחרון, כשצילם בתוך איצטדיון האתלטיקה את היילה סטאין. במקרה אחר, מתנדב סיני החרים לדני בורשבסקי מוואלה את המצלמה למספר שעות אחרי שריאיין את קולגנוב באתר הקיאקים. ממה ששמעתי, גם ערוץ 10 עיגל פינות. השיטה, בעיקרון, היתה לחפש מקום נסתר יחסית באתר המשחקים, לוודא שאין משגיחים בסביבה ואז לצלם. אם המקרים של בורשבסקי וערוץ הספורט היו מתרחשים שבוע קודם, ייתכן שהיו נותרים ללא אקרדיטציה לאורך שאר האולימפיאדה, או צריכים להתחנן על נפשם לאלכס גלעדי. יצוין כי ב-nrg לא עשו שום וידיאו, מלבד פתיח של שלושת השליחים ביום פתיחת האולימפיאדה, וגם הוא הוקלט בחוץ בשטח ציבורי, שלא היתה בו הגבלה על צילומים. אנשי nrg הקפידו בנושא הזה, כמו גם ציון נאנוס מערוץ 2, למרות שהאחרים זילזלו וצילמו חומרים בצורה לא חוקית. צורם ומרגיז שאחרים השיגו יתרון בצורה כזו". 

לתגובות והערות – yegerm9@walla.co.il