מחרחרים מלחמה
בעיתונות הספורט נדיר מאוד שפרשן תוקף פרשן אחר בגלל טור שכתב. השבוע קרה הנס. אביעד פוהורילס כתב ביום שני בספורט "מעריב" טור חריף במיוחד על שמעון גרשון, בלם בית"ר ירושלים, ולמחרת הופתע לקרוא את שלומי ברזל, סגן עורך הספורט ב"הארץ", נכנס בו בעוצמה של התנגשות חזיתית בין שתי רכבות.
גרשון החטיא ביום ראשון פנדל במשחק מול מכבי תל-אביב, וספג התבטאויות קשות ומכוערות מהבוס ארקדי גאידמק ("את גרשון היה צריך לסלק מפה מזמן"), שדיבר למצלמה (כהרגלו). ביום שני כתב פוהורילס טור ארסי לא פחות, שאישית גרם לי להתכווץ במבוכה: "גרשון הוא המתקרנף הגדול ביותר. איש בלי תפיסת עולם, בלי נקיפות מצפון, בלי דעה. נגזר עליו בגיל צעיר יחסית לגדל את משפחתו ברווחה, אבל לא להשאיר חותם".
העליהום עליו הפך את קפטן בית"ר לסוג של גיבור טרגי. גאידמק הכיר בטעותו והגיע לאימון ביום שלישי במיוחד כדי להתנצל. פוהורילס לא הגיע כדי לפגוש בגרשון, אבל את המכה שלו הוא קיבל למחרת ב"הארץ" מברזל. תחת הכותרת "מי פה מתקרנף" בא ברזל חשבון עם איש "מעריב". להלן כמה ציטוטים: "אביעד פוהורילס, העיתונאי המכובד, אוהד הפועל תל-אביב בעוונותיו, לא מוצא מקום בלבו לסלוח לגרשון על המעבר לבית"ר. פוהורילס הנאור כנראה מתקשה להבין איך גרשון היה מוכן להמיר את האינטלקט שאופף את מתחם חודורוב בואכה בלומפילד בלבנט וביושבי ההר. בכל הזדמנות שגרשון רק ייתן לו, הוא כבר יסגור איתו חשבון על הבגידה".
בהמשך תוקף ברזל את הקולגה מקרליבך על שכתב כי גרשון עבר לבית"ר כדי להתעשר: "את המעברים של פוהורילס מרחוב מוזס לקרליבך כבר מזמן הפסיקו לספור. פוהורילס כועס על כך שגרשון כבר אינו מקצוען דיו בגלל שחטא גם בשירה? קצת מוזר עבור עיתונאי שבשנה האחרונה עסק בבימוי סרט לקקני על אבי נמני, המשיך ליהנות מהאכסניה המכובדת של 'מעריב', ועוד היה מספיק חוצפן כדי לחטוא לא פעם בכתיבה על מכבי תל-אביב, קבוצתו של נמני".
בהחלט טור לא שגרתי בבצת הספורט. ברזל חירף נפשו בכניסה לשדה מוקשים, שהיציאה ממנו היא אקספרס למחלקה כירורגית. הטור שלו לגיטימי בהחלט, אבל גם הוא עצמו לא נעדר אינטרסים. ברזל עצמו ידוע כאוהד בית"ר ירושלים, כך שאפשר לחשוד בו כי נזעק להגן על שחקן קבוצה אהודה מפני עיתונאי האוהד את היריבה השנואה ביותר על בית"ר. ברזל לא טרח על גילוי נאות בעניין זה, דבר שהיה עשוי לשפוך אור אחר על טורו. גם הקביעה שלו כי פוהורילס עבר מ"ידיעות אחרונות" ל"מעריב" בגלל הצעה כספית מפתה, כפי שעשה גרשון, איננה מדויקת.
אין מלחמה ארסית ממלחמת סופרים. תוסיפו לכך עיתונאי ספורט, תבלו בעובדה שהם אוהדים של קבוצות יריבות, ותקבלו קטטה אלימה ביציע העיתונות. לא ברור כיצד פוהורילס יגיב, אבל ב"מעריב" פתחו השבוע חשבון עם "הארץ".
חצי חיבוק
ספורטאיות מקוטלגות בתקשורת הספורט כאזרחים סוג ג' במקרה הטוב. מהפכות בתפיסת מקומן של הנשים בחברה מתקשות לחדור לעיתונות הספורט. כדי שספורטאית תקבל שער בעיתון היא צריכה להיות מינימום שחר פאר, שמשחקת מול טניסאית-דוגמנית, רצוי מאוד שיקראו לה שראפובה.
לכן הופתעתי לגלות ביום ראשון את נבחרת הנשים בכדורסל מככבת על שערי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", חיזיון נדיר כשמדובר ביום שאחרי מחזור ליגה בכדורגל. אבל התדהמה ארכה רק שתי שניות. מול הכדורסלניות, שערב קודם הבטיחו עלייה לאליפות אירופה, הציבו העורכים את נבחרת הגברים בכדורסל, שנוצחה על-ידי בריטניה במוקדמות אליפות אירופה. ההקבלה נועדה בעצם לנגח את הגברים, להקטין אותם ולרמוס את המאמן צביקה שרף.
ב"ידיעות אחרונות" פירסמו תמונה גדולה של הבנות, תחת הכותרת "גדולות", בעוד הבנים קיבלו תמונה קטנה – "קטנים". ספורט "הארץ", שבאותה הזדמנות נכנס בכל הכוח בשרף, חלק ממסורת של נקמת דם בין הצדדים, שמח להדגיש בכותרת המשנה את חרפתו של המאמן: "נבחרת הנשים יכולה ללמד אותו שיעור בווינריות". וב"מעריב": "נבחרת הנשים עלתה ליורו, נבחרת הגברים ירדה הכי נמוך שאפשר".
בראיון שהתפרסם באותו יום ב-nrg אמרה כדורסלנית הנבחרת, לירון כהן: "אני לא רוצה לחשוב שאנחנו מקבלות את החשיפה בגלל שהגברים לא מצליחים. כי עשינו הישג אדיר".
כהן מסרבת לחשוב כך, אבל איננה תמימה. היא יודעת שהיא וחברותיה קיבלו טרמפ לתהילה רק כדי לדרוס בדרך את נבחרת הגברים. שום עורך לא היה מעניק להן חשיפה כזו בשער אם היו משחקות לבד באותו ערב. ביום שלירון כהן לא תצטרך להתלבט בקשר למניעים העיתונאיים מאחורי החשיפה שהיא ושכמותה מקבלות, נדע שמשהו השתנה כאן. תרשו לי להמר שזה לא יקרה בחמש השנים הבאות.
הסיקור הדל של ספורטאיות הוא גם פועל יוצא של מספר העיתונאיות בתחום. כשבכל המדורים האחרים בעיתונים, האתרים ותחנות הטלוויזיה אפשר לראות הרבה מאוד נשים, בעיתונות הספורט זה מצרך נדיר, והאמת לא כל-כך מבוקש. אין הרבה גברים שאוהבים שנשים יצפו איתם במשחקים, ובוודאי לא שיכתבו על ספורט. מה הן מבינות בכלל?
בשום מדור ספורט כיום, בעיקר בעיתונות המודפסת, אין עיתונאית או עורכת שנוכחת בישיבות מערכת, ועושה לובי לאחד המגזרים היותר מקופחים: בנות מינה. מכאן, בין היתר, מתחילה הבעיה של סיקור ספורטאיות. בהקשר לשוביניזם הגברי, מדורי הספורט תקועים עדיין מאחור ביחס לעולם. מאוד מאחור.
זכות או חובה
כל הכבוד ל-ONE ששלחו כתב לאולימפיאדת הנכים בבייג'ינג. נראה שהפנימו את הטעות הקשה שלהם כשלא טרחו לשלוח כתב לאולימפיאדה הכללית בחודש שעבר. אבל מתברר שבאתר הזה אין טוב בלי רע. אתר nfc דיווח כי הוועד האולימפי הבינלאומי פעל לסלק את הכתב בן פרידמן מהמשחקים לאחר ש-ONE שידר קטעים מהתחרויות בלי שהיו לו זכויות שידור. בוועד הדגישו כי עוד לא קרה שהתנהגות של כלי תקשורת בישראל תצדיק התערבות דחופה מחו"ל להפעלת סנקציות חריפות. באתרONE טענו בתגובה כי לא הפרו זכויות.
על המשך ההתנהלות של תקשורת הספורט אפשר להתעדכן מדי יום בבלוג "עומדים בשער" של קולו.
לתגובות והערות – yegerm9@walla.co.il